בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של התפרצות לדירה, גניבה, הונאה בכרטיס חיוב וניסיון הונאה בכרטיס חיוב, וגזר עליו עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנוסף הופעל מאסר מותנה בן 12 חודשים במצטבר, כך שסך הכל ירצה המערער 36 חודשי מאסר. בנוסף נגזרו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג פשע וכן 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון. הערעור הופנה במקור כנגד הכרעת הדין וכנגד גזר הדין. במהלך הטיעון בפנינו הבהיר הסניגור כי הוא חוזר בו מהערעור על העונש (עמ' 4 ש' 21 לפרוטוקול הישיבה מיום 20/6/13). הערעור מתמקד בהרשעתו של המערער/נאשם בעבירות של התפרצות לדירה וגניבה, כאשר ביתר העבירות הודה המערער בפני בית משפט קמא. כפי שיובהר, סבור אני כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו, ואציע כך לחברי להרכב. העובדות והדיון בבית משפט קמא: על פי האמור בכתב האישום שהוגש בבית משפט קמא, מדובר באירוע שבו, ביום 25.12.12 בין השעות 17:00 עד 20:00, התפרץ המערער לדירתה של המתלוננת ברח' מסדה בחיפה. בכתב האישום תואר אופן הכניסה לדירה ופירוט הרכוש שנגנב. מאוחר יותר באותו יום, בין השעות 19:30 עד 20:20, השתמש המערער בכרטיס חיוב שנגנב מהדירה, באופן שניגש לכספומטים בשכונת הדר וניסה למשוך כספים מחשבונה של המתלוננת. בגין מעשים אלו יוחסו לו העבירות שפורטו לעיל. בפתח המשפט כפר המערער בעובדות כתב האישום, ככל שהן מתייחסות לעבירות של גניבה והתפרצות למקום מגורים, והודה בעבירה של הונאה בכרטיס חיוב וניסיון להונאה בכרטיס חיוב. המערער הכחיש מעורבות בפריצה ובגניבה, וטען כי כרטיס האשראי הגיע לידיו מאדם כלשהו, אותו פגש ברחוב הסמוך לדירת המתלוננת. גרסתו של המערער הייתה, שהיה במקום קרוב לדירת המתלוננת, בטיפול אצל רופא שיניים. בהמשך פגש אדם מוכר לו וביקש ממנו הלוואה (לצורך מימון רכישת סמים לצריכה עצמית). אותו אדם אמר שאין לו כסף, ואולם שיש לו כרטיס ויזה, והציע למערער להשתמש בכרטיס לשם משיכת כספים מהכספומט. לדברי המערער, הוא סבר שכרטיס הויזה קשור לאישה שהייתה עם אותו אדם. בפתח המשפט הודיע ב"כ המערער, כי מוסכם עליו שכל ראיות התביעה של תיק החקירה יוגשו לבית המשפט, ואכן אלה הוגשו בהסכמה. בהמשך העידה המתלוננת, תיארה את שאירע בביתה, מה מצאה כאשר הגיעה הביתה ומה נגנב. לא הובאו עדים נוספים. בהמשך העיד המערער. בנוסף העיד מטעם המערער טכנאי שיניים שהמערער הגיע לבית העסק שלו, ולטענתו היה שם בעת שנפרצה הדירה, וכן העידה חברתו של המערער. המחלוקת התמקדה בשאלה האם ניתן על בסיס הראיות לקבוע כי במקרה זה חלה החזקה של החזקה תכופה ברכוש הגנוב, ומכוח חזקה זו לקבוע כי הנאשם/המערער שבפנינו הוא זה שפרץ וגנב את הרכוש מדירת המתלוננת. אין מחלוקת כי הדירה נפרצה וכי נגנב רכוש. אין גם מחלוקת כי המערער השתמש בכרטיסי האשראי של המתלוננת בסמוך לשעה ולמקום דירתה. מעבר להודאתו הוא גם צולם במצלמות הכספומטים. עם זאת לא