לטענתם, התובע נמנע מצירוף כל המסמכים המתחייבים ו/או מגילוי נאות וממשיך לפעול בהצגת מצגי שווא אודות מערך היחסים ואודות אשר התרחש במציאות. לטענת הנתבעים הם אינם עושים כל פעולה בהמחאות של התובע ו/או פעולה היוצרת התחייבות בשמו ו/או בחשבון הבנק של התובע. כן טענו כי בטרם מסירת הצו הזמני הם פעלו לפינוי הסחורה שהייתה בעסק והעברתה למחסן תוך תיעוד ורישום הסחורה. לטענתם, העסק נשוא המחלוקת פעל כאשר רישיון העסק הנו על שם משה שהיה הבעלים והמנהל של העסק. כך גם כל הציוד בעסק (כגון: מקררים, מקפיאים, מדפים, קופה רושמת, מזגנים, מחשב ו/או מצלמות אבטחה וכל יתר הציוד) הנו בבעלות משה. לטענתם, במועד מסוים פנה התובע אל משה והציע שותפות כך שהתובע ישקיע בסחורה נוספת ומאותו מועד ואילך ינהלו את העסק בשותפות תוך שיתוף בהוצאות ובהכנסות וכן יחלקו ברווחים. משה הסכים להצעת התובע כי חשב שייתכן ששותפות תניב שיפור לעסק. לטענתם, טענת התובע אודות תשלום סך של 400,000 ₪ על מנת להיכנס לשותפות הנה טענה שקרית. הנתבעים מעולם לא קיבלו סכום זה. התובע ומשה הקימו שותפות ובתאריך 5/2009 הפיקו עוסק מורשה לשני הצדדים שמסגרתו החלו לנהל את השותפות, התובע ומשה היו רוכשים סחורות מוכרים ומשלמים הוצאות ומתחלקים ברווחים. באשר לשוטה, אביו של משה, מעורבותו בעסק התבטאה בכך שלפי הצורך סייע לקידום העסק. באמצעות מתן ערבויות והלוואות ותו לא. לטענתם, השותפות נמשכה עד - 10/2010 כאשר אז החליטו הן משה והן התובע לסיים את השותפות זאת לאור העובדה כי העסק לא מניב תמורה כמצופה או אז פעל התובע לרישום עוסק מורשה עצמאי שלו. לטענתם, התובע אף הפיק תלוש משכורת למשה שניהל כרטיס עובד ורישום שעות עבודה ככל עובד מן המניין וכל חשבונות הבנק, השיקים או התשלומים היו מבוצעים על חשבון התובע. הנתבעים יטענו, כי התובע המשיך מאותו מועד 10/2010 לנהל את העסק אולם, לאור מערכת היחסים ששררה בין הצדדים, הסכים משה לשאת בדמי השכירות והתובע היה אמור לשפותו על כך וכן לשאת בהוצאות האחרות כגון ארנונה, מים ביוב וחשמל וביטוח . כמו כן נטען כי נוכח הידע שצבר משה, הפקיד התובע בידיו את תפקיד ההתחשבנות עם ספקים ותשלום בהמחאות. חלק מההוצאות נותרו על שם משה ולא עודכנו על שם התובע בשל היעדר טיפול בירוקרטי. לטענתם, בחלוף הזמן וסמוך לחתונת התובע, החל התובע להביע רצונו לסיים את ניהול העסק כאשר יצוין כי העסק היה במצב כלכלי רעוע ונצברו חובות בבנק ואצל הספקים. בעת הזו שוטה סייע להם בהלוואות/מתן ערבות. התובע הציע להם למצוא רוכש שיקנה מאת הנתבעים את הציוד ויקנה את התובע את הסחורה ויפעיל את העסק. לטענת הנתבעים, הם ניסו לסייע לתובע, ונתנו לו מס' הזדמנויות לסגירת החובות אולם, העסק המשיך לצבור חובות בזמן ששוטה ערב לחלק מהלוואות העסק. בסופו של יום הוסכם בין הצדדים כי התובע יפנה את המקום ובהתאמה יסגור את חובותיו אולם, לאחר שהתובע החליט לסגור את העסק החל מנסה להתעשר על חשבון הנתבעים ו/ או ליצור חובות נוספים. לאור הסיכום בין הצדדים לפינוי העסק מהסחורה של התובע, העברת הסחורה למחסן, תיעוד ורישום הסחורה שעדיין שמורה במחסן חזר העסק להתנהל על ידי משה במתכונת שהייתה בטרם הכניסה לשותפות. כן נטען כי התובע חייב לשוטה כספים ישירים בגין הלוואות שנלקחו במסגרת ניהול העסק. הנתבעים יטענו כי התובע סיבכם בחובות עקב כישלונו בניהול העסק. לטענתם, השותפות היחידה שקיימת היא בחלק מחובות התובע, פרי סיבוך התובע ופרי ניצול מערך היחסים בין הצדדים. לטענת הנתבעים מבלי שהדבר יחשב כהסכמה או ויתור ככל שייקבע שיש שותפות יש לערוך בחינה של שווי השותפות הנטענת ויש לנכות חובות השותפות. טענות התובעים שכנגד בכתב התביעה שכנגד לטענתם, החל מחודש 10/2010 הנתבע שכנגד היה המנהל של העסק, ועל כן הוא זכאי לכל תמורה בעסק ואחראי על כל חובות