הסעה שלא כדין של תושב זר, לפי ס' 12א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 על פי האישום הראשון, ביום 25.7.09, הסיע המערער בכביש ירושלים - תל-אביב, סמוך למחלף שער הגיא, 16 מתושבי האזור, כשאין בידם אישורי שהיה כדין. על פי האישום השני, ביום 22.10.09, הסיע המערער בכביש מס' 1, סמוך למחלף לטרון, שני שוהים זרים כשאין בידם אישור שהיה כדין. במקרה הראשון הסיע המערער את התושבים ממקום הסמוך למחסום חוסאן (בצידו שבתחום מדינת ישראל) לכיוון תל אביב, בתשלום. במקרה השני הסיע המערער את התושבים הזרים מכיוון אשדוד-אשקלון לכיוון ירושלים. במסגרת הסדר הטיעון ביקש ב"כ המערער להפנות את המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן. ב"כ המשיבה לא התנגדה לבקשה, ואולם בהחלטתו מיום 10.3.13, דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי אין מקום להגשת תסקיר. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. עורך הדין שייצג את המערער בבית משפט קמא ואשר הגיש את הערעור בשמו של המערער, עו"ד שמואל זילברמן, טען בהודעת הערעור שהגיש, כי טעה בית המשפט קמא בסרבו להורות על קבלת תסקיר שירות המבחן, וזאת בניגוד להסכמת הצדדים במסגרת הסדר הטיעון. לטענת ב"כ המערער, יש לבדוק את אפשרות שיקומו של המערער, וזאת בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, ועל כן היה מקום להורות על קבלת תסקיר. ב"כ המערער טען בערעור שהגיש, כי הנסיבות המקלות שהוזכרו על ידי בית המשפט קמא, וביניהן: משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; התמשכות ההליכים שלא באשמת המערער; העובדה כי המערער מצא עבודה שאינה כרוכה בהסעת שוהים בלתי חוקיים - כשכיר בחברת הסעות - בה הוא מתמיד מזה שנתיים; והעובדה כי המערער נשוי ואב ל-5 ילדים, בהם תינוק שזה עתה נולד, מחייבת את בדיקת נסיבותיו האישיות של המערער על ידי שירות המבחן. ב"כ המערער הפנה את בית המשפט לפסק הדין שניתן בעפ"א 22782-07-11 פלונית נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (פורסם במאגרים, 16.4.12), שם הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מבחן בשלב הערעור לבחינת נסיבותיה של המערערת. עוד טען ב"כ המערער, כי העונש שהוטל על המערער הוא חמור וחורג מהענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. ב"כ המערער ביקש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא על מנת שזה יורה על קבלת תסקיר שירות המבחן או להורות על הגשת תסקיר בערכאת הערעור. לחילופין, ביקש ב"כ המערער להורות על קיצור משמעותי של עונש המאסר. בפתח הדיון שנערך בפנינו ביום 15.9.13, ביקש המערער להחליף את עורך דינו - עו"ד זילברמן -ולמנות במקומו את עו"ד איתן להמן. לאחר שבית המשפט שחרר את עו"ד זילברמן מייצוג המערער, טען בפנינו עו"ד להמן כי יש לראות באי התנגדות המשיבה להגשת התסקיר כהסכמתה לבקשה, שכן עניין זה עמד ביסודו של הסדר הטיעון. עוד טען ב"כ המערער, כי ישנם קטעים במסלולו של כביש מס' 1, בסמוך למקום בו נעצר המערער, אשר אינם נכללים בשטח מדינת ישראל ועל כן ייתכן שכלל לא נעברה עבירה על ידי המערער. לעניין זה הפנה ב"כ המערער את ביהמ"ש לת"פ (בי"ש) 1193/04 מדינת ישראל נ' איתן קרמר ( מיום 13.3.05), שניתן על ידי השופט אלכסנדר רון, שם זיכה בית המשפט את הנאשם מעבירה של הסעת תושבי האזור בתחומי היישוב נווה שלום שליד מחלף לטרון, אשר חלקו נמצא בשטח שלא ניתן להוכיח לגביו כי הוא נמצא בתחומי מדינת ישראל. ב"כ המערער ביקש שהות לצלם את חומר החקירה ולהודיע