הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בטל, מאחר והתנאים המתלים שצויינו בו, לא התקיימו ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה: המשיב מס' 1 הוא התובע בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש בפני בית משפט קמא ובו נטען שהוא היה הבעלים הרשום (במושע) של 1850 מ"ר מזכויות המקרקעין שבחלקה 35, גוש 10318 (שהינם בשטח כולל של 12988 מ"ר) בשפרעם (להלן: "המגרש בחלקה 35"). המערערת, שהיא הנתבעת מס' 1 בכתב התביעה המתוקן, היתה הבעלים הרשום של 1,000 מ"ר מזכויות המקרקעין שבחלקה 33, גוש 10286, בשפרעם (להלן: "המגרש בחלקה 33"). שני המשיבים הינם אחים. ג. בשנת 1998 הגישה המערערת לבית משפט השלום בעכו (בתיק אזרחי 3424/98) תביעה לסילוק ידו של המשיב מס' 2 משטח המגרש שבחלקה 33. במסגרת הליך זה הגיעו המערערת והמשיב מס' 2 להסכם פשרה ביניהם, עליהם חתומים הן באי כוחם והן המשיב מס' 1. זהו ההסכם נשוא ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא. הסכם הפשרה הנ"ל קיבל במסגרת ת.א. 3424/98 של בית משפט השלום בעכו תוקף של פסק דין ביום 5.10.99 על ידי כב' השופטת ח. לפין - הראל. לפי הסכם זה ויתרה המערערת על זכויותיה במגרש שבחלקה 33 לטובת המשיב מס' 2, וזאת תמורת קבלת זכויות אחיו (המשיב מס' 1) במגרש שבחלקה 35. המשיב מס' 2 התחייב לקבל את הסכמתו של המשיב מס' 1 להעברת זכויותיו במגרש שבחלקה 35 על שמה של המערערת. בנוסף התחייב המשיב מס' 2 לקבל את הסכמת חברת "רישום מערכות מידע בע"מ", אשר גם היא, על פי הנטען, היתה בעלת חלק מן הזכויות על המגרש שבחלקה 35. ד. לפי הסכם הפשרה התחייבה המערערת לשאת בהוצאות ההעברה והמיסים, לרבות מס שבח ומס רכישה, בגין העברת זכויות המשיב מס' 1 במגרש שבחלקה 35 על שמה. מנגד, התחייב המשיב מס' 2 לשאת בהוצאות ובמיסים בגין העברת זכויותיה של המערערת במגרש שבחלקה 33 על שמו של המשיב מס' 2. ה. לפי ההסכם הותנה, שאם המשיב מס' 2 לא ישיג את הסכמת המשיב מס' 1 ו/או חברת מערכות מידע להעברת הזכויות במגרש שבחלקה 35 על שם המערערת, ולא יקבל את הסכמתם לחתום על כל המסמכים הדרושים לביצוע העברת הזכויות במגרש שבחלקה 35 למערערת, לרבות יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר וההצהרות הנדרשות על פי חוק, כי אז לא יהיה כל תוקף להסכם, והמערערת לא תהא חייבת להעביר את זכויותיה במגרש שבחלקה 33 למשיב מס' 2, ויהא על המשיב מס' 2 לפנותו ולסלק את ידו ממנו. ו. לפי הסכם הפשרה, שקיבל כאמור תוקף של פסק דין ביום 5.10.99, המערערת לא היתה רשאית לתפוס חזקה במגרש שבחלקה 35 ו/או להגיש תוכניות בניה ו/או לבנות על שטח המגרש שבחלקה 35, בהעדר תוכנית חלוקה מאושרת כדין. בנוסף, לפי ההסכם הנ"ל, ככל שהוא לא יקויים, רשאים הצדדים לבקש את ביטולו בבית המשפט, ובמקרה זה ההתדיינות ביניהם בהליך הקודם - תימשך. ז. בתובענה נשוא ערעור זה שהגיש התובע (המשיב