העסק. לטענתם, הנתבע שכנגד צבר חובות כבדים, נמנע מתשלום התחייבויותיו כלפי צדדי ג', נמנע מסילוק התחייבויותיו כלפי משה לרבות בתשלום דמי השכירות, חשמל (חודשיים) מים וביוב , ארנונה וכן שכר וכיו"ב. כן נטען הנתבע שכנגד חייב לשוטה כספים ישירים בגין הלוואת שנתן לו במסגרת ניהול התובע לעסק, סכום השווה לסך של 50,000 ₪ ועוד. התביעה שכנגד עומדת על סך של 200,000 ₪. טענות הנתבע שכנגד בכתב הגנתו לטענת הנתבע שכנגד, הוא לא נרשם פורמאלית כשוכר אולם בפועל שולמו דמי השכירות מקופת השותפות ובידיעת המשכיר. הנתבע שכנגד רכש בכניסתו לשותפות גם את החזקה במחצית מציוד העסק וכן שילם את חלקו בעלויות שיפוץ העסק , רכישת ציוד , התקנת מדפים ושדרוג מערך האבטחה . כן נטען כי התובעים שכנגד הזרימו כ-50,000 ₪ לצורך צמצום האוברדרפט בחשבון אולם בידיהם הוחזקה המחאה בנקאית בסך של 50,000 ₪ שהופקה לזכות שוטה. ההלוואות הנטענות נלקחו לטובות העסק אך סולקו לאחר מכירתו. כן נטען כי התובעים שכנגד גנבו סחורה המוערכת במאות אלפי שקלים ובתביעתם טוענים כי יש לקזז את עלות הסיגריות שנגנבו אך אין התייחסות ליתרת הסחורה שנגנבה. כן טען הנתבע שנגד כי נותר עם חובות השותפות ועל כן הוא מוגבל בבנק ויש כנגדו הליכי הוצל"פ ועל כן יש לדחות את התביעה שכנגד. אדון להלן במחלוקת שבין הצדדים על יסוד חומר הראיות וטיעוני הצדדים בסיכומיהם. דיון בדיון שנתקיים ביום 3.12.13 הוריתי כי בשלב זה ידון עניין השותפות בקיוסק הידוע כ-STOP וכי השלב הכספי ידון מאוחר יותר. השאלה המונחת לפתחו של בית משפט זה היא האם נתקיימה שותפות בין הצדדים להליך אם לאו. הפן המשפטי בית משפט זה התייחס למבחן המשפטי להוכחת קיומה של שותפות בע"א 609/78 קן תור נ' גלבוע פ"ד ל"ד(1) 248 כדלהלן: " מתוך ההגדרות הכלולות בסעיף 1 לפקודת השותפויות (נוסח חדש), תשל"ה ...1975נובע ששותפות היא חבר בני אדם שהתקשרו בקשר שותפות, היינו - שמנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים. התקשרות לצורך זה משמע הסכם לנהל ביחד עסק מסוים, ועל גלבוע היה להוכיח קיומו של הסכם כזה ביחס לסוכנות פז, שהרי הוא טען כי שותפות כזאת קיימת בינו לקן תור. במלים אחרות - גלבוע חייב היה להוכיח שבינו לבין קן תור נקשר הסכם, מפורש או מכללא, כי סוכנות פז תנוהל על ידי שניהם ביחד במטרה להפיק ממנה רווחים...". השאלה - האם נקשר הסכם בין בעלי דין המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה, מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה שבעובדה היא. סעיף 2 לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ה- 1975מנחה, על דרך השלילה ועל דרך החיוב, באלה נסיבות נסיק קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים עם כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות. לצורך בחינת השאלה אם מדובר בשותפות ראוי לבחון, בין היתר, את אלה: כוונת הצדדים להיות שותפים, השתתפותם בנכסים ובחזקה של העסק, קיומה של זכות שווה לנהל את העסק , השתתפות הצדדים ברווחי העסק והזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק, משך היחסים בין הצדדים והאופן בו הציגו את היחסים לציבור (ראה ע"א 167/89 תנעמי פנחס נ' חמסי צדוק). ומן הכלל אל הפרט. אבחן להלן את ראיות התובע. האם הובאה בפניי תשתית עובדתית כי בין הצדדים התקיימה שותפות. ראיות התובע הקלטת הפגישה מיום 25.5.14 ביום שבת 25.5.13 נפגשו הצדדים בכדי להגיע למוסכמות באשר להמשך הפעילות העסקית ובאשר לפירוק השותפות. הפגישה הנ"ל הוקלטה על ידי התובע ותומללה (הדיסק צורף כנספח יא' והתמליל כנספח יב' לתצהיר התובע). לטענת התובע, פגישה זו הוקלטה על ידו לאור איומים קודמים מצדם של הנתבעים לסלקו מן העסק. במסגרת הפגישה דרש התובע את השקעתו הראשונית בסך של 400,000 ₪ ומשה השיב שאין כוונתו להשיב