ערעור שלא להעניק למבקשת סיוע משפטי מחמת חוסר סיכוי משפטי, לפי סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הסיוע המשפטי"). רקע עובדתי מדובר בבקשה לסיוע משפטי בקשר לערעור שהגישה המערערת נגד החלטת ועדה רפואית לעררים - תחום נפגעי עבודה (להלן: "הוועדה"), בה החליטה הוועדה שלא לקבוע למערערת נכות רפואית. גלגולו הקודם של ההליך בתיק ב"ל 8386-03-12 בבית הדין האזורי לעבודה, בו הגישה המערערת, כשהייתה מיוצגת, ערעור על החלטת הוועדה, אשר קבעה למבקשת נכות רפואית בשיעור של 0%. ביום 13.9.12 ניתן פסק דין בתיק בהסכמת הצדדים, לפיו התיק יוחזר לוועדה, אשר תתייחס למסמך רפואי מאת ד"ר רובין ולטענת הפיברומיאלגיה שהועלתה מצד המערערת (להלן: "פסק הדין"). בהתאם לפסק הדין, הוועדה דנה שוב בעניינה של המערערת ביום 27.11.12, והותירה בעינה את החלטתה בדבר קביעת נכות רפואית בשיעור של 0% (להלן: "החלטת הוועדה"). ביום 4.3.13 פנתה המערערת ללשכת הסיוע המשפטי בבקשה לקבלת סיוע משפטי בערעור שהגישה בבית הדין לעבודה על החלטת הוועדה. המערערת הוזמנה לפגישה עם נציג המשיבה. ביום 19.5.13 השיב נציג המשיבה למערערת, בשם ראש הלשכה לסיוע המשפטי, כי הוא בדק את בקשתה והחליט שלא להעניק לה שירות משפטי, מחמת חוסר סיכוי משפטי, ולהודעת הסירוב צירף מכתב הסבר המפרט את נימוקי ההחלטה. על החלטה זו הגישה המערערת את הערעור שלפניי. בהודעת הערעור טוענת המערערת כי משנת 2008 היא מקבלת הבטחת הכנסה, וכן, כי בית הדין לעבודה החזיר אותה מספר פעמים לוועדות ביטוח לאומי, דברים המעידים, לטענתה, על כך שנעשה עמה חוסר צדק. המשיבה טוענת כי סמכות בית הדין האזורי לעבודה לבחון את החלטת הוועדה הינה מוגבלת לטעות משפטית בלבד, וזאת ע"פ סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. לטענת המשיבה, במסגרת סמכותו של בית הדין לדון "בשאלה משפטית בלבד", בוחן בית הדין האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, או חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. לטענת המשיבה, הוועדה התכנסה ביום 27.11.12 בעקבות הוראות פסק הדין, ומעיון מפרוטוקול הוועדה עולה, כי בהתאם להוראות פסק הדין היא התייחסה למסמך הרפואי של ד"ר רובין, וכמו כן התייחסה בהרחבה לטענת הפיברומיאלגיה. פירושו של דבר, כי הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין ככתבן וכלשונן, תוך מתן התייחסות עניינית ומנומקת לתיעוד הרפואי שהוגש לעיונה. לא נמצא שהוועדה טעתה בשאלה משפטית או שחרגה מסמכותה, ועל כן לא קיים סיכוי משפטי לערעור אשר הוגש על החלטת הוועדה. מסיבה זו, ובהתאם למגבלות חוק הסיוע המשפטי הרלוונטיות, בקשת המערערת לסיוע משפטי נדחתה. דיון והכרעה סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי קובע כדלהלן: ראש הלשכה רשאי לדחות בקשת שירות משפטי, אם היה סבור שעניינו של המבקש אינו אלא טרדני או קנטרני, או שאין לו על מה לסמוך, או שאין לו בסיס סביר מבחינת הדין, העובדות או הראיות, ורשאי הוא להורות שיופסק שירות שהוחל בו וכי המבקש יחזיר הוצאות שהוציאה הלשכה על שירות שנתנה, הכל כפי שנקבע בתקנות. עולה, איפוא, כי בנוסף לבחינת זכאותו של מבקש על בסיס מצבו הכלכלי של הפונה ללשכה לסיוע המשפטי (וכפי הנראה, לכך כיוונה המערערת בהודעת הערעור - כי מצבה הכלכלי אינו כשורה), חייב ראש הלשכה לבחון את סיכויי ההליך המשפטי, על מנת שמשאביה של הלשכה לסיוע המשפטי לא יבוזבזו לשווא. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בצדק דחתה המשיבה את בקשת המערערת לקבלת סיוע משפטי, מהנימוקים שפורטו בתשובתה. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 27.11.12 מלמד כי הוועדה בדקה את מצבה הרפואי של המערערת, והתייחסה בנימוקי החלטתה הן למסמך הרפואי של ד"ר רובין והן לטענת הפיברומיאלגיה. הוועדה הסבירה למערערת בהרחבה מדוע היא דוחה טענה זו, כפי שעולה ממכתב הסירוב מיום 19.5.13. שלח אליה המשיבה. אשר על כן, ניכר כי הוועדה קיימה את הנחיות פסק הדין ככתבן וכלשונן. בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 נקבע, כי "החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד, לפני בית דין אזורי לעבודה". בפסיקה נקבע כי "שאלה משפטית" מוגדרת לעניין זה כדלקמן: המונח "בשאלה משפטית" שבסעיף 123 הנ"ל, תוחם את מסגרת הערעור, והוא מכוון להבחנה משאלות עובדתיות ומשאלות רפואיות. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים "טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה" (דב"ע לג/0-40 דוזלר - המוסד לביטוח לאומי, בעמ' 410). הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה. עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד, פד"ע לד 213 (1999). כן ראו: בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(4) 443 (2003), בעמ' 466; בג"ץ 5494/09 משה דחליקה נ' שר העבודה והרווחה (3.5.10). בהודעת הערעור, המערערת אינה מסבירה מדוע החלטת המשיבה אינה מקבלת עליה, והיא אף לא טוענת כי היא חולקת על מסקנתה שאין סיכוי משפטי בעניינה, וכמו כן, היא אינה טוענת כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה; אלא, היא רק מבקשת להסיק מעצם העובדה שבית המשפט כבר החזיר את הדיון בעניינה לוועדה, כי אכן נעשה עמה חוסר צדק, שיש לתקנו. אמנם, ההחלטה האמורה אכן מצביעה על כך כי הגיע למערערת את "יומה" וכי הוועדה טעתה בסיבוב הראשון כשנמנעה מלבחון את כל החומר הרפואי הרלוונטי; ברם לא הייתה כל כוונה בפסק דין זה להכתיב לוועדה מה עליה להחליט לאחר שאכן תבדוק את החומר האמור, ואף לפי פסק הדין האמור לא הייתה כל מניעה לכך שהוועדה שוב תמצא לנכון - והפעם, על בסיס החומר הרלוונטי - כי אין להיענות לבקשת המערערת. השוו דברי בית המשפט דלהלן בב"ל (ת"א) 44983-05-12 מרתה קלמפנר נ' המוסד לביטוח לאומי (12.11.12): על פי הפסיקה, משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לוועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל - המוסד, פד"ע כד' 160). אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבות בית הדין בהחלטתה. כאמור, הוועדה תיקנה את הפגם הנ"ל ובחנה את החומר הרפואי הרלוונטי, ומשעשתה כן, ומשהחליטה בכל זאת להשאיר את החלטתה הראשונה על כנה, אין טיעונים משפטיים נוספים באמתחתה של המערערת שבכוחם לסייע לה. כפועל יוצא מכך, מתבקשת המסקנה שלא נפל כל פגם בהחלטת המשיבה כי הערעור אשר בגינו מבוקש סיוע משפטי, הינו חסר סיכוי, וכי על כן, אין בסיס למתן הסיוע כמבוקש. סיכום לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות, והוא נדחה בזה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. סיוע משפטיערעור