מס' 1) בפני בית משפט קמא נטען שהוא לא הסכים להעביר את זכויותיו במגרש שבחלקה 35 למערערת, ולא חתם על המסמכים וההצהרות שנדרשו להעברת זכויותיו למערערת. גם חברת מערכות מידע לא הסכימה להעברת זכויותיה במגרש שבחלקה 35 למערערת. החברה אף לא חתמה על המסמכים וההצהרות שנדרשו לצורך ההעברה. בנסיבות אלה, ונוכח האמור בפסק הדין הנ"ל מיום 5.10.99, טען המשיב מס' 1 שההסכם כלל לא נכנס לתוקף ודינו להתבטל. עוד נטען, כי בין לבין, העביר המשיב מס' 1 את כל זכויותיו במגרש שבחלקה 35 לנתבעים מס' 3-5 (שהתביעה נגדם נמחקה במהלך המשפט). ח. המשיב מס' 1 טען גם, שהמערערת והמשיב מס' 2 לא פעלו לביטול ההסכם , ואף לא פנו לבית המשפט בבקשה לבטלו ו/או להמשיך את ההתדיינות ביניהם. כמו כן טען המשיב מס' 1, שבניגוד לאמור בפסק הדין מיום 5.10.99, תפסה המערערת חזקה במגרש שבחלקה 35 ואף בנתה עליו מבנה שהיא מחזיקה בו מבלי שהוגשה קודם לכן תוכנית חלוקה מאושרת כדין. ט. בנוסף, טען המשיב מס' 1, כי בסמוך לפני שהוגשה התביעה נשוא הדיון בפני בית משפט קמא, הגישה המערערת את הסכם הפשרה לרשויות המס, כאילו נכנס ההסכם לתוקפו, במטרה לאכוף את ביצועו על המשיב מס' 1, למרות שהוא, לטענתו, לא נתן את הסכמתו. כתוצאה מכך קיבל המשיב מס' 1 דרישה מרשויות המס להגיש הצהרות כאילו הוא מכר ו/או קנה זכויות מקרקעין בהתאם להסכם ו/או פסק הדין. י. טענת המשיב מס' 1 בפני בית משפט קמא היתה שלפי כל דין, ולפי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.10.99, זכאי הוא לדרוש את ביטול פסק הדין והסכם הפשרה. עוד טען, המשיב מס' 1, כי ההסכם כלל לא נכנס לתוקף, וכי אין ולא היו למערערת כל זכויות במגרש בחלקה 35, והיא לא היתה רשאית לתפוס חזקה בו או לבנות עליו. יא. מנגד טוענת המערערת, כי חלקו של המשיב מס' 1 במגרש שבחלקה 35 הינו מוגדר וזאת לפי תוכנית חלוקה בין המשיב מס' 1 לשותפיו בכל זמן רלוונטי להסכם. תוכנית החלוקה נערכה על ידי המשיב מס' 2 (אחיו של המשיב מס' 1), שהוא מודד מוסמך, אשר סימן את מגרשה של המערערת כמס' 35/2 בגוש 10318. התוכנית חתומה על ידי המשיב מס' 1, המשיב מס' 2, וחברת מערכות מידע. טוענת המערערת, כי בחתימתו של המשיב מס' 1 על ההסכם הוא נתן את הסכמתו לביצוע עיסקת החליפין בין המערערת לבין המשיב מס' 2, ונתן את הסכמתו לכך שהוא מוכן לוותר על מגרשו שבחלקה 35 לטובת המערערת בתמורה לכך שהמשיב מס' 2 יקבל מן המערערת את מגרשה שבחלקה 33. יב. עוד טענה המערערת כי לפי סעיף 8 להסכם לא נדרשה הסכמת חברת מערכות מידע לביצוע עיסקת החליפין על פי פסק הדין, אם כי נדרשה הסכמתה לתכנית החלוקה, דבר אשר אכן התבצע מאחר והן המשיב מס' 1 והן חברת מערכות מידע חתמו על תוכנית חלוקה שאושרה על ידי הוועדה המקומית ועל ידי בית המשפט. יג. לטענת המערערת קובע סעיף 7 להסכם הפשרה, שאם המשיב מס' 1 לא יסכים לחתום על המסמכים המצויינים בסעיף זה, כי אז על המשיב מס' 2 