הערעור שבפניי נסב על קביעת וועדה רפואית עליונה מיום 19.3.13 שדחתה ערעורו שנגע לקביעת נכות בשיעור 100+ מכוח תקנות הנכים (כללים לקביעת נכות מיוחדת), התשכ"ו - 1965 (להלן: "תקנות נכות מיוחדת") שזו לשונה: "5. (א) דרגת נכות מיוחדת תיקבע בשל כל אחת מאלה: (1) שיתוק מלא בשתי הגפיים התחתונות; (2) ..... (3) קטיעת שתי גפיים תחתונות; (4).... (4א) ..... (4ב) קטיעת גפה תחתונה אחת שנקבעה לה דרגת נכות של 50% או יותר, בצירוף פגיעה בגפה תחתונה שניה שנקבעה לה דרגת נכות של 50% או יותר, כאשר הפגיעה האמורה גרמה לאבדן מוחלט של תפקוד אותה גפה;" 3. ב"כ המערער טוען: א. מצבו של המערער מתאים למצב של קטיעה בשתי הרגליים ולכן עונה על דרישות תקנה 5 (א)(3) לתקנות נכות מיוחדת. בהקשר זה מפנה ב"כ המערער להחלטת וועדה רפואית מחוזית שראתה לקבוע כי המערער זכאי לנכות מיוחדת, אלא שיו"ר הוועדות החזיר את הדיון לוועדה בבקשה לנמק את קביעתה ואזי, ללא נימוק, חזרה בה הוועדה מקביעתה. על כן הוגש ערעור לוועדה רפואית עליונה. הוועדה הרפואית לא שינתה את הקביעה כי מצבו של המערער ברגל שמאל מתאים לקטיעה ומכאן שאין אפילו צורך בביצוע התאמה של נכות. תוצאת הקביעה היא שהוועדה קובעת הן שהמצב שווה לקטיעה והן שהוא אינו שווה לקטיעה. ב. לחילופין יש לקבוע כי מצבו של המערער בא בגדר תקנה 5 (א)(4ב) לתקנות נכות מיוחדת. זאת מאחר והנכות שניתנה לו ברגל שמאל עולה על 50% והפגיעה גרמה לאובדן מוחלט של תפקוד אותה גפה. לטעמו אם ראתה הוועדה לקבוע כי מצבה של רגל שמאל משול לקטיעה, בוודאי שאבד תפקודה של הרגל. זאת מאחר שתפקוד משמעו יכולת הליכה, ריצה או קפיצה והוועדה קמא קבעה כי המערער אינו יכול לבצע את הפעולות הללו. במקרה של המערער רגל שמאל משמשת כתותב חי בלבד. מכאן שדרישת אובדן התפקוד המוחלט מתקיימת. בעניין זה הציג ב"כ המערער מקרה אחר שבו חרף העובדה שאין קטיעה בפועל של שתי הגפיים הוכר הנכה ע"י וועדה רפואית עליונה כזכאי לנכות מיוחדת. ג. המשיב לא התייצב בפני הוועדה ולא טען שלא ניתן לקבוע נכות מיוחדת מכוח תקנה 5 (א)(3) הנ"ל ואף לא טען לעניין זה בתגובתו לערעור. ב"כ המערער מפנה לעמדת המשיב לפיה טענות שלא עלו בפני הוועדה הרפואית העליונה לא יכולות להישמע בערעור. מכאן שאם לא הועלתה התנגדות מצד המשיב יש לקבל את טענת המערער בעניין זה. ד. את חוקי הנכים יש לפרש ברוחב לב וככל האפשר לטובת הנכה. על כן גם במקרה הזה היה מקום לפרש את תקנה 5 (א)(3) או תקנה 5 (א)(4ב) ברוח זו. הוא מביא הן לדבריו של כב' השופט חשין בדנ"א 5343/00 אורית אביאן נ' קצין התגמולים מיום 5.8.02 וכן את דברי בית המשפט בע"ו 37492-05-13 דבח נ' קצין התגמולים, מיום 27.10.13 מפי כב' השופט כרמי מוסק. כן מבקש ב"כ המערער ללמוד על הפרשנות הנכונה של הסעיפים, אף מההיסטוריה החקיקתית שלהם. הוא מצביע על כך שבתחילה החלופה היחידה שהייתה קיימת הייתה קטיעה של שתי הגפיים מעל הברך. בהמשך תוקנו התקנות והוספה תקנת משנה 5 (א)(4ב). כך גם מכוח סעיף 10 (ג)(2) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל - 1969. סעיף זה הגביל את שיעור הנכות שניתן לקבוע בגין מספר פגימות באותה הגפה למקסימום הנכות שניתנת עבור קטיעה. מסעיף זה ניתן ללמוד על כוונת המחוקק שחזקה שאם ראה לפגוע בזכותו של נכה לנכות שעולה על הנכות הניתנת בגין קטיעה, התכוון לרפא את הפגם על דרך הכלתן של הזכויות המגיעות לנכה קטוע גם על נכים שדרגת נכותם נקבעה כ"שוות קטיעה". ה. הוועדה קבעה מבחן חמור מידי לאובדן כושר תפקודי אצל המערער אם מצד אחד קבעה שמצבו מתאים לקטיעה ומנגד קבעה שאין בכך אובדן מוחלט של התפקוד. מטעמים אלו טוען ב"כ המערער יש לקבל את הערעור. 