בין הצדדים התגלעו מחלוקות באשר למימוש זכויות בניה וניצול הרכוש המשותף במסגרת הליך בו ביקשו המערערים צו מניעה נגד עבודות בניה שביצעו, הגיעו הצדדים, ועל כך יש לברכם, להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. בהתאם להסכם ימונה שמאי שיערוך חוו"ד לחלוקה פיזית של הרכוש המשתוף בהתאם לחלקים של כל דירה ברכוש המשותף כמפורט בצו רישום הבית המשותף. כמו כן נקבע כי החלוקה תבוצע ע"י השמאי לאחר איזון שווי כל הבנוי בפועל כולל מחסנים, מרפסות וכן זכויות בניה קיימות בהתאם למצב התכנוני הנוהג היום, לרבות בגגות ובמרתפים. הוסכם שחריגה עד 10% מחלוקה פיזית שוויונית של הרכוש המשותף תחייב את השמאי לחלוקה שוויונית, כאשר השמאי יקבע את שיעור דמי האיזון שישולמו בין הצדדים. כמו כן נקבע שדמי האיזון שיקבעו ע"י השמאי ישולמו תוך 30 יום מביצוע החלוקה הפיזית בהתאם לקביעת השמאי. עוד נקבע בסעיף 8 כי: "הצדדים מקבלים הכרעת השמאי כמחייבת". המפקח מינה את השמאי זוהר עירון כמומחה מטעם ביהמ"ש וקבע כי המומחה רשאי להעזר בצדדים כדי לברר נתונים ועובדות והצדדים רשאים להציג לו את עמדתם, כמו גם כל מסמך אחר, לרבות חווה"ד מומחים מטעמם, צילומים, חשבוניות וכיוצ"ב. השמאי ביקר בשטח, נפגש עם הצדדים, קיבל מהם את מה שהוצג לו וערך את חוות דעתו. ב- 30.10.12 נערכה חוות דעת השמאי המומחה הכוללת את תשריט החלוקה ותשלומי האיזון, ונמסרה לכל הצדדים כנטען ב- 4.11.12. המערערים ביקשו להגיש חוו"ד מטעמם בצירוף שאלות הבהרה. המפקח קבע ב- 10.12.12 שאין מקום להגשת חווה"ד. לאחר בקשות ותגובות נוספות שהוגשו לו, נתן המפקח החלטה ב- 11.2.13 לפיה הצדדים רשאים לשלוח שאלות הבהרה בתוך 10 ימים. המומחה יגיש תוך 60 יום חוו"ד משלימה אשר תחייב את הצדדים עפ"י הסכם הפשרה, אך הצדדים אינם רשאים להציג למומחה חוו"ד מטעמם. חווה"ד המשלימה (נספח ט"ז) הוגשה ביום 22.2.13. 2. לטענת המערערים תשובות לשאלות ההבהרה נמסרו לב"כ ב- 7.4.13 במכתב הנושא תאריך שגוי של 22.2.13. בסופו של דבר הוגש ערעור ב- 20.5.13. בערעור זה מבקש המערערים להשיג הן על פסק דין והן על החלטות הביניים של מפקח, כמו גם על חוו"ד השמאי המומחה שמונה מטעם המפקח. המשיבים מבקשים לדחות את הערעור על הסף הן בטענה שחלף המועד להגשתו והן בהתאם להסכם הפשרה שבין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. דיון 3. עפ"י תקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תשע"ב-2011, תקנה 83 ערעור על החלטת המפקח ניתן להגיש תוך 45 יום מהמצאת ההחלטה למערער. ב"כ המערערים סבור שפסק הדין איננו רק אישור הסכם הפשרה, אלא השלמתו מבוססת על מתן חוו"ד המומחה ורק ב- 7.4.13 התקבלה חוו"ד משלימה של המומחה לאחר שהמפקח אישר שאלות הבהרה, והוגשו בקשות שונות. יודגש, שלמרות ניסיונות שונים של