לפנות את המגרש שבחלקה 33, אולם לא צויין בסעיף זה כלל ועיקר שהמערערת תהיה חייבת במקרה כזה לפנות את המגרש שבחלקה 35. המערערת מוסיפה, כי ניתן ללמוד על הסכמת המשיב מס' 1 לעיסקת החליפין שבינה לבין המשיב מס' 2, מתוך עצם חתימתו של המשיב מס' 1 על ההסכם, חתימתו על תוכנית החלוקה של חלקה 35, ואי-התנגדותו במשך כל התקופה שמיום חתימת ההסכם ועד ליום הגשת ההליך נשוא הדיון, לכל פעולות הפיתוח והבניה הנרחבות שבוצעו על ידי המערערת ו/או מי מטעמה בחלקה 35. יד. לטעמה של המערערת דרישת החתימה על המסמכים המפורטים בהסכם היא דרישה פורמלית וזניחה, כאשר על הסכמת המשיב מס' 1 לביצוע עיסקת החליפין ניתן ללמוד מחתימתו על ההסכם, חתימתו על תוכנית החלוקה, ואי-התנגדותו לבעלותה ו/או לחזקתה של המערערת במגרש שבחלקה 35 במשך שנים ארוכות שבהן נמשכו עבודות הפיתוח והבניה של המערערת במגרש זה. טו. נטען גם, שלפי סעיף 9 להסכם הפשרה היתה המערערת זכאית לתפוס חזקה באופן מיידי במגרש שבחלקה 35 ולהגיש תוכניות לוועדה להקמת בנין עליו. גוף ההסכם, כך מציינת המערערת, אינו מדבר כלל על תנייה כלשהי לגבי קבלת תוכנית חלוקה מאושרת לצורך ביצוע ההסכם. ענין תוכנית החלוקה המאושרת הינו הצעה של כב' השופטת ח. לפין הראל (אשר נתנה תוקף של פסק דין ביום 5.10.99 להסכם הפשרה), ולא תנייה בגוף ההסכם ו/או החלטה, מה גם שאכן קיימת תוכנית חלוקה מאושרת בין הצדדים, וכב' השופטת ח. לפין הראל גם חתומה עליה, כך שכל תנאי הסכם הפשרה בוצעו במלואם. טז. לטענת המערערת לא סוכם בין הצדדים שאם עיסקת החליפין לא תבוצע, יימשכו ההליכים בין המערערת לבין המשיב מס' 2, אלא, בהתאם לאמור בסעיף 7 להסכם, אם לא יסכים המשיב מס' 1 לחתום על מסמכים כלשהם, כי אז יפנה המשיב מס' 2 את המגרש בחלקה 33. ואולם, נוכח העובדה שעיסקת החליפין בוצעה במלואה, אין מקום לדרוש את ביטול ההסכם אשר קיבל כאמור לעיל תוקף של פסק דין. ההסכם, כך טוענת המערערת שריר וקיים ואין מקום לבטלו וכל הצדדים פעלו על פיו. המערערת פעלה לצורך רישום זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין על המגרש שבחלקה 35 רק לאחר שהמשיב מס' 1 סירב לשתף איתה פעולה (עקב מכירת זכויותיו על המגרש שבחלקה 35 לנתבעים מס' 3-5 שנמחקו מן ההליך כמצויין לעיל), ולכן, הגישה המערערת את מסמכי העיסקה לרשויות המס, ואף שילמה תשלום חלקי על חשבון המס שחל על עיסקת החליפין. יז. מציינת המערערת, כי לאחר חתימת הסכם הפשרה היא העבירה את הבעלות על המגרש שבחלקה 33 לידי המשיב מס' 2 וקיבלה את זכויות הבעלות והחזקה על המגרש שבחלקה 35. לאחר קבלת זכויות החזקה והבעלות במגרש שבחלקה 35, החלה המערערת בשנת 1999 באופן מיידי בהליכי בנייה ורישוי של מבנה ראשון להקמת מפעל גילוון וציפוי מתכות, בגינו ניתן היתר בניה, ולאחר מספר שנים בנתה המערערת מבנה נוסף גדול יותר, וגם בגינו ניתן היתר בניה כדין. יח. מוסיפה המערערת, שהמשיב מס' 1 פעל