בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט לפיה נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק דין שניתן ביום 30.11.11 כנגדה, בהעדר כתב הגנה. רקע הבקשה ופסק הדין שביסודו, הינו תביעה כספית על סך 197,578 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקשת, בשל חוב כספי הנובע מהשכרת במות וציוד עבודה להרמה בגובה. לתובענה צורפו אסמכתאות שונות, בין היתר תעודות משלוח, הסכמי השכרה וחשבוניות מס אשר נטען כי לא שולמו. בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה לפני בית המשפט קמא נטען, כי כתב ההגנה לא הוגש על ידה נוכח הסכמת המשיבה לכך במסגרת מו"מ שהתנהל מולה, ולא זו אף זו, אלא שלאחר קבלת פסק הדין הסכימה המשיבה לביטולו ואולם חזרה בה מהסכמתה. באשר לתובענה עצמה טענה המבקשת, כי המדובר בהתחשבנות מורכבת כשהנוהג בין הצדדים היה כי נפגשו מעת לעת ותיאמו "ישור קו" בהתחשבנויות בינהם. המשיבה כפרה מצידה בשתי הטענות, הן בנוגע להסכמה לאי הגשת כתב ההגנה, והן באשר לטענות לגופו של עניין. לאחר דיון שהתנהל לפני בית המשפט קמא, בו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים והוגשו סיכומים בכתב מטעמם, מצא בית המשפט כי המבקשת לא הרימה הנטל המוטל עליה, הן באשר למחדל הנוגע לאי הגשת כתב ההגנה והן בשאלת סיכויי ההגנה מצידה. לעניין זה פירט בית המשפט את המקרים בהם ניתן לבטל פסק דין וקבע כי המדובר בעניינו בביטול המצוי בשיקול דעתו של בית המשפט, זאת משאין טענה לפגם בפסק הדין. לגופם של דברים ציין בית המשפט כי לא שוכנע בשאלת מחדלה של המבקשת באי הגשת כתב הגנה מצידה ואולם, ראה בצדק את שאלת סיכויי ההגנה כשאלה המכרעת, ואף בשאלה זו לא שוכנע מטענות ההגנה של המבקשת וסיכוייה לזכות בדין. החלטה זו היא נושא הערעור שלפני. המבקשת חוזרת למעשה על טיעוניה לפני בית המשפט קמא, וטוענת, כי המשיבה צירפה לתגובתה תצהיר סתמי וביהמ"ש שגה בכך שדחה את בקשתה לפסלו. עוד טוענת המבקשת כי משקבע ביהמ"ש שתצהירי הצדדים הותירו ערפל רב וסימני שאלה ללא תשובות, וכי לא התרשם מעדויות כל העדים שבאו לפניו, הרי שהיה הדבר צריך להטות את הכף לטובת ביטול פסק הדין ומתן עדיפות לזכות הגישה לערכאות, ולא היה מקום להעדיף את הפרוצדורה על פני זכויות היסוד. עוד טוענת המבקשת, כי סיבת המחדל באי הגשת כתב ההגנה לא היתה זלזול בבית המשפט, כי אם מו"מ שהתנהל בין הצדדים, ובאי ביטול פסק הדין יש כדי להוציא חוטא נשכר. ובאשר לסיכויי ההגנה, אין צורך להראות סיכויי הגנה איתנה ומוצקה, אלא די אם תראה המבקשת הגנה אפשרית ואף בדוחק, כדי שיבוטל פסק הדין. בטיעוניה בע"פ הוסיפה המבקשת, כי ככל שתתקבל בקשתה ויבוטל פסק הדין, בדעתה להגיש תביעה נגדית, שכן הוברר לטענתה, שהמשיבה גבתה ממנה סכומים ביתר. תשובת המשיבה נתבקשה ונתקבלה, ובה עותרת היא לדחיית הבקשה. תמצית טיעוניה היא, כי הנטל להוכיח את טענות ההגנה מוטל על המבקשת, ומשלא עשתה המבקשת כן, כמו גם לא שיכנעה בהֶצדק לסיבת מחדלה, צדק בית המשפט קמא בהחלטתו. באשר להתחשבנות הוסיפה המשיבה וטענה לפני, כי לא היו דברים מעולם, המבקשת לא פנתה בשום טרוניה שהיא כלפי איזו מן החשבוניות, ובבדיקה שנערכה על ידה בעקבות הדיון שהתקיים הוברר לה, כי כל הסכומים נתבעים בדין ומגובים באסמכתאות. עוד טענה כי זולת התביעה כאן, חייבת המבקשת כספים נוספים בגין שיקים שמסרה וחוללו, עניין המצוי בטיפול לשכת ההוצאה לפועל ואינו מענייננו כאן. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה ואף שמעתי את טיעוני הצדדים לפני, ועל אף שמצאתי כי החלטתו של בית המשפט קמא מנומקת ומפורטת, הגיונה בצידה ואינה חורגת מסבירות ראויה, מצאתי בכל זאת לקבל את הבקשה, ולו לפנים שורת הדין. להלן נימוקי: אין צורך לחזור ולהזכיר את ערך זכות הגישה לערכאות, אשר הוכר אף כזכות חוקתית, ובמסגרת זו ניתנת כידוע עדיפות לדיון לגופם של דברים בבית המשפט, על פני אי ביטול הליך משפטי שניתן בהעדר. לפסק דין שניתן בהעדר הגנה יש השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו, זאת בלא שהתובענה בה ניתן פסק הדין התבררה לגופה ומבלי שלבעל הדין ניתנה ההזדמנות להוכיח טענותיו. משכך, נפסק לא אחת, כי ראוי שהשימוש בסנקציה זו ישמר למקרים קיצוניים בלבד בהם בעל דין הראה זלזול בוטה והתעלם מדעת מן ההליך, או במקרים בהם לא עלה בידו להצביע על סיכוי הגנה כלשהם. סנקציה זו, של אי ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ומניעת גישה לערכאות, צריכה להיות מידתית בהתייחס לכלל נסיבות המקרה, ולאיזון שבין סיבת אי הגשת כתב הגנה לסיכוייה בפועל. דברים אלה נכונים במיוחד במצבים פסק הדין ניתן כנגד הנתבע שלא הגיש כתב הגנה, שכן נועל הוא בפניו את שערי בית המשפט באופן מוחלט (להבדיל מתובע שתביעתו נמחקת למשל בהעדר התייצבות, ויכול הוא להגישה מחדש, מה גם שהוא יוזם ההליך). (ר' לעניין זה רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (כב' השופט צ' זילברטל מיום 22.5.12)). אכן, לצד הזכות האמורה, לא ניתן להתעלם מחובות בעל הדין, הן כלפי בית המשפט והן כלפי בעל הדין האחר, לקיום הליך משפטי תקין. על רקע המתח הקיים בין שני עניינים אלה, נקבעו כללים לפיהם על מבקש ביטול פסק הדין להראות לא רק את סיבת מחדלו וכי לא השתמש לרעה בהליכי בית המשפט, אלא גם ובעיקר, כי קיים לו סיכוי לזכות בהליך, ואין בביטולו כדי להיות ביטול סרק חסר כל תכלית ממשית גרידא. בעניין זה הכלל הוא כידוע, שבמידה ולא תצמח תועלת ממשית מן הביטול, אין להורות כן, רק על מנת שלאחר קיום הדיון, ובזבוז זמן שיפוטי לבית המשפט ולצדדים, יוציא בית המשפט פסק דין זהה לקודמו. ההלכה המקובלת היא איפוא, כי ככל שמוצגת הגנה ולו ברמה הלכאורית, ניתנת עדיפות לביטול פסק הדין, וככל הנדרש תוך חיוב בהוצאות. בענייננו, לו היתה ניצבת השאלה איזו גירסה גוברת מנקודת המבט של סופו של ההליך, נראה כי לא טעה בית המשפט קמא בקובעו כי המבקשת לא הציגה טענת הגנה ממשית כנגד האסמכתאות מטעם המשיבה לחובה של המבקשת, וסכומי החשבוניות בהן חויבה. ואולם נראה כי בשלב זה, בו לא נשמעו ראיות כלל ואף לא הוגש כתב הגנה, אין המבקשת חייבת להציג את מלוא הגנתה ודי אם תציג הגנה אפשרית על מנת שנכון יהיה לאפשר לה את יומה בבית המשפט. עיון בבקשה לביטול פסק הדין ובסיכומי המבקשת בעקבות הדיון שנערך בעניין, בלא שתשתמע קביעת עמדה בשלב זה באשר לאמיתות הדברים ולדרך בו יוכחו מלמד, כי אכן הוצגה הגנה אפשרית הנסמכת על מחלוקת חשבונאית המבוססת על התנהגות הצדדים במהלך שנות התקשרותם משך עשור והתחשבנות בינהם מעת לעת, אליה צורפה גם כרטסת הנהלת חשבונות של המבקשת (ס' 10-19 לבקשה ונספח ב' לה, וסעיפים 9-19 לסיכומי המבקשת). לעניין זה לא יכול היה בית המשפט קמא לקבוע עמדה נחרצת, אף באשר לעמדת המשיבה, כפי שציין בהחלטתו (ס' 7 להחלטה). כך גם באשר לסיבת המחדל הנוגע לאי הגשת כתב ההגנה: אין ספק כי עצם קיומו של מו"מ אינו פוטר מהגשת כתב הגנה, ואף אם אצא מנקודת הנחה שאכן התקיים כזה (למרות הכחשת המשיבה), חובת המבקשת היתה להגיש כתב הגנה, או לחלופין, להודיע על כך לבית המשפט ולבקש באופן מסודר ארכה להגשת כתב טענותיה. עם זאת לא נראה כי קיים בענייננו זלזול מכוון מצד המבקשת, או התעלמות מדעת מההליך השיפוטי, אלא סביר בעיני לכל היותר כי קיימת רשלנות מצידה באי פניה לבית המשפט בבקשה לארכה, מצב דברים שניתן לרפא, באמצעות פסיקת הוצאות. בנסיבות אלה נראה לי, כי ביטול פסק הדין תוך חיוב המבקשת בהוצאות, יהיה מידתי יותר ביחס למצב הנסיבתי הנוגע לתיק זה, תוך הימנעות מחסימת דרכו של מי מהצדדים להוכיח עמדתו מחד גיסא, בד בבד עם פיצויה של המשיבה בהתארכות ההליך ועיכוב הטיפול בתביעתה הנובעים מכך, מאידך גיסא. במכלול האמור מתקבלת איפוא הבקשה. פסק דינו של בית המשפט קמא יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 10,000 ₪, בתוך 30 יום מהמצאת פסק דין זה לידי ב"כ הצדדים, והמשך הדיון יוחזר לבית המשפט קמא, לניהולו בהתאם לשיקול דעתו. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעורביטול פסק דין