טענה שבית המשפט קבע סכומים נומינליים ולא הוסיף להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק. עיקר ערעורה של רימונים נסוב על הטענה שהרימונים לא הפרה את ההסכם, משום ששווגר ושוני הסכימו להפרות. ממילא, אין לחייבה בפיצויים בשל הפרה. 2. אי התאמה בשטחי הגינות בסעיף 2.5 להסכם נקבע כי שטחם של השטחים המקורים בכל אחת מדירות שווגר ושושני "לא יפחת מ- 119 מ"ר" וכי לכל אחת מהדירות יוצמדו שתי חניות בשטח שלא יפחת מ- 25 מ"ר. כן נקבע כי לאחת הדירות יוצמד שטח קרקע של 125 מ"ר ולשנייה שטח של 180 מ"ר, הם שטחי הגינות. בית המשפט קמא מינה את המודד ושמאי המקרקעין מוטי זייד כמומחה מטעם בית המשפט, וזה קבע ששטח הגינה הראשונה הוא 64.66 מ"ר במקום 125 מ"ר ושטח הגינה השניה 126.37 מ"ר במקום 180 מ"ר. סך כל השטחים החסרים הוא 113.97 מ"ר. חוות דעתו של מר זייד באשר לשטח הגינות לא נסתרה. המומחה נכשל בהגנה על מסקנותיו באשר לשטחי החניה, אבל לא נתבע דבר באשר לשטחי החניה, והם לא חלק מהמחלוקת שבין הצדדים. בדין דחתה השופטת המלומדת גם את הטענות בדבר פסילת המומחה בשל פניה לצדדים או פגיעה באובייקטיביות שלה. רימונים טענה בפני בית המשפט קמא, ושבה וטענה בפנינו, ששווגר ושושני הסכימו לשטחי הגינה בחתימתם על הבקשה להיתר בניה, וכי הבנין נבנה בהתאמה לתשריט היתר הבניה. דין טענה זו להידחות. אף אם לא נאמץ את קביעת בית המשפט קמא, כי אין לייחס לחתימה על בקשה להיתר בניה מעמד של שינוי ההסכם, הרי עיון בתשריט הבקשה להיתר בניה מעלה שלא נקבעו בו שטחי הגינות, לא במפורש ולא על ידי חישוב יתרת השטחים הפתוחים לאחר הפחתת התכסית. בהיתר הבניה נותרו שטחים פתוחים, שרימונים חילקה אותם לאחר מכן בין 36 היחידות לפי רצונה. ממילא, חתימה על היתר שאינו קובע את שטחי הגינה אינה הסכמה לשטחי גינה פחותים ממה שהוסכם בהסכם. על כן, בדין קבעה השופטת המלומדת, שרימונים הפרה את התחייבותה לשווגר ושושני בכל הנוגע לשטחי הגינות, בהיקף של 113.97 מ"ר. 3. שווי שטחי הגינות בית המשפט קמא מינה מומחה מטעם בית המשפט, מר מיכאל קרבצ'יק, שהעריך את שווים של השטחים החסרים בסך 116,368 ₪ נכון ליום 24.12.11. חוות דעתו בענין זה נפסלה בדין על ידי בית המשפט. מר קרבצ'יק לא שימש כמומחה מוסכם, ולכן לא חלה תקנה 130 (ג), דהיינו שחוות דעת מומחה התובעים משמשת כראיה כשרה בפני בית המשפט. השופטת המלומדת אימצה את חוות דעתו של מר חורי מטעם שווגר ושושני לפיה שווי מ"ר מבונה הוא 1,200 ₪ ליום 27.9.07, שהם 1,287 ליום פסק הדין. עוד קבעה ששווי שטח גינה הוא 30% משווי שטח מבונה, כפי שקבע המומחה קרבצ'יק (מר חורי קבע 32.5%). על כן פסקה לשווגר בגין שתי הדירות 47,422 ₪, שהוא סכום צמוד ליום מתן פסק הדין, על פי מדד תשומות הבניה. רימונים טוענת שלא ניתן לאמץ את חוות דעתו של מר חורי, שלא נחקר כלל. בית המשפט ציין בצדק, שרימונים לא הגישה חוות דעת מטעמה, ולא ביקשה לחקור את מר חורי, למרות שהיתה לה זכות לכך בנסיבות הענין. ואולם, אין צורך לדון בטענה זו, משום נושא הפיצוי המוסכם. 