נפתחו על ידי שני המערערים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל לביצוע שני שיקים על סכום כולל של 805,000 ₪ שהמשיב חתום על גבם בחתימת ידו. למשיב ניתנה הרשות להתגונן בשני התיקים ולפיכך הסכימו הצדדים לאחד את הדיון, הואיל ושניהם מתייחסים לאותה פרשה עובדתית. ג. בתמצית הדברים יצויין, שביום 15.3.04 חתמו המערערים על הסכם לפיו רכשו שטח של 10 דונם מחלקה 3 גוש 18846, אדמות כרמיאל, שבבעלות מר רשיד ספורי, בתמורה לסך של 130,000 דולר. המשיב הוא שהכין את זיכרון הדברים, עליו חתמו הצדדים לעסקה, ואולם בטרם השלמתה ברישום, נודע למערערים ולבא כוחם דאז (עו"ד טרביה), כי המשיב ביחד עם אדם נוסף, העוסק בתיווך מקרקעין, ביצעו, בתיאום עם בעל המקרקעין (ספורי), עסקאות נוספות, הנוגדות את העסקה שנעשתה עם המערערים. לכן מיהר בא כוחם דאז, של המערערים, לרשום הערת אזהרה על המקרקעין לטובתם. ד. במקביל פנו המערערים לבעלים של החלקה, מר ספורי, אשר הפנה אותם אל המשיב ואל המתווך, מר ג'בור. בהמשך לכך נחתם, ביום 16.4.04, זכרון דברים בו סוכם על ביטול העסקה וזאת כנגד התחייבותם של עו"ד חמאיסי, עו"ד אבו ריא, המתווך ג'בור והמשיב לשלם למערערים את התמורה שהם שילמו בגין העסקה (130,000 דולר), ועוד סך של 45,000 דולר בגין חוב של המתווך ג'בור כלפי המערערים, כל זאת כנגד ביטול העסקה וויתור של המערערים על כל טענה כלפיהם. ה. סוכם באותו מפגש, מיום 16.4.04, כי להבטחת פירעון שני השיקים שישולמו למערערים בגין הסכומים הנ"ל, יירשם משכון ראשון לטובתם, על שתי חלקות מקרקעין. במעמד הפגישה, משך עו"ד חמאיסי שיק מחשבונו ובחתימתו, לטובת חמזה חמזה ע"ס 400,000 ₪ ז.פ. 15.7.04, ואילו עו"ד אבו ריא משך שיק מחשבונו ובחתימתו לטובת חאלד חמזה ע"ס 405,000 ₪ ז.פ 15.7.04. כל אחד משני עורכי הדין חתם על גב השיק של האחר כערב לפרעונו, ואלה הם השיקים שבגינם נפתחו שני תיקי ההוצל"פ נשוא הדיון. ו. בעקבות כך, נחתם עוד באותו יום (16.4.04) זכרון דברים נוסף בין המערערים לבין הבעלים של החלקה, מר ספורי, בו צויין כי התמורה ששולמה בגין העסקה הוחזרה למערערים, ולאור כך מתחייבים הם לבטל את הערת האזהרה הרשומה לטובתם על מקרקעין אלה. ז. המשיב לא נכח בישיבת 16.4.04 ולא חתם על ההסכם הנ"ל. מגרסתו של המשיב עלה, שעוד בשנת 2002 ביקשו עו"ד אבו ריא, ביחד עם המתווך ג'בור, לקדם עסקת חליפין של הקרקע השייכת למר ספורי, בחלקה 3, ששטחה הכולל הוא 48 דונם (ואשר לימים רכוש המערערים 10 דונם ממנה) - כנגד חלקות קרקע בסכנין השייכות למינהל מקרקעי ישראל. כדי לממן את הכספים הדרושים לרכישת כל החלקה של מר ספורי, החלו עו"ד אבו ריא והמתווך ביחד עם עו"ד טרביה לשווק את חלקות המינהל שבסכנין לרוכשים פוטנציאליים באמצעות מכירת הקרקע של מר ספורי לאנשים המעוניינים ברכישת קרקעות המינהל בסכנין, לצורך ביצוע עסקת החליפין בבוא היום עם המינהל, כל זאת מתוך ציפייה להנבת רווח כספי מן ההפרש שבין הקניה למכירה. ח. מבין הרוכשים הפוטנציאליים שאותרו היה מר ודיע חמזה, שביקש משיקוליו לבצע את העסקה בשמם של המערערים ולא בשמו הוא. ביום 29.8.02 נערך הסכם בין מר ספורי לבין עו"ד טרביה כנאמן, וזאת בנוכחות המשיב והמתווך ג'בור. לפי הסכם זה, רכש עו"ד טרביה את כל חלקות הקרקע של מר ספורי, בנאמנות, עבור רוכשים שונים כנגד 632,450 דולר, כאשר סך של 125,000 דולר ששולם כתשלום ראשון, הוא הסכום ששולם ע"י ודיע חמזה בגין חלקו בחלקה. ט. בשלב מסוים נכשלה עסקת החליפין ובמקומה עלתה הצעה אחרת לפיה בתמורה לכל החלקה של מר ספורי, יירכשו 13 מגרשים בשכונת "בנה ביתך" בכפר כנא, מגרשים שבבעלות הימנותא וקק"ל. בהמשך, נכנסו לתמונה גם עו"ד חמאיסי אשר ביחד עם עו"ד אבו ריא ועורך דין נוסף, ביקשו למכור את יתר המגרשים של כפר כנא שטרם נמכרו, וכן לגבות כספים ממי שטרם שילמו את מלוא התמורה, ולהחזיר לודיע חמזה ורוכשים נוספים כמותו, את הכספים ששילמו, ובנוסף, לממן את הוצאות המיסים, ולשלם למר ספורי את יתרת כספי המכירה המגיעים לו. י. בינתיים הצליח עו"ד טרביה לשכנע את מר ספורי לחתום ביום 15.3.04 על הסכם לפיו נמכרו לודיע חמזה, באמצעות המערערים, 10 דונם מחלקתו - זהו ההסכם שאליו כבר התייחסנו בפתח דברינו, ועו"ד טרביה אף רשם הערת אזהרה לטובת המערערים ביחס למקרקעין אלה. ואולם, הדבר עורר את התנגדות עו"ד חמאיסי ועו"ד אבו ריא הואיל ורישום הערת האזהרה היה בו כדי להכשיל את ביצוע עסקת החליפין המתייחסת לחלקת הקרקע של מר ספורי בשלמותה. לפיכך, התנהל משא ומתן, שלעיתים גם המשיב נטל בו חלק, במטרה להביא להסרת הערת האזהרה, תוך הבטחת זכויותיהם של המערערים (או למעשה זכויותיו של ודיע חמזה שעמד מאחוריהם). יא. לדברי המשיב, בסופו של דבר, עו"ד אבו ריא ועו"ד חמאיסי הציעו מתן בטחונות אישיים שלהם בדמות שני השיקים נשוא ההסכם מיום 16.4.04, לרבות המשכון על שתי חלקות מקרקעין, וכנגד בטחונות אלה בוטלה הערת האזהרה. יב. לטענת המשיב, ההסכם מיום 16.4.04 נעשה ע"י עו"ד חמאיסי ועו"ד אבו ריא ללא ידיעתו וללא הסכמתו. בהמשך, ביום 19.5.04, נחתם הסכם בין מר ספורי לעו"ד חמאיסי לפיו רכש ממנו האחרון את כל החלקה בנאמנות עבור כל הרוכשים בפועל. ביום 13.7.04 הצליח המשיב להשיג הסכמה עקרונית של הימנותא לביצוע עסקת החליפין אם יתמלאו התנאים שהציבה. לכן, מתוך רצונו להביא לסיום העסקה, הסכים המשיב למשכן את שתי החלקות השייכות לו, שפרטיהן צויינו בהסכם מיום 16.4.04, להבטחת התשלום של עו"ד אבו ריא ועו"ד חמאיסי למערערים. יג. ביום 21.7.04 פגש עו"ד טרביה, בא כוחם הקודם של המערערים, את המשיב במשרדו (הכוונה: של המשיב) וביקש ממנו למסור לו שטרי משכון להבטחת התשלום. באותו מעמד הציג עו"ד טרביה את שני השיקים למשיב וביקש ממנו לחתום כערב לפרעונם כדי שמרשו (ודיע חמזה) יסכים ליתן אורכה לשני עורכי הדין להשלים את העסקה ולמכור את המגרשים. יד. באותו יום (21.7.04) פתח עו"ד טרביה את שני תיקי ההוצל"פ נשוא הדיון לביצוע השיקים. האחד, כנגד עו"ד חמאיסי והשני כנגד עו"ד אבו ריא, וזאת לאחר שהשיקים הוצגו לפירעון וחוללו מחמת העדר כיסוי מספיק. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 28.7.04, צורף המשיב כחייב בתיקי ההוצל"פ. טו. במאי 2005 שילם עו"ד אבו ריא לודיע חמזה סך של 60,000 דולר, ועקב כך תיק ההוצל"פ נסגר כנגדו, ובנוסף הוא הופטר מערבותו בתיק ההוצל"פ השני. טז. טענת המערערים כלפי המשיב הייתה שהוא חב בתשלום סכום שני השיקים, בניכוי הסך של 60,000 דולר ששילם עו"ד אבו ריא, לאחר פתיחת תיק הוצל"פ. המשיב מצדו טען, כי הסכים לערוב לפירעון השיקים בערבות "רגילה" לפי חוק הערבות, ולא מכוח פקודת השטרות, ולכן, לטענתו, הדרך הנכונה הייתה לתבוע אותו בתביעה אזרחית, אך לא לצרפו כחייב בתיקי ההוצל"פ. יז. בפני בית משפט קמא נפרשה מסכת הראיות בשלמותה. אחת המחלוקות בין הצדדים הייתה האם חתם המשיב על שני השיקים ביום 21.5.04 בפני עו"ד טרביה ובפני ודיע חמזה, כגרסת המערערים, או שמא חתם הוא עליהם, כגרסתו, ביום 21.7.04, במועד חתימת שטרי המשכון, כשבאותו יום עצמו נפתחו תיקי ההוצל"פ נגד עו"ד חמאיסי ועו"ד אבו ריא, ומכאן גם נובע ששיקים אלה נחתמו ע"י המשיב לאחר שכבר הוצגו לפירעון. יח. בית משפט קמא מציין בפסק דינו, שקיימים בחומר הראיות היבטים לכאן ולכאן בנוגע לעיתוי חתימת המשיב על שני השיקים, אך ההכרעה בסוגיה זו אינה דרושה כדי להשפיע על גורל התביעה. יחד עם זאת, הוסיף בית משפט קמא, שלא ניתן לקבל טענה מפי המשיב שלפיה הוא חתם על השיקים לאחר שנפתחו לגביהם תיקי ההוצל"פ, הואיל ובנוסף לחותמות הבנקים נתווספה גם חותמת לשכת ההוצל"פ, דבר שלא יכול היה להיעלם מעיניו של המשיב. כן ציין בית משפט קמא, שקשה להלום שהמשיב כעורך דין ותיק במקצועו, ומצוי בתחום ההוצל"פ, יחתום על שיקים מחוללים מבלי להבחין בכך. יט. סוגיה נוספת שבית משפט קמא דן בה היא האם חתימת המשיב היא חתימת עושה שטר או מסב שטר, כטענת המערערים, או כערב לפירעון השיקים, מכח חוק הערבות, כטענת המשיב. כ. במחלוקת זו קבע בית משפט קמא, כי הוכח בפניו, מעבר לנדרש במבחן ההסתברות, כי חתימת המשיב על השיקים הייתה חתימת ערב לכל דבר ועניין, וערבותו של המשיב היא ערבות אוואל לפי סעיף 57 לפקודת השטרות. לכן, לא הייתה מניעה מלצרף את המשיב כחייב לתיקי ההוצל"פ - מבלי שהיה צורך להגיש כנגדו תביעה אזרחית רגילה. כא. בית משפט קמא הוסיף וקבע, שחתימת המשיב כערב לפרעון שני השיקים, כמו גם חתימתם של עו"ד חמאיסי ועו"ד אבו ריא, אינה נובעת מן ההסכם מיום 16.4.04 ואינה מעוגנת בו. התחייבויותיו של המשיב כלפי המערערים, כך קבע בית משפט קמא, מתמקדות בערבות כלפי המערערים לפירעון השיקים נשוא הדיון, ותו לא. כב. בהמשך, ולאחר שבחן את הראיות הרלבנטיות ואת טענות הצדדים, הגיע בית משפט קמא למסקנה לפיה יש לפטור את המשיב מערבותו, וזאת על בסיס שלושה נימוקים: האחד: מחיקת עו"ד אבו ריא כחייב, נתון שמפקיע את ערבותו של המשיב לחיוביו, שהרי משהופטר החייב העיקרי מופטר גם הערב. השני: הפסקת כל הליכי הגבייה כנגד עו"ד חמאיסי זה מכבר, וללא הצדק סביר, ולמעשה ללא הצדק כלשהו. השלישי: שאלת יתרת החוב שטרם סולקה, אם אכן נותרה כזו, לאחר שהתברר כי המערערים קיבלו כספים מעו"ד חמאיסי, מעבר למה ששילם להם עו"ד אבו ריא. כג. מציין בית משפט קמא, כי הפסקת ההליכים כנגד עו"ד חמאיסי, הייתה לאחר שהמערערים קיבלו ממנו כספים לסילוק החוב כלפיהם, למעט סך 15,000 דולר שטרם שולמו. בנסיבות אלה, בהן יתרת החוב כלפי המערערים עומדת על 15,000 דולר בלבד, כשהמערערים ממאנים לפעול בהליכים כנגד עו"ד חמאיסי, אף שהוא מושך השיק, אין מקום, כך