פסק דין פתח דבר 1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 15/04/1996, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 26/02/2015 (להלן: "התאונה"), כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). התובע יליד 15/04/1996, בן 23 כיום, בן 18 בעת קרות התאונה, עבד עובר לתאונה כשכיר במפעל בנוף הגליל שיווק ביצים בע"מ. 2. אין חולק, כי הרכב בו נהג התובע ושהיה מעורב בתאונה הנטענת, היה בבעלות הנתבע 1, ומבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") בביטוח חובה עפ"י פקודת ביטוח רכב מנועי. 3. הנתבעת מודה בתאונה, בנסיבותיה ובעצם התרחשותה. הצדדים נותרו חלוקים בשאלת הנזק בלבד. 4. להוכחת גובה הנזק העיד התובע בעצמו כמו כן, העידה אמו של התובע. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה. הפגיעה והטיפולים הרפואיים בתמצית 5. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע, והובהל באמבולנס לבית חולים זיו בצפת. שם אובחן כסובל מפגיעות בראש, שפשוף מעל הפיקה בברך ימין, נפיחות והגבלה בטווח כיפוף ויישור עקב כאבים. ובצילום CT אובחן התובע כסובל משבר מרוסק בפיקה ימין. ביום 4/03/2015 התובע עבר ניתוח שיחזור פתוח של השבר וקיבוע פנימי עם 3 KW ושני חוטי מתכת TB. 6. התובע שוחרר מבית החולים ביום 06/03/2015 (לאחר 10 ימי אשפוז), עם המלצות להליכה בעזרת קביים. בהמשך התובע היה במעקב וטיפול רפואי בבית חולים זיו ובקופת חולים. 7. בתאריך 4/09/2016 אושפז התובע במחלקה אורתופדית בבית חולים זיו צפת. שם עבר התובע ניתוח להוצאת הקיבוע הפנימי. התובע שוחרר ביום 06/09/2016 (3 ימי אשפוז). 8. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, אושרה לתובע תקופת אי-כושר למשך 90 ימים, ושולמו לתובע דמי פגיעה ומענק גמלה בסך של 11,816 ₪. מאוחר יותר, נקבעו לתובע נכויות זמניות, ולבסוף נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 9.75 % החל מ-1/01/2017. הנכות האורתופדית 9. פרופ' מיכאל סודרי, מומחה לכירורגיה אורתופדית שמונה מטעם בית המשפט, התייחס לתלונות של התובע ולממצאים הקליניים, וסיכם את חוות דעתו כדלקמן: "...לפי הבדיקה הקלינית הולך עם צליעה מימין. קושי בישיבה שפופה על ברך ימין. אין רגישות במישוש. תפליט קל מאוד. תנועתיות, עם חריקות עדינות בהנעה, מיישור מלא עד כיפוף של 120 מעלות. דלדול שרירי ירך ימין בהשוואה לשמאל. יציבות תקינה. צלקת מעט כהה ומכערת בקדמת הפיקה. בצילומי רנטגן מעודכנים של ברך ימין, שבוצעו לפי בקשתי, השבר בפיקה מחובר. המתכות הורחקו. אי סדירות קלה מאוד במשטח המפרקי של הפיקה. אני קובע כי בעקבות התאונה הנידונה נותרה לנ"ל נכות צמיתה כדלהלן: בגין השפעה קלה על כושר הפעולה בברך ימין בשיעור 10% לפי סעיף 35(1)ב. בגין הצלקת: 5% לפי מחצית מסעיף 75(1)ב". (ההדגשות שלי – ר"ג') ובהמשך חוות הדעת, נרשם כי: "ליתר שאלות כב' השופטת: לטווח הקרוב יש לצפות להתייצבות מצבו. במקרה של כאבים יוכל לקבל טיפול תרופתי במסגרת 'קופ"ח. עליו להתמיד בפיזיוטרפיה, בעיקר עצמית, לחיזוק שרירים סביב ברך ימין. מגבלות תפקודיות אפשריות: קושי במדרגות וקושי בישיבה שפופה" (ההדגשות שלי – ר"ג'). עוד יצוין כי פרופ' סודרי קבע לתובע, במסגרת חוות דעתו, נכויות זמניות כדלקמן: 100% מיום 26/01/2015 עד 9/06/2015 . 