4. הפיצוי המוסכם כפי שנקבע לעיל, אכן הפרה רימונים את ההסכם בהפחתת שטחי הגינות, ועל כן חל האמור בסעיף 20.1 להסכם, לפיו: "כל צד שיפר תנאי עיקרי מתנאי מתנאי הסכם זה וההפרה לא תתוקן תוך 60 יום ממתן התראה בכתב בדבר ההפרה, יהיה חייב לשלם למשנהו פיצויים או מניעת רווח בייגרמו למשנהו כפיצויים קבועים ומוערכים מראש בסך של 60,000 דולר, ואשר ישולם לצד השני תוך 90 יום ממועד ההתראה בדבר ההפרה ובלבד שההפרה לא תוקנה במלואה". שווגר תבעו 30,000 דולר ושושני תבע 30,000 דולר. בדין דחה בית המשפט קמא את הטענה להפחתת הפיצוי בטענה שאינו מתאים לנזק שהיה צפוי מראש. לפיכך, בדין פסק 30,000 דולר לכל אחד מקבוצות התובעים. בית המשפט המיר את הדולר כערכו ביום פסק הדין. על כך מלינים שווגר ושושני. על פי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970, פיצויים אינם קנס הנוסף על הנזקים המוכחים, אלא הם באים במקום הפיצויים המוכחים. לפי סעיף קטן (ב), פיצויים מוסכמים אינם גורעים מכוחו של נפגע לתבוע במקומם פיצויים שאותם יוכיח (וראו: ע"א 628/87, 640, חורי נ' חב' החשמל, פד"י מו(1) 115 ; רע"א 7452/96 מדינת ישראל נ' חב' קבלנית האחים אהרון, פד"י נא(5) 874). אין שווגר זכאים הן לפיצוי המוסכם והן לפיצוי המוכח בגין הפחתת שטח הגינות, מאחר שהפיצוי המוסכם נועד לפצות על ראש הנזק שהוכח. מאחר שהסכום של 30,000 דולר גבוה מהסכום שנפסק עבור הפחתת שטחי הגינות, יש לתקן את פסק הדין ולקבוע תשלום רק עבור הפיצוי המוסכם ולא עבור הפחתת שטחי הגינות. על פי הדין, זכאים שווגר להפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרות העילה. גם אם הסכום נקוב בדולרים, יש לשלמו בשקלים (וראו: סעיף 47 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"א - 1970), ולצורך כך יש להמירו לשקלים ביום היווצרות העילה. יום היווצרות העילה לפי הסעיף שצוטט הוא 90 יום ממועד ההתראה. מועד ההתראה שהוכח הוא 27.6.06 (סעיף 28 לפסק הדין של בית המשפט קמא, ועל כן זכאים שווגר ושוני לתשלום הפיצוי המוסכם 90 יום לאחר מכן, ביום 27.9.06. על כן, הם זכאים לפיצוי המוסכם כפי ערכו בשקלים ביום 27.9.06 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום. 5. ליקויי בניה מומחה בית המשפט מר קרבציק העריך את עלות תיקון ליקויי הבניה בדירה בסך 14,750 ₪ בתוספת מע"מ, ובתוספת 25% בשל ביצוע עצמי. הוא לא נחקר על כך, וקביעתו לא נסתרה. על כן, זכאים שווגר לפיצוי על ליקויי בניה. הפיצויים המוסכמים לא יועדו לפצות על ראש נזק זה, ולכן יש לחשב את הפיצוי בנוסף לפיצויים המוסכמים. רימונים טענה שאין היא צריכה לשאת בתוספת של 25% על סכום הליקויים, עקב ביצוע על ידי שווגר. בדין קבע בית המשפט קמא בלשון קצרה, כי מכיוון שקיים משבר אימון בין הצדדים, אין לצוות על שווגר לאפשר לרימונים לתקן