נמצא בחזקתו כל רכוש אחר שנגנב מהדירה. בית משפט קמא קבע, על בסיס הראיות שהוגשו בהסכמה ועדות הנאשם שבפניו, כי ניתן להרשיע את הנאשם מכוח החזקה תכופה ברכוש שנגנב וגזר את דינו, הכל כמפורט לעיל. מכאן הערעור שבפנינו. טענות ב"כ הצדדים: טענות ב"כ הצדדים פורטו בהודעת הערעור ובטיעון בע"פ בפנינו. אזכיר את עיקרם בתמצית בלבד. הסניגור טוען כי המשיב מסר גרסה מפורטת, לפיה נקלע לאזור לצורך טיפול בשיניו וכן הסביר כיצד הגיעו אליו כרטיסי האשראי. לטענתו המשטרה לא חקרה כלל חלק מטענותיו. מדובר בגרסה סבירה שיש בה כדי לסתור את החזקה התכופה, מה גם שרוב הרכוש הגנוב לא נתפס בחזקתו. ב"כ המשיבה בערעור, טענה כי מדובר בפסיקה המבוססת על העדר אמינות גרסאות המערער. נטען כי הוכחה החזקה התכופה בכרטיסי האשראי וכי גרסתו של המשיב נמצאה כבלתי סבירה ובלתי אמינה. מכאן גם צדק בית משפט קמא, כאשר קבע כי עובדות כתב האישום הוכחו. בכל הנוגע לעונש, טענה ב"כ המשיבה כי אין עילה להתערבות בגזר הדין (וכאמור, המערער חזר בו מהערעור על העונש). דיון והכרעה: הכרעת דינו של בית משפט קמא מבוססת על העובדות שאינן שנויות במחלוקת ועל הקביעה כי גרסת המערער בדבר הגעת כרטיסי האשראי לחזקתו ונסיבות שהייתו בסמוך לדירת המתלוננת בלתי אמינות ובלתי סבירות. מכאן נפסק כי הוכחו העובדות המקימות את החזקה התכופה, מכוחה ניתן להרשיע את המערער בביצוע עבירות ההתפרצות לדירת המתלוננת וגניבת הרכוש מהדירה. ככל שהדבר נוגע לגרסת טכנאי השיניים שהעיד - העד אישר כי המערער הגיע אליו ומסר לו שיניים תותבות לתיקון. לדבריו שהה המערער בבית העסק מספר דקות עד חצי שעה. העד לא זכר את השעה המדויקת בה היה המערער בחנותו. מדובר בשעה מוקדמת יותר משעת הפריצה המשוערת ובכל מקרה, וגם בהנחה שהמערער היה בשעות אלו אצל טכנאי השיניים, אין בכך כדי לספק ראיות שיש בהן כדי לסייע למערער. בכל הנוגע לגרסת חברתו של המערער - זו נמצאה כבלתי אמינה ובכל מקרה גם עדותה לא סיפקה נתונים הרלוונטיים לשאלה שבמחלוקת. גרסת המערער היא הבסיס לשאלת הוכחת החזקה התכופה ברכוש לצורך הרשעתו של המערער. בית משפט קמא הצביע על ריבוי הגרסאות שמסר המערער בחקירתו, על הסתירות שבין גרסאותיו השונות שניתנו במשטרה ובהמשך על הסתירות הרבות בעדותו בבית המשפט. יצוין כי המערער לא יכול היה להסביר כיצד זה אדם שהוא כמעט ואינו מכיר נותן לו כרטיס אשראי לשימושו. בתחילה טען שאותו אדם ניגש איתו לכספומט וניסה למשוך עבורו כספים. בהמשך שינה את גרסאותיו לאחר שהוצגו בפניו צילומים ממצלמות האבטחה של מכשירי הכספומט בהם הוא נראה עומד לבדו ומושך כספים או מנסה למשוך כספים מהכספומט. המערער גם טען בתחילה, כשנשאל האם היה ברחוב בו מתגוררת המתלוננת, כי אינו מכיר כלל את חיפה. בהמשך הוברר כי הוא בקיא היטב בסביבה ואף הגיע, לדבריו, כדי לטפל בשיניו. לא אחזור על כל הסתירות בגרסאות המערער, זאת עשה בית משפט קמא בהרחבה. אומר רק כי לא מצאתי כל בסיס להתערבות בקביעתו של בית משפט קמא, כי גרסתו של המערער אינה אמינה כלל ועיקר. "...