הורשע בגניבת רכב ונהיגה בו ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח העונשים כדלקמן: - 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מתאריך 8.12.11 ועד ליום 22.1.12. - מאסר על תנאי בן 8 חודשים למשך 3 שנים על עבירות כנגד הרכוש. - קנס בסך 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. - פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים. הערעור נסב על חומרת עונשי המאסר בפועל, הקנס והפסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. 2. עפ"י עובדות כתב האישום שלפיהן הורשע המערער ביום 8.12.11, בין השעות 03:30 - 07:18 לערך, גנב המערער ביחד עם נאשם 2 רכב מסוג פולקסווגן בורה, שמספרו 24-115-51 (להלן: "הרכב"). המערער נהג ברכב כשאין ברשותו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח ובשעה 08:30 נעצרו המערער ונאשם 2 על ידי המשטרה בסמוך לצומת שילת על כביש 443 מכיוון מערב למזרח, כשהמערער נוהג ברכב ונאשם 2 נוסע לפניו ברכב מיצובישי סופר לנסר שמספרו 54-662-20. 3. מהתסקיר שהוגש לבימ"ש קמא, והוצג בפנינו, עולה שהמערער הוא רווק בן 21, בן למשפחה ברוכת ילדים, ומתגורר עם הוריו ו- 10 אחיו בשכונת בית חנינה בירושלים. המערער נמצא בהליך גיבוש אישיותו, בעל הערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים, הוא משמש כאח הבוגר בבית ועליו החובה לעזור בפרנסת המשפחה, שמצויה בקשיים כלכליים. שירות המבחן התרשם כי המערער התקשה לעמוד בציפיות משפחתו והדרישה כי יוותר על רצונותיו גרמה לו ללחץ נפשי. התנהגותו מאופיינת בדפוסי חשיבה ילדותיים וישנו טשטוש גבולות והטלת האחריות על גורמים חיצוניים לו. מדברי המערער עולה כי בעת ביצוע העבירות הוא היה תחת השפעת אלכוהול, אולם מאז שהחלו ההליכים כנגדו הוא מתנזר, לדבריו, משתייה. המערער היה נתון במעצר במשך 30 ימים ובהמשך היה במעצר בית מלא במשך 9 חודשים. הוא הביע חרטה על מעשיו, אך לקח עליהם אחריות חלקית בלבד, ושירות המבחן המליץ על עונש מאסר שיבוצע בעבודות שירות. גזר הדין 1. בימ"ש קמא קבע, כי הגם שהמערער הורשע עובר לכניסת תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף, הפסיקה מנחה לגזור את עונשו ב"רוח התיקון". 2. בימ"ש קמא הדגיש את חומרתן של העבירות, אשר פוגעות בזכות הקניין של הפרט ומסכנות את ביטחון הציבור ושקל לחומרה גם את לקיחת האחריות החלקית ואת היות המערער בגילופין בעת שביצע את העבירות. בית המשפט קמא ציין כי מדיניות הענישה הנוהגת כוללת עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי ופסילת רישיון. 3. במסגרת השיקולים לקולא ציין בית המשפט את גילו הצעיר של המערער, את הודייתו והחיסכון בזמן השיפוטי, את החרטה שהביע, העדרו של עבר פלילי, ניהול חיים נורמטיביים והתמדתו בעבודה וכן את תקופת המעצר שהמערער ריצה בגין העבירות נושא פרשה זו. 4. בית המשפט קמא ציין כי מהתסקיר לא עולה אפשרות לשיקום של המערער מפאת העובדה שהמערער לא לקח אחריות מלאה למעשיו וצמצם את חלקו בביצוע העבירות. נוכח העובדה שהעבירות בוצעו על רקע כלכלי ולחץ מצד המשפחה לעזור בפרנסת הבית, ומשאין בידי המערער את הכלים להתמודד עם אותו הלחץ, הסיכון