על יסוד העובדות הנ"ל, יחסה המשיבה למערער עבירה לפי תקנה 28 (ב)לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961. 4. בחודש דצמבר 2012, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להישפט כשהוא תומך את בקשתו בתצהירו ותצהיר מנהל החשבונות מטעמו. המערער טען כי אחרי עריכת הדו"ח ומסירתו לידיו, הוא הגיע לעבודתו, מסר את הדו"ח למנהל החשבונות והנחה אותו להגיש בקשה להישפט. אולם, משום מה, האחרון, שילם את הקנס. 5. המערער טוען כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי ביקש לקבל את יומו בבית המשפט, אולם, מחמת טעות, מנהל החשבונות שילם את הדוח ולא הגיש את הבקשה להישפט כפי שהנחה אותו. 6. מנהל החשבונות טען בתצהירו כי הוא נוהג לטפל בכל הדוחות של המערער, גם דוחות אישיים, חשבונות וכיו"ב. מנהל החשבונות, מר יעקב שוורצמן, טען בתצהירו כי המערער העביר לו את דו"ח ברירת המשפט והבהיר לו כי ברצונו להישפט בגין דוח זה, אך מחמת טעות, הוא שילם את הדוח מבלי ליידע את המערער. דבר תשלום הדו"ח נודע למערער כשהאחרון פנה אל הראשון וביקש לברר מה עלה בעניין הבקשה להישפט. 7. בית משפט קמא הלך צעד נוסף ועל כך יש לברך, קבע דיון וזימן את המערער ואת המצהירים לשם חקירתם. הדיון התקיים ביום 24/03/13, במהלכו המצהירים נחקרו ובית משפט קמא נתן את החלטתו בתמצית בהא לישנא: "לא מצאתי כל סיבה להיעתר לבקשה. התגלו סתירות מהותיות בין עדותו של המבקש לבין עדותו של מנהל החשבונות לגבי האופן שבו גילה המבקש כי הדוח שולם לדבריו "בטעות". הבקשה נדחית". 8. כאמור, הערעור מופנה כנגד ההחלטה הנ"ל. טענות הצדדים: 9. המערער שב והעלה בפני אותן טענות שהעלה בתצהירו וגם בפני בית משפט קמא. המערער כפר בעובדות כתב האישום באופן כללי והכחיש את ביצוע העבירה. 10. עוד טען המערער כי לא חלף הרבה זמן מאז ביצוע העבירה ועד להגשת הבקשה, הגם שלא הוגשה במועד. 11. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, החלטת בית משפט קמא צודקת ונכונה. אין בפיו של המערער טענות שיש בהן כדי לבסס עילה להארכת מועד. דיון והכרעה: 12. כאמור, לשם הארכת מועד להישפט, על המבקש להראות קיומה של עילה אחת מתוך שתי העילות האחת: אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את אי ההתייצבות לדיון ובענייננו, את האיחור בהגשת הבקשה להישפט או אם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין - רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מ. י. פד נז (6) 793. על כך נכתבו ברע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09) הדברים הבאים: "לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך (קל וחומר כשהוא שלם את הקנס - כ. ס.), ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס. ואילו סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת קנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, מנימוקים שיירשמו (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007))". - ראו גם ראו רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09)). 13. המערער לא הראה קיומה של אחת משתי העילות הנ"ל, אין בפיו הסבר סביר לאיחור בהגשת הבקשה, הגם שהאיחור אינו ארוך. מה גם, שבית משפט קמא מצא סתירות מהותיות בין עדותו של המערער לבין עדות מנהל החשבונות, מר יעקב שוורצמן, וכידוע בקביעות עובדתיות כגון דא ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב ואף לטעמי, המדובר בגרסאות שאינן עולות בקנה אחד עם ההיגיון הסביר. 14. היה ניתן לצפות מהמערער כי יעקוב אחרי טיפולו של מנהל החשבונות בעניין הדו"ח ולברר אם הבקשה להישפט נשלחה. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. הבקשה להישפט הוגשה באיחור ללא כל הסבר סביר שיצדיק הארכת המועד הגם שהייתי מתעלם מהעובדה שהדו"ח שולם. 15. זאת ועוד, אין בפיו של המערער כל טענת הגנה שיש בה כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי לעיוות דין. השוטר הבחין במערער כשהוא נוהג ואוחז בידו השמאלית טלפון נייד ומצמיד אותו לאוזן שמאל, זאת ממרחק של מטרים ספורים ועקב כך עכב אותו השוטר. השוטר ציין כי היה בקשר עין רצוף עם המערער עד שעצר את רכבו בצד הדרך. ראוי להדגיש כבר עתה כי גם מתגובת המערער יש כדי לשמש ראשית הודאה, שם אמר כתגובה לרישום הדוח: "אין לי מה להגיד", כאשר דבריו אלה אושרו בחתימת ידו. 16. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפלה שגגה בפני בית משפט קמא שיש בה כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור. 17. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. משפט תעבורהדיבור בטלפון בזמן נהיגהטלפוןכביש