ערעור על בעבירות של התפרעות; המשך התפרעות לאחר הוראת התפזרות; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וכן הפרת הוראה חוקית. על המערער נגזר עונש מאסר בפועל של 4 חודשים ו-21 יום (בקיזוז ימי מעצרו); וכן מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים. הערעור שלפנינו מכוון נגד הכרעת הדין ונגד גזר הדין. 2. כתב האישום שהוגש נגד המערער כלל שני אישומים. האישום הראשון התייחס לאירוע שאירע ביום 25.6.2008 באזור עדי-עד. לפי כתב האישום, הגיע המערער יחד עם כ-20 צעירים לאזור נקודת המשטרה בשער בנימין. הצעירים התפרעו בחצר התחנה. הם הפכו מיכלי אשפה ושולחנות על מנת לחסום את דלתות הכניסה. הם קשרו את דלת הכניסה של תחנת המשטרה בחבל. הם נעלו את דלתות התחנה, שרקו במשרוקיות, צלצלו בפעמון הכניסה, הציתו מיכל אשפה ופגעו במערכת המים. בהמשך הם קראו קריאות גנאי לעבר השוטרים. סמוך לשעה 23:40 הכריז קצין משטרה שנכח במקום על התקהלות בלתי חוקית וקרא למתפרעים להתפזר. לפי כתב האישום, המערער נשאר במקום כאשר הוא מתגרה בשוטרים וקורא לאחרים להיעצר ולא לעזוב את המקום. בהמשך, כאשר ניגש השוטר רפאל אלבז אל המערער וביקש להרחיקו מן המקום, דחף המערער את פלג גופו העליון של השוטר אלבז, תוך שהוא מתגרה בו. כן תפס ועיקם את ידו ואת אצבע כף ידו של השוטר אלבז. בכתב האישום נטען עוד, שלמרות שהצטרף שוטר נוסף לסייע למעצרו של המערער, המשיך המערער להתנגד למעצר, תוך שהוא משתולל, מניף ידיים ובועט לכל עבר. בהמשך, באזור הכניסה לתחנה, נתן המערער מכה בחזהו של השוטר אלבז. כתוצאה מכך, כך נטען, נפגע השוטר אלבז בידו ונגרם לו מכאוב בחזהו. 3. האישום השני שבכתב האישום, עניינו הפרת הוראה חוקית. לפי הטענה, במסגרת תנאי שחרורו של המערער ממעצר בגין המעשים המתוארים באישום הראשון, הושם המערער במעצר בית מלא. אלא שעל אף זאת, ביום 29.6.2008 נעצר המערער בצומת עדי-עד. 4. בהכרעת דינו הרשיע בית משפט קמא את המערער בעבירות שיוחסו לו, למעט זיכויו של המערער מהכאת השוטר אלבז בחזהו. הכרעת דינו של בית משפט קמא באה לאחר שנשמעו לפניו מספר עדים - הן מספר שוטרים והן המערער עצמו. לאחר סקירת העדויות וניתוחן, קבע בית משפט קמא בהכרעת הדין, שעולה בבירור שהמערער נטל חלק פעיל בהתפרעות שהתרחשה מחוץ לתחנת המשטרה. עוד נקבע, שהמערער "הלהיט את האווירה, הנהיג את המתפרעים, והורה להם לפעול". המערער טען בתשובתו לאישום, שאמנם הוא נכח במקום על מנת לחתום כערב לשחרורם של שני צעירים שעוכבו. הוא הוסיף וטען שהוא לא השתולל, לא הניף את ידיו או רגליו ולא היכה את השוטר. אולם בית משפט קמא קבע שהוא "מתקשה לקבל" את גרסתו זו של המערער. השתתפות המערער בהתפרעות וכן ההפרעה לשוטרים בעת מילוי תפקידם, הוכחה, כך קבע בית משפט קמא, מעבר לכל ספק סביר. 5. בנוסף נקבע על ידי בית משפט קמא, שאין לקבל את טענת המערער שהוראת ההתפזרות לא הגיעה לאוזניו. נקבע בהכרעת הדין, שלא רק שהמערער התעלם מהוראת ההתפזרות, אלא שהוא אף הסית את הנוכחים במקום שלא לציית לה. עוד נקבע על ידי בית משפט קמא, שאין סבירות בעיניו בגרסת המערער שלפיה הוא נעצר רק בגלל סירובו לפעול לפינוי המתקהלים במקומם של השוטרים. 