לפני ערעור על החלטת בית משפט שלום במסגרתה נדחתה בקשת המערער לעיכוב צו הריסה על פי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בנימוקי הערעור: 1. המערער מחזיק חוקי מכח בעלות רשומה בלשכת רישום המקרקעין בקרקע עליה בנוי הקיר נושא ערעור זה. הקיר נבנה לפני 8 שנים. לפני 4 שנים רכש המערער חלקת מקרקעין הנמצאת בסמוך לקרקע שבבעלותו. בכדי לשמר הקרקע ממשיגי גבול, הוסיף המערער לקיר הקיים מזה 6 שנים תוספת באורך של 60 מטר אורך בכדי שתקיף גם את החלקה החדשה שנרכשה 4 שנים קודם לכן. תוספת זו בוצעה בחודש יולי 2010. 2. בעת שעבודות התוספת היו בשלב סופי, קיבל המערער צו הפסקת עבודה. משכך, פנה המערער למהנדס מטעמו להגיש תוכנית בניה בגין התוספת. ביום 2.11.10 הוצא צו הריסה מינהלי. תוקפו של צו זה פקע. חרף האמור לעיל ביום 21.1.11 הדביקה המשיבה צו חדש שהגיע לידי המערער ביום 23.1.11. 3. לאחר דיון בבית משפט ברמלה קיבל בית משפט טענת המערער ועל החלטת בית משפט הגישה המשיבה ערעור. במסגרת הערעור הסכים המערער להצעת בית משפט המחוזי לפיו התקבל הערעור אך תינתן לו אורכה להוצאת ההיתר בגין חלק זה של הקיר כמתואר לעיל. עוד הוסכם בין הצדדים כי במידה ופרק הזמן שיעמוד לרשות המערער לא יביא לידי השלמת הליכי הרישוי המערער יהיה רשאי להגיש בקשה למתן אורכה (ראה עפ"א 16718-09-11 מיום 12.12.11). 4. לאור החלטת בית המשפט המחוזי פנה המערער לבית המשפט השלום ביום 18.2.13 בבקשה להאריך עיכוב הביצוע ל- 24 חודשים נוספים. הנימוק לבקשת הארכה - טענת המערער כי המשיבה לא טיפלה כראוי בבקשתו לקבלת היתר. בקשה זו נדחתה על ידי ביהמ"ש בלא לקיים דיון לגופו של עניין ומבלי שביהמ"ש יתרשם באופן בלתי אמצעי מהצדדים. לאור ההליך כפי שהתנהל בבית משפט קמא, לטענת ב"כ המערער, יש לזמן שני הצדדים לחקור המערער ולהתרשם מכנות דבריו בעניין ניסיונותיו לקבל היתר ועל כל המכשולים שהציבה בפניו המשיבה. הערעור גופו הוגש ביום 24.5.13. 5. במסגרת הדיונים בערעור זה, התקיימה ישיבת בית משפט ביום 10.6.13. ב"כ המערער ציין בפני בית המשפט כי מבקש אורכה קצרה בת חודשים ספורים ועד אוקטובר 2013 לאפשר לו הגשת עתירה מינהלית. הדיון נדחה ליום 28.10.13 ומיום זה נדחה ליום 23.12.13. במועד זה לא חידש ב"כ המערער מאומה לעניין ההתקדמות בדבר קבלת היתר בניה. גם לא הוגשה עתירה מינהלית בנושא ערעור זה כפי שביקש לעשות ב"כ המערער. 6. לגופו של עניין דין הערעור להידחות. על פי הוראות תקנה 6 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) תש"ע-2010 נקבע: "ביהמ"ש לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו. במסגרת הבקשה שהוגשה לבית משפט קמא, לא פירט המערער בבקשתו, לא צירף את הצו נשוא הבקשה ואת תוצאות ההליך בבית משפט. כמו כן לא פירט כלל מה ההליכים בהן נקט במעבר הזמן על מנת להכשיר העבירה, לא פירט המועדים ולא צירף תצהיר מטעם איש המקצוע המטפל מטעמו בהליכי הרישוי הננקטים. עיון בהחלטת בית משפט קמא הארוכה והמנומקת הדוחה בקשת המערער לעיכוב ביצוע צו ההריסה, מלמד, כי בפני בית המשפט לא הונחו סיכויים טובים לקבלת היתר, לא הוסבר המצב התכנוני במקום, אין כל ביסוס ראייתי להשגת היתר בתחום זמן סביר, הבקשה כפי שהוגשה על ידי בימ"ש קמא לאחר החלטת בית משפט המחוזי בערעור המצוין ברישא להחלטה זו, נוסחה באופן לקוני ללא פירוט עובדתי וללא פירוט הפעולות שבוצעו לצורך קבלת ההיתר ומועדי הפעולות. בית המשפט קמא פירט כל העובדות הצריכות לעניין ולא מצא נימוקים מיוחדים שיצדיקו דיון בבקשה אף שלא התקיימו בה תנאים הקבועים בתקנות. על פי סעיף 4(ב) לתקנות, רשאי בית המשפט להכריע בבקשה נשוא ערעור זה בהחלטה מנומקת בכתב ללא דיון. בית משפט קמא לא מצא צורך לקבוע דיון בבקשה במעמד הצדדים והחליט להכריע בה בהחלטה מנומקת בכתב ובכך לא טעה כלל ועיקר, לאור ההחלטה צדק ביהמ"ש להכריע בבקשה בלא זימון הצדדים לדיון. 7. לסיכום, עיננו הרואות כי המערער קיבל פרק זמן ארוך ומתחשב למעלה מהסביר, במסגרתו עוכב צו ההריסה עד הדיון האחרון בתיק זה וזאת בלא שהציג התקדמות כלשהי לקבלת היתר ובלא שהציג סיכוי ממשי לקבלת היתר. יפים דברי כב' השופט אליקים רובינשטיין בע"פ 4650/08 ברנס ג'וליה נ' מדינת ישראל וכן דברי כב' השופט יוסף אילון בע"פ 7324/06 אבו זייד מליכה ואח' נ' מדינת ישראל, לעניין עיכוב ביצוע צווי הריסה. עיכוב הביצוע יינתן רק מקום שההכשרה בדיעבד לעבירה שבוצעה הינה בטווח קרוב ונראה לעין. לאור כל האמור לעיל הערעור בדבר ההחלטה הדוחה עיכוב ביצוע צו ההריסה נדחה. הריסת מבנהצו הריסהערעור על החלטת בית משפטערעורצווים