המערער לא התייצב לדיון שהיה קבוע לשמיעת ראיות באותו יום. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ובתאריך 8.5.2013 בית משפט קמא קיבל בקשתו לביטול פסק הדין, אך התנה את הדבר בהפקדת סך 10,000 ₪. הסכום האמור לא הופקד על ידי המערער, ועל כן פסק הדין נותר לעמוד על כנו. מכל מקום, ברור הדבר, שלמעשה, הערעור מכוון כנגד החלטת בית משפט קמא, שהתנתה את ביטול פסק הדין בתנאים. 3. בכתב התביעה שהוגש על ידי המערער לבית משפט קמא, עתר המערער לכך שהמשיבה תפצה אותו, על נזקים שנגרמו לו, כתוצאה מכך שלא התאפשר לו לצאת את הארץ לחו"ל בין התאריכים 5.10.2010 ועד 29.10.2010, בשל צו לעיכוב יציאתו מן הארץ שניתן נגדו לבקשת גרושתו. על פי הנטען בכתב התביעה, במשך זמן מה ביקש המבקש לברר במשטרת הגבולות האם עומד נגדו צו לעיכוב יציאה מן הארץ, אך לא עלה בידו לקבל תשובה מוסמכת בשל חגי חודש תשרי שחלו באותה עת. רק בתאריך 3.10.2010, דהיינו - יומיים לפני מועד היציאה, הצליח המערער לקבל תשובה, שתלוי ועומד נגדו צו לעיכוב יציאתו מן הארץ. 4. לטענת המערער, משנודע לו על קיומו של צו עיכוב היציאה מן הארץ, הגיש בתאריך 3.10.2010 בקשה לבטל את הצו ולאפשר לו לצאת את הארץ. המערער טען, כי עליו לצאת את הארץ בעקבות הצורך הנפשי להחלמה ושיקום ממחלת הסרטן במעי הגס בה לקה, והטיפולים הרפואיים שקיבל. החלטת ראש ההוצאה לפועל בבקשת המערער ניתנה בתאריך 4.10.2010. בהחלטתו הורה ראש ההוצאה לפועל למערער לתמוך בקשתו בתצהיר ולצרף האישורים הדרושים התומכים בטענותיו, וכן הורה למערער להמציא פרטים של שלושה ערבים שאין להם תיקים בלשכת ההוצאה לפועל, ואשר כל אחד מהם משתכר לפחות 6,500 ₪ לחודש. עוד הורה ראש ההוצאה לפועל, כי על הערבים יהיה לחתום על כתבי ערבות ולצרף 6 תלושי שכר אחרונים ותצלום תעודות הזהות שלהם. בנוסף לאלה הורה ראש ההוצאה לפועל למערער, להמציא העתק מהבקשה, במסירה אישית, לזוכה או לבא כוחה. 5. בכתב התביעה טען המערער, כי בשל סד הזמנים אליו נקלע, לא יכול היה לעמוד בתנאים שנקבעו, ועל כן לא יכול היה לצאת לחו"ל. לדעת המערער, החלטת ראש ההוצאה לפועל הייתה החלטה רשלנית, "ללא חוש אנוש" וללא התחשבות בצרכיו של המערער, אשר עבר טיפולים רפואיים בעקבות מחלה קשה שפקדה אותו. נוכח טענותיו, עתר אפוא המערער לכך שהמשיבה תפצה אותו בסכום של "מעל 100,000 ₪" (ובדיון שהתקיים בתאריך 1.7.2012 הועמד הסכום על 100,000 ₪) בגין הנזקים שנגרמו לו בראשי הנזק הבאים: (א) פגיעה בזכותו של המערער להתחתן בשנית; (ב) פגיעה בזכות להנאה מהחיים; (ג) פגיעה בשל בדידות חברתית שנגרמה למערער; (ד) פגיעה במוניטין של המערער; (ה) פגיעה באוטונומיה; (ו) נזק כתוצאה מבושה, סבל והשפלה; (ז) הפסדים כספיים שנגרמו. 6. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא בתאריך 1.7.2012, נקבעה תביעת המערער לשמיעת ראיות בתאריך 4.3.2013. ואולם, יום לפני מועד שמיעת הראיות, בתאריך 3.3.2013, הגיש המערער לבית המשפט בקשה לדחות את הדיון. בבקשתו ציין המערער, כי בתאריך 19.2.2012 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט, המפנה את המערער להיוועץ ביועץ משפטי, ועל כן פנה ללשכת הסיוע המשפטי בתאריך 28.2.2013. בית משפט קמא דחה את בקשת המערער וקבע, כי אין מקום לדחות את הישיבה. בית המשפט הוסיף, כי מועד הדיון נקבע עוד בתאריך 1.7.2012, ועל כן היה למערער די זמן לפנות ליעוץ משפטי, ומשבחר שלא לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו. אעיר, כי מעיון בתיק בית המשפט קמא עולה, שבית המשפט יעץ למערער לפנות ליעוץ משפטי מספר פעמים (וראו החלטות בית המשפט מהתאריכים 13.1.2013, 16.1.2013 ו- 19.2.2013). אוסיף ואעיר, שאף לאחר מתן פסק הדין, לא נעזר המערער ביעוץ משפטי, לא בשלב בו ביקש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו ולא בהליך הערעור שהתקיים לפני. 7. מכל מקום, חרף העובדה שבקשת המערער לדחות את מועד שמיעת הראיות נדחתה, המערער לא התייצב לדיון בתאריך 4.3.2013. על כן נעתר בית משפט קמא לבקשת באת כוח המשיבה, ודחה את התביעה מחמת העדרו של המערער. 