בוצע חיפוש על ידי משטרת ישראל במחסן ונמצא רובה ציד מסוג STEVENS בקוטר 12 מ"מ, מוטמן מאחורי מקרר במחסן. מעל משקוף הדלת במחסן החזיק המערער בחגורת עור 19 כדורי רובה ציד 12 מ"מ, ו-5 כדורים נוספים בקוטר 12 מ"מ. מחוץ למחסן, מוטמן בתוך חבילת חציר, החזיק המערער בתיק נישא לנשק ארוך, יחד עם 5 כדורי רובה ציד בקוטר 12 מ"מ. מתחת למיטתו החזיק המערער בכומתה צבאית. לפיכך, טענה המדינה, שהמערער החזיק בנשק, אביזרי תחמושת, ותחמושת ללא היתר כדין להחזקתם. המדינה ייחסה למערער עבירה של החזקת נשק שלא כדין, אביזר או תחמושת שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144 (א) של חוק העונשין, התשל"ז-1977. ג. בישיבת בית משפט קמא מיום 2.12.12, ולאחר שכתב האישום תוקן, הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, כפי שפורטו לעיל, והורשע בהתאם. במקביל הורה בית משפט קמא על הזמנת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער, שהינו נעדר הרשעות קודמות. ד. מעיון בתסקיר מיום 7.4.13 עולה, שהמערער עובד כרועה צאן ובבעלותו משק של עזים. בפני שירות המבחן הודה המערער, כי החזיק את הנשק וטען, כי נוכח היותו רועה צאן. הימצאותן של חיות (כגון, חזירים) הגורמות נזקים למבנה ולצאן, וכן חשש מפני גנבים, הוא החזיק נשק לצורך הרתעה. לדברי המערער, הוא אינו זוכר כיצד הגיע הנשק לחזקתו והדגיש, כי מעצרו הבהיר לו את האיסור בכך, ומאז אינו מחזיק כלי נשק. ה. שירות המבחן סבר, שבצד חלקים תפקודיים תקינים, יש אצל המערער חלקי התנהלות בעייתית אותם טשטש במהלך שיחתו, ולכן, כך העיר שירות המבחן: "לא ברור לנו בחירתו בביצוע העבירה הנוכחית". התרשמות שירות המבחן היתה שרב הנסתר על הגלוי, ולכן לדעת השירות, ענישה קונקרטית ומוחשית יש בה כדי להציב למערער גבול ברור להתנהלותו הבעייתית. ו. בישיבת בית משפט קמא מיום 17.4.13 פירטו באי כוחם של הצדדים את טיעוניהם לעונש. ב"כ המדינה טענה, כי מתחם הענישה הראוי הוא בין 12 חודשים ל-24 חודשי מאסר בפועל, אך בנסיבותיו של המערער טענה היא לרף הנמוך, והוסיפה שהמערער נעדר עבר פלילי. אמנם המערער החזיק את הנשק, לדבריו, לצורך הגנה מפני חיות וגנבים, אך ב"כ המדינה ציינה בפני בית משפט קמא, שגם החזקה לצורך ענין זה חמורה היא הואיל ובשעת משבר, לכשיחוש המערער בסכנה, יעשה הוא שימוש בנשק דבר היכול להסב אבדות בגוף ובנפש. ז. כמו כן הצביעה ב"כ המדינה בטיעונה בפני בית משפט קמא על כך, שהמערער ניסה למזער את חומרת מעשיו ונמנע מלבחון לעומק את נסיבות ביצוע העבירה, וכי שירות המבחן ציין שרב הנסתר על הגלוי, והמליץ על ענישה קונקרטית ומוחשית כדי להציב גבול להתנהלותו הבעייתית של המערער, מבלי שבא בהמלצה טיפולית. ב"כ המדינה הוסיפה, שהערך החברתי שנפגע הוא החשש מפני שימוש בכלי נשק שעלול לגרום לאבידות בנפש ולכן, לטעמה, גם מי שזו הרשעתו הראשונה יש להטיל עליו מאסר בפועל הואיל