להישנות העבירות אינו נמוך ולפיכך דחה בית המשפט קמא את המלצת שירות המבחן לגזור על המערער עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. טיעוני ב"כ המערער 1. בית המשפט קמא שגה כשהשית על המערער עונש מאסר בפועל חרף התראת שירות המבחן כי הדבר עלול לדרדר את מצבו. המלצת שירות המבחן לעונש מאסר בעבודות שירות מתיישבת עם שיקולי שיקום, שהם ראשונים במעלה, נוכח גילו של המערער והעובדה שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק. 2. בית המשפט קמא שגה כשגזר את עונשו של המערער על פי רוחו של תיקון מס' 113, בעוד שהתיקון לא היה בתוקף בעת הכרעת הדין. 3. מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא גבוה מזה המקובל כפי שעולה מפסקי הדין שהוצגו בפניו ובפנינו. 4. המערער לקח אחריות מלאה, ולא חלקית על מעשיו, כפי שטעה לחשוב בית המשפט קמא. 5. מסקנת בית המשפט קמא לפיה אין אפשרות לשיקום, שגויה. בית המשפט קמא נתן משקל יתר לחלקים בתסקיר אשר מחמירים עם המערער ולא שם לבו לאותם חלקים המקלים איתו והמצביעים על כך שאין לגזור עליו עונש מאסר בפועל. 6. בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לתקופת המעצר שריצה המערער במשך 46 יום, ולאחריהם 9 חודשי מעצר בית מלא, שהוקל בהמשך למעצר בית בתנאים מגבילים. המערער לא הפר את תנאי השחרור וגם מכך יש ללמוד על חזרתו בתשובה ועל כך שהסיכון להישנות העבירות על ידו הינו נמוך, וממילא מאסר מותנה משמש כגורם מרתיע מפני הישנות העבירות. 7. המערער הוא בחור צעיר שיש לו תקווה ושליחתו לבית הסוהר תגרום לו להיחשף לתרבות עבריינית שתחדד את הדפוסים העברייניים שבאישיותו. בית המשפט קמא התרשם מכך שחסרים למערער הכלים להתמודדות עם מצבי לחץ, אולם שהייה תחת סורג ובריח תפחית עוד יותר את יכולת ההתמודדות של המערער עם מצבים אלה. 8. בית המשפט קמא שגה כששקל לחובת המערער את היותו בגילופין בעת ביצוע העבירות, שכן נסיבה זו לא צוינה בכתב האישום ולא התבררה די צורכה במהלך הדיונים. 9. בית המשפט קמא שגה כשהטיל על המערער עונש מאסר בפועל ולצידו קנס משמעותי. הצורך לשלם את הקנס מן הצד האחד ושלילת היכולת לעבוד מן הצד השני, עלולים לדרדר את המערער לעולם הפשע. 10. בית המשפט קמא ציין כי הערך המוגן שנפגע מעבירה של גניבת רכב הינו הזכות לקניין, אולם הוא התעלם מן העובדה שהרכב הושב בסופו של דבר לבעליו. 11. עונש פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה אינו מוצדק ואינו מידתי בנסיבות העניין, כשלא נטען לפגם בנהיגה ומשום שעונש זה עלול לסכל את סיכויי השיקום. 12. על הנאשם האחר באותה פרשה נגזר עונש של 6 חודשי מאסר במצטבר למאסר שריצה, מבלי שהיתה הצדקה לאבחן בין השניים, והוא לא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה. 13. בטיעוניו בפנינו הדגיש ב"כ המערער את התנהגותו הנורמטיבית של המערער עד לאירוע נושא גזר הדין וטען ששליחתו למאסר תדרדר אותו ותגרום להוצאתו ללא שיקום, כך שאין כל אינטרס ציבורי במאסרו. ב"כ המערער הפנה ל- 11 פסקי דין שבהם הוטלו על נאשמים כמו המערער עונשי מאסר על תנאי ומאסרים לריצוי בעבודות שירות, שהם עונשים מרתיעים, לרבות ע"י המותב שגזר את דינו של