בחוסר תום לב מובהק, כשמכר ביודעין את זכויותיו במגרש שבחלקה 35 פעמיים, בעת שהיה מודע בוודאות לכך שהמערערת קיבלה כבר את הזכויות והחזקה על המגרש שבחלקה 35 לפי ההסכם לפני למעלה מ-8 שנים, ושהיא מבצעת במגרש פעולות פיתוח ובניה, אך למרות זאת מכר המשיב מס' 1 את זכויותיו במגרש שבחלקה 35 פעם נוספת לצדדי ג' . תוכנית החלוקה, כך טוענת המערערת, היא בשליטתם המלאה של המשיב מס' 1 ו/או המשיב מס' 2 שהרי המשיב מס' 2 שהוא מודד מוסמך ערך את התוכנית, ואי-צירוף תוכנית החלוקה לכתב התביעה, אומר דרשני לגבי חוסר תום ליבו של המשיב מס' 1 בהגשת התביעה. יט. טוענת המערערת, כי הצדדים להסכם פעלו במשך שנים מתוך ידיעה, הסכמה והסתמכות על ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, כשהמשיב מס' 1 יושב בחיבוק ידיים במשך תקופה ארוכה, ולכן גם מטעמי שיהוי יש לדחות את תביעתו. כ. עוד טוענת המערערת שלפי הפסיקה אין לאשר תביעה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה אלא במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים אשר כלל לא התקיימו בתביעתו של המשיב מס' 1. לסיום טענה עוד המערערת, שפסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה הוא פסק דין חלוט שהצדדים לא ערערו עליו, וכי המערערת היא היחידה הזכאית להירשם כבעלים על המגרש שבחלקה 35, והמשיב מס' 1 איננו עומד בדרישות הפסיקה לביטול ההסכם. כא. המשיב מס' 2 מצידו טען, שהמערערת איננה בעלים רשום על המגרש שבחלקה 33 אלא רשומה לטובתה הערת אזהרה, והערה נוספת רשומה לטובת כונס הנכסים, ולכן, אין באפשרותה של המערערת לרשום את הנכס על שמה. כב. המשיב מס' 2 מודה, כי ההסכם נחתם בינו לבין המערערת, אך לטענתו ההסכם כולל תנאים מתלים, כגון: חתימת הצדדים על יפויי כח בלתי חוזרים, חתימה על תוכנית חלוקה מוסכמת ואישורה, קבלת הסכמת חברת מערכות מידע ועוד, ואלה לא התקיימו, ולכן ההסכם לא נכנס לתוקף ובטל מעיקרו. עוד טען המשיב מס' 2, שהמערערת פלשה למגרש שבחלקה 35 ללא קבלת רשות מן המשיב מס' 1 ו/או מחברת מערכות מידע, וכל זאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ובעיקר בניגוד להחלטת כב' השופטת לפין הראל לפיה המערערת לא תהא רשאית לפעול על פי סעיף 9 להסכם ללא תוכנית חלוקה מאושרת כדין. כג. בהתייחס לטענת המערערת בדבר העברת הזכויות במגרש שבחלקה 33 על שמו, טוען המשיב מס' 2, שטענה זו איננה נכונה, שכן לא נחתמו מסמכים כלשהם בדבר העברת הזכויות, והצדדים ידעו שאין מעבירים מגרשים לפי ההסכם כל עוד לא קויימו כל התנאים המתלים בהסכם. לטענת המשיב מס' 2 הוא קיים את הסכם הפשרה, אך המערערת לא עשתה כן, ואף ביזתה את החלטת בית המשפט ובנתה על המגרש שבחלקה 35 ללא תוכנית מאושרת. המערערת בנתה על שטח המגרש שבחלקה 35, אך מעולם לא הודיעה למשיב מס' 2 על תפיסת חזקה בו ובניה עליו, ואילו המשיב מס' 2 הודיע למערערת ובעלה שההסכם אינו בר תוקף