ובנסיבות אלה יש ליתן משקל יתר לאינטרס הציבורי, ועל בתי המשפט להוקיע עבירות נשק, ולהעניש בחומרה את המחזיק בכלי נשק. ח. מטעם המערער נשמעה עדות סבו כעד אופי. הסניגור ציין בפני בית משפט קמא, שהעבירה בוצעה ביום 6.3.11, ומאז המערער לא הסתבך בפלילים, וכן ציין, שהמערער הודה בעובדות מיד לאחר שבוצע תיקון בכתב האישום דבר שהביא לחסכון בזמנו של בית המשפט, וכן הוסיף שההסדר בתיק הושג נוכח כשלים ראייתיים שהיו בחומר החקירה. ט. הסניגור הדגיש בטיעונו, כי מדובר ברובה ציד שלא היה טעון, וכי המערער לא עשה בו כל שימוש ולא נגרם נזק לא לאדם ולא לרכוש. לטעמו: "הנאשם החזיק בנשק מתוך טיפשות, טעות בשיקול הדעת, כישלון התנהגותי, התנהגות זו לא תחזור על עצמה". הסניגור הוסיף, כי העבירה שביצע המערער היא ברף הנמוך של המדרג, וציין שהמערער מנהל חיים נורמטיביים, מגדל עזים, מתפרנס בכבוד, עוזר למשפחתו, אין לו ולמשפחתו מעורבות בפלילים, וכן ציין שהמערער מבין ומבטיח שלא להסתבך עם החוק, ושליחתו למאסר בפועל לא תועיל לאיש. י. לטענת הסניגור ענישה קונקרטית, כמוצע בתסקיר שירות המבחן, יכולה להיות גם עבודת שירות. לנוכח נסיבות הענין ונסיבותיו האישיות של המערער, הודאתו, נטילת אחריות בהזדמנות ראשונה, שינוי אורח חייו, חרטתו, וחלוף הזמן מאז העבירה, ביקש הסניגור להסתפק בענישה שלא מאחורי סורג ובריח, וקנס. המערער עצמו אמר לבית המשפט כי הוא מודה בטעותו, מצטער על מה שקרה, ומבקש את רחמי בית המשפט. י"א. בגזר דינו ציין בית משפט קמא, כי העבירה שביצע המערער פוגעת בסדר הציבורי, ובתחושת הבטחון של הציבור. מתחם הענישה בגין עבירה זו נע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל לבין 24 חודשי מאסר. בענייננו, כך ציין בית משפט קמא, מדובר ברובה ציד, ולא בנשק המשמש ללחימה או לפשע, אך למרות זאת עדיין מדובר בכלי נשק מסוכן מאד. אמנם היו מקרים בפסיקה שהוטלו על נאשמים בעבירה זו 6 חודשי מאסר שהומרו לעבודות שירות, אך היו אלה מקרים מיוחדים בהם היתה סטיה משמעותית מרף הענישה שנבעה, בין אם מחמת הזמן הרב מאד שחלף מאז ביצוע העבירה, או עקב נסיבות מיוחדות שעיקרן שיקום הנאשם. לפיכך, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים שפירטנו בפתח דברינו. י"ב. נטען בערעור, כי שגה בית משפט קמא בהטילו את 6 חודשי המאסר בפועל ללא ניכוי תקופת המעצר (6.3.11 - 10.3.11) ומבלי להתייחס לנסיבות העובדתיות המקלות, חלוף הזמן מאז בוצעה העבירה (6.3.11) ועד גזר הדין (17.4.13), הודאתו המיידית של המערער, וגילו הצעיר, מה גם שהמערער מעולם לא הסתבך בפלילים, התייצב לכל הדיונים שהתקיימו, חסך זמן שיפוטי, נטל אחריות על מעשיו, והביע חרטה עמוקה. י"ג. הסניגור הפנה בערעור לתסקיר שירות המבחן וטען, שמן התסקיר עולה, כי מדובר בצעיר נורמטיבי שאינו מתוחכם, בעל אישיות דלה, בוגר 9 שנות לימוד, שגדל במשפחה נורמטיבית, ומאז שאביו שבר