6. בכל הקשור לתקיפת השוטר אלבז נקבע, שאכן חומר הראיות מלמד שהמערער אחז באצבעו של השוטר ועיקם אותה. נדחתה, לעומת זאת, גרסת המערער שלפיה המערער נדחף על ידי אדם אחר במהלך "הזזת" הנוכחים במקום על ידי השוטרים וכי אחיזת האצבע של השוטר אלבז הייתה על מנת "למנוע את נפילתו" שלו, שכן היה זה "הדבר הראשון" שנקרה בדרכו. נקבע על ידי בית משפט קמא, שתיאור זה של המערער "אינו מתקבל...על הדעת". עם זאת, נקבע בהכרעת הדין, שיש קושי לקבל את גרסת המאשימה, שלפיה המערער היכה בחזהו של השוטר אלבז. זאת, הן בשל היעדר פירוט בעדותו של השוטר אלבז עצמו והן בשל חסר ראייתי בעניין זה בעדויות נוספות שנשמעו לפני בית משפט קמא. 7. אשר להפרת ההוראה החוקית, הרי שלא היה חולק על כך שהמערער הפר את תנאי השחרור שעה שהוא נתפס צועד בכביש המוביל ליישוב עדי-עד. המערער טען בעניין זה, שהוא נאלץ לצאת מביתו בשל פריחה שהתפתחה בגופו, ולפיכך עומדת לו הגנת ה"כורח". המערער גם ביקש להסתמך על החלטה שניתנה במהלך הליכי המעצר בעניינו וממנה הוא ביקש ללמוד שאכן היה מדובר בפנייה לקבלת טיפול רפואי שהייתה פנייה אותנטית ונדרשת. אלא שבית משפט קמא לא קיבל טענות אלה. נקבע, שאין להסתמך בעניין זה על החלטה שניתנה במסגרת הליכי המעצר, מבלי שנשמעו ראיות ומבלי שנקבעו ממצאים עובדתיים סופיים. עוד נקבע שמשעה שהמערער לא הציג ראיות המעוררות ספק סביר - לבד מהעובדה שהמערער סבל מפריחה - אין לקבל את טענותיו. כך בכלל וכך בפרט, משעה שהמערער לא מסר גרסה ממוקדת ומפורטת בעניין אלא גרסה עמומה וסתמית. 8. בערעור שהוגש לבית משפט זה נגד הכרעת הדין, התמקדו הטענות בעיקר בשאלת מהימנותם של עדי התביעה. ב"כ המערער הדגיש את הזיכוי שזיכה בית משפט קמא את המערער מאותו מרכיב של כתב האישום שעניינו הכאת השוטר אלבז בחזהו. נטען בהמשך לכך לפנינו, שטעמי הזיכוי של בית משפט קמא לעניין זה - חלים הם גם לעניין יתר האמור באישום הראשון. לפי הנטען, עדויות השוטרים היו לא קוהרנטיות והיו בהן חסרים רבים, כמו גם אמירות בלתי מדוייקות. אשר על כן, לא היה על בית משפט קמא להסתמך עליהן ולא היה מקום לקבוע שאשמתו של המערער הוכחה מעבר לספק סביר. טענה נוספת שהייתה בפי ב"כ המערער היא, שלא היה מקום להרשיע את המערער גם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו וגם בהתפרעות. כך, שכן מדובר ב"כפילות" בהגדרת העבירה וכאשר לפי הטענה, מהות ההפרעה לשוטר הייתה בעצם ההתפרעות וההתקהלות. בכל הקשור להרשעה בהפרת ההוראה החוקית, חזר המערער על הטענות שעניינן הפריחה שהייתה למערער והצורך בקבלת טיפול רפואי, תוך שנטען שהיה מקום להסתמך בעניין זה ולקבל את המסקנה שבאה במסגרת הליכי המעצר, בכל הנוגע לצורך בקבלת טיפול רפואי. 9. לאחר ששמענו את טענות ב"כ הצדדים בהרחבה, מסקנתנו היא שדין הערעור על הכרעת הדין - להידחות. להווי ידוע, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, על יסוד התרשמות בלתי אמצעית מעדים שבאו בפניה. זאת, בהיעדר טעמים מיוחדים לעשות כן. לא מצאנו שנסיבות המקרה שלפנינו, כמו גם הטענות המפורטות של ב"כ המערער, מצדיקות סטייה מכלל זה. 10. לפני בית משפט קמא באו עדויות של מספר עדים. בית משפט קמא מצא עדויות אלה כמהימנות בכל הקשור לאותם מרכיבים שעליהם הוא נסמך בהרשעת המערער. מקום בו מארג הראיות לא ביסס הוכחה מעבר לספק סביר, מצא בית משפט קמא לזכות את המערער מאותו רכיב שבכתב האישום. עם זאת, עצם ההתפרעות וההפרעה לשוטרים מצאה תימוכין בעדויות של מספר