40% מ- 10/06/2015 עד 30/09/2015. 30% מ- 1/10/2015 עד 31/12/2015. 20% מ- 1/01/2015 [טעות במקור צ"ל 1/01/2016] עד 3/09/2016. 100% מ- 4/09/2016 עד 15/10/2016. 30% מ- 16/10/2016 עד 30/11/2016. 20% מ- 31/12/2016 עד 31/01/2017. 10% החל מ- 1/02/2017 נכות צמיתה אורתופדית ו- 5% אסטטית. הנכות הפסיכיאטרית 10. ד"ר ענת רטנר, מומחית בפסיכיאטריה שמונתה מטעם בית המשפט, התייחסה לתלונות של התובע ולממצאים הקליניים, וסיכמה את חוות דעתה מיום 28/01/2018, כדלקמן: "...לאחר התאונה לא דווח על קושי נפשי, סיים טיפולים שיקומים, והופנה להערכה תעסוקתית. כ- 10 חודשים לאחר התאונה מסר על הסתגרות ועצבנות, הופנה והחל מעקב בב"נ. מסר על מתח, שחזור של התאונה בלילות, עצבנות, הסתגרות, מתפרץ, מתרחק מאנשים, נמנע מלבקר במקום התאונה, מצב רוח ירוד, הרגשה שאנשים לועגים לו עקב רגלו. אובחן עם הפרעה פוסט טראומטית. הגיע לא ברציפות למעקבים, נטל טיפול חלקי ולא כפי שנרשם לו. בהמשך דיווח על שיפור במצב הרוח, שיפור בסימני פוסט טראומה, ומצד שני דווח על העדר ענין, העדר יוזמה, אפטיה, אך ללא אפקט דכאוני או חרדתי וללא תסמיני דכאון מגורי. בבדיקתו כעת ללא עדות להפרעה פוסט טראומטית פעילה. חלפו מרבית הזכרונות מהתאונה, נוסע בחופשיות, והחל שיעורי נהיגה במוטציה גבוהה ובהצלחה, בלט עיסוק רב בתאונה ובעיקר בהשלכותיה, פציעתו, כעס, העצמת יתר של תלונות גופניות ונפשיות כלליות ולא ספציפיות, תוך עמדה רגרסיבית, וחרדות חברתיות. .... קיים קושי לקבל את חומרת התלונות לאור הפערים בדבריו במקומות השונים, אי מסירה של הפרטים המעידים על תפקודו, והעדר מובהקות בבדיקתו. לציין כי גם בבדיקת המומחה בתחום האורטופדי, צוין כי "אמינות בספק". לציין העדר תלונות נפשיות לאחר התאונה, ופניה בתלונות נפשיות מאוחרות. בנוסף, נמסר כי לא פנה לביטוח לאומי להכרה בנכות עבודה, מאחר ומעונין קודם לכן למצות את הליך תביעת הנזיקין, ובהתאם נמנע מכל הכוונה לשיקום או לחזרה לתפקוד" (ההדגשות שלי – ר"ג'). במסקנות חוות דעתה של ד"ר רטנר צויין, כי: "...מבחינה נפשית פיתח לאחר התאונה הפרעה מעורבת הסתגלותית, תוארו מרכיבים פוסט טראומטים שהשתפרו בהדרגה, כיום ללא תסמונת פוסט טראומטית. קיים רכיב בולט של החמרה בתלונות על רקע הליך משפטי. סובל ברקע מחרדות, קשיים למידתים, ואישותיים. הצפי הוא לשיפור הדרגתי במצבו. הנכות הנפשית עקב אירוע התאונה ופציעתו, הינה נכות זמנית למשך ארבע שנים מיום התאונה, בגובה 10% לפי סעיף 34 ב' 2 לתקנות המל"ל. לאחר 4 שנים מיום התאונה, ללא נכות נפשית צמיתה. לסיכום, להערכתי התאונה לא תותיר בתובע נכות צמיתה בתחום הנפשי. לתובע נכות נפשית זמנית בגובה 10% למשך 4 שנים מיום התאונה" (ההדגשות שלי – ר"ג'). 