את רגלו רובצת פרנסת המשפחה על שכמו. הסניגור הוסיף וטען, שהמערער לא עשה כל שימוש ברובה הציד, ולא היתה לו כל כוונה לפגוע באחר. הרובה כלל לא היה טעון, ואף אין חוות דעת שמדובר בנשק תקין או נשק שמסוגל לירות. י"ד. הסניגור טען, שהמערער זקוק למסגרת שתוציא אותו מן העולם בו הוא חי כיום ותעלה אותו על דרך המלך. המערער מעולם לא ישב במאסר, ואין ספק שמאסר בפועל למשך 6 חודשים אינו הפתרון אלא יגרום לו להתדרדרות נוספת. לטענת הסניגור במקרים דומים, ואף חמורים יותר, לא הוטל עונש מאסר בפועל כפי שהוטל על המערער, ולא תצמח כל תועלת ממאסרו, כשהסניגור מדגיש, שהמערער אינו בעל דפוסי התנהגות עבריינית. הסניגור עותר להמרת 6 חודשי המאסר בפועל בעבודת שירות. ביצועו של עונש המאסר בפועל עוכב. ט"ו. בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 11.7.13, הורינו על הפניית המערער לממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעתו, לאחר שציינו שאין בכך כדי ליצור הסתמכות או ציפיה אצל המערער. בחוות דעתו של הממונה מיום 22.7.13 צויין, שהמערער מתאים לביצוע עבודות שירות. ט"ז. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 12.9.13, הודיע הסניגור, כי הוא חוזר על כל הטענות והנימוקים שפורטו בערעור (כמפורט כבר לעיל), וכן ביקש להתחשב ב-5 הימים בהם שהה המערער במעצר. הסניגור ציין, שהמערער עובד במקום עבודה מסודר ומנהל רפת. עוד הגיש הסניגור לעיוננו פסיקה רלוונטית שבה הסתפקו בתי המשפט במקרים דומים לאלה, בעונש מאסר שהומר לעבודת שירות. י"ז. ב"כ המדינה ביקשה, כי נורה על דחיית הערעור וציינה, כי מדובר במי שהחזיק ברובה ציד וכן תחמושת במחסן. הפרקליטה הגישה לעיוננו והפנתה לפסיקה רלוונטית שבה הוטל עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, גם על מי שאין לחובתו עבר פלילי, וזאת מן הטעם שבעבירה זו יש ליתן משקל גבוה יותר לאינטרס הציבורי ולצורך בהרתעת עבריינים בכח מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות. לטענת ב"כ המדינה אין גזר דינו של בית משפט קמא מצדיק התערבות. י"ח. הסניגור מצידו השיב וטען, כי הפסיקה המחמירה בענישה בגין עבירת החזקת נשק שלא כדין מכוונת לנשק אוטומטי, ואילו בענייננו מדובר ברובה ציד שיכולותיו המבצעיות נמוכות בהרבה, מה גם שהכדורים לא נתפסו ברובה הציד, ואין ראיה שהיה שימוש בנשק. י"ט. לאחר שנתנו דעתנו לגזר דינו של בית משפט קמא, לנימוקי הערעור, וטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, ולאחר עיוננו בפסיקה הרלוונטית החלטנו, לא בלי היסוס, לקבל את הערעור ולאפשר למערער לרצות את ששת חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו בעבודות שירות. כ. ערים אנו לפסיקה עליה הצביעה בפנינו הפרקליטה, בה נקבע, בין היתר, שיש מקום להחמיר בענישה בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, ולהטיל עונש מאסר