את ההשקעה הראשונית של התובע ששולמה בשנת 2007 (ראה בעמ' 12 שרוות 16-22 לנספח יב' הנ"ל). בעמוד 7 לנספח יב' אומר אורי כי יש אדם שמעוניין לקנות את החלק של הנתבעים בשותפות, שוטה שואל בכמה והתובע משיב לו שמוצע 500,000 ₪. אם כן משיחה זו עולה כי אין הכחשה בדבר קיומה של השותפות ויש התעניינות מצד שוטה במכירת חלקו בשותפות בהצעה שמציע התובע. בעמוד 9 לתמליל שורות 15-18 נאמר ע"י הצדדים : "שוטה :אדוני , אתה משכת אותי חודשים. שמונה חודשים. אורי : אני לא משכת אף אחד . זה עסק שלי כמו שזה עסק שלך. אני לא מושך פה אף אחד אדוני. שוטה: אדוני אני לא חייב שמה כל שני חמישי להעביר כספים". (ההדגשה בקו שלי י.א). בעמוד 10 שורות 11-12 אומר שוטה כך : "שוטה : יש לך חצי מיליון שקל , קיבלת את הזמן . נגמר הזמן אתה רוצה לצאת ברע, אין לי בעיה".(הדגשה בקו שלי י.א). ובעמוד 12 שורות 1-23 : " משה : אתה רוצה שאשלם את כל החובות? אורי :לא, אני מוכן גם לשלם את כל החובות. אני רוצה שהפירוק הזה של השותפות שוטה, שמה יתבצע יעני כמו שצריך להיות . שיהיה הגיוני ... משה : מה ההיגיון אז דבר, תן הצעה. אולי יש לך הצעה יותר טובה. אורי : הגיון שמי שלוקח את העסק אז שישלם לשני סכום מסוים. שוטה :אגורה אני לא אשלם. משה :בסדר, מה עם החובות ? אורי : אנחנו נשלם אותם חצי חצי שוטה : אז לך תביא ... משה : אז מה הסכום שאתה רוצה אורי : אני רוצה סכום גדול .. אורי :בסביבות ה-400 אלף שקל. שוטה : משה אין לך עם מי לדבר משה משה : על מה ששמת לפני שמונה שנים, חמש שנים אתה רוצה אותם ... שוטה :לפני שבע שנים ב-2007 . משה: זה נראה לך הגיוני שההכנסות של פעם והרווחים של פעם זה כמו של היום. (הדגשות בקו שלי י.א). ובהמשך בעמוד 13 שורות 16-18 : "אני לא יכול לשלם גם לך 400 וגם לשלם חובות 400,200 חצי כאילו, 600 אלף שקל בתוך שנתיים. אי אפשר לעשות דבר כזה...". מעיון בתמלול עולה כי הנתבעים הפסיקו את השיחה והודיעו לתובע שיסגרו את העסק באמצעות מנעולים חדשים יביאו אנשים וירוקנו את העסק מתכולתו באופן חד צדדי (ראה בעמ' 13 שורות 25-28 וכן בעמ' 14-17 לנספח יב' לתצהיר התובע ). בהתבסס על הקלטת והתמלול אשר תיעדה את הפגישה בין הצדדים עולה תמונה ברורה לפיה, אכן נתקיימה שותפות בין התובע לנתבעים וכי התובע השקיע בכניסה לשותפות 400,000 ₪ (בשנת 2007) ושוטה אף התעניין במכירת חלק הנתבעים בשותפות לאחר. לטענת הנתבעים בסיכומיהם ישנן קלטות נוספות ואי גילויין פועל לרעת התובע וכי אם היה מגלה את ההקלטות הנוספות האחרות אז הייתה מצטיירת התמונה במלואה. לטענתם, מדובר בהקלטה ייזומה מתוך מבחר קלטות שלא גולו, מהקלטות בכללותן עולה כי התובע ניסה להתגרות בנתבעים וליצור יש מאין. טענה זו יש לדחות נוכח הדברים הברורים והחד משמעיים העולים מהשיחה בין הצדדים וכן משום שלא הוכחה. האמור בהקלטה שהוצגה הוא חד משמעי ומלמד אכן על ראיה טובה בדמות הודאת בעל דין לקיומה של השותפות, ויצירתה לאחר העברת הסכום של 400,000 ₪, כטענת התובע. מסמכים התובע הציג בפניי גם מסמכים המעידים על קיומה של השותפות בין הצדדים. התובע הוכיח כי פתח עוסק מורשה וחשבון בנק שהתנהל כחשבון שותפות . נוכח העובדה שהוחלט לסגור את חשבון הבנק של משה בהתאם להמלצת רו"ח של העסק - עלימי איהאב (תעודת עוסק מורשה ע"ש התובע צורפה כנספח ד' לתצהיר התובע). בפרוטוקול הדיון מיום 4.6.13 בפני כבוד השופט בן חמו ( ת/4) בעמוד 4 שורות 22-23 ) העיד התובע כי בהמלצת רו"ח עלימי, שהציע כי אחד מהם ייקח את העסק על השם שלו ואחד יהיה עובד, עשה את המהלך של הוצאת תלושי שכר למשה. התובע הוכיח כי הנתבעים ביצעו פעילות בחשבון העסק בין היתר הפקדות לחשבון התובע צרף תדפיס פעולות עו"ש לתצהירו (סוף נספח ה' לתצהיר התובע בעמוד 1 ו-6 לתצהיר התובע) ונשאלת השאלההתמוה, לה לא נתנו הנתבעים מענה