נפגע מנפילה במהלך סיור צבאי. למערער נקבעו תחילה נכויות זמניות בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני ועמוד שדרה צווארי, וכן בגין חיבור גרוע של שבר בעצמות השוק השמאלי. כמו כן נקבעה נכות צמיתה בגין צלקות בדרגה של 1% בועדה עליונה מיום 8.2.12, קביעה שלא הוגש עליה ערעור. 2. משתמה התקופה של הנכות הזמנית זומן המערער לועדה מחוזית חוזרת על מנת להעריך את נכותו הצמיתה. הועדה התקיימה ביום 11.6.12. הועדה שמעה את טענות הנכה, בדקה אותו ופרטה את בדיקתה בפרוטוקול. הועדה ציינה בפני המערער כי לא תדון בנושא הצלקות, מאחר ונושא זה כבר הוכרע בועדה רפואית עליונה ביום 8.2.12 שהתכנסה במיוחד לעניין זה. הועדה המחוזית דנה בנוסף בטענת המערער לגבי פגיעה שורשית כנכות מוסבת. הועדה קבעה את הנכויות הזמניות כצמיתות כדלקמן: דרגה של 20% בגין מצב אחרי שבר בשוק שמאל, קיבוע פנימי והגבלה בתנועות , לפי סעיף מותאם 35(4)ג'. דרגה של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה מותני. דרגה של 5% בגין הגבלה מזערית בתנועות עמוד שדרה צווארי. הועדה דחתה את הטענה לקיומה של פגיעה שורשית כפגימה מוסבת. 3. המערער לא השלים עם קביעה זו והגיש ערעור לועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 3.4.13. ועדה זו הורידה את דרגת הנכות בגין מצב אחרי שבר בשוק לדרגה של 10% והחלטתה זו עומדת במוקד הערעור הנוכחי. 4. המערער חוזר וטוען כי הועדה שגתה בכך שלא דנה בנושא הצלקות עקב הגשת נימוקי ערעור מפורטים בנושא זה. עוד טוען המערער כי שגתה הועדה בכך שהפחיתה את אחוזי הנכות של המערער מבלי שהזהירה אותו קודם לכן. נוכח טעויות אלו, מבקש המערער להחזיר את הדיון להרכב אחר. 5. הועדה הרפואית העליונה שהחלטתה במוקד הדיון, התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 3.4.13. הועדה שמעה את תלונות המערער. הועדה בדקה את המערער. וציינה בפרוטוקול בצורה מפורטת את ממצאי בדיקתה. הועדה עיינה בצילום שוק שמאל מיום 13.4.10 . הועדה ציינה כי נעשתה מדידת הזווית בשבר באמצעים דיגיטליים ונמדד ולגוס של 7 מעלות בין המשטח המפרקי בברך והמשטח המפרקי בקרסול. הועדה עיינה בחוות הדעת של ד"ר אדמוני מיום 12.2.13, חוות דעת שהוגשה מטעם המערער. חוות דעת ד"ר אדמוני ממליצה על דרגת נכות של 30% בגין מצב אחרי שבר מרוסק בשוק שמאל עם שינויים ניווניים והגבלה ניכרת בתנועות הברך , הקרסול ותת קרסול. הועדה הרפואית העליונה ציינה כי מצאה דריכה מלאה על רגל שמאל ולא מינימאלית כאמור בחוות הדעת. עוד מציינת הועדה כי לא מצאה דלדול שרירי ירך שמאל , לא מצאה הגבלה וכאבים בפיקה, וכן לא מצאה הגבלה בתנועות הקרסול או האזור הסובטלארי. כמו כן מציינת הועדה שלא ראתה עמדת ולגוס בהתבוננות בציר הרגל. הועדה חוזרת על כך שהיום ניתן לעשות מדידות מדויקות , דיגיטליות (לא כפי שנעשו על ידי הועדה ב - 2011) ובמדידות אלו נראה ולגוס של 7 מעלות בלבד. הועדה מציינת כי בספרות הרפואית מקובל שחיבור גרוע של שבר הוא מעל 10 מעלות ולגוס או וארוס. לכן הועדה איננה מקבלת את המלצתו של ד"ר אדמוני וקובעת דרגת נכות בשיעור של 10% בגין שבר עם חיבור גרוע של עצם השוק וכאבים באזור השבר ללא הגבלת תנועה במפרקים שונים לפי מבחן 47(2)א'. 6. לעניין הצלקות - עניין זה כבר הוכרע בהחלטת ועדה עליונה מיום 8.2.12. שם נקבעה דרגת נכות של 1%. על החלטה זו לא הוגש ערעור, ובוודאי שלא ניתן לערער עליה היום , במיוחד שהועדה המחוזית מיום 11.6.12 הבהירה למערער במפורש שאיננה דנה בנושא הצלקות משנקבעה לגביהן נכות צמיתה. אין באמור כדי למנוע מהמערער לחדש פנייתו על פי הקבוע בחוק, לצורך הערכת הנכות בנושא הצלקות , אם קיים שינוי במצבן או במספרן, כפי שטען בפניי ב"כ המערער. 