11. הצדדים אינם חלוקים באשר לקביעת הנכויות הרפואיות כתוצאה מהתאונה, כפי שנקבעו ע"י המומחים. כלל הוא, כי המומחה המתמנה על ידי בית-המשפט משמש זרועו הארוכה, ובית המשפט נותן בו אמונו ומאמץ את קביעותיו, למעט מקרים חריגים ונדירים, שהמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם. 12. הנני מקבלת את קביעת המומחה, כי שיעור נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע היום עומדת על 10% בגין השפעה קלה על כושר הפעולה של הברך ו- 5% בגין צלקת מכערת. מה גם, מצאתי לנכון לחשב הנכות הנפשית (הזמנית) בשיעור 10% שנקבעה לתובע בחוות דעתה של המומחית ענת, למשך 4 שנים מיום התאונה. הנכות התפקודית 13. כידוע, הלכה פסוקה היא, שאחוזי הנכות הרפואית אינם מצביעים בהכרח על אובדן השתכרות או אובדן כושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של הנפגע ובטיב הפגיעה בבריאותו (ראו: ע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589, (1978)). מאידך, כלל הוא שברגיל, נקבע שיעור הנכות התפקודית כדי גובה הנכות הרפואית. 14. התובע יליד 15/04/1996, בן 23 כיום, בן 18 בעת קרות התאונה, עבד עובר לתאונה כשכיר במפעל נוף הגליל שיווק ביצים בע"מ. בחקירתו התובע העיד כי: "ש: תספר לנו את העבודה שעבדת לפני התאונה. מה בדיוק עשית בעבודה לפני התאונה? ת. עבדתי בבית חרושת לביצים. הייתי מסדר קרטונים על משטחים ועגלות" (עמ' 13 ש' 3 עד 4). באשר לנכותו התפקודית, טוען התובע כי נוכח חומרת הפגיעה האורתופדית והנפשית, והנכויות הצמיתות שנותרו אצלו, נמנע ממנו לחזור לעבוד במקצועו בטרם התאונה, או לעסוק בעבודה אחרת הכרוכה במאמץ פיזי, מאחר ומדובר בעבודות המצריכות עמידה ממושכת והרמת משא כבד. בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי: "ש. בסעיף 18 לתצהיר אתה אמרת שאתה לא יכול לעבוד כמו שעבדת לפני התאונה, עבודה פיזית, שעות ארוכות, עבודה שכרוכה בשימוש אינטנסיבי, ובשים לב להעדר השכלה. מה הקשר של הידיים לתאונה? ת. בעבודה הקודמת הייתי צריך להרים משאות כבדים ולעמוד הרבה. ברגע שאני מחזיק ומרים אז כל הלחץ עובר לידיים" (ראו: עדותו של התובע עמ' 13 ש' 11 עד 15). 15. משכך, התובע טוען לנכות תפקודית בשיעור 30% למשך 4 שנים, ונכות תפקודית בשיעור 20% לאחר 4 שנים (סעיף 46 לסיכומי התובע). 16. מנגד, לטענת הנתבעת, הנכויות שנקבעו לתובע אין בהן לשלול ממנו את מלוא כושר השתכרותו. התובע לא עשה מאמץ לחזור לעבודתו הקודמת, או לכל עבודה אחרת שתתאים למגבלותיו. מכאן, הנתבעת טוענת להעדר נכות תפקודית, ולשיטתה יש לחשב הפיצוי באופן גלובאלי לעתיד (עמ' 3 לסיכומי הנתבעת). 17. התובע העיד, כי ניסה לחפש עבודה במספר מקומות שונים, אך לא הצליח להשתלב בשוק העבודה עקב מצבו הבריאותי (ראו גם סעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית), וכלשונו: "ש ש. איזה משקלים היית מרים אחרי התאונה, שלא יכולת לעבוד? ת. עבדתי בבניין שעתיים שלוש, והלכתי לעבוד במסעדה. לא יכלתי ללכת מהר, ולא הספקתי לשרת את כל הלקוחות. ש. איזה מסעדה? ת. האנטר האוס. ש. הזמנת אותו לעדות? ת. לא. אתה יכול לשאול אותו" (עמ' 13 ש' 30 ש' 16 עד 22). 