הולם, אם אכן לא הייתה שותפות בין הצדדים, כפי שטוענים הנתבעים, מדוע הפקידו הנתבעים כספים לחשבונו של התובע? רישום העסק וחוזה השכירות על שם משה לגרסת משה, התובע הוא הבעלים ומי שניהל את העסק החל משנת 2010. קושי זה לא נעלם מעינו של בית המשפט ומשה נשאל על כך בעמוד 36 שורות 16-21: " לשאלת בית המשפט: על איזה מעמד היה אורי בעסק, מ- 2007? ת. ב- 2007 לא הכרתי אותו. לקראת 2009 הכרתי אותו. היחסים בינינו מ- 2009 היו, אני הכנסתי את אח של אורי להיות איתי שותף וכשהכנסתי את אח שלו להיות איתי שותף, אז אח שלו אמר לי עוד מעט אחי הקטן אורי ישתחרר מהצבא והוא יעבוד אצלנו... ש. מה מערכת היחסים ביניכם, על תקן מה היה שם התובע, על תקן מנהל, על תקן סוכן, על תקן של עובד שחור, על תקן של מוכר, על תקן של שכיר, על מה הוא היה שם? ת. בתקופה ההיא הוא היה בצבא ואם היה לו זמן לעבוד אז הוא היה עוזר. אחרי שהוא השתחרר, קרה את המקרה עם אח שלו בגלל ה- 100 דולר שהוא נתפס והראיתי לו במצלמות... ואז גיל יצא מהעסק ואורי הפך להיות השותף שלי במקום גיל בערך מ- 2009, עד סוף שנת 2010 לערך. ש. ומסוף 2010 מה היו היחסים ביניכם מבחינה עסקית? ת. אני הפכתי לעובד על תלוש כשכיר בעסק המשותף. ש. מה מערכת היחסים של התובע איתך בעסק? ת. הוא מנהל את המקום, הוא בעל הבית, לקח את החבלים אליו. כלומר העסק שלו מ-2010 ואני שכיר. כי הוא טען שהוא יודע לנהל יותר טוב ממני לנהל את העסק ולא רוצה שיתערבו לו ושהוא רוצה לנהל לבד ושאני אקח משכורת". סבורני כי העובדה שרישיון העסק נותר על שם משה וכן חוזה השכירות נותר על שמו וכי הוא נותר רשום כמוטב בפוליסת הביטוח, שעה שהנתבע מעיד כי בתקופה זו התובע הוא "בעל הבית" כל אלה מעידים כל כוונת הצדדים לקיומה של שותפות. לטענת הנתבעים, לאור מערך היחסים גם לאחר תום השותפות הסכים משה כי התובע יעשה שימוש ברישיון העסק שעל שמו וכי הוא זה שיישא בדמי השכירות והתובע ישפה אותו ובהתאמה יישא התובע ביתר ההוצאות המתחייבות כגון : ארנונה, מים וביוב, חשמל וכיו"ב. טענה זו לא הוכחה בפניי. כן טענו כי המשך הרישום חלק מענייני העסק (ביטוח / חשמל/חוזה שכירות ) נותר על שם משה משום שהרישום היה קיים בטרם קיומה של השותפות ובמהלכה ורק שמשום העדר טיפול בירוקראטי נותר כך. בקשר לביטוח העסק נשאל משה בעדותו האם נהוג כי עובד יירשם כמוטב בפוליסת ביטוח של בעל עסק אחר והשיב כי אורי נשאר לנהל את העסק והוא נותר כמוטב, אך ורק בכדי לסייע לאורי לקבל הנחה בביטוח העסק (ראה עמוד 35 שורות 8-16). (רשימה לביטוח צורפה כנספח ו' לתצהיר התובע ) לכך יש להוסיף את העובדה שרישיון העסק והסכם השכירות נותרו על שם משה אולם חתימתו של התובע היא זו שמופיעה ברישיון העסק על שם משה (נספח ה' לכתב התביעה וכן ראה עדות משה בפניי בעמוד 34 שורות 13-14) לא סביר בעיניי ונוגד את השכל הישר כי תשלום דמי שכירות של עסק ימשיך לרדת מכספו של מי שאינו שותף אלא רק עובד בעסק וכי עובד יהיה רשום כמוטב בפוליסה של מעבידו וכי רישיון העסק יהיה כתוב על מי שאינו בעליו. נסיבות אלה יש בהן דווקא להעיד על פעילות משותפת ושותפות עיסקית. הפקת תלושי שכר למשה את טענתם, כי השותפות התקיימה עד ל- 10/2010 או בסמוך לכך, כאשר התובע קיבל לידיו את ניהול העסק וסוכם על העסקת משה כשכיר, סומכים ההנתבעים על כך שהונפקו למשה תלושי משכורת. התובע מנגד העיד בפניי כי הוא נעתר לבקשת הנתבעים כי יונפקו למשה "תלושי שכר" זהים על מנת שיחשב כשכיר בעסק בעוד שבפועל קיבל מחצית מרווחי השותפות (תלושי השכר צורפו כנספח לתצהיר הנתבעים). לא נעלמה מעיני הטענה כי בפני כבוד השופט בן חמו בדיון מיום 4.6.13 העיד התובע כי הוציא תלושים נוכח המלצת הרו"ח. סבורני כי אין בסתירה זו משום סתירה היורדת לשורשו של ענייין עד כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע שכן אם עשה זאת עקב דרישת הנתבעים או בשל המלצת הרו"ח (ראה ת/4 בעמוד 4 שורות 22-23) איננה סיבה לפגיעה במיהמנות גרסתו לעניין המחלוקת העיקרית בעניין השותפות. משה העיד בפניי כי הרוויח כשכיר בין 5,000 ל-6,000 ₪ וכנשאל מדוע תלושי השכר שלו על 2,400 ₪ השיב כי הייתה לו תאונת עבודה ועל כן היקף עבודתו ירד , אך כשהוצג לו התלוש הראשון שלו כשכיר עם סכום של 2,400 ₪ השיב כי " יש לי תלושים בבית של 6,000 ₪ ו-5,000 ₪ ואני לא יודע איזה תלושים לך יש", תשובה מתחמקת שאינה נותנת מענה לשאלה מדוע כבר בתלוש הראשון קיבל שכר נמוך ממה שהעיד בפניי. הדבר יש בו כדי לפגוע באמינותו ומהימנות גירסתו. הנתבעים צירפו לתצהירם תעודת עוסק מורשה קודמת לפיה נתקיימה שותפות בין 1.5.09 לבין 1.10.10 המועד בו נפתח עוסק מורשה על שם התובע. במועד חתונתו של התובע פתחו הנתבעים תעודת עוסק מורשה על שמו של משה ( תאריך רישום 1.5.13) (תעודת עוסק מורשה נספח ז' לתצהיר התובע), דבר הנראה כמהלך מתוכנן של הוצאת התובע מהעסק. כמו כן הוצגו בפניי אישורים על הגשת תלונות כנגד הנתבעים על ידי התובע (נספח יג' לתצהיר). ראיה זו תומכת בטענת התובע כי בסיום הפגישה מיום 25.5.13 לקחו הנתבעים את הסחורה וסילקו את התובע מהשותפות. מסרונים בתקופת השותפות התכתב התובע עם משה במסרונים ובהם הודעות הסותרות את טענות הנתבעים ומחזקות את טענות התובע כי נקיימה שותפות בינו ובין הנתבעים (התכתבות סומנו כנספח יח' לתצהיר התובע). כך למשל: בחודש אפריל 2013 בירר משה האם ביצע התובע הפקדה לחשבון והתובע השיב כי אכן הפקיד סך של 7,300 ₪ וזאת כמפורט בנספח יח' לתצהיר התובע. סכום התואם להפקדה המפורטת בתדפיס חשבון הבנק ( נספח ה' לתצהיר התובע). בהתכתבות מיום 23.4.13 דיווח התובע למשה כי שילם לספק עבור שתיה חריפה סך של 8,000 ₪ במזומן . כמו כן משה ביקש לדעת את יתרת הפדיון היומי. מן ההיגיון הוא כי מעמדו של מי הדורש לדעת את יתרת הפדיון היומי אינו מתיישב עם מעמד של שכיר אלא של שותף דווקא. ביום 30.4.13 ביקש התובע ממשה לכתוב במחברת ההתחשבנות שלקח 1000 ₪ מהקופה. ביום 3.5.13 ישנה התכתבות בין התובע ובין משה בנוגע למעורבות האב (שוטה) בניהול העסק. בהתכתבות התובע מיום 17.5.13 עם משה דיווח התובע על כך שהעביר לשוטה תשלום בסך של 5,000 ₪ במזומן מהקופה. יש לשאול, אם משה הינו עובד של התובע מדוע על התובע ליתן לו דין וחשבון על הכסף שבקופה? בהתכתבות נוספת מיום 25.5.13 נדרש התובע לפנות את העסק. התובע השיב שאין בכוונתו לפנות את העסק היות ומדובר בעסק בו הוא שותף. ( ראה נספח יט' לתצהיר התובע). התובע נשאל בחקירתו כיצד המסרונים שהוחלפו בינו ובין הנתבע מחזקים את טענותיו באשר להתקיימות השותפות. הוא השיב בעמוד 22 שורות 29-31 כך : "ת. למשל י"ח 8, הוא מבקש ממני שאתקשר לבנק ויחזור אליו, אם אני לא שותף שלו למה אני צריך לעשות את זה. שואל אותי אם יש עבודה, ב- י"ח 9. ב- י"ח 11 הוא מבקש ממני שאני אבדוק את הקופה ואני מציין בפניו ששילמת לספק מסוים 8,000 ₪ וכמה עוד נשאר בפדיון של הקופה. ב- י"ח 12 הוא שואל כמה כסף יש בקופה, מסביר לו שלקחתי מחיים 800 ₪ בשטרות של 20 ₪ ו- 600 ₪ הוא עשה קניות". וכן העיד בעמוד 26 שורות 23-25 : "ש. מטריד אותי בהודעות האס אמ אס, זה נראה כאילו הוא רק נותן לך פקודות, תסביר לי מה הייתה ההתנהלות. ת. רוב ההתנהלות הייתה שהם נותנים את הפקודות והם מכתיבים את הסדר בעסק". (הדגשות בקו שלי י.