7. לעניין הצורך באזהרה קודם הפחתת הנכות - 7.1 ככלל, כאשר ועדה רפואית רואה אפשרות שהיא תגרע מאחוזי הנכות שהיו לנכה, יש מקום להזהירו בדבר אפשרות כזו, על מנת לאפשר לו לטעון טענות נוספות (רע"א 5794/02 רונן נ' קצין התגמולים ). יחד עם זאת, כאשר הנסיבות מצביעות על כך שניתנה לנכה ההזדמנות להציג את גרסתו ועשה כך בפועל, גם ללא אזהרה ,ניתן לאשר את ההחלטה בדבר הפחתת אחוזי הנכות. (ראו רע"א 10572/06 סלמאן פארג' נ' קצין התגמולים). 7.2 המבחן האמיתי לשאלת האזהרה הוא המבחן המהותי. האם הנכה הופתע מהדיון בהפחתת אחוזי הנכות, האם ניתנה לו ההזדמנות לטעון לגבי גובה הנכות שלו ,או שמא טענתו הינה טענה טכנית גרידא. 7.3 בעניין שבפניי הדיון בועדה המחוזית מיום 11.6.12 זומן בשל העובדה שתוקף הנכויות הזמניות פגו. דהיינו - אמורה היתה להיקבע הנכות הצמיתה של המערער והיא אכן נקבעה באותה ישיבה. המערער ערער על קביעה זו בפני הועדה הרפואית העליונה שכן סבר שדרגת נכות של 20% בגין מצב אחרי השבר בשוק, ממעיטה מתיאור מצבו . מלכתחילה, הדיון בועדה הרפואית העליונה נועד לדון בגובה דרגת הנכות הצמיתה שמגיעה למערער בגין מצב השוק. לצורך כך אף צירף המערער לראשונה את חוות דעתו של ד"ר אדמוני מיום 12.2.13. חוות הדעת התייחסה בפירוט רב למצב השוק והמליצה על דרגת נכות של 30%. מכאן, שהמערער היה ערוך לדיון בנושא גובה הנכות שלו, ומודע באופן מלא לכך שהועדה הרפואית העליונה עומדת לדון בדרגת הנכות של מצב השוק, ולשם כך התכנסה. 7.4 הדיון של הועדה הרפואית העליונה איננו מוגבל למגמת ההעלאה בלבד וכידוע ניתן גם להפחית את הנכות. סעיף 4א' לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) - תשכ"ד 1964 קובע במפורש :"הועדה רשאית לאשר החלטת הועדה הרפואית, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה". תפקידה של ועדה רפואית עליונה היא לנתח עובדות ונתונים ולתרגם את הפגימות והליקויים שנמצאו - לאחוזי נכות. הסמכויות הרחבות שהוקנו לועדה רפואית עליונה מאפשרים לה לקבוע ממצאים עדכניים על פי מכלול הנתונים שמובא בפניה ועל פי הבדיקות שהיא מקיימת (ראו לעניין זה בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה) (21.5.03). 7.5 מעבר לכך שההוראה המפורשת בחוק משמשת כחזקה שהיא בידיעת הכל ובידיעת הנכה עצמו, הרי שגם המכתב המזמן את המערער לדיון בפני הועדה הרפואית העליונה מציין במפורש באותיות מודגשות בדף הזימון : "לידיעתך, הועדה הרפואית העליונה מוסמכת לדון בכל הנכויות המוכרות שלך ומוסמכת להעלות , לאשר או להפחית את אחוזי הנכות שלך - בין שנתבקשה לעשות כן ובין שלא". 7.6 מכאן, שמכלול הנסיבות במקרה זה המתייחס למטרת זימון ועדת הערעור, השלב המקדמי של קביעת הנכות הצמיתה , התארגנות המערער לקראת הישיבה על ידי גיוס חוות דעת של מומחה מטעמו, הוראה ספציפית בזימון של המערער, הוראה כללית בחוק, היותו מיוצג בשלב הכנת הערעור לועדה הרפואית העליונה על ידי עו"ד רוזן - כל אלו מלמדים כי הנסיבות מצביעות על כך שהיתה למערער הזדמנות להציג את גרסתו והוא אכן עשה זאת , ויש לייחס לו ידיעה על כך שועדה רפואית עליונה יכולה להפחית מדרגת נכותו. 8. לפיכך הטענה כי נפל פגם בהחלטת הועדה הרפואית העליונה - נדחית. 9. הערעור נדחה. 10. אין צו להוצאות. עמוד השדרהנפילהצבא