המרצת פתיחה, בגדרה מבוקש לקבוע כי על המשיבות לקיים בחירות לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד במתכונת של בחירות חשאיות, אשר יתמודדו בהן רק מי שנכללו ברשימת המועמדים שנסגרה בחודש מאי 2012. המבקש הינו מועמד לכהונת נשיא בית הדין של הליכוד לפי רשימת מועמדים לתפקיד זה שנערכה לקראת כינוס ועידת הליכוד בחודש מאי 2012. בפועל, הבחירות לתפקיד זה לא נערכו באותה עת, אלא נדחו למועד אחר, פעם אחר פעם. הרשימה כללה בשעתו שלושה מועמדים, וכיום היא כוללת שניים בלבד, לאחר שאחד המועמדים הסיר לאחרונה את מועמדותו. ביום 2.6.2013 חוייבו המשיבות על ידי בית משפט זה, בגדרו של תיק ה"פ 13 - 01- 52489 נטוביץ נ' מפלגת הליכוד (להלן: "ענין נטוביץ"), לכנס בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 30.6.2013 את ועידת הליכוד לשם בחירת חברים למוסדות השונים של תנועת הליכוד, ובהם גם נשיאו של בית הדין. בין השאר נקבע בענין נטוביץ כי בחירת יו"ר הועידה תהיה מתוך רשימת המועמדים שפורסמו לקראת ועידת הליכוד שנערכה ביום 6.5.2012. לאחר מתן פסק הדין בענין נטוביץ הגיש אחד העותרים שם בקשה לתיקונו של פסק הדין. בין השאר הוא ביקש כי ייקבע שנשיאו של בית הדין ייבחר מתוך רשימת המועמדים שנסגרה בחודש מאי 2012. ביום 4.6.2013 נדחתה הבקשה בנימוק שהיא לא נכללה בסעדים שהתבקשו בתובענה שהוגשה שם. אגב אורחא ציינתי באותה החלטה כי הרציונל בענין אופן בחירתו של נשיא בית הדין מתוך רשימת המועמדים שנסגרה בעבר, זהה לזה של בחירת יו"ר הועידה. בעקבות פסק הדין בענין נטוביץ, החליטו המשיבות לכנס את ועידת הליכוד בימים 25.6.2013 ו- 30.6.2013 על מנת לבחור את חברי המוסדות של תנועת הליכוד. בחירת שופטי בית הדין של הליכוד ונשיאו של בית הדין נקבעה ליום 30.6.2013. לאחר שנודע למבקש כי בכוונתן של המשיבות לפתוח מחדש את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד, הוא פנה אל יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד בדרישה כי הבחירות לתפקיד נשיא בית הדין יהיו רק בין מי שנכללו ברשימת המועמדים שפורסמה בעבר. ביום 7.6.2013 החליט יו"ר ועדת הבחירות לדחות את הדרישה, בנימוק שהיא סותרת את הוראת ס' 120(א) לחוקת הליכוד. מכאן התובענה שלפניי. המבקש טוען כי החלטת יו"ר ועדת הבחירות של הליכוד עומדת בניגוד להחלטות שניתנו בענין נטוביץ, ולגופו של ענין היא אינה מוצדקת, משום שכל מי שרצה להציג את מועמדותו לתפקיד נשיאו של בית הדין יכול היה לעשות כן בחודש מאי 2012 ומשלא עשה כן, איננו יכול לטעון כיום כי קופחה זכות כלשהי שעמדה לו. בנוסף, מי שייבחר כנשיאו של בית הדין יהפוך מעצם כך לשופט בבית הדין וסדר הדברים הנכון הוא שתחילה ייבחר נשיא לבית הדין, ורק לאחר מכן ייבחרו ייתר שופטיו. המשיבות טוענות במסגרת התשובה שהגישו כי דין התובענה להדחות, שכן לפי ס' 120(א) לחוקת הליכוד, נשיאו של בית הדין צריך להבחר מבין השופטים שייבחרו לכהונה בבית הדין של הליכוד, והמבקש טרם נבחר לתפקיד זה. המשיבות