לריצוי בפועל, גם במקרים בהם מדובר בהסתבכותו הראשונה של הנאשם עם החוק. יחד עם זאת, כידוע, העקרון הוא שהענישה לעולם אינדיווידואלית היא ומותאמת לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו הספציפיות של הנאשם העומד לדין - ע"פ 433/89 אטיאס נגד מדינת ישראל, פ"ד מ"ג (4), 170, בעמ' 174. כ"א. אין ספק, שהחזקתם של נשק ותחמושת שלא כדין, אף מבלי שנעשה בהם שימוש, טומנת בחובה פוטנציאל ממשי לפגיעה בזולת ולאבידות בנפש. מכאן ברורה המגמה להחמיר בענישה בעבירות אלה. נוסיף, שהטענה לפיה יש אבחנה בין הסיכון הטמון ברובה ציד לבין הסיכון הטמון באקדח אוטומטי או אקדח "סתם", כשלפי הנטען רובה הציד הוא הנמוך יותר במדרג הסיכון, אינה הטענה המרכזית שיש בה כדי לשכנע שיש מקום להקל עם המערער ולאפשר את ריצוי עונשו בעבודת שירות, שהרי גם שימוש ברובה ציד עלול לגרום לפגיעה פטאלית. כ"ב. לטעמנו, הדגש הוא על כך שהמערער בעל עבר נקי (ועל כך אין מחלוקת) עבד ועובד באופן מסודר, וכן גילו הצעיר במועד ביצוע העבירה (כבן 22 ושמונה חודשים). שיקולים מסוג זה עמדו לנגד עיניו של בית המשפט העליון (בין שאר הנימוקים), בע"פ 5713/10 אקרמן נגד מדינת ישראל (מיום 1.3.11), שם הואשם הנאשם בבית המשפט המחוזי בכך שהחזיק בדירתו לבנת חבלה המכילה כ-500 גרם חומר נפץ, ואצבע חבלה המכילה כ-100 גרם חומר נפץ מרסק, ובהמשך מסר הנאשם את המטען ואצבע החבלה לאדם אחר, אשר העביר את הנשק הנ"ל לרכב שהיה בחזקתו. בבית המשפט המחוזי נדון הנאשם, בענין אקרמן, לתשעה חודשי מאסר בפועל. בבית המשפט העליון הופחת עונשו ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות. צויין, שם, בפיסקה 18, כי : ".... אין להכביר מילים באשר לחומרת העבירה בה הורשע המערער על פי הודאתו ובאשר לסיכון הנשקף לציבור הרחב בעטיין של עבירות מסוג זה.....". בהמשך, הוסיף וכתב בית המשפט העליון, בפיסקה 19 של פסק הדין: "אף על פי כן, משקלם המצטבר של השיקולים לקולא מצדיק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן הקלה מסויימת בעונש שהושת על המערער. המשיבה לא חלקה על עברו החיובי והנורמטיבי של המערער, על תרומתו למדינה ועל שירותו הצבאי הקרבי.... יש להוסיף על כך את העובדה שהמערער נטל אחריות מלאה למעשיו, הביע עליהם חרטה עמוקה וגילה תובנה לחומרתם, וכן כי בהודאתו בביצוע העבירה, חסך זמן שיפוטי יקר". כ"ג. כאמור, בצד חומרת העבירה והחשיבות בענישה מרתיעה שתעביר מסר ברור לנאשמים פוטנציאליים, יש ליתן משקל מתאים לנסיבות רלוונטיות כגון הודאה, נטילת אחריות, חרטה, חסכון בזמן שיפוטי, וכמצויין כבר לעיל עבר נקי, וגיל צעיר. כ"ד. פסיקת בית המשפט העליון נתנה דעתה, בין היתר, גם להשפעת גילו הצעיר של הנאשם על מדיניות הענישה. ב-ע"פ 7781/12 פלוני נגד מדינת ישראל (מיום 25.6.13) התייחס כב' השופט ס. ג'ובראן בפסק דינו לקבוצת ה"בגירים הצעירים", דהיינו, צעירים