המערערים לפנות לביהמ"ש ולזמן את המומחה לחקירה, כל הפניות נדחו ע"י ביהמ"ש. יתר על כן , ביהמ"ש אף הדגיש בהחלטתו מיום 18.4.13 (נספח י"ז): "עפ"י הסכם הפשרה קביעת השמאי מחייבת ולא נקבעה פרוצדורה לחקירתו". הגשת בקשות למיניהן לביהמ"ש אינה מאריכה מועדים והמועד הקבוע איננו מועד מתן החלטה הדוחה בקשות סרק. המועד הקובע הוא המועד המהותי שבו הסתיימו ההליכים בתיק, פסה"ד הושלם והוא אופרטיבי. (השוו: רע"א 2561/12 שלמה יגר נ' אופיס טקסטיל בע"מ, לא פורסם מיום 9.7.12). במקרה דנן מתן חווה"ד המשלימה של השמאי היא ההשלמה הנדרשת להסכם הפשרה שעליו חתמו הצדדים. לשיטת המערערים היא התקבלה ב- 7.4.13 והמשיבים לא חלקו על כך. יצויין, שהמערערים מצידם כלל לא חלקו על הסכם הפשרה עצמו, לאחר חתימתו ואף פעלו לפיו, עד שהתבררו להם התוצאות הכספיות שבחוו"ד השמאי. 4. הנה כי כן, הערעור הוגש במועד. דא עקא, הקושי האמיתי בפניו ניצבים המערערים הוא מהותי. בהתאם להסכם הפשרכה שקיבל תוקף של פסה"ד, הצדדים היו רשאים להציג לשמאי את עמדתם, כמו גם כל מסמך אחר, לרבות חוו"ד מומחים מטעמם, בטרם מתן חוות דעתו המקורית. לאחר מתן חווה"ד אין עוד מקום להמצאת חוו"ד חולקת, שכן עפ"י סעיף 8 להסכם הפשרה "הצדדים מקבלים את הכרעת השמאי כמחייבת". בנסיבות אלה למעשה ויתרו הצדדים על אפשרות לחלוק על הכרעת השמאי לאחר מיצוי זכותם להציג לו עמדתם ומסמכים מטעמם כמפורט בסעיף 3 להסכם ולאחר שאלות ההבהרה. משכך, נשמטת הקרקע מתחת לערעור. לעניין טרוניית המערערים שהשמאי לא לקח בחשבון שווי תיאורטי של מרתפים שניתן לכאורה להקים. ייאמר, שהמומחה היה ער לנקודה זו ולא התעלם ממנה. הן בהסכם שבין הצדדים והן בהתייחסות השמאי המומחה צויין שיש להתייחס לבקשות להיתר כאילו התוכנית כבר נבנתה. בבקשות להיתר לא מופיעים מרתפים. השמאי טרח והבהיר בחוות דעתו שאין אפשרות מעשית וכלכלית לחפור ולבנות מרתף בבית שבנדון. הסבר זה נמצא בגדר שיקוליו המקצועיים של שמאי מומחה, הוא סביר על פניו ומשהסכימו הצדדים שחוו"ד השמאי מחייבת, לא ניתן בדרכי עקיפין לחלוק עליה. לאור האמור לעיל, ממילא לא שגה כב' המפקח בהחלטותיו ועפ"י סעיף 8 להסכם לא ניתן לערער על חוות דעת השמאי המומחה. המערערים הסכימו להתניה זו שתוקפה כשל פס"ד מחייב. אי לכך, מבחינה משפטית הערעור אינו מצביע על עילה להתערבות ערעורית ודינו להידחות על הסף. סיכום 5. הערעור נדחה על הסף. המערערים יחד ולחוד ישאו בהוצאת המשיבים יחדיו בסך 15,000 ₪ + מע"מ. הסכום ישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. סכום שכה"ט שנפסק יועבר ע"י המזכירות מתוך הפקדון בחלקים שווים לידיהם הנאמנות של עוה"ד שנברגר שמייצגת חלק מהמשיבים ועו"ד קיהל חריט שמייצגת את היתר, ובמידה ויש הפרשים הם ישולמו ע"י המערערים ישירות. בניהרכוש משותףזכויות בניה