לבית המשפט מהן הנקודות המדוייקות בהן נעצר המערער. במקרה כזה, הודיע ב"כ המערער כי יבקש לחזור מההודאה שניתנה בהליך קמא. ב"כ המשיבה טען, כי נימוקי ב"כ המערער אינם מצדיקים לאפשר לו חזרה מההודאה שניתנה בהליך קמא בו היה המערער מיוצג. נטען, כי המערער הודה במסלול נסיעה רציף ולא בהימצאות בנקודה ספציפית ולכן אין משמעות לתחולת הריבונות הישראלית בנקודה בה נעצר דווקא. לגופו של עניין טען ב"כ המאשימה כי למערער עבר פלילי רלוונטי, כאשר האירועים נשוא הערעור בוצעו בהפרש של 3 חודשים האחד מהשני. האירוע השני אירע לאחר שהמערער כבר נחקר בעקבות האירוע הראשון. ב"כ המשיבה טען, כי המדינה לא הסכימה להגשת תסקיר אלא בחרה שלא להתנגד והותירה את העניין לשיקול דעתו של בית המשפט אשר החליט שבנסיבות העניין לא היה מקום לדחיה נוספת בתיק לצורך הכנת תסקיר. דיון כאמור, בדיון מיום 15.9.13 העלה בפנינו בא כוחו החדש של המערער טענה חדשה שלא נטענה בהליך קמא, לפיה ייתכן שהאירועים מושא כתב האישום לא התקיימו בתחומי מדינת ישראל. למעשה, מבקש ב"כ המערער לתקוף את הכרעת הדין עצמה. מהלך שכזה איננו אפשרי בהליך שלפנינו שכן הודעת הערעור שהגיש המערער מתייחסת לגזר הדין בלבד. מכל מקום, לא ראינו מקום לדחות את הדיון על מנת לאפשר לב"כ המערער לבדוק באיזה מקום בדיוק בנתיב נסיעתו נעצר המערער, שכן על פי כתב האישום המתוקן, בו הודה, הסיע המערער את השוהים הבלתי חוקיים מכיוון חוסאן לכיוון תל אביב ומכיוון אשדוד-אשקלון לכיוון ירושלים - מסלולים שאין חולק כי הם עוברים בתחומי מדינת ישראל. מכאן, שגם אם יצליח המערער להוכיח כי שתי הנקודות המסויימות בהן נתפס אינן נמצאות בתחומי מדינת ישראל, אין לכך נפקות שכן המערער הודה בהסעתם של השוהים הבלתי חוקיים במסלול העובר בתחומי מדינת ישראל ודי בכך בכדי להרשיעו בעבירות בהן הורשע. לא מצאנו לנכון גם להתערב בהחלטת בית המשפט קמא שלא להגיש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המערער, שהיה בן 27 בעת ביצוע העבירה. בית המשפט קמא ציין בפני ב"כ המערער בהליך קמא, כבר במעמד הצגת הסדר הטיעון, שאין בכוונתו לאפשר הגשת תסקיר שכן הנסיבות שהעלה, ביניהן מצבו המשפחתי והתעסוקתי של המערער אינן מצדיקות הגשת תסקיר וניתן להביאן במסגרת הטיעון לעונש. המערער לא ביקש לחזור בו מהסדר הטיעון באותו מעמד למרות שיכול היה לעשות כן באותו שלב טרם ניתנה הכרעת הדין. מבלי לפגוע באמור נוסיף כי החלטה זו של בית המשפט קמא מקובלת על מותב זה, היא אינה בלתי סבירה, ואין מקום להתערב בה. לטעמנו, לא ניתן גם לקבל את טענת ב"כ המערער לפיה יש לראות בהעדר התנגדות מצד המשיבה להגשת תסקיר כהסכמה, וממילא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. לעניין העונש: לא מצאנו לנכון לסטות מהעונש שקבע בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע כי מתחם הענישה בעבירות מסוג זה נע בין מאסר לתקופה של חודש ימים לבין מאסר לתקופה של 18 חודשים. המערער הורשע בעבר בשתי עבירות זהות בשנת 2005 בהפרש של חודשיים זו מזו. גם האירועים נשוא הערעור בוצעו בהפרש של 3 חודשים האחד מהשני, כאשר האירוע השני אירע לאחר שהמערער כבר נחקר בעקבות האירוע הראשון. בנסיבות העניין, ובשים לב לנסיבות לקולא העומדות לזכות הנאשם לרבות עבודתו הקבועה, הילד שנולד למערער והימנעותו מביצוע עבירות בארבע וחצי השנים האחרונות, מיקומו של המערער באמצע מתחם הענישה, מתקבל על הדעת. אשר על כן, דין הערעור להידחות והוא נדחה בזאת. משרד הפניםהסעת שב"ח (שוהה בלתי חוקי)חוקי הכניסה לישראלכניסה לישראל