18. לצד עדותו של התובע העידה אמו של התובע, אך לא היה בעדותו כדי לחזק עדות התובע. העדה העידה, כי: "ש. מה עושה היום הבן שלך אליאס? ת. לא עושה כלום. הוא לא יכול לעבוד. בחודש יולי הוא הלך לחפש עבודה ולא הצליח למצוא מקום שיקבל אותו. הוא ניסה להתקבל לעבודה כמלצר במסעדת האנטר האוס, ולא התקבל בעבודה אצל מרזל, חנות לחומרי בניין. הוא גם לא יכל לעבוד כטייח. ש. מכל העבודות הכי קשות שיש, הוא לא יכול לעבוד בעבודות שצריך לעמוד על הרגליים. אבל יש עבודות אחרות שלא מצריכות את זה. ת. אין לו תואר, הוא לא יכול לעבוד במשרד, או פקיד. ש. ניסית ללכת ללשכת התעסוקה או ביטוח לאומי שיעבור הכשרה מקצועית? ת. לא. ש. עד חודש אוגוסט, את אומרת ששלחת אותו שינסה לעבוד. הוא לא ניסה שום עבודה אחרת? רק ביולי אוגוסט? ת. יש לנו מטעים של פירות ולבעלי יש דיר של בקר. הוא לא יכול לעבוד בשתי המקומות, המצב שלו הוא לא כמו שהיה לפני כן, הוא עצבני מאז התאונה. ש. אני מבין שעד יולי אוגוסט הוא לא ניסה לעבוד ולא עבד בעבודה אחרת, לא אצלכם ולא מחוץ לבית. ת. אני שלחתי אותו לחפש עבודה גם לפני חודש יולי. הוא ניסה ולא הצליח. ש. איפה לפני חודש יולי? איפה זה היה ומה ניסה? ת. שלחתי אותו לסנדאווי, יש לו גם חומרי בניין. בסביבות מאי-יוני. ש. את אומרת כל הזמן "אני שלחתי אותו", כאילו את היית שירות תעסוקה. מה זה שלחתי אותו לעבוד? אמרת לו שילך לעבוד אצלהם? בדקת אם רוצים עובדים, דיברת איתם? ת. דיברתי איתם, אמרו לי תשלחי אותו ונראה אם הוא יכול לעבוד או לא. ש. במקומות ששלחת אותו לעבוד, כמה זמן הוא החזיק? ת. במסעדה הוא החזיק 3 שעות. אמר שהוא לא יכול לעבוד. גם לא רצו מלצר שהולך עם הרגל לא טוב. הוא לא הצליח. וגם כטייח, היה עליו לעלות מדרגות, והוא לא יכל. הוא עבד שם יום אחד. לא המשיך אפילו" (עמ' 9 ש' 25 עד עמ' 10 ש' 21). 19. אלא מאי? התובע לא טרח להזמין עדים מרכזיים ורלוונטיים, כגון מעסיקים אליהם פנה בבקשה לעבוד, ואשר יש להניח כי היה בעדותם כדי לתמוך בטענותיו. לא מן הנמנע, כי התובע, בשים לב לגילו הצעיר, יכול היה להשתלב בעבודה אחרת התואמת את כישוריו, ונראה כי לא נעשה ניסיון אמיתי למציאת עבודה חלופית אחרת. התובע הציג מצג לפיו עקב התאונה, נשללה ממנו כל יכולת לעבוד בעבודה כלשהי, ואין לקבל זאת. הלכה למעשה, התובע לא עשה מאמצים למצוא עיסוק אחר ויש בכך כדי לעמוד לו לרועץ. 20. במצב דברים זה, לא ניתן לתת אמון בעדות התובע, באשר לתפקודו ותעסוקתו מאז התאונה עד היום. והמסקנה המתבקשת היא שהתובע לא אמר אמת בעדותו. סבורתני, כי התובע הפריז בתיאור מגבלותיו, כי לא עבד ולא יכול היה לעבוד בכלל בשל מגבלותיו הרפואיות, ביתר שאת, נוכח האמור בחוות דעת של המומחים. כך למשל, בחוות שעת של פרופ' סודרי נרשם מפורשות כי : "מגבלות תפקודיות אפשריות: קושי במדרגות וקושי בישיבה שפופה". ובחוות דעתה של ד"ר רטנר, נרשם, כי: "קיים קושי לקבל את חומרת התלונות לאור הפערים בדבריו במקומות השונים, אי מסירה של הפרטים המעידים על תפקודו, והעדר מובהקות בבדיקתו. לציין כי גם בבדיקת המומחה בתחום האורטופדי, צוין כי "אמינות בספק". מצאתי, כי התובע מסוגל לעבוד, אם כי במגבלות מסוימת. 21. נוכח האמור, טענת התובע לנכות תפקודית בשיעור 30% ו- 20% נטענה בעלמא, וללא כל ביסוס בחומר הראיות. מה גם, התובע לא טרח להציג כל ראיה על הפגיעה בפוטנציאל עבדותו ו/או סיכויי קבלתו לעבודה. 