את הליקויים, אלא יש לפצות את שווגר על מנת שיבצעו את התיקון בעצמם, ומאחר ששווגר אינם מחזיקים בצוות לתיקון ויזדקקו לבעלי מקצוע שיקבלו שכרם יותר מכפי שהיה עולה תיקון על ידי רימונים, יש להוסיף לסכומים שנקבעו כסכומי תיקון על ידי רימונים, תוספת של 25% עבור תיקון על ידי שווגר. אשר למועד היווצרות העילה, הערכתו של מר קרבצ'יק נכונה ליום 30.11.10 ומיום זה זכאים שווגר להפרשי הצמדה וריבית. רימונים טענה ששווגר אינם זכאים לפיצוי בגין ליקויי בניה בדירה 66/1, מכיוון שמכרו אותה למשפחת נחמני במחיר שוק כפי שהיא. אם הטענה מבוססת רק על הגיון, ההגיון הוא הפוך. מכיוון שהיו בדירה ליקויי בניה בסך 8,550 ₪, נקבע המחיר לדירה כפי שהיא תמורת סך 745,000 ₪. אילו היתה הדירה ללא ליקויי בניה, אפשר שהיה מושג מחיר גבוה יותר (וראו: ע"א 1772/99, זלוצין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ). טענת רימונים מבוססת על המחאת זכות. רימונים טוענת שזכותם של שווגר לפיצוי בגין ליקויי בניה הועברה למשפחת נחמני. בית המשפט קמא קבע, שהחוזה בין הצדדים אינו כולל העברת זכות תביעה בגין ליקויי בניה. לדבריו, נאמר בסעיף 2.12 לחוזה המכר הוא שלמשפחת נחמני הזכות לפנות אל הקבלן בדרישה בענין הליקויים, אבל לא אויינה זכותם של שווגר לפנות אל הקבלן בדרישה בענין ליקויי הבניה. יש צורך בחלוקה של הדרישות, כך שהקבלן לא ישלם פעמיים. ליקויי בניה שהתגלו עד חתימת חוזה המכירה, שנכרת סמוך לאחר קבלת ההחזקה בדירה, יתבעו על ידי שווגר, לאחר שהשפיעו על המחיר, בעוד שליקויי בניה שהתגלו לאחר כריתת חוזה המכר, יתבעו על ידי הקונים, משפחת נחמני, שקנו את הדירה בהנחה שליקויי הבניה הם אלו שהיו ידועים להם בעת הרכישה. ואולם, מעיון בנוסח סעיף 2.12 עולה שנאמר בו שהמוכר מוכר את הדירה לקונה "על יסוד התחייבותו הבלתי חוזרת של הקונה להימנע מכל פניה ו/או דרישה ו/או תביעה המופנות אל המוכר בכל הנוגע לליקויים ו/או תיקונים דרושים בדירה, ולהסתפק בפניה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי הקבלן בכל עניין כאמור". ההנחה הסבירה היא שמדובר על ליקויי הבנייה הידועים כעת, שבגינם אין על הקונה לפנות למוכר, אלא רק לקבלן. אם כך, מדובר על תביעות שווגר לליקויי בניה. אם נותר ספק, שמא נותרה למוכר זכות תביעה כלפי הקבלן, בא סעיף 2.13 ואומר שהמוכר ממחה לקונה את זכויותיו כלפי הקבלן. מכאן, שלמוכר, הוא משפחת שווגר, לא נותרו זכויות כלפי הקבלן בגין ליקויי הבניה בדירה זו. על כן, זכאים שווגר לפיצוי מרימונים רק בגין דירה 66/2, בסך 6,200 ש"ח בתוספת מע"מ ובתוספת 25%, דהיינו סך 9,145 ₪, מיום 30.11.10, הוא יום חוות דעת המומחה. 6. הפרשי עמלות על פי ההסכם, היו שווגר זכאים לעמלות במקרה של מכירה במחיר העולה על 170,000 דולר לדירות מסוימות, בסכום של 51,816 ₪ בעת הגשת כתב התביעה המקורי. רימונים שילמה 25,973 ₪ על חשבון העמלות וניתן פסק דין חלקי שעליו לא הוגש ערעור. רימונים לא הראתה כל הגנה כנגד תביעה זו, ולכן עליה לשלם את ההפרש בסך 25,973 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.12.08, הוא יום הגשת כתב התביעה המתוקן. 