המערער. באשר לקנס טען ב"כ המערער שהרכב הוחזר לבעליו ולא מדובר בעבירה כלכלית. תשובת המשיבה 14. ב"כ המשיבה טענה שעונש המאסר בפועל למשך שנה לא חורג מהענישה הנוהגת לגבי גנבי רכב ונוהגים בו ללא רישיון נהיגה וביטוח, כאשר המערער נהג בהיותו בגילופין. המערער גנב את הרכב בבוקר כשנאשם 2 נוהג ברכב המוביל. לטענתה, נאשם 2 נידון ל- 6 חודשי מאסר לאחר שהורשע רק בסיוע לגניבת הרכב והתסקיר לגביו היה חיובי. ב"כ המשיבה טענה שלאור האמור בתסקיר צדק בימ"ש קמא בקביעתו שהמקרה והמערער לא מתאימים לענישה שיקומית. דיון והכרעה 1. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער לפיה בימ"ש קמא שגה כשגזר את דינו של המערער בהתאם לרוח תיקון 113 לחוק העונשין שכן השיקולים אותם שקל בימ"ש קמא כראוי לקולא ולחומרה שימשו לצורך מתן גזה"ד גם לפני כניסת תיקון 113 לתוקפו. 2. בימ"ש קמא צדק כשהתייחס בחומרה לפגיעה שפגע המערער ברכושו של בעל הרכב כשגנב את רכבו, גם אם הרכב הוחזר לו לאחר שהנאשמים נעצרו ע"י שוטרים. כך גם צדק בימ"ש קמא כשהתייחס בחומרה לכך שהמערער סיכן את חיי המשתמשים בדרך בכך שנהג ברכב שגנב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, מאחר ולא למד מעולם לנהוג לפי דבריו לשירות המבחן נהג ברכב בהיותו שיכור. 3. בימ"ש קמא זקף לקולת עונשו של המערער את עברו הנקי, התנהגותו הנורמטיבית, את הודאתו ואת נסיבותיו האישיות כמתואר בתסקיר שירות המבחן אך לא זקף לקולת עונשו סיכויי שיקום שכן עפ"י התסקיר הוא לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו והוא ביצע את העבירות עקב מצבה הכלכלי של משפחתו ודרישתה שיעזור בפרנסתה ואין לו כלים להתמודד עם לחצים אלה, כך שהסיכון שיחזור על מעשיו אינו נמוך. 4. איננו מקבלים את טענת האפליה בין המערער לנאשם 2 שנידון לשישה חודשי מאסר בפועל, לקנס בסכום של 5,000 ₪ ולא נפסל מלנהוג, שכן מבלי להקל ראש בהתנהגותו הוא הורשע בסיוע לגניבת רכב שגנב המערער ולא הורשע בעבירות שקשורות בנהיגת רכב. 5. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער באשר לקנס שהוטל על המערער, שכן הוא גנב את הרכב על מנת למכור אותו בתחומי הרש"פ ומזימתו סוכלה רק בשל מעצרו ע"י שוטרים. עם זאת, מאחר והמערער עומד לרצות תקופת מאסר לא קצרה, ולאור מצבה הכלכלי של משפחתו, אנו מפחיתים את גובה הקנס ומעמידים אותו על 7,000 ₪. סכום של 5,000 ₪ יקוזז מתוך ההפקדה בתיק עמ"ת 18683-01-12 (בימ"ש השלום בראשל"צ) ויתרת הקנס בסכום של 2,000 ₪ תשולם ב- 5 תשלומים רצופים ושווים של 400 ₪ כל אחד, החל מיום 1.1.14 ובכל 1 לחודש עד לפרעון המלא. 6. איננו מקבלים טענת ב"כ המערער באשר להטלת עונש הפסילה, שכן המערער נהג שיכור ברכב הגנוב, ללא רישיון נהיגה וביטוח, מאחר ולא למד מעולם לנהוג ובכך סיכן את ביטחונם של המשתמשים בדרך בשעות היום. עם זאת, מאחר ואין למערער עבר פלילי, ועל מנת לא להכשיל את שיקומו לאחר שחרורו ממאסר, אנו מקצרים את תקופת הפסילה בפועל ומעמידים אותה על שנתיים מיום שחרורו של המערער ממאסר. 7. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם. משפט פלילירכבגניבת רכבמשפט תעבורההרשעהנהיגה ללא ביטוחביטוח גניבת רכברישיון נהיגה