22. על אף האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מהנכות שנותרה לתובע, הן בתחום האורטופדי והן בתחום הפסיכיאטרי, ומהעובדה שהעיסוק שלו כרוך בעבודה פיזית. לנכותו תהא השפעה מסוימת על תפקודו. בנסיבות, לא ראיתי לסטות מן הכלל שלפיו, בהיעדר טעמים לכך, יש לזהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית ולמידת הפגיעה בכושר השתכרות התובע לעתיד. 23. לאור המקובץ לעיל, ובשים לב לנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המומחים, החישוב ייערך לפי נכותו התפקודית המשוקללת בשיעור 19% מיום 1/02/2017 ועד 26/02/2019 (ולא 23.05%), ונכות תפקודית של 10% לעתיד (ולא 14.5%), זאת מאחר ולא ראיתי, כי לנכות הפלסטית תהא השלכה תפקודית כלשהי ופגיעה בכושר השתכרות התובע. בסיס השכר לעבר ולעתיד 24. התובע טען, כי יש לחשב לו כושר השתכרותו לעבר על-פי שכרו הרבע שנתי ב 3 חודשים שקדמו לתאונה, וכפי שנקבעו ע"י המל"ל, בסך של 5,200 ₪ לאחר שערוך. לטענת התובע, מאחר ובעת התאונה היה בגיל 18, ונוכח הפסיקה הרווחת, יש לחשב את הפיצוי לעתיד על בסיס השכר הממוצע במשק, אותו הוא מעמיד על 9,906 ₪ (סעיפים 48 ו- 49 לסיכומי התובע). מנגד, טוענים הנתבעת, כי בסיס השכר לעבר עומד על סך 5,000 ₪. מה גם, לטענתה, הפיצוי הראוי בגין פיצויי הפסד השתכרות לעתיד הוא 60,000 ₪, וזאת כפיצוי על דרך האומדנה (עמ' 4 לסיכומי הנתבעת). 25. לאחר שבחנתי נתוני שכר כמופיע בתלושי משכורת חודש 1/2015 , 12/2014, 11/2014 וכן נתון השכר לפי תלוש חודש 2/2015 (חודש התאונה), מצאתי, כי יש לחשב בסיס השכר שישמש לחישוב הפסדי שכר לעבר על 5,100 ₪ (כולל הצמדה). 26. באשר לקביעת הבסיס לחישוב הפסדי שכר לעתיד, הנחת המוצא בגין הפסד השתכרות לעתיד לאנשים צעירים וקטינים תבוסס על השכר הממוצע במשק (ראו בעניין זה ע"א 10064/02 מגדל חב' לביטוח ואח' נ' רים אבו חנא ואח', ס (3) 13 (27/09/2005); וע"א 9873/06 כלל חב' לביטוח נ' מיכל (22/03/2009)). 27. לא נעלם מעיני, כי התובע העיד על עצמו כתלמיד שהישגיו הלימודים לא היו מן הגבוהים, ואובחן כילד שסובל מלקוי למידה (ראו עמ' 12 ש' 5 עד 32). מה גם, בחוות דעתה של ד"ר רטנר נרשם, כי : " מילדותו דווח על איחור בדיבור, גמגום, קשיי למידה, חרדות, בטחון עצמי נמוך, ככל הידוע לא עבר אבחון מסודר ונעזר במורים פרטים וליווי היועצת, וטופל באמצעות רכיבה על סוסים. סיים 12 כיתות, אך רמת ידיעותיו אינה תואמת לכך, מתקשה בקריאה וכתיבה, אינו יודע כלל עברית וחשבון יודע ברמה בסיסית ביותר. בבדיקתו קונקרטי, חשיבה מופשטת מצומצמת, רמת המשגה נמוכה, להתרשמותי היכולת הקוגניטיבית בתחום הנמוך של הנורמה, ובעל ליקויי למידה" (עמ' 5 לחוות הדעת). עם זאת, לא מצאתי באמור כדי להעיד שאין ביכולותיו של התובע להגיע לרמת השתכרות יותר גבוה במרוצות השנים כאשר התובע עדיין בתחילת דרכו בחיים המקצועיים. 28. בענייננו, מדובר בתובע אשר לא צבר, עד לתאונה, שנות עבודה רצופות, ונראה, כי פוטנציאל ההשתכרות שלו טרם התגבש, במיוחד והתובע לא הספיק לרכוש לעצמו מקצוע כלשהו. משכך, בהינתן, כי ביום התאונה היה התובע רק בן 18, וכבר הצליח למצוא עבודה במפעל, יש להתחשב בכך, כי ברבות השנים, היה מצליח להתקדם בשוק העבודה, ולשפר את רמת השתכרותו והתמקצעותו. במצב דברים זה, ראוי לקחת בחשבון גובה שכר עובר לתאונה כרף תחתון והשכר הממוצע במשק כרף עליון. על פי הכללים הנ"ל, הנני מעמידה בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכר לעתיד, על סך – 7,500 ₪ (נטו). הפסד השתכרות לעבר 29. באשר להפסדי השכר לעבר, עסקינן בראש נזק מיוחד אותו יש להוכיח בדרך כלל בראיות של ממש (ראו: ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809 (1981)). 30. נוכח האמור לעיל, ובהתחשב בחומרת הפגיעה והטיפולים הרפואיים הממושכים, הייתי מחלקת את תקופת העבר לשלושה תקופות: הראשונה, מיום התאונה עד לתום תקופת הנכות הזמנית האורתופדית של 40%, ביום 30/9/2015, היינו תקופה של 7 חודשים, בגינה אפסוק לתובע פיצוי מלא. השנייה ייפסקו לתובע פיצויים חלקיים מיום 1/10/2015 עד לתום הנכות האורתופדית הזמנית 31/12/2015, תקופה של 3 חודשים, כדי גובה הנכות המשוקללת לנכויות הפסיכיאטרית והאורתופדית שנקבעו ע"י המומחים, בשיעור של 37 %. השלישית, ייפסקו לתובע פיצויים חלקיים מיום 1/01/2016 עד לתום הנכות האורתופדית הזמנית 03/09/2016, תקופה של 8 חודשים, כדי גובה הנכות המשוקללת לנכויות הפסיכיאטרית והאורתופדית שנקבעו ע"י המומחים, בשיעור של 28 %. תקופה רביעית, מיום 4/09/2016 עד 15/10/2016, אפסוק לתובע פיצוי מלא. תקופה חמישית, ייפסקו לתובע פיצויים חלקיים מיום 16/10/2016 עד לתום הנכות האורתופדית הזמנית 30/11/2016, תקופה של 1.14 חודש, כדי גובה הנכות המשוקללת לנכויות הפסיכיאטרית והאורתופדית שנקבעו ע"י המומחים, בשיעור של 37 %. תקופה שישית, ייפסקו לתובע פיצויים חלקיים מיום 1/12/2016 עד לתום הנכות האורתופדית הזמנית 31/01/2017, תקופה של חודשיים, כדי גובה הנכות המשוקללת לנכויות הפסיכיאטרית והאורתופדית שנקבעו ע"י המומחים, בשיעור של 28 %. תקופה שביעית, ייפסקו לתובע פיצויים חלקיים מיום 1/02/2017 ועד ליום 26/2/2019, תקופה של 26 חודשים, כדי גובה הנכות המשוקללת לנכויות הפסיכיאטרית והאורתופדית שנקבעו ע"י המומחים, בשיעור של 19 %. תקופה שמינית, ייפסקו לתובע פיצויים חלקיים מיום 27/02/2019 ועד ליום מתן פסק הדין, כדי גובה הנכות האורתופדית הצמיתה בשיעור של 10%. תקופה א': הפסד שכר מלא לתקופה של 7 חודשים מיום התאונה: 5,100 ₪ x 7 חודשים = 35,700 ₪ (בתוספת ריבית ממחצית התקופה) = 36,000 ₪ (מעוגל). תקופה ב': הפסד שכר חלקי בשיעור 37% לתקופה של 3 חודשים נוספים: 5,100 ₪ x 37% x 3 חודשים =5,661 ₪. (בתוספת ריבית ממחצית התקופה) = 5,660 ₪ (מעוגל). תקופה ג': הפסד שכר חלקי בשיעור 28% לתקופה של 8 חודשים נוספים: 5,100 ₪ x 28% x 8 חודשים =11,424 ₪. (בתוספת ריבית ממחצית התקופה) = 11,612 ₪ (מעוגל). תקופה ד': הפסד שכר מלא לתקופה של חודש ימים מיום 4/9/2016: 5,100 ₪ x 1 חודשים = 5,100 ₪. תקופה ה': הפסד שכר חלקי בשיעור 37% לתקופה של 1.14 חודש נוספים: 5,100 ₪ x 37% x 1.14 חודשים =2,151 ₪. תקופה ו': הפסד שכר חלקי בשיעור 28% לתקופה של 2 חודשים נוספים: 5,100 ₪ x 28% x 2 חודשים =2,856 ₪. תקופה ז': הפסד שכר חלקי בשיעור 19% לתקופה של 26 חודשים: 5,100 ₪ x 19% x 26 חודשים =25,194 ₪. (בתוספת ריבית ממחצית התקופה) = 26,000 ₪ (מעוגל). תקופה ח': הפסד שכר חלקי בשיעור 10% לתקופה של