תביעת המערערת להצהיר על בטלות הסכמי שכר טרחת עורך דין העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא בפני בית משפט קמא נדונו שתי תביעות: האחת, תא"מ 57173-05-11 - תביעה שטרית שהוגשה על ידי המשיבה (היא המערערת שכנגד) - חברת עורכי דין (להלן: "המשיבה"). תביעה זו הייתה למימוש שיק על סך 142,680 ₪, שניתן למשיבה על ידי המערערת, מירב דהן (להלן: "המערערת"), והינו שיק אחד מתוך שלושה שניתנו על חשבון שכר טרחה, בהתאם להסכם שכר טרחה מיום 1.12.10 (להלן: "ההסכם השני"), שנסיבות חתימתו יפורטו בהמשך; התביעה השנייה שנדונה - ת.א. 21874-05-11 - היא תביעה שהגישה המערערת כנגד המשיבה בבקשה להצהיר על בטלות הסכמי שכר הטרחה שנחתמו בין הצדדים. המערערת פנתה אל המשיבה לשם ייצוגה, לאחר שיחסיה עם בעלה התערערו. בין הצדדים נחתמו שני הסכמי שכר טרחה, כפי שיפורט להלן. 3. ההסכם הראשון מאוקטובר 2010 (להלן: "ההסכם הראשון"), קובע שכר טרחה על בסיס קבוע בהתאם לשלב הדיוני, דהיינו אם החלו הוכחות אם לאו, וכלשונו: "ניהול כולל של התיק (ביצוע כל הפעולות שתידרשנה עד לסיומו בפשרה ו/או בפסק דין בכל הערכאות) - 469,000 ₪+מע"מ. הגשת תביעות ו/או ניהול מו"מ והופעה בקדם משפט (ללא ישיבת הוכחות, לא מוגבל בזמן) - 369,000 ₪+מע"מ". עוד הוסכם, בתוספת בכתב יד, כדלקמן: "אם הלקוחה תבחר להתפשר עם בעלה, בכל פשרה שהיא, ללא אישור החברה בכתב, מראש, ישולם מלוא שכר הטרחה הרלוונטי לשלב בו נמצא התיק". בנוסף, כפי שקבע בית משפט קמא, הוספו לבקשת המערערת, הערות בכתב יד בצידו השני של ההסכם. 4. ביום 1.12.10, נחתם ההסכם השני אשר קובע את שכר הטרחה על בסיס אחוזים, אך מוסיף וקובע כי אם תחליט המערערת "לחזור לשלום בית בר קיימא, אזי יעמוד שכר הטרחה על 369,000 ₪ בתוספת מ.ע.מ, דהיינו על 428,000 ₪ בלבד (להלן: "סכום המינימום"). אם החזרה לשלום בית תעשה במסגרת הסכם שלום בית, ולחילופין גירושין, אזי יחושב שכר הטרחה על פי הסכומים שינקבו בהסכם הגירושין, בתוספת סכומים שיתקבלו בצורות אחרות, אם יתקבלו, או על פי סכום המינימום - הגבוה משניהם". יצוין, כי במועד חתימת הסכם זה מסרה המערערת למשיבה, 3 שיקים על סך כולל של 428,000 ₪ (סכום המינימום), כאשר אחד מהשיקים הנ"ל הוא מושא התביעה בבית משפט קמא. 5. בינואר 2011, חודשים ספורים לאחר חתימת ההסכם הראשון, ולאחר שהמשיבה כבר החלה בביצוע עבודות משפטיות שונות עבור המערערת, ובתוך כך הגשת תביעה ובקשות שונות, הודיעה המערערת למשיבה כי הגיעה לשלום בית עם בעלה, ועל רצונה למשוך את התביעה ולהפסיק את הייצוג. המשיבה, שלא האמינה כי מדובר בשלום בית אמיתי, הסכימה לוותר על שכה"ט באחוזים לפי ההסכם השני, בתנאי שישולם לה סכום המינימום במלואו באופן מיידי. 6. המערערת טענה בבית משפט קמא כי יש לבטל את הסכמי שכר הטרחה, שכן היא חתמה עליהם מבלי שניתן לה לעיין בהם, ומבלי שהוסבר לה על מה היא חותמת. עוד טענה, כי מדובר בחוזים אחידים בעלי תנאים מקפחים. לטענתה, עצם הקביעה כי גם אם יתקיים שלום בית בינה לבין בעלה, עליה לשלם את סכום המינימום, מקפחת מטבעה. עוד טענה לרשלנות מצד המשיבה, שהגישה תביעה לפירוק השיתוף מבלי שהגישה תביעה לגירושין. 