נידון בהיעדרו ובקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, נדחתה ההליך בפני בית משפט קמא: 3. המערער הובא לדין בגין עבירה של חנייה במקום אסור. בכתב האישום נטען כי המערער חנה על מדרכה. 4. מתברר כי העבירה בוצעה ביום 02/08/11, ומהדוח עולה כי המערער העמיד את רכבו ברחוב שד' מוריה 13 בחיפה, על המדרכה, במקום שלא הוסדר להעמדת רכב והחנייתו ועל כן ביצע עבירה לפי תקנה 72 (א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. 5. המערער זומן לדיון, אך לא התייצב ולכן נידון בהיעדרו. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין, אך הבקשה נדחתה ועל כן, הוא הגיש ערעור ראשון בעפ"ת 19205-01-13, ערעור שנתקבל בהסכמת המשיבה, ובעקבותיו הדיון הוחזר לבית משפט קמא לשמיעת ראיות הצדדים. 6. המערער זומן לדיון בבית משפט קמא ליום 07/05/13, אך לא התייצב מחמת מחלתו (סבל מכאבי בטן שהתלוו בהקאות ושלשולים), לטענתו. המערער נידון בהיעדרו ל- 1,000 ₪ קנס וחודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים. הנאשם ביקש ביטול פסק דין זה, אך בקשתו נדחתה ומכאן, הערעור שבפניי. טענות הצדדים: 7. המערער טוען כי עקב מחלתו נבצר ממנו להתייצב לדיון שנקבע לשמיעת ראיות. המערער תמך את טענתו בתעודה רפואית שנערכה על ידי הרופא המטפל - פרופסור טוני חאיק. התעודה הרפואית נערכה ביום 20/05/13 ועל פיה אישר הרופא למערער חופשת מחלה מיום 06/05/13 ועד 09/05/13. המערער הסביר את האיחור בקבלת התעודה בעובדה כי באותו יום הוא חש ברע ולא יכול היה להתייצב אצל הרופא עקב מצב שבו סבל משלשולים והקאות. מה גם, שמדובר ברופא מומחה שמקבל חולים של קופת חולים כללית בימים מסוימים בלבד והיום הקרוב ביותר שאותו רופא היה יכול לקבל את המערער זה היה ביום 20/05/13. 8. המערער גם כן הפנה לעובדה כי הוא מוכר כנכה כשמההנחיות של משרד התחבורה (בהתאם למסמך שנשלח אליו יחד עם תג חניית נכה), עולה כי מותר לנכה להחנות את רכבו במקום שהחנייה בו אינה מותרת ובלבד שאין בחניה זו כדי ליצור סיכון לעוברי דרך, אינה חוסמת את דרכם של הולכי רגל, עגלות ילדים או כסאות גלגלים, החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה וכי במקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או מקום שבו נמצאת חניה מוסדרת לנכים ושלא היו פנויים בזמן החניה. לדעת המערער הוא פעל בהתאם להנחיות משרד התחבורה ולכן לא ביצע כל עבירה. 9. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון. התעודה הרפואית אינה יכולה לשמש כהסבר סביר להיעדרות מן הדיון. מה גם, שאין בפיו של המערער טענות שיש בהן כדי לבסס כל חשש לקיומו של עיוות דין. דיון והכרעה: 10. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בפסק הדין, באישור הרפואי, באסמכתה עליה התבסס המערער והנוגעת להיתר חניה לנכים, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים וחרף העובדה כי זהו הערעור השני של המערער באותו עניין, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא וכן את פסק דינו. 11. המערער טען כי הוא סבל מכאבי בטן, הקאות ושלשולים ונבצר ממנו לצאת מביתו ורק בשלב מאוחר פנה לרופא וקיבל אישור רפואי על כך. הרופא המטפל, אישר בתעודה הרפואית את טענות המערער. 12. יתכן והיה ראוי שהמערער ידאג לכך שתהיה ברשותו תעודה רפואית המתייחסת ליום שבו הוא סבל מכאבי בטן, שלשולים והקאות. יחד עם זאת, אין לומר כי טענתו שסבל מבעיה רפואית עובר ליום הדיון משוללת המציאות. העובדה שהרופא המומחה שבדק את המערער כעשרה ימים אחרי מועד הדיון שהיה קבוע בפני בית משפט קמא, מצא בסיס לטענת המערער שהוא סבל מכאבי בטן, שלשולים והקאות אף העניק לו תעודת מחלה בדיעבד. לטעמי יש בכך כדי לשמש הצדק סביר להיעדרות מן הדיון. 13. מעבר לנדרש אציין כי המערער מעלה טענת הגנה שראויה לבירור. טענה שהיה ותתקבל על דעת בית המשפט קמא יהיה ניתן לקבוע כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו. על כן, השארת התוצאה המשפטית כפי שהיא דהיום, עלולה להנציח תוצאה לא נכונה שיש בה כדי לגרום למערער עיוות דין. 14. על יסוד האמור לעיל, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא ופסק הדין שניתן בהעדר, אולם ראוי שהמערער יקפיד ויופיע לדיון שיקבע וזאת כדי לסיים את ההליך המשפטי בעניינו ולאפשר לו להביא את גרסתו להכרעת הערכאה הדיונית. 15. אשר על כן, אני מקבל את הערעור, מבטל את החלטתו ופסק דינו של בית משפט קמא ומורה על החזרת הדיון אליו לשם שמיעת הראיות. אדגיש כי לא בלי התלבטות החלטתי שלא לחייב את המערער בהוצאות וזאת בשל היותו נכה. ביטול פסק דין