בהזדמנויות רבות, ובכל זאת הבניה נמשכה על-ידי המערערת ובעלה. כד. לטענת המשיב מס' 2 מעולם לא היתה תכנית חלוקה מאושרת לגבי המגרש שבחלקה 35, ומעולם לא הוגשה תוכנית חלוקה לוועדה המקומית מטעם מי מן הצדדים. המשיב מס' 2 ואחיו המשיב מס' 1, נדהמו לגלות שמסמכי העיסקה הוגשו ללא הסכמתם, וללא הסכמה וחתימה על העיסקה לגבי המגרש שבחלקה 33, דבר המדבר בעד עצמו. מציין המשיב מס' 2, שהוא לא תפס חזקה במגרש שבחלקה 33 אשר עדיין פנוי מכל אדם וחפץ, על אף העובדה שהמשיב מס' 2 יכול היה לעשות כן, ואולם, מתוך הבנתו שההסכם בטל ואי אפשר לקיימו, הוא לא תפס חזקה במגרש זה, ובמיוחד שלגבי המגרש שבחלקה 33 אין חלוקה מאושרת ויש הערה לטובת כונס נכסים על הזכויות של המערערת. עוד מוסיף המשיב מס' 2 שכל העיסקאות שביצע המשיב מס' 1 בקשר למגרש שבחלקה 35 הינן נקיות מכל זכויות של צד ג' ומעולם לא נעשו לגביו עיסקאות נוגדות. כה. בפני בית משפט קמא הושגה הסכמה דיונית לפיה יוגשו סיכומים בכתב ללא חקירה נגדית של העדים כך שהתיק הוכרע על יסוד החומר שבתיק בית המשפט. בפסק דינו הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.10.99 (בת.א. 3424/98) - בטל מאחר והתנאים המתלים שצויינו בו, לא התקיימו, ולפיכך, נתן בית משפט קמא פסק דין הצהרתי לפי המבוקש בתביעתו של המשיב מס' 1. כו. המערערת ממאנת להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, ובערעורה המפורט המחזיק קרוב ל-18 עמודים חזרה למעשה על הטענות שהועלו מטעמה בפני בית משפט קמא. כז. המשיב מס' 1 סמך לעומת זאת את ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא, ובעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו טען כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק הדין של בית משפט קמא. גם המשיב מס' 2 טען כי יש להותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט קמא. כח. לאחר שעיינו בטיעוניהם של באי כח הצדדים לרבות בתיקי המוצגים, ולאחר ששמענו גם את תמצית טיעוניהם בעל פה של באי כח הצדדים בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 19.11.13, מסקנתנו היא כי דין הערעור להתקבל. כט. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלה משפטית והיא: האם התנאים אשר נקבעו בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 5.10.99, הם בגדר תנאים מתלים או בגדר תניות חוזיות. לסוגיה זו השלכה על השאלה, האם הסכם הפשרה נכנס לתוקפו במועד בו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, או במועד שבו אמורים היו להתקיים התנאים המתלים? ראשית נאמר, כי חוזה מורכב מתניות שונות, הנובעות מרצון הצדדים ואשר אינן עשויות מקשה אחת. פרופ' גבריאלה שלו, בספרה, דיני חוזים-החלק הכללי-לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה-2005) (להלן: "דיני חוזים") מציינת, כי נהוג לחלק את התניות החוזיות לשני סוגים: הסוג