א). אם כן לא ברור כיצד מתיישבת טענת הנתבעים כי משה היה רק עובד. התמונה העולה מההתכתבויות ברורה ולפיה, התובע קיבל הוראות ניהוליות מהנתבעים. עובד (משה, כנטען ע"י הנתבעים) אינו נותן הוראות למנהלו ועל כן העולה מן המסרונים מלמד על יחסי שותפות עד לחודש 5/2013 ולא כטענת הנתבעים. עדות התובע בעניין זה מתיישבת עם מסקנה זו. עדות התובע עדות התובע תאמה לעדותו בדיון שנערך בפני כבוד השופט בן חמו (בעמ' 4 לת/4) בבקשה למתן סעדים, באשר להעברת התמורה בסך של 400,000 ₪ עבור כניסתו לשותפות והאופן שבו הועברו הכספים. התובע חזר על גרסה זו בעדותו בפניי בשורות 19-23 בעמוד 14 לפרוטוקול מיום 13.3.14 : "אתה טוען ששילמת 400,000 ₪ לנתבעים , למי שילמת ? ת. אני שילמתי את ה-400,000 ₪ בכך שאני ומשה הנתבע, הלכנו יחד לחלפן כספים שנמצא בנצרת עילית ושם נפרע צ'ק בנקאי שהיה על שמי וכך הכסף הועבר למשה ". התובע נחקר על כך בעדותו בעמוד 16 שורות 7-11: "ש. זה אנשים שאתה לא קרוב משפחה שלהם, אתה רוצה לשלם להם 400,000 ₪ ואמרת לי מקודם שזה לא מעט כסף , איך אתה מסביר שאתה לא חותם איתם על מסמך ? ת. אסביר לך, אני כל חיי גדלתי בבית של שני הורים שכירים, בחיי לא היה לי עסק, לא יודע מה מהות העניין של עסק ולא יודע איך זה עובד ואיך נסגרים העניינים, אפשר להגיד שקצת סמכתי על אבא שלי שהוא קצת יותר בעניינים אבל יותר מכל האמנתי באנשים ". כן מסר בעדותו בפניי כי החל משנת 2007 חולקו הרווחים שווה בשווה בינו ובין הנתבעים (ראה עמ' 21 שורות 10-12) וכן העיד כי עד לחודש 10/2010 נוהל חשבון על שם התובע והנתבע אף פירט את מספרו בפני בית המשפט ( עמ' 21 שורות 30-32 ) וכי נרכשה דירה במסגרת השותפות וזו נמכרה זה מכבר (עמ' 14 שורות 7-8 לפרוטוקול). חיזוק לעדות התובע ניתן למצוא בעדות, מיכאל צור, אבי התובע, מיום 13.3.14 בעמוד 28 שורות 23-28 : " ש. איך אתה נותן להם סכום של 400,000 ₪ בלי קבלה בלי מסמך. ת. זה מה שהיה אז ככה זה היה. ש. זה אני מבין שאתה אומר שזה מה שהיה אבל אני אומר לך מה ההיגיון שאתה תשים 400,000 ₪. ת. ההיגיון שהוא רצה כסף שחור, זה ההיגיון. ש. הוא רצה כסף שחור , זה אני יכול לתאר שאתה תספר אבל אני רוצה להבין איך אתה יכול להסכים להוציא כסף כזה בלי חתימה , בלי קבלה, בלי אסמכתא. ת. אנחנו האמנו לו," עדות אבי התובע באשר למקורות הכספים והעברתם לנתבעים הייתה מהימנה ותואמת לעדותו של התובע ועל כן אני מוצא להסתמך עליה. בנוגע למקור הכספים שהועברו לנתבעים נחקר אבי התובע בעמוד 28 שורות 4-6 : "לשאלת בית המשפט: מעבר לפטור מתשלום משכנתא, קיבלת כסף עבור ביטוח חיים. ת. זה ביטוח החיים שהבנק עשה וכשהיא נפטרה זה כיסה את המשכנתא ואז לקחנו משכנתא נוספת נדמה לי כ-400,000 ₪ או 450,000 ₪". ובהמשך בעמוד 28 שורות 8-13 העיד כך: "ש. מתי זה היה. ת. ב-2007. ש. ואז הוצאת את הצ'ק על סך 400,00 ₪. ת. נכון ש. מאיפה אתה יודע ת. אני הייתי נוכח, הבן שלי אמר. אני גם דיברתי עם שוטה, זה מה שהוא ביקש לעשות ואנחנו עשינו את מה שהוא ביקש". אל מול עדויות אלה העיד משה. משה הכחיש קבלת 400,000 ₪ מהתובע. בנוגע להעברת התמורה הוא נחקר בעמוד 32 שורה 29 ועמוד 33 שורות 1-18: "ש. לפני שאני ממשיך, אתה עדיין מכחיש שאתה ואביך קיבלתם 400,000 ₪ מאורי. ת. לא היה דבר כזה בחיים. העסק גם לא היה שווה סכומים כאלה. העסק היה פחות מ- 10 מ"ר. גם כל המחזורים שהיו בתקופה ההיא בעסק, 400,000 ₪ בשנה, זה לא הגיוני. ש. מפנה אותך לעמ' 12 לתמליל הנ"ל, ש' 17-22, אלו דברים שאתה אומר. ת. אתה יודע למה אמרתי את זה? אמרתי 7 שנים ו- 8 שנים זה היה בציניות, וחבל שהוא לא הביא את כל ההקלטות שהיו לפני כן שמה שהוא מחשיב בתוך ההשקעה שלו, שזה הסחורה שהביא לעסק והחמש שנים שעבד שם שזה בערך ה- 300,000 ₪ מהזמן שלו. ש. האם באיזשהו שלב במסגרת השיחה אתה אמרת לתובע אורי שלא תוכל להחזיר לו את חלקו של ה- 400,000 ₪ ביחד ... ת. התכוונתי שעם החובות שכרגע יש בעסק זה בערך 400,000 ₪. ההלוואות והחובות שיש בעסק. ש. מפנה אותך לעמ' 13 לתמליל ש' 16. אתה אומר משהו שונה לחלוטין. זה לא מה שאמרת לפני דקה. אתה אומר בהקלטה משהו אחר, מה התייחסותך. ת. בגלל זה לא ברור כי אין עוד הקלטות, אם היו עוד הקלטות אז התמונה הייתה מתבהרת מאוד. הוא הקליט אותי אני מאמין מאז 10 או 15 פעמים, מעניין למה הוא בחר להביא הקלטה אחת. ש. לא נוח לי ששאלתי אותך לפני 10 דק' שאם אתה יודע על עוד הקלטות ואמרת שלא. ת. משער לעצמי אם אדם מקליט משהו, אז הוא לא יקליט פעם אחת וזהו אלא הרבה מעבר לזה". ( הדגשות בקו שלי י.