מאשרות כי בבחירות שתוכננו להערך בחודש מאי 2012, שלושת המועמדים לכהונת נשיאו של בית הדין לא נמנו כלל על שופטי בית הדין, אך לטענתן, הבחירות אז היו "בחירות מיוחדות" לפי ס' 120(ב) לחוקת הליכוד, שנועדו להשלים את מכסת בית הדין שלא היתה מלאה. עוד טוענות המשיבות כי קבלת התביעה תפגע בזכותם היסודית של השופטים שייבחרו בועידה הקרובה להציג את מועמדותם לכהונת הנשיא, בניגוד לאמור בס' 18א' ו- 120(א) לחוקה. התובענה נקבעה לדיון באולם, בגדרו השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל פה. דיון לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להדחות, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן. ס' 120(א) לחוקת הליכוד קובע: "הוועידה תבחר, על בסיס אישי, חבר שופטים לבית הדין של התנועה שלא יעלה על חמישה עשר חברים, מהם ייקבע חבר אחד כנשיא בית הדין ושניים כחברי נשיאות בית הדין." ברור איפוא כי לא יכול להבחר לנשיא בית הדין מי שלא נבחר תחילה כשופט בבית הדין. בעניננו, אין מחלוקת כי המועמדים לכהונת נשיאו של בית הדין לפי הרשימה שנסגרה בחודש מאי 2012, כלל לא היו שופטים בבית הדין של הליכוד באותה עת, ואין כל ודאות כי ייבחרו כשופטים בבית הדין של הליכוד בבחירות הצפויות להערך ביום 30.6.2013, אם יעמידו עצמם לבחירה. ממילא גם ברור כי רשימה זו אינה יכולה להיות תקפה כיום, בבחירות הניצבות בשער, עת צפויים להבחר 15 שופטים חדשים לבית הדין של הליכוד, שיחליפו את השופטים המכהנים הבודדים שנותרו עדיין בבית הדין של הליכוד ואשר נבחרו לתפקידם זמן רב לפני כינוס הועידה הנוכחית. באותה מידה ברור, לפי הוראות החוקה, כי מי שרוצה להבחר כיום לתפקיד נשיא בית הדין של הליכוד, חייב תחילה לעבור את המשוכה של בחירה כשופט בבית הדין. אם התובענה תתקבל, פירושו של דבר הוא שחברי הועידה ייאלצו לבחור לתפקיד נשיא בית הדין, אחד מבין שני מועמדים בלבד, שכלל לא ייאלצו להתמודד על כהונה כשופטים בבית הדין, ואשר אין לדעת מראש אם אכן היו נבחרים לתפקיד של שופט בבית הדין לו היו מתמודדים עליו. בענין זה טען המבקש כי עצם הבחירה לתפקיד נשיאו של בית הדין הופכת את הנבחר לשופט מן המנין בבית הדין. אינני מקבל טענה זו. ראשית, אין לה כל תימוכין בלשונה של חוקת הליכוד. שנית, היא אינה מתיישבת עם תכליתה של ההוראה הקובעת כי נשיאו של בית הדין ייבחר מתוך שופטיו, שנועדה להבטיח כי רק מי שהוא שופט בבית הדין יוכל להבחר לתפקיד של נשיא. נתתי דעתי לכך שבשעתו, בחודש מאי 2012, סברו המשיבות כי אין כל מניעה לבחור לכהונת נשיאו של בית הדין את מי שלא נמנה כלל על שופטי בית הדין. המבקש מוצא בכך חיזוק ואישור לטענתו היום, לפיה אין כלל צורך להבחר לכהונת שופט בבית הדין על מנת להבחר גם לנשיאו. יצויין כי המשיבות ערות לקושי זה שמציבה התנהלותן בעבר, אך לדידן, הבחירות שתוכננו להערך בחודש מאי 2012 היו בחירות מיוחדות, קרי, בחירות המוסדרות בס' 120(ב) לחוקת הליכוד. סעיף זה קובע: "המרכז רשאי להשלים את מכסת בית הדין, אם זו אינה