עדים, ובכלל זה גם העובדה שהמערער נטל חלק בהתקהלות ובמעשים שיוחסו לו. במקביל, נימק בית משפט קמא בהרחבה, ובלא עילה להתערבותנו, מדוע אין לקבל את גרסתו של המערער. כך, בין היתר, בשל כך שגרסתו עמדה בניגוד לגרסתו במשטרה, ובשל כך שתשובות המערער היו "מיתממות ומתחמקות". הוא הדין לגבי מתן הוראת ההתפזרות, כאשר גרסת המערער שלפיה הוא לא שמע על כך - הייתה גרסה כבושה. אשר לתקיפת השוטר, בית משפט קמא קיבל את עדותו של השוטר אלבז בעניין האחיזה באצבעו שלו ועיקומה על ידי המערער. עדות זו נתמכה בעדות נוספת וכן באישורו של המערער כי אחז באצבעו של השוטר אלבז. זאת, כאשר גרסתו של המערער בעניין הנסיבות שהובילו לאחיזת אצבעו של השוטר אלבז - היא אכן בעייתית, ולא בכדי לא התקבלה על ידי בית משפט קמא. 11. לבסוף, בעניין הרשעת המערער בהפרת הוראה חוקית, הרי שגם בעניין זה לא מצאנו עילה להתערבותנו. כפי שנקבע בבית משפט קמא, לא הוצגו על ידי המערער ראיות בעניין זה, המעוררות ספק סביר. גם לפנינו, הטענה העיקרית התייחסה להחלטה שניתנה בשלב המעצר, ואולם בדין קבע בית משפט קמא, בנסיבות המקרה, שאין בהחלטה זו כשלעצמה, בלא שנשמעו ראיות ובלא שנקבעו ממצאים עובדתיים, כדי לקיים את טענות ההגנה שלהן טען המערער. הכל - שעה שלא הייתה כאמור מחלוקת על כך שהמערער הפר את תנאי השחרור. 12. נוסיף ונציין, שלא מצאנו מקום לקבל את טענת ב"כ המערער בעניין הכפילות בהרשעת המערער, הן בהפרעה לשוטר והן בהתפרעות. לבד מן העובדה שטענה זו לא נטענה בבית משפט קמא, הרי שהאירועים המתוארים בכתב האישום מבססים הן הרשעה נפרדת בעבירת ההתפרעות והן בעבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. 13. אשר לערעור על גזר הדין: נטען לפנינו, שהיה על בית משפט קמא להסתפק בעונש של מאסר על תנאי והתחייבות של המערער. ועוד נטען, שלא היה מקום להטיל על המערער מאסר בפועל מבלי לבדוק את התאמתו לביצוע עבודות שירות. נטען לפנינו גם לעניין נסיבותיו האישיות של המערער והצורך בשיקומו. 14. עיינו בטענות אלה של המערער ושקלנו אותן, כמו גם את טענות המשיבה בנדון. לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא. בגזר דינו נתן בית משפט קמא את דעתו לכל הנסיבות הרלבנטיות - הן בשיקולים לחומרה והן בשיקולים לקולא; כמו גם לזיכוי המתואר לעיל ביחס לאישום המערער בהכאת השוטר אלבז בחזהו. בין יתר השיקולים ניתן משקל גם לעברו הפלילי המשמעותי של המערער, הכולל שבעה רישומים פליליים ובהם גם עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; השתתפות בהתקהלות אסורה; הסגת גבול פלילית; תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו; תקיפה סתם; השתתפות בהתפרעות ועוד. בנסיבות אלה, ובשים לב גם לחומרת העבירה ולעובדות כפי שנקבעו בהכרעת דינו של בית משפט קמא - הן ביחס להתפרעות וההתקהלות והן ביחס לתקיפת השוטר אלבז, כמו גם להפרת ההוראה החוקית - לא מצאנו עילת התערבות במסקנת בית משפט קמא, שלפיה לא ניתן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות אלא שיש לגזור מאסר בפועל. לא היה הכרח, בנסיבות אלה, לבחון את התאמתו של המערער לביצוע עבודות שירות, וגם משך תקופת המאסר לריצוי בפועל שנגזרה על המערער, בשים לב לכלל נסיבות העניין - אינה מצדיקה את התערבותנו. 15. התוצאה היא אפוא, שהערעור על כל חלקיו - נדחה. התפרעותערעור