8. בתאריך 4.4.2013 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו טען המערער, כי "בעת מועד הדיון נפל למשכב", ולא יכול היה להודיע על כך לבית המשפט. לבקשתו צרף המערער אישור רפואי, שנעשה בתאריך 10.3.2013, ולפיו בין התאריכים 3.3.2013 ו- 6.3.2013, סבל ממיגרנה. בית משפט קמא בחן את בקשת המערער, וציין, כי ערב הדיון, עת ביקש המערער דחייה כדי לקבל יעוץ משפטי, לא טען המערער דבר באשר למגבלה רפואית כל שהיא. בית המשפט דחה טענת המערער כי לא יכול היה לצאת מביתו, אפילו לא כדי לשלוח פקס לבית המשפט, ומצא כי התנהלות המערער הפגינה זלזול מצדו בהחלטות בית המשפט. באשר לסיכויי תביעת המערער, עמד בית המשפט על כך שהמערער לא טען דבר לעניין זה בבקשתו לביטול פסק הדין, ועל כן "[המערער] לא עמד בדרישות ההלכה הפסוקה בכל הקשור לבקשה לביטול פסק דין". עם זאת, לפנים משורת הדין, וכדי לאפשר למערער את יומו בבית המשפט, הורה בית המשפט קמא, שפסק הדין שניתן בהעדר המערער יבוטל, וזאת אם יפקיד המערער סך 10,000 ₪ "לכיסוי הוצאות ההליך ככל שתתקבל בקשתו", לא יאוחר מיום 9.6.2013. המערער לא הפקיד את הסכום האמור, ותחת זאת הגיש הערעור המונח עתה לפני. 9. בערעורו טוען המערער, כי נעדר מבית המשפט בשל המיגרנה בה לקה, כמתואר באישור הרפואי שצרף. המערער הוסיף, כי פסק הדין שניתן בהעדרו, כמו גם החלטת בית המשפט קמא שניתנה בבקשת המערער לבטלו, שללו ממנו את זכויותיו החוקתיות ואת זכותו לקבל יומו בבית המשפט. המערער מלין על כך שבית משפט קמא פעל באופן דווקני, ולעניין זה אזכר המערער את הפסיקה שקבעה שסדרי הדין אינם מיטת סדום. עוד הוסיף המערער, כי לא הפקיד את הערובה שנקבעה בהחלטת בית המשפט, משום שלא היה באפשרותו לגייס הסכום שנקבע. בהודעת הערעור התייחס המערער אף להליכים שהתקיימו בעניינו בלשכת ההוצאה לפועל, וטען כי צו עיכוב היציאה מן הארץ, שמנע את יציאתו, לא נמסר לו כדין, והתנהלות לשכת ההוצאה לפועל לא הייתה סבירה ופגעה בזכויותיו. 10. לעומת טענות המערער טענה באת כוח המשיבה כי אין להתערב בהחלטות בית משפט קמא. לטענת באת כוח המשיבה, די בסגנון המשתלח של המערער כלפי בית המשפט קמא כדי להביא לדחיית ערעורו, ומכל מקום, אף לגופו של עניין אין מקום לקבל את הערעור. באת כוח המשיבה מצביעה על כך, שהאישור הרפואי שהמערער צרף לבקשתו לביטול פסק הדין ניתן לו בדיעבד, וכי סיכויי התביעה קלושים, ועל כן אין מקום לבטל את פסק הדין. באת כוח המשיבה הוסיפה, כי אם היו למערער הסתייגויות מההחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל בקשר לתנאים בהם הותנה ביטול עיכוב יציאת המערער מן הארץ, היה עליו להעמיד את ההחלטה למבחן ערכאת הערעור. לטענת באת כוח המשיבה, למערער אין עילת תביעה כנגד לשכת ההוצאה לפועל, אשר פעולותיה חוסות בצל החסינות שמעמיד הדין לפעולות המדינה ורשויותיה. 11. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בכתב ובעל פה, הנני סבור כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא, ולהלן אביא נימוקי. הדין הוא, שאדם המבקש לבטל פסק דין שניתן בעקבות אי התייצבותו לדיון, חייב ליתן הסבר לאי התייצבותו וכן עליו להראות שתביעתו אינה נטולת סיכויים. 