7. מנגד, טענה המשיבה, כי בטרם נחתמו הסכמי שכה"ט, נערכו בין הצדדים מספר פגישות, תוך שהוסברו למערערת משמעויות ההסכם, והיא חתמה על ההסכמים מרצונה החופשי. עוד טענה המשיבה כי לא מדובר בחוזה אחיד, ולראיה - הוספו סעיפים בכתב יד, לבקשת המערערת. לטענת המשיבה, היא ביצעה עבודה משפטית רחבת היקף, כך למשל לגבי היקף נכסיו ועסקיו של הבעל, כשלטענתה ההסכם השני (והיחיד שתקף לטענתה), נחתם לאחר שהתבררה התמונה האמיתית על נכסי הבעל, ולאחר שהסתבר כי המערערת לא תוכל לשלם את שנקבע בהסכם הראשון עד לחלוקת הרכוש - ורק עבודתה של המשיבה היא שאפשרה למערערת להגיע להסכמה עם בעלה, ואין בהסכמה זו כדי לפטור את המערערת מתשלום שכה"ט המגיע למשיבה, והתנהגות המערערת הינה חסרת תום לב. 8. בית משפט קמא קבע, כי לא הוכח שהמערערת חתמה על ההסכמים מבלי שהבינה את תכנם, וכלשון בית המשפט: "... מירב לא המציאה, ולו בדל של ראיה, לטענה שחתמה על ההסכמים מבלי שהבינה את משמעותם", ולהפך - בית המשפט קבע כי הוכח שהתנהל מו"מ בטרם נחתמו ההסכמים, וכי אלו נחתמו רק לאחר שהמערערת עיינה בהם והבינה אותם, ואף דרשה להכניס בהם שינויים, וכלשון בית המשפט: "... מירב ידעה על מה חתמה, הוסיפה תנאים בהסכמים, תנאים שהיטיבו עמה, ואין מדובר בחתימה תחת לחץ, ו/או כפיה ו/או בניגוד לרצונה". עוד קבע בית המשפט, כי עסקת היסוד בגינה ניתן השיק מושא תביעת המשיבה היא ההסכם השני, וכי השיק מושא התביעה ניתן במעמד חתימת ההסכם השני, תוך שציין כי בעדות המערערת נמצאו סתירות, הן לגבי מועד חתימת ההסכמים והן לגבי מועד מסירת השיקים. בית המשפט דחה את הטענה כי מדובר בחוזים אחידים, ובכל מקרה ציין כי לא מדובר בתנאים מקפחים, במיוחד כשהוכנסו שינויים לבקשת המערערת. לבסוף, קבע בית המשפט כי הוכח שהמשיבה ביצעה עבודה משפטית לא מבוטלת עבור המערערת, וכי היא זכאית לסכום המינימום בהתאם להסכם השני, וזאת לאחר שבית המשפט קבע כי שלום הבית שהושג הוא אמיתי, ודחה את טענת המשיבה כי מדובר בהסכם גירושין, וכלשון בית המשפט: "מירב התגרשה מבעלה שנה לאחר שהגיעו להסכם שלום בית ולא הוכח שבעת ההגעה להסדר, הייתה כוונתה להתגרש. בפועל, הגיעה מירב לשלום בית בר קיימא עם בעלה, ועליה לשלם לחברה את שכר הטרחה המינימאלי". טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד 9. המערערת שבה וחוזרת על טענותיה כפי שהועלו בבית משפט קמא, וגורסת כי יש להכריז על בטלות ההסכם השני (הרלוונטי) בשל פגם בכריתתו, טעות, הטעייה, חוסר תו"ל במו"מ, והפרת חובת הנאמנות וההגינות החלות על עורך דין ביחסיו עם הלקוח שלו. טוענת המערערת, כי בית משפט קמא לא דן בצורה ממצה בטענת ההטעיה, והיה מקום להתייחס לעובדה כי המשיבה אומנם השמיטה דברים שביקשה המערערת לכלול בהסכם הראשון, אך לא הוספו להסכם השני, מבלי לעדכן אותה על כך. כמו כן, לטענתה, עצם