קבע בית משפט קמא, לחייב את המשיב בתשלום יתרת החוב במקומו. לפיכך, דחה בית משפט קמא את התביעה בשני התיקים המאוחדים כנגד המשיב, וכן הורה על מחיקתו מתיקי ההוצל"פ. כד. למרות דחיית התביעה נמנע בית משפט קמא מלחייב את המערערים בהוצאות המשפט של המשיב וזאת נוכח סגנון הניסוח הבוטה בו נקט המשיב בחקירותיו הנגדיות ובסיכומיו כלפי חלק מן העדים. כה. המערערים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורם המפורט מונח בפנינו. תמצית טענתם של המערערים היא שקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא שגויות ואינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהובאו. כו. שני הצדדים הגישו בפנינו עיקרי טיעון ותיקי מוצגים, ובישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 19.11.13 הוספנו ושמענו את תמצית טיעוניו בעל פה של ב"כ המערערים. בהמשך קבענו בהחלטתנו שלא ראינו מקום לבקש את תגובתו של המשיב. כז. נקדים את המאוחר ונציין כי מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות. כח. מעיון בהודעת הערעור עולה, כי רוב מניינן ובניינן של טענות המערערים הינן טענות במישור העובדתי, תוך התפלמסות עם קביעות עובדתיות וממצאים שבמהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כט. ההלכה הפסוקה קובעת מפורשות, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו ע"י הערכאה דיונית, לה הייתה ההזדמנות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים שהופיעו בפניה, עיינו: ע"א 9070/04 חסן נ' חסן, מיום 11.3.07, פיסקה 7 של פסק הדין, ע"י כב' השופטת א. חיות. ע"א 3301/08 מנשה פטל נ' עו"ד שמעון אורי, מיום 23.8.09, פיסקה 67 של פסק הדין. ע"א 288/08 מאיר לוין נ' אהרון בלום, מיום 8.11.09, פיסקה 9 של פסק הדין. ע"א 6203/07 אסעד אסחאק קרדוש נ' חברת קרדוש ושות' בע"מ, מיום 4.2.10, פיסקה 14 של פסק הדין. ל. אכן, קיימים, כמובן, יוצאים מן הכלל, אך לא זה המקרה שבפנינו. בית משפט קמא צלל לעומק התשתית הראייתית שהונחה בפניו, פירט בהרחבה את העדויות השונות, ניתח ובחן אותן, ונימק היטב את קביעותיו העובדתיות שעליהן נסמכו מסקנותיו המשפטיות. נתנו דעתנו לטענות שהעלו המערערים בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, ובטיעון בעל פה בפנינו, אך לא שוכנענו שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא טעות שיהא בה כדי להצדיק התערבותנו. קביעותיו ומסקנותיו המנומקות של בית משפט קמא מעוגנות היטב בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, לרבות התרשמותו מן העדים השונים שהופיעו בפניו, ומבוססות על אדני החוק וההגיון. לא. נוסיף, כי למעשה אף ניתן היה לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם להוראת תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הואיל ואין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין. הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בה טעות שבחוק. לב. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מורים בזאת על דחייתו של הערעור. המערערים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. הוצאה לפועלשיקים