בדרך כלל אין דרגת הערעור מתערבת במימצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט בדרגה הראשונה, אלא אם הוכחה טעות בולטת בשיקוליו או פגם אחר היורד לשורשו של עניין. קל וחומר כאשר המימצאים מושתתים על מהימנות העדים שהופיעו לפניו, והערכאה הראשונה בדקה ובחנה את הדברים ביסודיות ונתנה לכך ביטוי מעל דפי פסק הדין" [ע"פ 334/86 סבאח נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(3) 857, 863 ג-ד (1990)]. מכאן גם הכלל המנחה בפסיקה ענפה, כי ערכאת הערעור תמשוך את ידה מהתערבות בקביעות העובדתיות ובממצאי המהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. במקרה שבפנינו לא מצאתי כל עילה להתערבותנו בקביעת בית משפט קמא, לפיה גרסתו של המערער בלתי אמינה. גם אם נאמר שגרסת המערער בלתי אמינה, אין בכך די, בהכרח, כדי לקבוע כי ניתן להחיל על העובדות, כפי שהוכחו, את החזקה התכופה ולייחס למערער את העבירות של התפרצות לדירה וגניבת הרכוש ממנה. הפרכת החזקה התכופה אינה תלויה במהימנות שמייחס בית המשפט להסברו של הנאשם, אלא באפשרות היתכנותו של ההסבר שניתן [ע"פ 831/81 שרף נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 174 (1983), בעמ' 178]. סבור אני, כפי שגם סבר בית משפט קמא, כי במקרה שבפנינו היתכנות ההסבר שנתן המערער להימצאות כרטיסי האשראי בחזקתו הוא הסבר מופרך בעליל. מכאן גם צדק בית משפט קמא, כאשר קבע כי ניתן לייחס למשיב את החזקה התכופה כבסיס להרשיעו, זאת גם אם חלק מהרכוש שנגנב לא נמצא בחזקתו עוד. ראו לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 5492/11 מורד אלרחמן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 5.8.2012), דברים המתאימים לנסיבות שבפנינו: "18. ...החזקה התכופה הינה חזקה שבעובדה הנובעת מהשכל הישר וניסיון החיים, ומשמעותה היא כי עצם הימצאותה של סחורה בידיו של פלוני בסמיכות זמנים לגניבתה מאחר, יוצרת יסוד להנחה כי פלוני הוא זה שגנב את הסחורה, או שקיבל לידיו סחורה גנובה ביודעין, הכל בהתאם לנסיבות העובדתיות המקימות את החזקה. יש להדגיש כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה על ידי הנאשם, וכי משקלה של החזקה עולה ביחס ישיר למידת הקלות בה יכול הנאשם להפריך את אמיתותה. "ההנחה, עולה או יורדת, מתעצמת או מידלדלת, ויכול שתהיה חזקה, קרובה לוודאי או רק קלת-ערך, הכל בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה" (ע"פ 15/78 ביבס נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 64, 79-80 (1978) (להלן: עניין ביבס); כן ראו ע"פ 6695/04 נאסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.3.06); ע"פ 831/81 שרף נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 174 (1983) (להלן: עניין שרף)). ... 