7. איחור במסירת דירות על פי ההסכם, היה על רימונים להשלים את בניית הדירות עד יום 30.8.06. אין חולק שדירות שווגר נמסרו להם ביום 25.7.07 ודירות שושני נמסרו לו ביום 10.4.08. לגבי איחור במסירה נקבע בסעיף 20.4 להסכם פיצוי מוסכם הנוסף על הפיצוי המוסכם בשל הפרה אחרת, בשיעור של 500 דולר לחודש איחור לכל יחידה, מיום האיחור הראשון. רימונים טענה שלא הפרה את התחייבותה, שכן האיחור נבע מאיחור בקבלת היתרי בניה ובמועד התחלת העבודה. לטענתה, האיחור באלה נבע מהתנהלות הועדה המקומית, ששינתה את עמדתה ודרישותיה כפי שהוצגו בפני רימונים ערב החתימה על ההסכם, דבר שחייב אותה להגיש תוכנית מפורטת חדשה, כולל תחבורה, בניה ופיתוח חדשים. רימונים לא טענה טענת סיכול, אלא שהתובעים הסכימו בהתנהגותם לדחיית המועדים שנקבעו בהסכם, כפי שנלמד משיתוף הפעולה שלהם בניהול ההליכים בפני ועדות התכנון וחתימתם על תוכניות חדשות, ואי פניה לרימונים בטענה לעיכוב משך תקופת העיכוב. לטענתה, עמדה לשווגר ולשושני הזכות לבטל את ההסכם עקב האיחור, ומשלא עשו כן, מנועים הם מלדרוש פיצוי על האיחורים. דין טענת רימונים להידחות. לא הוכח שינוי ממשי בדרישות הועדה המקומית בין חתימת ההסכם להוצאת ההיתר. בעיית התכנון העיקרית היתה כביש נוסף שנדרש, ובעיה זו היתה ידועה לרימונים עוד לפני כריתת ההסכם, לאחר שהכשילה את הקבלן הקודם. המועדים נקבעו מאישור הכביש. עובדה היא, שלמרות שהכביש התחתון אושר ביום 13.12.04 ולפי ההסכם היה על רימונים להתחיל לבנות את היחידות הנמסרות לשווגר ושושני ביום 13.3.05, היא התחילה לבנותן רק במחצית 2006. העובדה ששווגר ושושני לא הכשילו את ביצוע הפרוייקט אלא חתמו על התוכניות הנחוצות לשם כך אינה מלמדת על הסכמתם לשינוי ההסכם. העובדה שעורך הדין של שווגר ושושני ייצג את רימונים בדיונים בוועדה לתכנון ולבניה אינה מלמדת על הסכמתם לשינוי ההסכם, אלא רק על אינטרס משותף בביצועו של הפרוייקט. האינטרס לביצועו של הפרוייקט קיים גם אם יש תביעות על הפרות נקודתיות בביצועו. אין שינוי של ההסכם בשתיקה. על כן, יש לדחות את טענת רימונים בדבר הסכמה של שווגר ושושני לאיחור במסירת החזקה, כמו גם בהוצאות היתר הבניה והתחלת העבודות שלפניהם. יתר על כן, דווקא מהתנהגות ספציפית של רימונים, ששילמה לשווגר 1,000 דולר לחודש מ- 8/06 ועד 3/07, יש להסיק הסכמה שלה לכך שהיא אכן איחרה במסירת ההחזקה, וחייבת בפיצוי שאותו שילמה. שגה בית המשפט קמא בכך שהחליט שלא להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום הדולרי משום שהשער גבוה או משום שהסכום גבוה. אלו שיקולים בלתי רלבנטיים לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית, שנועדו להעמיד את הנושה במצב שבו נשמר ערכו של