החתימה על שני הסכמים בחלוף זמן קצר, ולאחר שהחל הטיפול בעניינה של המערערת, מהווה מעשה פסול שאין לקבלו ביחסי עורך דין לקוח ופוסל את ההסכמים מעיקרם. כך גם טוענת המערערת כי בית המשפט לא התייחס לחובת הנאמנות שבין עורך דין ללקוח, לפיה חייב עורך דין להסביר את כל המשמעויות של הסכם שכר הטרחה ללקוח, ולהבהיר מתי יידרש הלקוח לשלם שכר טרחה מלא, חלקי, מופחת או רק הוצאות. לבסוף, טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא כאשר התיר למשיבה להגיש ראיות נוספות לאחר שהסתיים שלב ההוכחות. 10. מנגד, טוענת המשיבה, כי מדובר בערעור סרק, וכי יש לדחותו משמדובר בערעור על קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה. לטענתה, לא נפל כל פגם בחתימת שני ההסכמים. המערערת ידעה והבינה על מה היא חותמת, ואף ביקשה להוסיף סעיפים כאלו ואחרים, שאכן הוספו. לטענת המשיבה, יש לדחות הטענות לפיהן בית משפט קמא לא התייחס לכל טענות המערערת כנדרש, שכן בית המשפט קבע במפורש כי יש לדחות את טענות המערערת לפיהן חתמה על ההסכמים מתוך אי הבנה. עוד טוענת המשיבה, כי שכה"ט המגיע לה על פי ההסכם השני אינו מופרז, ומגיע לכל היותר לכדי 7.5% מהסכומים שקיבלה המערערת, ואין מדובר בסכום החורג באופן בלתי סביר מהמקובל. מה גם, שהמערערת היא זו שביקשה ששכה"ט ייקבע עפ"י אחוזים, ועל כן, אין באמור משום עושק או קיפוח. 11. יצוין, כי המשיבה הגישה מטעמה ערעור שכנגד, במסגרתו טענה כי שגה בית המשפט בקביעתו כי המערערת ובעלה הגיעו לשלום בית אמיתי, וכי לא מדובר בהסדר גירושין. לטענתה, בית המשפט כלל לא היה מוסמך לקבוע קביעה זו, שכן סוגיה זו דינה להידון בתביעות עתידיות נפרדות, בעילות שונות, כאשר התביעה נשוא הערעור הינה תביעה שטרית בלבד. לטענתה, קביעת בית המשפט יוצרת למעשה מעשה בית דין, כאשר בית משפט קמא גם לא איפשר לה להביא ראיות בעניין זה, כדי לסתור את טענת המערערת, וכדי להוכיח שלא היה מדובר בשלום בית אמיתי. ד י ו ן 12. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעות הערעור והערעור שכנגד, בעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות, ואילו דין הערעור שכנגד - להתקבל. 13. פסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומנומק היטב, וכולל קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות חד משמעיים. כך לגבי הקביעה כי לא הוכח שהמערערת לא הבינה ולא ידעה על מה היא חותמת, וכך לגבי הקביעה כי ההסכמים לא נחתמו כתוצאה מלחץ כלשהו. מדובר בקביעות עובדתיות, אשר הלכה היא כי ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ששמעה את העדויות והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, והתעמקה בחומר הראיות, אלא במקרים חריגים, בהם הגרסה העובדתית שאומצה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת, או שהיא תוצאה של התעלמות מראיות שהוצגו בפניה [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל ( 22.12.10); רע"א 7791/09 חממה