19. אכן, במציאות החיים בישראל יתכנו מקרים בהם רכב שנגנב יעבור מידיו של הגנב תוך פרק זמן קצר (ראו ת"פ (שלום ת"א-יפו) 2725-07 מדינת ישראל נ' אלטויל (לא פורסם, 19.5.11); ת"פ (מחוזי חיפה) 340/01 מדינת ישראל נ' עאבד (לא פורסם, 25.3.02)). עם זאת, הגם שקיימת אפשרות כזו אין הדבר מפחית מההסתברות לפיה אדם שמחזיק רכב שנגנב גם סמוך ל-24 שעות לפני כן מעורב בגניבתו. אלא שאם סמיכות הזמנים הינה הנסיבה המרכזית המקימה את החזקה, הרי שפרק זמן של קרוב ל-24 שעות לאחר גניבת הרכב יקים חזקה בעלת משקל לא גבוה. לפיכך, ולמצער ככל האמור בגניבת רכב, ניתן יהיה להסתפק בראיה בעלת משקל נמוך יחסית להפרכת החזקה. 20. .... עם זאת, מאחר שהנסיבה העיקרית להקמת החזקה לצורך הרשעה בעבירה של גניבת רכב, במובחן מעבירה של קבלת רכב גנוב, הינה סמיכות הזמנים, הרי שנדרשה מהמערער ראיה בעלת משקל נמוך יחסית, כגון הסבר מניח את הדעת, על מנת להפריך את החזקה ולהפחית את ההרשעה לקבלת רכב גנוב. 21. הפרכת החזקה התכופה אינה תלויה במהימנות שמייחס בית המשפט להסברו של הנאשם, אלא באפשרות היתכנותו של ההסבר שניתן (עניין שרף, בעמ' 178). אלא שבמקרה דנן מסר המערער גרסה מופרכת אשר אין בכוחה להפריך את החזקה התכופה שקמה נגדו." (ההדגשות הוספו. ר.ש.). במקרה שבפנינו קבע בית משפט קמא, ובדין קבע, כי גרסאותיו השונות של המערער, הסותרות זו את זו, מופרכות על פניהן. מכאן גם שלא עלה בידי המערער לסתור את החזקה התכופה ברכוש הגנוב כראיה לכך שביצע את ההתפרצות והגניבה בדירה, והכל שעה קלה לפני שנתפסו כרטיסי האשראי הגנובים בחזקתו, כאשר עשה בהם שימוש לשם משיכת הכספים ממכשירי הכספומט והכל בסמיכות למקום ממנו נגנבו. דינו של הערעור על הכרעת הדין להידחות. אני קובע כי הרשעתו של המערער בבית משפט קמא בדין יסודה. אציע לחברי להרכב לקבוע כי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. הערעור על העונש: במהלך הערעור בפנינו חזר בו המערער מערעורו על העונש. רק מאחר וחזרתו מהערעור על העונש נאמרה בחצי פה, מצאתי לנכון להוסיף כי אין בפנינו כל עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. "כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה..." [ע"פ 8668/11 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11.10.2012)] או במקרים חריגים של סטיה ברורה וקיצונית ממדיניות ענישה ראויה [ע"פ 3265/12 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.9.2012)]. בית משפט קמא קבע את מתחם העונש ההולם, הביא בחשבון את מכלול הנסיבות של ביצוע העבירות, האופן בו ניהל המערער את משפטו ואת עברו הפלילי העשיר, הכולל רצף של הרשעות בעשרות עבירות רכוש וסמים לאורך שנים ארוכות. בנסיבות אלו העונש שנגזר ראוי ואף, לטעמי, נוטה לקולא. בכל מקרה אין כל עילה להתערב בו, בדרך של הקלה נוספת. סיכום: מהטעמים שפורטו לעיל, סבור אני כי יש לדחות את הערעור על כל חלקיו. ר. שפירא, שופט[אב"ד] השופט א. קיסרי: אני מסכים. א. קיסרי, שופט השופטת תמר שרון נתנאל: אני מסכימה. ת. שרון-נתנאל, שופטת הוחלט לדחות את הערעור על כל חלקיו. הונאה בכרטיס חיוב / אשראיאשראיכרטיס חיוב (אשראי)הונאהפריצהמקרקעיןגניבה