מלאה כאמור בסעיף קטן (א)." יצויין כי בית הדין הנוכחי של הליכוד כולל כיום שישה חברים בלבד (וייתכן שרק ארבעה) ולכן לדידן של המשיבות, מכוחו של ס' 120(ב) ניתן היה לבחור נשיא שלא היה כלל שופט בבית הדין, במסגרת אותה השלמה של שופטים חסרים. לטעמי, עמדה זו של המשיבות היתה שגוייה בשעתו, ואין מקום להסתמך עליה בקביעת המצב החוקי דהיום. במה דברים אמורים- ראשית לכל, הוראת ס' 120(ב) כלל לא חלה שעה שמתכנסת ועידת הליכוד, אלא רק לאחר שהועידה מתפזרת, והופכת להיות מרכז הליכוד. טעמו של דבר הוא שהסמכות לפי ס' 120(ב) לחוקה מוקנית למרכז ולא לועידה, וכידוע, לפי ס' 51 ו- 52 לחוקת הליכוד, לאחר פיזורה של הועידה, חבריה הופכים להיות חברי המרכז. הואיל ובחודש מאי 2012 כונסה ועידת הליכוד, ולא המרכז, ממילא לא היה ניתן לעשות שימוש בהוראת ס' 120(ב) כדי למנות שופטים חדשים לבית הדין. זאת ועוד, אין כל הגיון למנות שופטים מכוחו של ס' 120(ב) לחוקה, שלא נועד אלא להשלים שופטים שחסרים, בבחינת "עזרה ראשונה" לאחר שהועידה כבר התפזרה, שעה שמכונסת ועידת הליכוד שאחד מתפקידיה הוא לבחור עד 15 שופטים חדשים לכהונה בבית הדין לפי ס' 120(א) לחוקה; שנית, גם כאשר נעשה שימוש בסמכות לפי ס' 120(ב) לחוקה, לא ניתן לעשות את אותה "קפיצת דרך" שעשו המשיבות בשעתו, קרי, למנות לכהונת נשיא של בית הדין את מי שלא נבחר תחילה לכהונת שופט בבית הדין. אין למצוא בס' 120(ב) לחוקה כל עיגון לתיזה פרשנית זו של המשיבות. על כן, שומה היה על המשיבות בחודש מאי 2012 לנהוג באחת משתי דרכים- או להעמיד לבחירה לתפקיד הנשיא אחד מבין השופטים שכיהנו באותה עת, או לבחור שופטים חדשים, שמתוכם ייבחר נשיאו של בית הדין. כך או אחרת, אינני סבור שראוי כיום לאמץ עמדה העומדת בסתירה גמורה להוראותיה של חוקת הליכוד, רק משום שבשעתו המשיבות עצמן לא נהגו כמתחייב מן החוקה. נתתי דעתי גם לדברים שכתבתי בענין נטוביץ בהחלטה מיום 4.6.2013, לפיהם הרציונל בענין אופן בחירתו של נשיא בית הדין מתוך רשימת מועמדים שנסגרה בעבר, זהה לזה של בחירת יו"ר הועידה. דברים אלה נאמרו אגב אורחא, משום שלגופו של ענין הבקשה ההיא נדחתה, בלא שנדרשה כלל תשובת המשיבות. זאת ועוד, באותה עת לא הוצגה העובדה, שהובאה לפניי לראשונה כעת, שהמועמדים לכהונת הנשיא על פי אותה רשימה, כלל לא נבחרו קודם לכן לתפקיד שופט בבית הדין. אכן, כפי שציינתי בענין נטוביץ, משעה שהוגשה רשימה של מועמדים לבחירות, אין לבצע בה שינויים לאחר חלוף המועד לסגירת הרשימה, אלא שכלל זה איננו יכול להכשיר הפרה של הוראות החוקה, קרי, בחירה של נשיא לבית הדין שכלל איננו נמנה על חבר שופטיו. קל וחומר שאין מקום להפר את הוראות החוקה שעה שעומדים להבחר שופטים חדשים לבית הדין, מה שיאפשר בחירת נשיא מבין שורותיהם. לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש לפיה סדר הבחירה הנכון הוא בחירה תחילה של נשיא בית הדין ושל שני חברי הנשיאות שלצידו, ורק לאחר מכן בחירה של שאר שופטי בית הדין. על כך הוא מבקש ללמוד מהוראת