משאית נסעה אחורנית בשטח המפעל וגרמה לנזק למשאית השייכת למשיבה הפורמאלית המשיבה הפורמאלית הגישה תביעה בבית משפט קמא, ואילו המבוטחת וסקוריטס שהיו נתבעות באותו תיק, הגישו הודעת צד ג' כנגד אמניר. הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע לתביעה העיקרית, בה ניתן פסק דין אשר חייב את סקוריטס והמבוטחת לשלם למשיבה הפורמאלית את סכום הפיצוי המוסכם, וכן הגיעו להסכמה דיונית לפיה תתנהל הודעת צד ג' בעניין מידת האחריות לנזקים הנ"ל שיש לייחס לאמניר. בית משפט קמא שמע הצדדים וקבע בעניין זה את העובדות הבאות: "אין חולק שנתיב היציאה והכניסה למפעל, בתחומו מצוי המשקל, הוא נתיב אחד, כאשר מכיוון הכניסה על המשאית להמתין לפתיחת השער, להתקדם ולעלות על עמדת השקילה, להישקל ואז להמשיך לכיוון המחסום וכשיורם להיכנס למתחם, וההיפך בכיוון היציאה מן המתחם - על נהג המשאית להמתין להרמת המחסום, להתקדם ולעלות על המשקל, להישקל ולאחר מכן לצאת דרך השער לאחר שיפתח. (שרטוט של המקום, עליו לא חלקו הצדדים, נערך על ידי הנהג מטעם התובעת וסומן ת/1)". למתחם השקילה כן קבע בימ"ש קמא כי אין אפשרות לכניסת שתי משאיות בו זמנית למתחם השקילה, וכאשר אחת נכנסת למתחם, על השניה להמתין לתורה. בימ"ש קמא ציטט מעדות נהג המשאית הנפגעת של המשיבה הפורמאלית, כי אין הוא יודע מדוע חזר נהג המבוטחת אחורנית. כן הביא מעדות נהג המבוטחת בבית המשפט שלפיה, נאלץ הוא לנסוע אחורנית כדי לאפשר למשאית אחרת להיכנס לשקילה. באותה עדות העיד נהג המשאית הפוגעת כי השומר של אמניר סימן לו בידו לנסוע אחורנית וכך הוא עשה. עוד התייחס בימ"ש קמא לנסיבות התאונה וקבע שנהג המבוטחת עמד עובר לתאונה צמוד למחסום, ונתן אמון בעדותו של נהג זה כי נסע אחורנית לאחר שהשומר מטעם אמניר סימן לו לעשות כן. בימ"ש קמא מצא חיזוק לעדות זו בעדות נהג המשאית הנפגעת שהעיד כי נהג המשאית הפוגעת סיפר לו מיד לאחר התאונה כי נסע אחורנית לפי הוראת השומר של אמניר. ביהמ"ש גם נתן דעתו למתחם בו אירעה התאונה וקבע שהוא מצוי באחזקתה ושליטתה של אמניר, וקבע כי עליה מוטלת האחריות, בנסיבות של ריבוי משאיות במקום, להסדיר באופן בטיחותי את תנועת המשאיות במקום. בימ"ש קבע שעולה מהעדויות, שאמניר מקפידה לבצע, באמצעות השומר, שליטה מבוקרת על המשאיות וכן באמצעות השער והמחסום, יחד עם זאת בנקודה אחת לא ננקט אמצעי זהירות שעלותו זניחה ושיכול היה למנוע את הסיכון שיוצר המבנה הצר והמוגבל של תחום הכניסה והיציאה מן המפעל, והוא סימון המקום שעד אליו רשאים לעמוד ולהמתין משאיות הממתינות לפתיחת המחסום. לו נהגה כך אמניר, לא היה צורך בנסיעה אחורנית של נהגים שעברו מרחק זה מהשער, והצטרכו לנסוע אחורנית כמו במקרה דנן. נוכח מחדל זה של אמניר, מצא בימ"ש קמא כי שיעור אחריותה עולה כדי 10 אחוזים. על קביעה אחרונה זו של בימ"ש קמא ערערו בפני שני הצדדים. טענות המערערות המערערות טענו שיש לייחס לאמניר אחריות בשיעור גבוה יותר. המערערות לא חלקו על קביעותיו העובדתיות של בימ"ש קמא אלא על המסקנה שהסיק בימ"ש קמא באשר לחלוקת האחריות. ראשית טענו כי לא ניתן משקל מספיק לכך שהיה זה שומר של אמניר שהורה לנהג המערערת לנסוע אחורנית, במתחם המצוי בשליטתה של אמניר, ועל כן לא ניתן לייחס לנהג עצמו כל אחריות קונקרטית לאירוע, שכן הוא פעל לפי הנחיות השומר. כן טענו כי ניתן היה למנוע את התאונה לו נקט אותו שומר זהירות משנה ועל כן סברו שאחריות השומר מגיעה לכדי 100%. כן הפנו לקביעת בימ"ש קמא בדבר אי סימון מקום העצירה הראוי בשלט מתאים, דבר שהיה בו כדי למנוע את התאונה. לחלופין טענו כי יש לייחס למחדלים מצד אמניר, אחריות גדולה יותר מזו שיוחסה על ידי בית משפט קמא. טיעוני המערערת שכנגד - אמניר תחילה נטען כי שגה בימ"ש קמא אשר הסתמך על עדות הנהגים באשר להוראה שנתן השומר שכנגד, שכן טענה זו לא עלתה בכתבי הטענות או בתצהירי הצדדים ובתחילת הדיון בפני בימ"ש קמא, התנגדה המערערת לכל הרחבת חזית. כמו כן באשר לקביעת בימ"ש קמא כי מדובר במקום צר ולא בטיחותי, טענו כי מדובר בקביעה שבמומחיות ולא הועד במקרה זה מומחה מטעם המערערות שכנגד בבימ"ש קמא, ועל כן אין להסתמך עליה גם כן. עוד טענו כי לא התקיים קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין פעולת נהג המערערות לסיכונים הנטענים שקיימים במבנה משום שהנהג העיד כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שנסע אחורנית מבלי שבדק אם עומדת מאחוריו משאית, וללא קשר לצורתו של המתקן או הצפיפות בו. נוכח כל האמור לעיל, סברה המערערת שכנגד כי בימ"ש קמא צריך היה לדחות את התביעה נגדה ללא הטלת אחריות כלל. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים סבורני שעל אף שיש לקבל מקצת מטענות כל צד, יש להותיר את חלוקת האחריות כפי שקבע אותה בית משפט קמא ואבהיר להלן. ראשית ובנוגע לערעור שכנגד, נוכח התנגדות המערערת שכנגד להרחבת חזית בבימ"ש קמא, והואיל שעדות נהג המבוטחת בתצהירו לא כללה טענה עובדתית לפיה הורה לו השומר לנסוע אחורנית, אכן שגגה נפלה תחת ידי בימ"ש קמא משהכשיר עדות זו, למרות ההתנגדות להרחבת החזית. למעלה מן הצורך אציין כי עיינתי בתצהירו של הנהג, ממנו עולה דווקא סתירה לעדותו בביהמ"ש לפיה כוון ע"י שומר של אמניר. שכן, בסעיף 8 לתצהירו, העיד : "ברצוני להדגיש, כי במתחם אמניר לא היה כל נציג מטעם אמניר אשר פיקח והורה למשאיות מתי להיכנס למתחם, איך להיכנס למתחם, ובעיקר למי זכות הקדימה בנתיב הצר והיחיד שהוא, כאמור, נתיב הכניסה היחיד למתחם אמניר, כמו גם שלא היה כל נציג שיכוון את התנועה...". הנה כי כן, אין מדובר רק בהרחבת חזית, אלא אף בגרסה הסותרת את האמור בעדותו שבתצהירו. אם היה בימ"ש קמא מתעלם מעדות זו, כל שנותרה הינה קביעת בימ"ש קמא דבר המחדל של הצבת שלט במרחק ראוי מלפני השער, אשר ייתר את הצורך בחזרה אחורנית של משאיות שהתקרבו יתר על המידה אל השער, וחסמו אפשרות ליציאת משאיות העומדות לשקילה. מנגד יש לדחות את טענת המערערת שכנגד בדבר צורך בהצגת חוות דעת מומחה לצורך קביעות בימ"ש קמא על בעיות של בטיחות ויצירת סיכון בתחומי המתקן. השאלה אם מתקיים מצב נסיבתי היוצר סיכון בטיחותי, אינה מחייבת לדעתי בכל מקרה חוות דעת מומחה. ישנם מצבים רבים אשר ניתן באמצעות השכל הישר לקבוע כי נוצר סיכון מסוים שניתן למנוע אותו, ובמיוחד כאשר מנתח ביהמ"ש ראיות המוצגות בפניו. אשר על כן אני דוחה טענה זו של המערערת שכנגד. אני דוחה גם את טענת המערערת שכנגד כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לקיומו של סיכון הנובע מאחריות אמניר, נוכח עדות הנהג כי הוא נסע אחורנית מבלי להסתכל ונוכח העובד כי בנסיעה אחורנית זו התממש רק הסיכון של נסיעה אחורה, כאשר מאחור עומד רכב שהנהג לא טרח לוודא את עמידתו שם. תמים דעים אני עם קביעת בימ"ש קמא כי בנסיבות המתקן כפי שתוארו ע"י בימ"ש קמא, ניתן היה לצפות שבנסיבות מסוימות, בו קיימת צפיפות של משאיות העומדות זו אחר זו, ואחת מהן קרבה אל השער יתר על המידה מכדי שניתן היה לפתוח אותו ולאפשר יציאה ממנו, של משאית שכבר נמצאת במתחם הנעול ע"י השער, שמתקיים סיכון כתוצאה מנסיעה אחורנית של אותה משאית, בפרט שעה שכאמור מדובר במקום בו יש צפיפות של משאיות גדולות. אכן סיכון זה היה ניתן להקטנה משמעותית בעלויות קטנות של העמדת שלט ברור, או מחסום מקדים, או סימון על הכביש המוביל אל השער באופן ברור המורה לנהג הממתין את התחום שאין לעבור אותו, עד שמתחם השקילה מתרוקן. על אף שנמצא כי בית משפט קמא ביסס חלק מפסק דינו על עדות שהיוותה הרחבת חזית וצמצום המחדלים עליהם ביסס בית משפט קמא את פסק דינו בחלוקת האחריות, לא מצאתי להתערב בשיעור האחריות משום שסבורני כי שיעור האחריות שקבע בית משפט קמא הוא שיעור סביר ביחס למחדל אי הצבת גבול ברור למקום עצירת המשאיות בנסיבות תכונותיו של המבנה כפי שתוארו לעיל. אני מוצא לציין כי ככל שהייתה עומדת על כנה הטענה לרשלנות מצד השומר או להכוונה שגויה מצידו, נכון היה לייחס לאמניר אף רשלנות גבוהה יותר, אולם עניין זה כאמור מתייתר נוכח קבלת הטענה להרחבת החזית. סוף דבר, ועל אף קבלת חלק מטענות הצדדים, שיעור האחריות שקבע בית משפט קמא בסופו של דבר יעמוד על כנו. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות בערעור ובערעור שכנגד. הפיקדונות שהפקידו הצדדים יוחזרו להם, אפשר באמצעות באי כוחם. מפעלמשאית