מאיר סחר (1996) בע"מ נ' טחינת השלום 2001 בע"מ ( 04.01.10)], אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם, ולא מצאתי כל עילה להתערב בקביעות אלה. משאלו פני הדברים, הרי שלמעשה ההסכם השני תקף, ועל אף ההודעה על הפסקת הייצוג, ומשנקבע כי המשיבה אכן פעלה לטובת המערערת, זכאית המשיבה לקבל שכ"ט על פי ההסכם, ומשכך בצדק קבע בית המשפט כי דין תביעת המערערת להידחות, ודין התביעה השטרית שהגישה המשיבה - להתקבל. יוזכר, כי מדובר בשיק על סך של כ-142,000 ₪, המהווה שליש מסכום המינימום, ונראה כי בכל מקרה סכום זה מגיע למשיבה, ועל כן דין הערעור להידחות. 14. הערעור שכנגד - בית משפט קמא קבע כי המערערת ובעלה הגיעו להסכם שלום בית בר קיימא, וכלשונו: "לא שוכנעתי מטענת החברה, כי מדובר בהסכם שלום בית גירושין. מירב התגרשה מבעלה שנה לאחר שהגיעו להסכם שלום בית ולא הוכח שבעת ההגעה להסדר, הייתה כוונה להתגרש. בפועל הגיעה מירב לשלום בית בר קיימא עם בעלה, ועליה לשלם לחברה את שכר הטרחה המינימאלי". בצדק טוענת המערערת שכנגד, כי בית המשפט כלל לא נדרש לקביעות אלה כי מדובר היה בתביעה שטרית לגבי שכר המינימום בלבד, לגביו המערערת נתנה למשיבה את השיק נשוא התובענה (המהווה שליש משכר המינימום). משכך לא היה ביהמ"ש מוסמך לקבוע קביעות אלה, בודאי כאשר לא איפשר למשיבה להביא ראיות סותרות בעניין זה. מבלי לקבוע מסמרות בעניין, ספק בעיני אם היה בכלל בפני ביהמ"ש בסיס ראייתי לקביעה כי מדובר היה בשלום בית אמיתי, כאשר ככל הנראה בפועל הגירושים היו לאחר מספר חודשים בודדים, זאת במיוחד כאשר כאמור בית משפט קמא לא אפשר הבאת ראיות בעניין זה, ודחה את בקשות המשיבה לגילוי מסמכים, כגון הסדר הגישור, הסכם הגירושין וכדומה, תוך שקבע שמסמכים אלה רלוונטיים רק לתביעה עתידית בעניין סכום שכה"ט מעבר לסכום המינימום. מרגע שביהמ"ש עצמו ציין בצדק שקביעה זו רלבנטית רק לתביעה העתידית, הרי שהקביעה נשוא הערעור שכנגד אינה יכולה לעמוד על כנה, ואינה יכולה להוות מעשה בית דין, ולחסום דרכה של המשיבה בתביעה עתידית בעילה שאינה שטרית. 15. לאור כל האמור, משנקבע בצדק, כי אין לבטל את הסכמי שכה"ט, וכי ההסכם השני תקף, הרי שהמשיבה זכאית, לכל הפחות, לסכום המינימאלי עליו הוסכם בהסכם השני. לאור זאת, ומשתביעת המשיבה היא תביעה שטרית בגין שיק המהווה שליש מהסכום המינימאלי, הרי שדי בקביעות בית משפט קמא כי המערערת ידעה על מה חתמה, כדי לקבל את התביעה השטרית, ללא צורך להוסיף קביעה כזו או אחרת. בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש ממש בטענות המשיבה בערעור שכנגד שהגישה, ולא היה מקום לקבוע את שנקבע, ועל כן דין הערעור שכנגד להתקבל. סוף דבר 16. לאור כל האמור, הערעור נדחה, ואילו הערעור שכנגד מתקבל. בנסיבות העניין, הנני מחייבת את המערערת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪. הפיקדון שהפקידה המערערת, יועבר למשיבה, על חשבון ההוצאות הנ"ל. עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחה