פיצוי כספי בגין נזקים שנבעו מליקויים בביצוע עבודה לבניית מסלעה בחצר העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המשיב, צחי ויינר (להלן: "המשיב"), הגיש כנגד המערער, ראובן ג'מיל (להלן: "המערער"), תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מעבודתו הלקויה של המערער בבניית מסלעה בחצרו, שלאחר כשנה חלקה קרס וחלקה נטה הצידה בצורה מסוכנת. 2. מנגד, טען המערער כי הוא אינו קבלן רשום ולא הציג עצמו ככזה, וכי בכל מקרה, המשיב הוא האחראי לקריסת המסלעה לאחר שביצע חפירות בסמוך לה. עוד טען כי לא קיבל שכר בגין עבודתו. 3. בית משפט קמא קבע, כי עבודתו של המערער הייתה רשלנית מיסודה, וכי רשלנות זו היא הסיבה לקריסתה של המסלעה ולנטייתה הצידה. בית המשפט ציין, כי למערער ניתנה הזדמנות לתקן את עבודתו, אך משבוצע התיקון גם הוא בצורה רשלנית, אין מקום ליתן למערער הזדמנות נוספת לביצוע תיקונים לפני פיצוי המשיב. בית המשפט דחה גם את טענת המערער כי המשיב היה אחראי על הפיקוח. באשר לטענת המערער כי לא קיבל שכר בעבור עבודתו, הרי שנדחתה גרסת המערער, וזאת למעט סך של 2,500 ₪, לגביו הודה המשיב שלא שילם סכום זה לאור קיומה של נזילה בצנרת. לבסוף, קבע בית המשפט באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי השתכנע שהאחריות לקריסת המסלעה מוטלת לפתחו של המערער, ואין כל בסיס לטענותיו לפיהן יש להטיל את האחריות על המשיב. טענות הצדדים בערעור 3. המערער, שאינו מיוצג בערעור, לא הגיש עיקרי טיעון מטעמו, ואולם בהודעת הערעור טען, כי היה על המשיב לקבל היתר בנייה בטרם פנה אליו לביצוע העבודות, ומשלא עשה כן, הוא מנוע מלטעון כי האחריות רובצת עליו. לטענת המערער, שגה בית המשפט כשהטיל עליו את האחריות לליקויים וכשקבע כי המשיב הוכיח את תביעתו. לטענתו, הוא לא עבד כקבלן, ולא הציג את עצמו כקבלן רשום, אלא קיבל את שכרו על בסיס ימי עבודה בלבד, כאשר הודרך וקיבל הוראות מהמשיב ומאביו. לטענתו, שגה בית המשפט כשסטה, ללא כל הנמקה, מחוות דעת מומחה בית המשפט, וכן מעלויות התיקון כפי שמופיעות בחוות הדעת. 4. מנגד, טוען המשיב, כי ערעור זה חסר כל יסוד, וכי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות, כאשר בגרסת המערער התגלו סתירות רבות, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה. בנוסף, חוזר המשיב וטוען כי בצדק הטיל בית המשפט את האחריות כולה לפתחו של המערער, שכן המערער הציג עצמו כקבלן רשום, בעל ידע ומיומנות בתחום. באשר לאי קבלתו של היתר בנייה כדין, טוען המשיב כי בצדק קבע בית משפט קמא כי החובה להשיג היתר בנייה כדין מוטלת על המערער כקבלן. ד י ו ן 5. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שהוגשו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי לא ניתן לקבל את הערעור. 6. בית משפט קמא, בפסק דין עובדתי ומנומק, התרשם כי המערער בעבודתו הרשלנית גרם לקריסת המסלעה, וכך קבע: "לא פלא שנוכח עבודה כל כך רשלנית קרס חלק מהמסלעה, ויש להודות על שלא נגרם אסון כבד עקב כך... ... מסקנתי הינה, מכל האמור לעיל, כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבע ביצע עבודה של הקמת מסלעה, ללא כל ביסוס מינימאלי, שלא בהתאם להוראות המפרט הכללי, אשר מהווה לטעמי אבן בוחן לתקינות העבודה...". בקביעתו הסתמך בית המשפט על חוות דעת ועל עדות מומחה בית המשפט לפיה לפחות קירA נבנה שלא בהתאם למפרט הכללי, ועל כן קרס, וכן קבע בית המשפט כי מהראיות, ומעדות המומחה, עולה כי המערער בנה גם את קיר B ברשלנות, ועל כן הוא חייב בפיצוי גם בגינו. בית המשפט דחה את טענת המערער כי קריסת המסלעה נבעה מפעולות כאלו ואחרות שביצע המשיב בחצרו. 7. אקדים ואומר שלא שמעתי בעצמי את העדויות והראיות וכערכאת ערעור מחובתי להסתמך על התרשמותו של בית משפט קמא. מדובר בקביעות עובדתיות, אשר נתמכות בחלקן על חוות דעת מומחה בית המשפט, וכל בחינת מכלול הראיות והעדויות, והלכה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בקביעות עובדתיות, במיוחד לא כשמדובר בקביעות המסתמכות על התרשמות והסתמכות על חוות דעת מומחה [ע"א 7079/09 ראיף שיבלי נ' בית החולים האנגלי ( 13.02.12)]. 7. אוסיף ואציין כי טענת המערער לפיה שגה בית משפט קמא כשסטה מחוות דעת מומחה בית המשפט מבלי שנימק קביעתו, אינה ברורה, ודינה להידחות. בפני בית משפט קמא עמדה רק חוות דעתו של המומחה מר אדי קלמיס, מהנדס, שמונה על ידי בית משפט קמא (להלן: "מומחה בית המשפט"), וזאת לאחר שהמומחים מטעם הצדדים לא הופיעו למתן עדות וחוות דעתם הוצאה מהתיק. בית משפט קמא התייחס לחוות דעת מומחה בית המשפט, תוך שציין כי המומחה ציין בחוות דעתו כי לא התייחס לקירות B ו-C, שכן אלה לא היו קיימים בעת ביקורו במקום ובמקומם נבנו קירות תמך מבטון, ועל כן חוות דעתו מתייחסת לקיר A בלבד, אם כי בעדותו בבית המשפט התייחס המומחה גם לקיר B. בית המשפט ציין כי המומחה קבע כי קיר A נבנה שלא בהתאם להנחיות המפרט, וכך קבע המומחה: "ביסוס הקיר רדוד, ובניגוד להנחיות המפרט הכללי. באזור המערבי הנחת האבנים בבסיס הקיר בוצע מעל הקרקע ללא התחשבות בהפרשי מפסלים הקיימים באזור". בעדותו בבית המשפט, לחקירת המערער, שב וציין המומחה כי הקירות נבנו שלא בהתאם לתקן, ללא ביסוס, ללא התחשבות בלחץ האדמה, כאשר הקירות משמשים כתמונה לאדמה מהעבר השני של החצר, בלא התחשבות בהשפעתה של אדמה זו על יציבות המסלעה (עמ' 15 - 16 לפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא). העולה מהאמור הינו כי בית משפט קמא התייחס בפירוט לחוות דעת מומחה בית המשפט, ניתח אותה ואימץ אותה, ובעניין זה אין מתפקידה של ערכאת הערעור להתערב. הלכה פסוקה היא שהערכאה המבררת תפקידה לקבוע את העובדות ולהתרשם מהעדים ולהחליט אם לאמץ את חוות דעת המומחה אם לאו, וערכת הערעור מתפקידה להתערב רק כאשר נפלה טעות משפטית בפסק הדין של בית משפט קמא, או כאשר בית משפט קמא הסיק מסקנות מוטעות מהעבודות שהוכחו בפניו - וזה לא המקרה שבפניי, ומשכך, דין טענת המערער להידחות. בנוסף, גם טענות המערער לסטייה מהעלויות שבחוות הדעת - דינן להידחות. המומחה העריך את עלות התיקון של קיר A בסך של 10,556 ₪, כולל מע"מ ופיקוח. כך בחקירתו העיד המומחה גם באשר לעלות תיקון קיר B, תחת הנחות עבודה שונות. בית המשפט התייחס לכל הראיות, ובכלל זאת חוות דעתו ועדותו של המומחה, בקובעו את גובה הפיצוי, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעת גובה הפיצוי במקרים כגון אלה. סוף דבר 8. לאור כל האמור, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא לחייב את המערער בהוצאות. בניהפיצוייםחצר