האחד כולל, תניות המטילות חובות על צד אחד לחוזה, ובמקביל מקנות זכויות לצד האחר, ולעתים אף צופות פני עתיד. תניות אלה, הכוללות התחייבות או הבטחות עתידיות, כאשר הן מופרות, מצמיחות לנפגע תרופות שונות ואולם לא ניתן לומר, שהחוזה אינו קיים. סוג נוסף של תניות, הכלולות בחוזה, הן תניות המתנות את הזכויות החוזיות במאורע חיצוני לא וודאי, אשר לא מושפע מהתנהגות או מפעולות צד זה או אחר לחוזה. מקום שמופיעות בחוזה תניות כאלה, הקיימות ומתנות את החיובים החוזיים, החוזה הוא חוזה על תנאי. על תניות אלה נמנה תנאי מתלה. באשר למעמדו של הסכם המותנה בתנאי מתלה, נאמר בספרה של פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים, כדלקמן (עמוד 485): "כאשר התנאי המתלה מתקיים, הופך החוזה המותנה לחוזה מוחלט. כאשר התנאי המתלה אינו מתקיים, מתבטל החוזה המותנה. קבעו הצדדים מועד לקיום התנאי, והתנאי לא קוים עד מועד זה, מתבטל החוזה באותו מועד. לא קבעו הצדדים מועד כאמור, יתבטל החוזה אם בתוך פרק זמן סביר לאחר כריתת החוזה לא התקיים התנאי המתלה. בהעדר הוראה שונה של הצדדים בחוזה, התבטלות החוזה על תנאי מתלה מחמת אי-קיום תנאי מתלה היא למפרע: החוזה כאילו לא היה, והצדדים זכאים לחזור איש איש למצבו הקודם. עם התבטלות החוזה על תנאי מתלה, מחמת אי-התקיימות התנאי, קמה הזכות להשבה: סעיף 31 רישא לחוק מחיל את הוראת ההשבה ההדדית שבסעיף 21 גם על בטלות חוזה לפי רק ג לחוק. משלא קוים התנאי המתלה והחוזה התבטל, כל אחד מן הצדדים זכאי להשבת מה שנתן למשנהו על-פי החוזה". בית משפט קמא סבר, כי מדובר בתנאים מתלים ועל כן הגיע למסקנה שהמשיבים לא מילאו את התנאים, ועל כן ההסכם בטל . ל. השאלה, אם הוראה חוזית מסוימת כוללת התחייבות או תנאי, היא שאלה של פירוש כוונתם של הצדדים, כקבוע בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"). דהיינו, על פי אומד דעת הצדדים, כפי שמשתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו, מתוך הנסיבות. ובלשונו של בית המשפט העליון, בע"א 1156/10, אפרת האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ (פרסום נבו), 18/11/12 (להלן: "פסק דין האס"): "ככל שקיימת בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם החוזה אכן תלוי בהתקיים תנאי מתלה, נדרש בית המשפט לפרש את החוזה ולהתחקות אחר כוונת הצדדים כפי שהיא עולה מנוסח החוזה ומשאר נסיבות העניין (רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVIES נ' אלבקס וידיאו בע"מ)". לא. בהסכם הפשרה, שנכרת בין הצדדים, נקבע בסעיפים 6, 7, 8 ו-9 כדלקמן: "6. הצדדים מצהירים ומאשרים כי החלק המועבר לתובעת בגוש 10318 חלקה 35 אינו רשום ואינו בבעלותו ו/או בחזקתו של הנתבע וכי הוא בבעלותו ובחזקתו של אחיו ועל כן מתחייב הנתבע לעשות את כל הדרוש ולהחתים אחיו עאטף הנ"ל על כל המסמכים ו/או ההצהרות ו/או הבקשות הדרושות להעברת השטח 1850 ממ"ר שבגוש 10318 חלקה 35 על שם התובעת. 