ליתרת התקופה - 8 חודשים: 5,100 ₪ x 10% x 8 חודשים =4,080 ₪. (בתוספת ריבית ממחצית התקופה) = 4,100 ₪ (מעוגל). סה"כ הפסד השתכרות לעבר: 93,480 ₪ - הפסד כושר השתכרות בעתיד 31. הפיצוי בגין הפגיעה בכושר השתכרות התובע לעתיד יהא כדלקמן: 7,500 ₪ x 10% x 293.49 מקדם ההיוון של 44 שנה (עד גיל 67) = 220,117 ש"ח. הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים 32. כיום (החל מ- 1/1/2017) עומד שיעור הפיצוי בגין ראש נזק זה על 12.5%, היינו סך: 12.5% * 313,597 ₪ =39,200 ₪. כאב וסבל 33. הפיצוי בגין נזק לא ממוני כולל 13 ימי האשפוז עומד על סך של 31,544 ₪. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 34. בסיכומיו טען התובע, כי עקב התאונה הוא נזקק לעזרת צד ג', אשר ניתנה לו לטענתו על ידי בני משפחתו, לרבות על ידי אמו . התובע לא הביא ראיות מטעמו אך הביא לעדות את אמו פירטה כיצד סייעה לו לאחר התאונה. לטענתו, יש לפסוק בגין רכיבים אלו סכום גלובלי, בהתחשב בנכות הצמיתה שנותרה אצלו והכאבים וההגבלות מהם סובל עד היום. כן, יזדקק, לטענתו, למעקב רפואי ועזרת הזולת בעתיד. התובע עותר לפיצוי בגין הרכיבים הנ"ל בסך של 60,000 ₪ (ראו סעיף 80 לסיכומי התובע). מה גם, לטענת התובע, נגרמו לו הוצאות רפואיות רבות בגין טיפולים רפואיים להם נזקק, לרבות תרופות ואביזרים לסייע לו בהליכה וכדו'. בנוסף, נזקק התובע לשירותי נסיעה מיוחדים. התובע לא נהג לשמור את כל הקבלות בגין ההוצאות, אך צירף קבלות חלקיות לתצהירו. התובע עותר לפסוק לו בגין רכיב ההוצאות אלו סכום גלובלי בסך של 50,000 ₪. מנגד, לטענת הנתבעת, יש לפסוק לתובע בגין רכיב זה 10,000 ₪. 35. בענייננו, לא הוצגה בפניי כל אסמכתא אשר תעיד על הוצאות בגין עזרת צד ג', ולא צורפו קבלות ו/או ראיות אחרות להוצאות שנגרמו לתובע. אולם, כבר נפסק כי, אין צורך לשמור כל קבלה, משברור שהנפגע נזקק לעזרת בני משפחתו, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6/1/2015), וע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/2005)). לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' (27/12/1973)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' (26/2/1985), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/1990)). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה. 36. התובע העיד אמו, באשר לעזרה לה נזקק עקב התאונה. האישה העידה בסעיפים 13 ו- 14 לתצהיר עדותה הראשית, כי: "13. הנני מצהירה כי אני עזרתי לבני עזרה ארוכה, מתמשכת, למשך תקופה ארוכה וקשה שנמשכה כיותר משנתיים מאז התאונה, בעיקר לאחר הניתוחים שהיה עושה, לא יכל לעשות פעולה אחת בלי עזרתי. וגם לאחר הניתוחים בתקופות שהתהלך עם קביים עזרתי לא בפעולות הקשות עליו תוך שהוא משתמש במכשיר תומך ברך וכו'. 