4. ב"כ המשיב טוענת מנגד: א. קביעת אחוזי הנכות היא שאלה רפואית ולא משפטית ומסורה לוועדה עצמה וזאת מכוח סעיף 10 (א) לחוק הנכים(תגמולים ושיקום) התשי"ט - 1959. ב. המחוקק נתן בידי הוועדות אמות מידה מדויקות לקביעת נכות מיוחדת במסגרת תקנות נכות מיוחדת. הוועדות אינן רשאיות לעשות התאמות של נכויות מכוח אותן תקנות, שכן המחוקק לא התכוון לאפשר זאת. ניתן ללמוד זאת מהעדרו של סעיף דומה לזה המצוי בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), שם מאפשר המחוקק לוועדות לקבוע נכויות מותאמות. מדובר ברשימה סגורה של מקרים ואם הנכה אינו עונה על אחד מהם אינו זכאי לנכות מיוחדת. היא מפנה לפסק דינו של כב' השופט טירקל בעניין רע"א 6846/03 אהרון רואי נ' קצין התגמולים מיום 17.1.05 וכן לדבריה של כב' השופטת ר. למלשטרייך בע"ו 51827-04-13 קצין התגמולים נ' ע.ג. מיום 13.10.13. ג. אין לראות פגם בהחלטת יו"ר הוועדות הרפואיות להחזיר את הדיון לוועדה המחוזית על מנת שתנמק קביעתה ומכל מקום המערער לא קבל על כך בזמן אמת. הערעור כאן אינו על החלטת הוועדה המחוזית אלא על החלטת הוועדה הרפואית העליונה. ד. לגופם של דברים - הוועדה קבעה שהמערער הולך על רגל שמאל גם אם בצליעה ועם מגבלות ועל כן אינו עומד בקריטריון של המחוקק לקבלת נכות מיוחדת. ה. גם מבחינת שיקולי מדיניות תקציבית לא ניתן להרחיב את תחולת תקנות נכות מיוחדת על כל נכה קשה. ב"כ המשיב מפנה לכך שדבריו של כב' השופט מוסק בעניין דבח שהוזכר ע"י ב"כ המערער נאמרו למעלה מן הצורך ולא היוו חלק מהוראותיו האופרטיביות של פסק הדין. מכל הטעמים הללו יש לטענתה לדחות את הערעור. דיון 5. ראשית ייאמר כי שני הצדדים ביקשו להסתמך על מקרה שנדון בבימ"ש בחיפה בעניין ע.ו. 51827-04-13 קצין התגמולים נ' ע.ג. מיום 31.10.13. ב"כ המערער הציג את פרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה בעניינו של אותו פלוני ללמדני כי וועדות אחרות, במקרים דומים לזה שבפניי, הכירו באותם נכים כזכאים לנכות מיוחדת וכן הציג את טענות המשיב באותו ערעור ללמדני שגם המשיב סבור שבית המשפט הוא שמוסמך לדון בזכאות מכוח תקנות נכות מיוחדת. מנגד ב"כ המשיב הציגה את פסק דינה של כב' השופטת למלשטרייך באותו עניין ללמדני שאין מקום לקביעת נכות מיוחדת במקרים אלו. 6. פסק הדין עוסק בפירוש תקנה 5 (א)(4ב) לתקנות נכות מיוחדת. כב' השופטת למלשטרייך מוצאת באותו המקרה כי הנכה אינו נכלל במסגרת הקריטריונים של התקנה. יש לציין כי המערער שם אינו קטוע רגל אך פגיעתו חמורה והוגדרה על ידי מייצגו כקטיעה פונקציונאלית. כב' השופטת למלשטרייך מנמקת קביעתה בשלושה מישורים: האחד, מתוך לשון התקנה. השני בשל העדרו של סעיף התאמת נכויות, ומכאן העדר סמכות לוועדה להתאים מצבים. השלישי, מתוך תכלית התקנות לנכות מיוחדת שעניינה תוספת הטבות לנכים קשים במיוחד שיש לשמור על מסגרתה שמא הוספת נפגעים נוספים תרוקן את התקנות מתוכנן. מצב זה יקרה אם תורחב הקבוצה הזכאית לאותן תוספות שמכוח תקנות נכות מיוחדת, הגם שמדובר ברשימה סגורה ולא ניתן לוועדות שיקול הדעת להתאים נכויות. 7. ראיתי להשאיר בצריך עיון את הטענה כי הרשימה שבתקנות נכות מיוחדת היא רשימה סגורה שלא ניתן להוסיף עליה בכל מקרה. כך גם לא מצאתי צורך לקיים דיון בטענה הנוגעת לתכלית התקנות למול מגבלות תקציביות. 