7. במידה ואחיו של הנתבע מר עאטף מוהנא מסרב לחתום על המסמכים ו/או ההצהרות ו/או הבקשות ו/או על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת התובעת ואשר יאפשרו העברת השטח 1850 ממ"ר נטו מחלקה 35 שבגוש 10318 על שם התובעת כי אז לא יהיה להסכם פשרה זה כל תוקף והתובעת לא תהיה חייבת להעביר את זכויותיה בחלקה 33 שבגוש 10286 על שם הנתבע והנתבע יהיה חייב לפנות את חלקה 33 שבגוש 10286 כמבוקש בתביעה נשוא תיק אזרחי 3424/98 של בית משפט השלום בעכו. 8. הנתבע מצהיר ומאשר כי הבעלות בחלקה 35 שבגוש 10318 הינה משותפת לאחיו עאטף מוהנא וכן לחברת רישום מערכות מידע בע"מ ועל כן הוא מתחייב להשיג את אישורה והסכמתה של חברת רישום מערכות מידע בע"מ על תוכניות החלוקה שהוא הכין לטובת התובעת ואשר מציינים את מיקום חלקה של התובעת בחלקה 35 שבגוש 10348. במידה והנתבע לא ישיג את אישורה והסכמתה של חברת רישום מערכות מידע בע"מ ו/או של אחיו עאטף על תוכניות החלוקה אשר מציינות את מיקום חלקה של התובעת בחלקה 35 גוש 10318 כי אז לא יהיה להסכם זה כל תוקף ולא יהיה הנתבע זכאי לדרוש ו/או לקבל את זכויותיה של התובעת בחלקה 33 שבגוש 10286 והנתבע יהיה חייב לפנות ולסלק את ידו ו/או כל חפץ אשר כמבוקש בתביעה נשוא תיק אזרחי 3424/98 של בית משפט השלום בעכו. 9. הנתבע מצהיר ומאשר בזאת כי מיד עם חתימת הסכם זה, תהיה התובעת זכאית לתפוס חזקה בחלקה 35 שבגוש 10318 וכן תהיה זכאית להגיש לועדת התכנון והבניה תכניות בניה לשם קבלת היתר בניה וכן להקים על חלקה, בחלקה 35 הנ"ל, כל מבנה שהיא מבקשת להקים אותו וזאת גם אם עדיין לא נרשמה הבעלות בטאבו והנתבע ו/או כל מי שבא מטעמו לא יהיו זכאים להתנגד להקמת המבנה המבוקש על ידי התובעת". לב. עיון בלשון הוראות ההסכם מלמד כי, לכאורה, מדובר בתנאים מתלים, ואולם, התחקות אחר כוונת הצדדים מלמדת כי מדובר בחיובים חוזיים, גם אם עתידיים, שנטלו על עצמם הצדדים במועד כריתת הסכם הפשרה. לג. ראשית, חתימתו של המשיב 1 על ההסכם מקיימת למעשה את התנאים שנקבעו לגביו בהסכם, לעניין הסכמתו. שנית, וזה העיקר, בסעיף 9 להסכם הפשרה נאמר כי מיד עם חתימת ההסכם תהיה המשיבה זכאית לתפוס חזקה בחלקה, ואף יתרה מזאת, תהא זכאית להקים על החלקה כל מבנה שהיא מבקשת להקים, וזאת גם אם עדיין לא נרשמו זכויותיה בלשכת רישום המקרקעין. הוראה זו מלמדת יותר מכל על אומד דעתם של הצדדים וכוונתם, לפיה מיד עם חתימתו של הסכם הפשרה, נכנס הסכם הפשרה לתוקף, כך שהדעת נותנת שהצדדים עצמם סברו והבינו שמדובר בתנייה חוזית, ולא בתנאי מתלה, שכן מתן אפשרות למערערת לבניית מבנה על החלקה, מהווה מעשה עשוי שאין ממנו חזרה. לאור האמור, דעתנו היא כי אין המדובר בתנאים מתלים כי אם בתניות חוזיות שנקבעו בהסכם הפשרה, הסכם אשר נכנס לתוקפו במועד שבו קיבל הסכם זה תוקף של פסק דין. מכאן שעצם העובדה שהתנאים, על פי הנטען, לא התקיימו, כולם או בחלקם, לא היה בה כדי להצדיק את ביטול תוקפו של ההסכם. לד. לעמדתנו, באותה מידה לא ניתן לראות את סעיפים 7 ו-8 של הסכם הפשרה בבחינת תנאי מפסיק, שכן ההגיון מחייב את המסקנה, שהצדדים לא העלו אפשרות מראש שניתן יהיה בשלב כלשהו להפסיק את ההסכם, לאחר ביצוע עבודות הבניה על ידי המערערת בחלקה הנדונה. לה. לסיכום: משמדובר, אפוא, בתניות חוזיות, ולא בתנאי מתלה ו/או מפסיק, מקובלת עלינו טענתה של המערערת לפיה הסכם הפשרה נכנס לתוקף במועד בו ניתן לו תוקף של פסק דין, כמצוטט מתוך ספרם של המלומדים, פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן, "חוזים", כרך ג', עמ' 42: "חוזה על תנאי נכנס לתוקף ביום כריתתו ולא ביום התקיים התנאי (ובחוזה המותנה בתנאי מתלה) או ביום שבו מתברר שלא התקיים התנאי המפסיק (בחוזה המותנה בתנאי מפסיק) .... חוזה על תנאי הוא חוזה שלם ותקף מרגע כריתתו ועוד לפני שהתברר מה יעלה בגורלו נוכח התנאי שבו הוא מותנה" (ההדגשה שלנו). וכן, דבריה של פרופ' גבריאלה שלו, בספרה "דיני חוזים", מהדורה שניה, עמ' 329: "תנאי הוא אירוע בלתי ודאי, חיצוני לחוזה, המתנה את החוזה. שתי דרישות עיקריות טמונות איפוא בהגדרת התנאי: דרישת חוסר הוודאות ודרישת החיצוניות. משמעות הדרישה שהתנאי יהיה אירוע בלתי ודאי היא שהתרחשות התנאי תהא צפונה בחיק העתיד, ולכן - מטבע הדברים - בלתי ודאית ....... משמעות הדרישה שהתנאי יהיה אירוע חיצוני לחוזה היא שלילית, כלומר: שהתנאי לא יהיה תלוי רק בהתנהגות הצדדים לחוזה ............." (ההדגשה שלנו). וכן ראה פסק דין האס, סעיף כה', עמוד 11 לפסק הדין. לו. אי-קיומן של התניות החוזיות הנזכרות, כולן או מקצתן, מצד המשיבים, בוודאי שאינו מקנה ואינו יכול להקנות להם את הזכות להתנער מהסכם הפשרה שנקשר בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בוודאי שלא התקיימו נסיבות שיש בהן כדי להצדיק ביטול תוקפו של ההסכם וביטולו של פסק הדין שנתן לו תוקף. לא למותר להוסיף ולהדגיש את השנים הארוכות שחלפו מאז קיבל ההסכם תוקף של פסק דין (5.10.99) ועד למועד שבו הוגשה התובענה לביטול בפני בית משפט קמא (שנת 2007), וכן את העובדה, שבמהלך השנים נכח המשיב 1 בבנייה שביצעה המערערת בחלקה 35, הסמוכה לחלקתו, במהלכה נבנו על החלקה מבנים שונים על ידי המערערת. המשיב 1 היה מודע לשימוש שעשתה המערערת בחלקה, ולא השיג על כך כלל. לז. נוכח כל המפורט לעיל אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא, ומורים על דחיית תביעתו של המשיב מס' 1. אנו מחייבים את המשיב מס' 1 לשלם למערערת שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ שישולם בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אין צו להוצאות לגבי המשיב מס' 2 . הפיקדון, ככל שהופקד, יוחזר על ידי מזכירות בית המשפט לידי ב"כ המערערת עבור המערערת. תניות בחוזהחוזהתנאי מתלהביטול חוזההסכם פשרה