הסכום שלו הוא זכאי, ביום היווצרות העילה. על כן, זכאים שווגר לפיצוי המוסכם בגין 4 חודשי איחור מ- 4/07 עד 7/07 לסך של 4,000 דולר ארה"ב, כפי ערכם בשקלים ביום הגשת התביעה 15.8.07 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15.8.07 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, זכאי שושני לפיצוי המוסכם בגין 19 חודשי איחור, אבל מאחר שתבע פיצוי בגין 13 חודשי איחור בלבד, הוא זכאי לסך 13,000 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים ביום 10.4.08 (הוא יום מסירת ההחזקה ותום האיחור) ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.4.08 ועד לתשלום במלא בפועל. 8. הוצאות משפט שווגר ושושני טענו שנפסקו להם הוצאות משפט בסכום נמוך יחסית לסכומים שנפסקו להם, בשים לב להתנהלות הדיונית של הצד שכנגד - 6.4% מסכום של 385,000 ש"ח. על פי התעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, שבית המשפט מצווה לפסוק בזיקה אליו לפי תקנה 512, סכום שכר הטירחה (ללא ישיבות) הוא 21,468 ש"ח. פסיקת ההוצאות על ידי בית המשפט קמא אינה חריגה באופן המחייב התערבות בית המשפט לערעורים. על כן יש לדחות טענה זו. 9. סיכום: על פי כל האמור לעיל, יש לתקן את פסק דינו של בית המשפט קמא, כך שבמקום הסכומים הנקובים בפסק דינו יבואו סכומים אלה: על רימונים לשלם לשווגר: עבור ליקויי בניה - סך 9,145 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.11.10 עד לתשלום המלא בפועל, עבור עמלות - סך 25,973 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 25.12.08 ועד לתשלום המלא בפועל עבור איחור במסירת הדירות- 4,000 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים לפי השער היציג ביום 15.8.07 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.8.07 ועד לתשלום המלא בפועל. עבור פיצוי מוסכם (בגין הפרה המתבטאת בהפחתת שטח הגינות) - 30,000 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים לפי השער היציג ביום 27.9.06 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד לתשלום המלא בפועל. על רימונים לשלם לשושני: עבור איחור במסירת הדירות - 13,000 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים לפי השער היציג ביום 10.4.08 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.4.08 ועד לתשלום המלא בפועל עבור פיצוי מוסכם (בגין הפרה המתבטאת בהפחתת שטח הגינות) - 30,000 דולר ארה"ב כפי ערכם בשקלים לפי השער היציג ביום 27.9.06 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.9.06 ועד לתשלום המלא בפועל כמו כן על רימונים לשלם לשווגר ושושני ביחד הוצאות שני הערעורים בסך 23,600 ₪. מ. רניאל, שופט השופטת שושנה שטמר - אב"ד ש. שטמר, שופטת[אב"ד] אני מסכימה השופט דר' עדי זרנקין ע. זרנקין, שופט אני מסכים לפיכך, הוחלט כמפורט בפסק דינו של השופט דר' מנחם רניאל. ריבית והצמדהריבית