12. ככל שהדברים נוגעים לסיבת אי התייצבותו, כי אז חרף האישור הרפואי שהמערער המציא, אין טענותיו בעניין זה נקיות מספק. ראשית, בתאריך 3.3.2013, המערער לא ביקש את הדחיה מנימוקים רפואיים, הגם שעל פי האישור הרפואי כבר בתאריך זה סבל ממיגרנה. שנית, האישור הרפואי שהמציא המערער ניתן לו בדיעבד, בתאריך 10.6.2013, ללמדך, כי הרופא שהפיק את האישור העניק למערער את ימי המחלה על סמך הדברים שמסר לו המערער, בלא כל אפשרות לבדוק דברים אלה מהבחינה האובייקטיבית. אישור מחלה שכזה, שאין בו אלא לתאר תחושות סובייקטיביות של הנבדק, מבלי שניתן לאמת תחושות אלה מבחינה אובייקטיבית, משקלו נמוך. ואולם, אניח לטובת המערער, שאכן במועד הדיון לא יכול היה להגיע לבית המשפט, ואבחן עתה את סיכויי התביעה. 13. נראה הדבר שסיכויי התביעה קלושים, ואוסיף, כי להשקפתי, התביעה נעדרת עילת תביעה. המערער מבסס את תביעתו על הטענה, שראש לשכת ההוצאה לפועל התנה את יציאתו מן הארץ בתנאים לא סבירים, ולא התחשב במצבו של המערער לאור מחלת המעי הגס שתקפה אותו, והטיפולים הרפואיים הקשים שקיבלה בעקבותיה. ואולם, צודקת באת כוח המשיבה שטענתה, כי ככל שלמערער טענות כנגד ההחלטה השיפוטית שניתנה בבקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ, היה עליו להעמיד החלטה זו לבחינת ערכאת הערעור, ולשכנע את ערכאת הערעור שיש לשנות את התנאים שנקבעו. יש לזכור, כי צו עיכוב היציאה מן הארץ ניתן לבקשת הזוכה, שהמערער היה חייב לה חוב מזונות, וברור הדבר, שהיה על ראש ההוצאה לפועל למצוא את האיזון בין הצורך להבטיח את תשלום המזונות מן הצד האחד, ואת הצורך להבטיח שהמערער לא יצא מן הארץ לצמיתות מבלי לשלם את חובו, מן הצד האחר. התנאים שקבע ראש ההוצאה לפועל אינם בלתי סבירים, ומכל מקום, וכאמור, אם סבר המערער שהם אינם סבירים, היה עליו להגיש הליך ערעורי מתאים. על כן, הנני מקבל טענת באת כוח המשיבה, כי סיכוייה של התביעה היו קלושים, ובמצב דברים שכזה, לא היה מקום לבטל את פסק הדין. 14. המערער מלין על כך, שבית משפט קמא איים עליו כי ישית עליו הוצאות כבדות וכי לא יבדוק את התנהלות ראשי ההוצאה לפועל. לדעת המערער, ניצל בית המשפט את מחלתו, ומשלא התייצב לדיון בשל מחלתו, קפץ בית המשפט על הדבר כמוצא שלל רב (כטענת המערער), ודחה את תביעתו. מתקשה אני לקבל את טענת המערער כי בית המשפט איים עליו כי ישית עליו הוצאות משפט. נוכח אופיה של התביעה, נראה לי סביר, שבית משפט קמא ביקש להעמיד את המערער על כך שהוא מעמיד עצמו בסיכון של חיוב בתשלום הוצאות, נוכח סיכוייה הקלושים של התביעה. בהתייחס לטענות המערער כנגד בית משפט קמא, הנני סבור, שאין מקום לדון בטענות אלה במסגרת הערעור שלפני. ככל שהמערער סבר שיש עילה המצדיקה את פסילת בית המשפט מלדון בעניינו של המערער, היה עליו להעלות טענותיו בעניין זה בפני בית המשפט. עם זאת, מוצא אני לציין, שחרף העובדה שלא התקיימו בעניינו של המערער התנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק הדין, בית משפט קמא הורה שפסק הדין יבוטל כנגד הפקדה כספית. על כן, נראה הדבר, שדווקא משום כך שהמערער לא היה מיוצג על ידי עורך דין, ואין הוא בקיא בסדרי הדין בנסיבות המקרה, בית המשפט מצא מקום להקל עמו, והלך כברת דרך ארוכה לקראת המערער. בית המשפט היה מוכן לפתוח את דלתות בית המשפט בפני המערער מחדש, הגם שלא התקיימו התנאים לכך, ויש בכך דווקא ללמד על כך, שלא הייתה לבית המשפט קמא עמדה שלילית כלפי המערער. עוד מלמד הדבר על כך, שאין בסיס לטענת המערער, לפיה בית משפט קמא ניצל את המצב שנוצר, כדי לפטור את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 15. לסיכום: לא התקיימו התנאים לביטול פסק הדין שניתן בהעדר המערער, וזאת משום שתביעת המערער נעדרת עילה, ולמצער, סיכוייה קלושים עד מאוד. על כן, הנני מחליט לדחות את הערעור. 16. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 6,000 ₪. שמיעת ראיותדיוןאי התייצבות לדיוןביטול פסק דיןראיות