בין הגילאים 19-24 (שם, בפיסקה 33) ובהמשך, בפיסקה 44, ציין, שלמאסר מאחורי סורג ובריח השפעה הרסנית פוטנציאלית על קטינים: "...... הקושי הכרוך בנשיאת מאסר נובע בעיקר מן המאפיינים ההתפתחותיים והקוגניטיביים של קטינים. במלים אחרות, קווי ההשקה הרבים בין מאפיינים של קטינים לאלה של ה"בגירים צעירים", הם המובילים למסקנה שיש לבחון את השפעת המאסר על נאשמים שהם "בגירים צעירים", תוך התחשבות בגילם". עוד הוסיף כב' השופט ס. ג'ובראן: ".... מחקרים רבים הראו כי הנזק הפסיכולוגי שגורם עונש מאסר בפועל על בגירים צעירים חמור מהשפעתו על בגירים מעל לגיל 25, ודומה בהרבה להשפעתו על קטינים...." (שם, בפיסקה 45). וכן: "..... מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח פוגע גם בסיכויו של "בגיר צעיר" להמשיך בתהליך ההתבגרות, ובכך "מקבע" דפוסים פסיכולוגיים וקוגניטיביים ...." (שם, בפיסקה 46). ועוד: "כך לדוגמא, עבריינים שזוהי עבירתם הראשונה, לרוב יושפעו במידה רבה יותר ממאסר, ומחקרים רבים הראו כי במאסר כשלעצמו גלום פוטנציאל שיקום מוגבל...." (שם, בפיסקה 56). וכן: ".... יתר על כן, מחקרים רבים הראו כי קיים קשר סיבתי שלילי, על פיו מאסר ראשון לא רק שאינו מביא להרתעת היחיד, אלא מביא בסבירות גבוהה למאסרים נוספים ורצידיביזם..... " (שם, בפיסקה 57). כ"ה. בהמשך דבריו, עומד כב' השופט ס. ג'ובראן על כך, שאמנם אין לשקול לגבי "בגירים צעירים" שיקולים זהים לאלה של קטינים, אך יחד עם זאת על בית המשפט לייחס משקל משמעותי לגילו של "בגיר צעיר", לרבות קרבתו לגיל 18, וההשפעה האפשרית של מאסר בפועל על שיקומו, מצבו הנפשי ובגרותו, בטרם ייגזר עונשו (שם, בפיסקה 58). כ"ו. כב' השופט י. עמית סבר באותו פסק דין, שאין מקום לקבוע קטיגוריה חדשה ונפרדת של בגיר-צעיר, אך לדעתו, ממילא גילו הצעיר של נאשם הוא שיקול רלוונטי במסגרת שיקולי הענישה, כעולה מפורשות גם מסעיף 40 י"א (1) של חוק העונשין (בעקבות תיקון מס' 113), כחלק מרשימת הנסיבות שאמנם אינן קשורות בביצוע העבירה, אך על בית המשפט לשקול אותן בגזירת העונש. כ"ז. לסיכום, ועל יסוד כל המפורט לעיל החלטנו, לא בלי היסוס, לקבל את הערעור ולאפשר למערער לרצות את 6 חודשי המאסר בפועל שנגזרו עליו בבית משפט קמא על דרך של עבודת שירות. למניעת ספק נבהיר, כי בנסיבות הענין, אין לנכות את ימי המעצר מתקופת ששת החדשים שעל המערער לרצות בעבודת שירות. עונש המאסר המותנה יעמוד בעינו ללא שינוי. כ"ח. המערער יתייצב בתאריך 3.11.13 שעה 08:00, במשרדי הממונה על עבודות שירות, במפקדת מחוז צפון של שב"ס, יחידת עבודות שירות, כפר מג'אר, מתחם בית הסוהר חרמון, לצורך קליטה והצבה. אנו מזהירים את המערער כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים, וכל חריגה מכללים אלה יש בה כדי להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל. משטרהנשקחיפוש משטרתירובה צידמחסן