הורשע על פי הודאתו, בשתי עבירות של סחר בסמים ובעבירה אחת של תיווך זאת לאחר שבשני מקרים מכר המערער לסוכן משטרתי כמויות של כ-100 גרם ו-50 גרם חשיש, תמורת סכום כולל של 3,200 ₪, ובמקרה שלישי תיווך בעסקה לרכישת כ-100 גרם חשיש. לאחר הרשעתו של המערער נתבקש שירות המבחן להכין תסקיר בעניינו בטרם ייגזר עונשו. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן טענו הצדדים לעונש. במסגרת זו טענה המשיבה, כי בנסיבות העניין היא עותרת למאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, אשר ניתן יהיה לריצוי בעבודות שירות; לצו מבחן לשנה; ולמאסר על תנאי. מנגד, ביקש ב"כ המערער לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעתו של המערער. זאת, בייחוד על רקע העובדה שהמערער התגייס לצה"ל לאחר ביצוע העבירות; כי מסגרת זו מהווה עבורו את השיקום הטוב ביותר; וכי הרשעתו עלולה לגרום לכך שהוא לא יוכל להשלים את השירות הצבאי. לאחר השמעת הטיעונים לעונש העלה בית משפט קמא בפני הצדדים את הקושי שהוא רואה בהימנעות מהרשעה במקרה זה, ואת העובדה שהמשמעות של הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות היא דחיית התיק לפרק זמן ארוך בעוד המערער מצוי במעצר (מעצר שבא בעקבות הפרת תנאי השחרור מצידו של המערער). במצב דברים זה הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו ייגזרו על המערער שלושה חודשי מאסר ויום אחד, וכן מאסר על תנאי. בגזר דינו אימץ בית משפט קמא את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, גזר על המערער שלושה חודשי מאסר ויום אחד לריצוי בפועל, וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי. בית משפט קמא ציין, כי בנסיבות העניין אין הוא סבור שניתן להימנע מהרשעתו של המערער, אך נתן ביטוי לנסיבותיו המיוחדות הנוגעות למערער בתקופת המאסר שגזר עליו. המערער הגיש ערעור על גזר הדין. בהחלטה מיום 11.6.13 נתבקש ב"כ המערער להבהיר מהו נושא הערעור, וזאת לנוכח העובדה שגזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון שבו הסכימו הצדדים גם על העונש שייגזר על המערער, וממילא על הרשעתו. ב"כ המערער מסר בתגובה, כי המערער סיים לרצות את עונשו, וכי בעקבות הרשעתו והעונש שהוטל עליו החליטו שלטונות צה"ל להפסיק את שירותו הצבאי. במצב דברים זה טען ב"כ המערער, כי במסגרת הערעור הוא מבקש לערער על ההחלטה שלא לאמץ את עמדת שירות המבחן להימנע מהרשעתו של המערער. בהמשך לכך הגיש המערער גם בקשה להגשת ראיות חדשות בערעור: דו"ח סוציאלי מאת שירות המבחן מיום 3.6.13, ופרוטוקול הוועדה בצה"ל שהחליטה על שחרורו ממסגרת זו. המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה ובה הביעה את התנגדותה לה. נקבע, כי העניין יידון במסגרת הדיון בערעור. בראשית דבריו לפנינו טען ב"כ המערער, כי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת ישיבת הטיעונים לעונש שהתקיימה בפני בית משפט קמא, בנסיבות שבהן ניתנה, אינה מגבילה את זכותו של המערער מלערער על הרשעתו. ב"כ המערער טען בהקשר זה, כי טעה בית משפט קמא בכך שהעיר את הערותיו הן לעניין עצם הרשעתו של המערער והן לעניין העונש, וכי התערבותו של בית משפט קמא, אשר הובילה להסכמה אליה הגיעו הצדדים, לא הייתה במקום, ומשכך אין לראות בהסכמת הצדדים "הסדר טיעון סגור", שאין מערערים עליו אלא במקרים חריגים. ב"כ המערער מפנה בהקשר זה לפסיקה התומכת בעמדתו. לגופו של עניין טען ב"כ המערער, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ושל המערער, יש מקום לבטל את הרשעתו של המערער. ב"כ המערער הפנה לתסקיר שירות המבחן בו מתוארות נסיבות גדילתו הלא פשוטות של המערער, אשר גדל בחברה חרדית תוך עזובה רגשית, התנתק ממנה והחל להתחבר לחברה עבריינית. עם זאת, למרות כל אלה המערער עשה מאמץ להתגייס לצה"ל והחל לשרת כלוחם בחיל השריון. ב"כ המערער הדגיש את עמדת שירות המבחן לפיה המסגרת הצבאית היא המסגרת השיקומית הטובה ביותר עבור המערער, כי יש לאפשר לו להמשיך בה, וכי יש מקום להימנע מהרשעתו של המערער. ב"כ המערער ציין עוד, כי המערער הודה, לקח אחריות על מעשיו ולא ביצע כל עבירות נוספות. המשיבה טענה מנגד, כי יש לדחות את הערעור. ראשית טענה המשיבה, כי במקרה זה הגיעו הצדדים להסדר טיעון, אשר כלל גם הסכמה על העונש, ועל כן לא ניתן "לפתוח" כעת את ההסדר. עוד טענה המשיבה, כי בנסיבות המקרה שלפנינו ובהתחשב במהות המעשים שביצע המערער, אין מקום לסיום ההליך "ללא הרשעה". לבסוף טענה המשיבה, כי בפסיקה כבר נאמר שקיומו של עבר פלילי איננו השיקול הבלעדי והמכריע של שלטונות הצבא בבואם לבחון התאמה לשירות. לאחר ששמענו את טענות הצדדים, עיינו בחומר המונח לפנינו ושקלנו בדבר, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. מקובלת עלינו, עקרונית, עמדתה של המשיבה. ראשית, אין חולק על כך שבסיום ישיבת הטיעונים לעונש שהתקיימה בפני בית משפט קמא, ולאור הערות בית משפט קמא, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו ייגזרו על המערער שלושה חודשי מאסר ויום אחד לריצוי בפועל, וכן מאסר על תנאי. ברי, כי לא ניתן במסגרת ערעור להתנער מהסכמה זו אליה הגיעו הצדדים, ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור. שנית, גם לגופו של עניין, בהתחשב בנסיבותיו של התיק ובפרט במהות העבירות שבוצעו על ידי המערער, אין לומר כי זהו המקרה המצדיק לחרוג מן הכלל לפיו ביצוע עבירה גורר בעקבותיו הרשעה. ושלישית, ב"כ המערער לא הסתיר את העובדה כי מטרתו של ערעור זה, בעיקרו, היא לסייע למערער לשוב לשורות צה"ל לאחר שהוחלט לשחררו. בעניין זה נעיר, כי ההחלטה באשר להתאמתו או אי התאמתו של המערער למסגרת הצבאית מסורה, מטבע הדברים, לרשויות הצבא ולא לבית משפט זה. בפני המערער פתוחה הדרך לפנות אל גורמי הצבא בבקשה להחזירו לשירות. חזקה על גורמים אלה כי יפעלו על פי מיטב שיקול דעתם ויקבלו החלטה בעניין. לחיתום, אנו מוצאים לנכון לצטט בהקשר זה מהפסיקה שהגישה ב"כ המשיבה (ע"פ 2280/13 פלוני נ' מדינת ישראל, מיום 19.8.13): "מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי לנוער הנכבד, שלפיה הרשעתו של המערער, איננה צריכה בהכרח למנוע את גיוסו לשירות צבאי, שהרי, כפי שעלה אף בדיון בפנינו - עבר פלילי הוא רק שיקול אחד מני רבים בהחלטה של רשויות הצבא בדבר הגיוס לצה"ל וההצבה בו. לפיכך יש להניח כי רשויות הגיוס ישקלו עניינית את אפשרות גיוסו של המערער לצה"ל, בהתאם לאמות המידה המקובלות עליהן במקרים שכאלה ולנתוניו האישיים האחרים" סוף דבר. הערעור נדחה. המזכירות תעביר לצדדים העתק מפסק הדין. משפט פליליהרשעהתיווךסמיםסחר בסמים