המערערת הינה עורכת דין המתמחה בענייני הגירה והשגת אישורי עבודה לחו"ל. המשיבה, היא חברה העוסקת, בין השאר, בהשמת עובדים ישראלים בחברות בחו"ל, ובמסגרת עיסוקה זה מטפלת בין היתר בהשגת אישורי עבודה לחברות המבקשות להעסיק ישראלים בחו"ל. 2. בית משפט קמא ציין, כי בעקבות מגעים שהיו בין הצדדים לשיתוף פעולה, הוסכם שהמשיבה תתווך בין חברות המעוניינות להעסיק עובדים ישראלים לבין המערערת כדי שזו תטפל בהשגת האישורים הדרושים. אומנם לא היה הסכם חתום בין הצדדים, אך כפי שקבע בית משפט קמא, הייתה הסכמה מסויימת. בית המשפט ציין, כי הוחלף בין הצדדים מסמך קצר, מיום 28.11.07, המתייחס בעיקרו לכך שהמשיבה תפנה למערערת לקוחות, והיא, המשיבה, זו שתטפל בעניינים הארגוניים והטכניים להוצאת אשרות עבודה לעובדים, בתמורה לעמלה עבור כל עובד. בית המשפט הוסיף וציין, כי מחקירתה הנגדית של המערערת עלה, כי אף שההסכם לא נחתם, החלה הפעילות מיד לאחר מכן. יצוין, כי על אף שהוחלפו מספר טיוטות, בסופו של יום לא נחתם הסכם בין הצדדים, והמערערת הודיעה למשיבה כי אין בכוונתה להתקשר עימה בהסכם כלשהו, אך חרף זאת המשיכה במתן השירותים לעובדים שהופנו אליה על ידי המשיבה עד לאותו מועד, וסירבה להעביר למשיבה תמורה כלשהי. 3. בא כוח המערערת הסביר, כי הטיפול הכרוך בהשגת ויזת עבודה לארה"ב מורכב למעשה משלושה שלבים, כאשר בשלב הראשון על החברה המבקשת להעסיק את העובדים בחו"ל לקבל אישור מקדמי להעסקת עובדים זרים ממשרד התעסוקה האמריקאי, זהו טיפול משפטי שמבוצע על ידי עורך דין. בשלב השני, לאחר קבלת האישור המקדמי, מתבצעת פניה למחלקת ההגירה של ארה"ב לצורך אשרור האישור המקדמי. גם שלב זה שמתבצע עבור כל עובד בנפרד מצריך ניסיון משפטי של עורך דין. לעומת זאת, השלב השלישי הינו שלב המצריך טיפול טכני בעיקרו, כאשר יש צורך לסדר לעובדים המיועדים לעבוד בחו"ל ויזה לארה"ב למטרת עבודה בהתאם לאישורים אותם קיבלה החברה בשלבים הקודמים. שלב זה דורש טיפול טכני של מילוי טפסים, בדיקה מדוקדקת של כל הטפסים, תרגום מסמכים, פגישה אישית עם כל עובד, ראיון הכנה לקראת הראיון בשגרירות, תיאום המפגש בשגרירות ועוד. כל אלה מתבצעים במסגרת השלב הטכני, שאין חולק שבהתאם להסכמה בין הצדדים הייתה המשיבה צריכה לבצע אותו במלואו, שלב שמצריך השקעת זמן ומשאבים. 4. בערעורה טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא כאשר חייב אותה לשלם למשיבה את מלוא הסכום שלכאורה הוסכם שתקבל המשיבה בגין הטיפולים הטכניים בכל אחד ואחד מהעובדים, כאשר מדובר, כאמור, בעבודה רבה לצורך קבלת ויזה לארצות הברית. אין חולק שהוסכם על תשלום של 200 דולר לעובד, שישולם למשיבה בגין הטיפול הטכני הנ"ל, שהיא צריכה הייתה לבצע. עוד אין חולק, שבפועל מדובר ב-54 עובדים, שהמערערת טיפלה בהם ללא סיוע כלשהו מצד המשיבה. משכך, טוענת המערערת, כי שגה בית המשפט קמא כאשר חייב אותה לשלם למשיבה את מלוא הסכום בגין הטיפול הטכני, על אף שהמשיבה לא ביצעה אף אחת מפעולות אלה אותן התחייבה לבצע, ועל כן לא הייתה זכאית לכל תשלום. 5. מנגד, טוענת המשיבה, שהמערערת פעלה בחוסר תום לב, כפי שקבע גם בית משפט קמא, שעה שהסתירה ממנה את הטיפול בעובדים, ולא נעזרה בשירותיה. לטענתה, בצדק קבע בית המשפט שהתנהגותה והתנהלותה של המערערת שהסתירה מהמשיבה את הטיפול בעובדים, נגועה בחוסר תום לב, ומשכך, בצדק, חייב אותה לשלם למשיבה את מלא התמורה. ד י ו ן 6. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, ובעיקרי הטיעון של הצדדים, ולאחר ששמעתי השלמת טיעוניהם בעל פה, אני סבורה שלא היה מקום לחייב את המערערת לשלם למשיבה את מלוא הסכום עליו הוסכם, ומשכך דין הערעור להתקבל בחלקו. 7. אומנם, בית משפט קמא קבע עובדתית, כי המערערת נהגה בחוסר תום לב שעה שלא העבירה למשיבה את הטיפול הטכני בעובדים, ואולם, עדיין אינני סבורה שהייתה הצדקה לחייב את המערערת לשלם למשיבה את מלוא סכום העמלה המוסכמת בגין פעולות רבות ושעות עבודה רבות שנחסכו מהמשיבה. 8. אין חולק, שהוסכם בין הצדדים, כי המשיבה תהיה זכאית לתשלום של 200 דולר עבור טיפול בכל עובד, ואין חולק, כאמור, כפי שקבע בית משפט קמא שהיו 54 עובדים - בהם למעשה טיפלה המערערת, גם בכל הנוגע לשלב השלישי, הטכני. בית המשפט קבע, כי המשיבה קיימה את חלקה בהסכם על ידי כך שתיווכה בין המערערת ובין חברות בחו"ל שחיפשו עובדים. יחד עם זאת, לאחר מכן לא נדרשה המשיבה לבצע כל עבודה שהיא. 9. אין ספק שלאור העובדה שהמערערת נהגה בחוסר תום לב, על אף שביצעה בעצמה את כל השלב הטכני של העבודה - חלק הארי מהתמורה מגיע למשיבה, שכן המשיבה מעולם לא התנגדה לבצע את העבודה, אלא שהמערערת הסתירה זאת ממנה. באיזון הראוי, כאשר העבודה הפרטנית עם כל אחד ואחד מהעובדים לא בוצעה על ידי המשיבה, אני סבורה שבנסיבות אלה ראוי להעמיד את הסכום המגיע למשיבה, על סך 125 דולר עבור כל עובד (במקום 200 דולר), דהיינו סך כולל של 6,750 דולר, בהתאם לשער יציג של 4 ₪ לדולר, שנקבע על ידי בית משפט קמא, דהיינו סך של 27,000 ₪, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. סוף דבר 10. לאור כל האמור, הערעור מתקבל בחלקו, כאשר במקום אשר נקבע ע"י בית משפט קמא, תשלם המערערת למשיבה סך של 27,000₪, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. ככל ששולמו למשיבה הסכומים על פי פסק דינו של בית משפט קמא, הנני מחייבת את המשיבה להחזיר למערערת את כל הסכומים ששולמו מעבר לסכומים שנקבעו בפסק דין זה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. תיווך