14. העזרה הייתה בעל הפעולות, יומיומיות, כולל הלבשה, הפשטה, להתקלח, להתנייד, שירותים וכו'... העזרה שניתנה לו בשל מוגבלותו הייתה עזרה צמודה למשך כל שעות היממה". בחקירתה הנגדית לא נחקרה העדה לגבי היקף העזרה שניתנה לבנה, ובכך לא נסתרה גרסתה בעניין זה. 37. בהתחשב במגבלות הרפואיות שנותרו לתובע לאחר התאונה, לרבות קשיים ביציבות ובהליכה, סביר להניח כי התובע אכן נזקק לעזרת הזולת בתפקוד לאחר התאונה, במיוחד ובאופן מוגבר יותר, מספר חודשים סמוך לאחר התאונה. לפיכך, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה, לעבר ולעתיד, על סך 15,000 ₪. הוצאות רפואיות ונסיעות 38. באשר להוצאות הרפואיות והנסיעות, אין בידי לקבל הפיצוי לו עותר התובע. בחקירתו הנגדית העיד התובע לגבי הוצאות רפואיות: "ש. אתה טוען שהיו לך הוצאות רפואיות, על איזה טיפולים שילמת כסף? ת. הייתי משלם לפסיכיאטרית על הטיפול וגם על התרופות. ש. איפה הקבלות? ת. עם העו"ד. ש. פנית לביטוח לאומי שישיבו לך הוצאות שהוצאת על טיפולים רפואיים בגלל התאונה? ת. (אין תשובה) לאחר שאני שומע את השאלה שוב, אני משיב שלא הלכתי" (עמ' 15 ש' 28 עד 33). 39. אין מקום לפסוק פיצוי כלשהו בגין הוצאות רפואיות, משאלו מכוסות ע"י קופת חולים, ומשהוצגו ראיות חלקיות להוצאות כאלו, הרי התובע אמור היה לקבל החזר מהמל"ל. אך התובע משום מה וויתר על זכותו לפנות למל"ל ולקבל את הפיצוי בגין ההוצאות הרפואיות שנגרמו עקב התאונה. מכל מקום, התובע לא הניח תשתית ראייתית מספקת, כי הוא נדרש בעבר ו/או יידרש בעתיד לטיפולים שאינם ממונים בסל הבריאות ואינם מכוסים ע"י קופת חולים. 40. עם זאת, ומשאין חולק כי התובע נזקק לטיפולים ומעקבים רפואיים, יהא זה נכון לפסוק לו פיצוי על דרך האומדנה ולשם "שמירה על האיזון הראוי" (ראה, לדוגמא: ע"א 307/77, מור נ' עזבון המנוח שעיה בוץ, פ"ד לב(1) 654 (1978); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ת.א. (תל-אביב-יפו) 394/98, אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2006); ת.א. (תל-אביב-יפו) 1616/04, שרף נ' אסותא -מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)). 41. באשר להוצאות נסיעה, אומנם לא הוצגה על ידי התובע ולו בדל ראייה המעידה על הוצאות הנסיעות. אולם, משניתן להיווכח מהתיעוד הרפואי הרב והמעקב הרפואי הממושך, כי התובע אכן נשא בהוצאות נסיעה מוגברות, יש מקום לפסיקת פיצוי על דרך האומדנה. לאור האמור, הנני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין הוצאות רפואיות ונסיעות, לעבר בלבד, על סך 5,000 ₪. אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד. ניכויים/תגמולי המל"ל 42. אין מחלקות בין הצדדים כי יש לנכות סכום דמי הפגיעה ומענק נכות שקיבל התובע מהמל"ל בסך של 42,948 ₪. סוף דבר 36. הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, פיצויי בגין נזקיו כדלקמן: א. הפסד שכר לעבר 93,480 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד 220,117 ₪ ג. הפסדי פנסיה 39,200 ₪ ד. נזק לא ממוני (כאב וסבל) 31,535 ₪ ד. הוצאות נסיעה ורפואיות 5,000 ₪ ה. עזרת צד ג' לעבר ועתיד 15,000 ₪ סה"כ 404,150 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל: 42,948 ₪ יתרת הפיצוי = 361,200 ₪. לסכום הנ"ל יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק, והוצאות משפט בסך 1,500 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע באמצעות בא כוחו, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ברכייםפיקה (ברך)תאונת דרכיםשבר