8. אני מסכימה עם ב"כ המערער כי ייתכנו מקרים שבהם נכה שנכותו קשה יותר מקטוע שתי גפיים לא יהא זכאי להכרה בנכות מיוחדת לאור לשונה של התקנה. אכן, לעולם ייתכנו מקרים חריגים ש"ייפלו בין הכיסאות". עוד אני מסכימה כי נכון היה שתהיה הגדרה ברורה של המונח: "אובדן מוחלט של התפקוד" שבסעיף 5 (א)(4ב) לתקנות. במצב דברים זה יימנעו אותם מקרים שבהם וועדות שונות יתייחסו אחרת למצבים דומים. למשל, יכולתו של נכה לעשות מעברים בין כיסא גלגלים למיטה על רגליו אך העדר יכולתו לעשות שימוש ברגליו לצרכים פונציונאליים כדוגמת התניידות ללא כיסא גלגלים ברחבי ביתו; או נכה שסובל מתסמונת חריפה של crps ואינו עושה שימוש ברגליו הגם שתיאורטית הדבר אפשרי עם כאב. מצב זה אינו רצוי והוא עלה מתוך הדוגמאות שבדיון. 9. אלא שבמקרה שבפניי לא נמצאה לי תשובה לשאלה כיצד ניתן להתגבר על קביעת הוועדה שהמערער: "נכנס לחדר כשהוא נתמך בזוג קביים קנדיות ומתהלך על רגליו. רגל ימין קיימת פרוטזה מתחת לברך עקב קטיעה. רגל שמאל - מתהלך עליה תוך נשיאת משקל, בצליעה (כאשר אינו נתמך בקביים)..." בהמשך מתוארות תנועות מעטות נוספות שמסוגל המערער לעשות ברגלו השמאלית. 10. הוועדה קבעה כי מתוך התרשמותה שלה מתפקוד המערער הוא אינו מצוי במצב של אובדן מוחלט של תפקוד הגפה השמאלית. זו לכל הדעות קביעה רפואית שהיא בסמכות הוועדה. כאשר בפניי ממצא עובדתי זה לצד לשונו של החוק כפשוטה, נראה לי שלא ניתן לומר שנפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה שיהיה בו כדי להצדיק התערבותו של בית המשפט. אין חולק שהמערער לא עומד בקריטריון של קטיעת שתי גפיים תחתונות. מכאן שהמערער אינו עונה על דרישות סעיף 5 (א)(3) לתקנות הנ"ל. זו דרישה ברורה שיקשה להרחיבה לאור קיומה של תקנת משנה 5 (א)(4ב) לאותן תקנות. שאם תאמר שכל מקרה בו נקבעו לנכה נכויות, בשיעור הנכות הניתנת בגין קטיעה, בשתי רגליו, אתה מייתר את הצורך בתקנת משנה 4ב' זו. 11. לטעמי, הסעיף היחיד שיכול היה להתאים למערער הוא סעיף 5 (א)(4ב) וזאת ככל שהיה נמצא כי הוא אינו יכול לעשות שימוש בגפה הפגועה שאינה קטועה. כאמור על אפשרות זו השיבה הוועדה. 12. רק במקרים חריגים יתערב בית משפט בקביעות רפואיות של וועדות. זאת כאשר אותן קביעות חורגות באופן קיצוני מכל מתחם של סבירות. 13. כפי שציינתי לעיל אני מסכימה שאין מחויבת זהות בין מצבם של נכים קטועי שתי גפיים ממש, לבין מצבם של נכים שסובלים מפגיעות חמורות ביותר בגפיהם ונכותם נקבעה באופן מתואם כנכות בגין קטיעה. כאמור ייתכנו מצבים שבהם נכים עם נכות מותאמת יסבלו בפועל מנכות קשה וחמורה יותר מנכה שסובל מקטיעה כזו או אחרת בשתי גפיו התחתונות. אלא שלצורך ההתאמה בין המצבים, חוסר הזהות יכול גם לפעול אחרת. היינו שנכה שהוכר בשל הוראות תקנות הנכים (קביעת דרגות נכות) עם נכות מותאמת לקטיעה, לא יסבול מאבדן מוחלט של תפקוד אותה גפה. במצב דברים זה יש לבחון את סבירות קביעת הוועדה. 14. כאמור, במקרה שבפניי איני סבורה שקביעת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות. 15. לטעמי כאמור לעיל, נכון יהיה שהמחוקק יוסיף לתקנות הגדרה של המונח "אובדן מוחלט של תפקוד הגפה" שבסעיף 5 (א)(4ב) לתקנות נכות מיוחדת. 16. כל דבריי אלה נאמרים מבלי שאני מקלה ראש במצבו הקשה של המערער שסובל מפגיעה קשה ביותר שנים ארוכות. 17. אשר על כן הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. קטיעת איברברכייםנכותרגליים