א). עדות זו סותרת את הדברים החד משמעים שאמר בקלטת באשר להחזר התשלום בסך 400,000 ₪ ( נספח יב' לתצהיר התובע) ועל כן אני קובע כי עדותו אינה מהימנה ואין לסמוך עליה. בנוסף לכך,מצאתי כי עדויותיהם של הנתבעים אינן מהימנות ואפרט. עדות משה במסגרת פגישתם של הנתבעים עם התובע ביום 25.5.14 הציע משה ליתן לתובע סכום כספי בעד יציאתו מהשותפות (עמ' 12 שורות 13-15 לתמלול השיחה שצורף כנספח יב' לתצהיר התובע). תשובות משה לרכוש את חלקו של התובע מפורטות בעמוד 38 שורות 13-25 : "ש. מפנה אותך לעמוד 12 שורות 13-15 לתמליל. למה שאתה תציע לו סכום כסף למה ? ת. מה זאת אומרת. ש. אתה אומר לו מה הסכום שאתה רוצה אורי ? למה הצעת לו סכום של כסף? ת. אני הצעתי לו כי יש חובות בעסק". כמו כן נשאל משה באם לא נתקיימה שותפות מדוע התובע הציע לרכוש את חלקם ב-500,000 ₪ ראה בעמוד 39 שורות 27-32 בעמ' 40 שורה 1 לחקירתו של משה : "ש. מפנה אותך לעמ' 8 בתמליל, ש' 6-7. מה אתה אומר. ת. מה שאמרתי מקודם, זו הייתה הכוונה. אבא שלי לא אמור לבוא לעבוד שם. אבא שלי בחיים לא נכנס לאזור הקופה, אם אבא שלי היה מגיע לעסק, זה שולחן שנמצא מחוץ לעסק, לשתות שם קפה וללכת לבית. אתה אומר שאבי חיפש שותף? אולי הוא היה מתחיל לעבוד שם. ש. מפנה אותך שוב לתמליל לשורות 6-7. אני אומר לך שזו הייתה שיחה בינו לבין אורי כאשר אורי מציע לקנות את החלק שלכם ב- 500,000 ₪, מה אתה אומר. ת. אומר שזה היה סתם חרטה, כל יומיים היה לו אחד שרוצה לקנות ב- 300,000 ₪, כדי להוציא את אבא שלי מהחובות שהוא הכניס אותו, לשלם על כל הציוד ששילמתי בעסק ולשלם את השכירות ששילמתי כל חודש. ש. יש לך הסבר מניח את הדעת למה אבא שלך אומר "אדם רוצה להיות שותף שלי"? ת. מה שנראה לי לגבי זה אמרתי". ( הדגשה בקו שלי י.א ). תשובותיו מתחמקות וחלקיות. בעמוד 40 שורות 24-31 העיד משה כך : "ש. אתה ניצלת את זה שב- 2007 לא חתמת על חוזה, והבטחת לאורי כי אין לך מה לעשות כי אין לך חוזה כתוב. אני אומר לך שאתה ניצלת את זה שלא חתמת חוזה ב- 2007 ונתפסת בזה כדי לסלק אותו ואמרת לו אפילו: "אין לך חוזה תתפוס בלמפה". ת. התכוונתי לחוזה שכירות של העסק ולא לחוזה של אורי בשנת 2007 שלא הכרתי אותו. ש. בעמ' 16 שורה 2 אתה אומר, מה אתה אומר על זה. ת. אני אמרתי תתפוס בלמפה? אני לא אומר דברים כאלה. ש. אני מציג לך את עמ' 16 שורה 2, מה אתה אומר על זה. ת. יכול להיות". ( הדגשה בקו שלי י.א ). עדות שוטה שוטה, טען לאורך כל עדותו שאינו מעורב בשותפות בעוד שנהג להעביר כספים מחשבונו הפרטי לחשבון העסק פעם פעמיים בשבוע בתמורה לקבלת מזומנים (ראה עמוד 44 שורות 19-24). הוצגה בפי נספח ג' לתצהיר התובע שהנו כתב התחייבות וערבות להלוואה שניטלה על ידי התובע ( מיום 1.2.2011 ) והערב לו הנו שוטה. בנוגע למעורבותה הניהולית של שוטה בעסק העיד התובע בעמוד 24 שורות 14-21 כך: "ש. ושוטה היה מגיע לעסק כל יום. ת. כן. ש. כמה שעות היה. ת. בערך שעתיים. לא עובד על הקופה. הוא היה יושב, שומע, מקשיב, נותן הוראות. ש. באיזה שעות היה מגיע. ת. קבוע, מ- 10.00 עד 13.00. ש. מי היה נוכח חוץ ממנו בחנות. ת. לפעמים אני, לפעמים משה, מי שהיה נמצא במשמרת, היה עוד עובד מבוגר שהיה עובד אצלנו". בעמוד 41 שורות 8-13 לעדות משה נחשפת במפורש מעורבותו של שוטה בשותפות : "ש. אני ראיתי פלט שיחות ומה אבא שלך היה צריך לברר את הפדיון ת. כי מגיע לו מלא כסף. כי בטח לילה לפני הוא העביר לאורי