ס' 120(ב) לחוקה, המסמיכה את המרכז למנות שופטים לבית הדין אם מכסת השופטים אינה מלאה, בעוד שנשיא בית הדין צריך להבחר על ידי הועידה. טענה זו עומדת בניגוד להוראותיה של חוקת הליכוד. אכן, למרכז הליכוד נתונה הסמכות למנות שופטים נוספים אם מכסת השופטים המכהנים אינה מלאה, אך מדובר בחריג ולא בכלל. הכלל הוא שהשופטים נבחרים על ידי ועידת הליכוד, ואילו מרכז הליכוד מוסמך לבחור שופטים במועד מאוחר יותר רק באותם מקרים שמכסת השופטים אינה מלאה. המבקש הוסיף וטען כי מי שרצה להתמנות לכהונת נשיא, יכול היה להציג את מועמדותו כבר בחודש מאי 2012 ולכן אין מקום לאפשר למועמדים חדשים להציג את מועמדותם כעת. אינני מקבל טענה זו, שכן אין זה מתקבל על הדעת להפר את הוראות החוקה ולכפות על חברי הועידה לבחור לכהונת נשיא בית הדין את מי שלא נבחר קודם לכן לכהונת שופט בבית הדין, רק בשל מחדלם של המועמדים החדשים שלא הציגו בשעתו את מועמדותם לתפקיד הנשיא. בהקשר זה יש לציין כי בשעתו לא פורסמה רשימה של מועמדים לכהונת שופטים בבית הדין, וממילא כל מי שחפץ בכך (וכשיר לכך), יכול גם היום להגיש את מועמדותו לתפקיד שופט בבית הדין. עוד טען המבקש כי ממילא לפי תקנון הבחירות שפורסם לאחרונה על ידי המשיבות, כל חבר ועידה נדרש לבחור לא יותר מאשר חמישה מועמדים לכהונת שופט בבית הדין ומתוכם אחד הוא מועמדו לכהונת הנשיא, כך שייתכן מצב שבו אותו מועמד כלל לא ייבחר בסופו של דבר כשופט בבית הדין, ונמצא שאותו בוחר הצביע לכהונת נשיא עבור מי שלא היה כשיר להתמנות לתפקיד נשיא. על כך יש להשיב שניתן היה אמנם לקבוע נוהל בחירה אחר וטוב יותר, למשל, הצבעה בשני שלבים כך שתחילה ייבחרו 15 השופטים ורק לאחר מכן, בהליך נפרד, ייבחר מתוכם הנשיא, אך מאידך, בית המשפט לא יתערב בשיקול דעתם של המוסדות המוסמכים לכך בתנועת הליכוד אלא מקום שאלה חרגו מסמכותם או שפגעו בעיקרי הצדק (ע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין, פ"ד לא(2) 265), והנוהל שנקבע איננו מצדיק התערבות כזו. זאת ועוד, הנוהל שנקבע, חרף חסרונותיו, מבטיח לפחות שלא יהיה מצב בו ייבחר לתפקיד הנשיא מי שלא נבחר לכהונת שופט בבית הדין. המבקש הוסיף וטען כי לפי ס' 120(ג) לחוקת הליכוד, יכול להבחר כנשיא בית הדין מי שהיה שופט בדימוס של בית המשפט העליון או המחוזי, ומכאן הוא מבקש ללמוד כי אין הכרח שהנשיא ייבחר מבין שופטי בית הדין. גם טענה זו דינה להדחות. ההקלה היחידה שמקנה ס' 120(ג) לחוקת הליכוד עם מי שהינו שופט בדימוס, היא הויתור על התנאי המוקדם של חברות בתנועת הליכוד. הא ותו לא. גם מי שהיה שופט בדימוס לא יכול להבחר כנשיא בית הדין אם לא נבחר תחילה כשופט בבית הדין. בשולי הדברים אציין, כי לנוכח העובדה שנוהל הבחירות אשר פורסם לאחר הגשת התובענה, קובע כי הבחירות תהיינה חשאיות, מתייתר הצורך לדון בחלק זה של התובענה. סוף דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל, התובענה נדחית. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. המרצת פתיחהבחירות