לחשבון כסף ואורי אמר לו יחזיר לו כשייכנס כסף. ש. כל לילה במשך כמה שנים. ת. בערך חצי שנה לאחר שאורי נכנס להיות שותף החלו העברות מהחשבון של אבא שלי לחשבון שלו". בעמוד 45 לפרוטוקול שורות 5-6 הכחיש שוטה את דבריו בפגישה שנערכה ביום 25.5.13 : "ש. מקריא לך מעמוד 12 בתמלול שורות 18-22 מה התגובה שלך לזה. שם 400,000 ₪ או לא. ת. לא שם. הוא שם 30,000 או 40,000 ₪ עלה להם כל השיפוץ שעשה בן דוד שלי". שוטה הכחיש כי קיבל תמורה בסך של 400,000 ₪ עבור כניסת של התובע לשותפות וחלוקת הרווחים חצי חצי ( עמ' 45 שורות 18-26) : "ש. תסביר בבקשה לבית המשפט איך יתכן שאתה בעצמך מודה בכך שקיבלת 400,000 ₪ בהקלטה. ת. אני לא מודה. הוא כל כך דיבר הרבה פעמים והגיע אלינו והציע מלא הצעות לא הגיוניות ולא התייחסתי אליו כבר מה הוא מדבר, אמרתי לו אתה מדבר אלף ואחד סיפורי סבתא ותעזוב את המקום, נעשה חשבון היום, כל אחד מה מגיע לי והוא אמר לי בסדר, נסגור את המקום ומה שמגיע לך". אולם בניגוד לדבריו בבית המשפט מעיון בעמוד 12 לתמלול הפגישה מיום 25.5.13 ( נספח יב' לתצהיר) עולה כי תיקן את בנו באשר למועד קבלת התמורה בסך 400,000 ₪ (ראה שורות 18-22 נספח יב' לתצהיר התובע). כמו כן מהתמליל עולה כי שוטה הסכים להצעת התובע למכור את חלקם של הנתבעים בתמורה לחצי מיליון ₪. שוטה הודה כי איים על התובע ( ראה נספח יב' לתצהיר התובע בעמ' 10 שורה 11 ) לקבל את הצעתו ולא יסולק מן השותפות ( עמוד 46 שורות 1-4). "ש. מקריא לך מעמ' 10 ש' 11. למה אתה אומר לו ככה. ת. כי הוא השפיל את השם של המקום, הכניס אותי לחובות, אף פעם לא החזיר לבנק את ההלוואות, תמיד אני דאגתי...". שוטה לא השיב לשאלתו של ב"כ התובע הכיצד ייתכן שמשה ירוויח שכר בסך של 2,400 ₪ בעוד שהוא דואג להפקיד עשרות אלפי ש"ח לחשבון של העסק הרשום על שם התובע (ראה בעמ' 46 שורות 5-10). "ש. תסביר לי בבקשה איך זה הגיוני שהבן שלך שכיר מרוויח 2,400 ₪ בחודש ואתה מפקיד לחשבון עשרות אלפי שקלים, למה שתפקיד? ת. אני בן אדם שמגלגל הרבה כסף. אני מפקיד לכל אחד מתי שהוא זקוק, כמה שהוא זקוק. לי יש שם וכבוד ומילה, ככה אני מוכר בכל האזור...". ב"כ התובע שאל את שוטה במס' הזדמנויות מדוע לא הכחיש את טענת התובע בשיחה מיום 25.5.13 כי מדובר בשותפות ( עמ' 46 שורות 13-20) : "ש. מקריא לך מעמ' 9 בתמליל ש' 16. אם אורי אומר שזה העסק שלו כמו שזה העסק שלך, למה אתה לא בא ... ת. אמרתי לו סחורה שלך, אלף פעמים אמרתי לו שהסחורה שלו, כמעט שום דבר חוץ מסחורה והחוזה ואת הרישיון של הניהול עסק, כל ההתחייבות של עירייה, חברת חשמל, טלפון ומים, על אחריות הבן שלי". תשובה זו סותרת את הדברים שנאמרו בפגישה בין הצדדים במהלכה כאשר הטיח התובע בנתבעים כי זה עסק שלו לא הכחישו זאת ולא טענו כי אינו שותף וכיו"ב. אם כן מסקירת עדותו של שוטה ניתן ללמוד על חוסר מהימנותו וחוסר מהימנות גרסתו בדבר אי קיומה של שותפות בין הצדדים שכן עדותו סותרת את האמור בתמליל כפי שפורט לעיל. לאור האמור לעיל, אני קובע כי במקרה דנן לאור התשתית העובדתית שנפרשה בפני, התקיימו מבחני השותפות. הוכח בפניי כי התובע והנתבעים התקשרו יחדיו לנהל יחד עסק לשם הפקת רווחים והתחלקו ברווחים בינהם, השתתפו בניהול העסק, השתתפו בנכסים ובהחזקה של הנכס (שכן הוכח שדמי השכירות שולמו מקופת העסק, והביטוח נעשה על שם שניהם) כמו כן הוכח כי והשותפות נמשכה מספר שנים. כל אלה מביאים לידי מסקנה כי בין הצדדים התקיימה שותפות. לאחר שסקרתי את הראיות שהובאו בפניי באתי לידי מסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו והוכיח כי בין התובע לנתבעים התקיימה שותפות. סוף דבר טענת התובע לקיומה של שותפות בין הצדדים מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות ההליך עד כה בסך כולל של 10,000 ₪. מסמכיםגילוי נאות