##ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שדחתה בקשה לתיקון סוג הליך ולמתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, תוך קביעה שגויה בדבר היעדר זכות ערעור וסיכויי ערעור אפסיים.## ##סוג ההליך: ##ערעור ##הערכאה עליה מערערים: ##בית המשפט המחוזי בירושלים ##מספר התיק שבו ניתנה ההחלטה שעליה מוגש הערעור:##_________ ##תאריך מתן ההחלטה שעליה מוגש הערעור:##_________ ##המועד שבו הומצאה ההחלטה נשוא הערעור: ## [תאריך] ##המותב המוסמך לדון בערעור:##בית המשפט העליון ##סכום אגרת בית המשפט: ## [___ ש"ח] ##סכום הערובה:## [___ ש"ח] ##האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין בקשר לאותה מסכת עובדתית:## לא ##המועד האחרון להגשת הערעור:## [תאריך] ##א. הסעד שניתן או שהתבקש ולא ניתן בהחלטה שעליה מערערים ## 1. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המערער במסגרת בקשתו לתיקון סוג ההליך מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור, וכן דחה את בקשתו למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. 2. בית המשפט המחוזי קבע כי על המערער היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות, וכי המועד להגשת בקשה זו חלף. 3. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער בדבר זכות מהותית ויסודית להגשת ערעור, וכן את טענתו כי לשכת ההוצאה לפועל אינה בגדר בית משפט ועל כן החלטת בית משפט השלום ניתנה כערכאה ראשונה. 4. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הוצג כל טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, וכי סיכויי הערעור, גם אם תינתן ארכה, אפסיים. 5. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הסף, מבלי להיזקק לתגובת המשיבים, ואף שקל הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על המערער. ##ב. עיקרי ההחלטה שעליה מערערים ## 6. ההחלטה נשוא הערעור דחתה את ערעורו של המערער על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה את ערעורו על החלטת רשמת ההוצאה לפועל שדחתה את בקשתו לסגירת תיק הוצאה לפועל. 7. בית המשפט המחוזי קבע כי על פי סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, החלטת בית משפט השלום בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתנת לערעור לפני בית המשפט המחוזי רק ברשות שופט בית המשפט המחוזי, וכי המערער לא הגיש בקשת רשות ערעור. 8. בית המשפט המחוזי קבע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף, שכן החלטת בית משפט השלום התקבלה אצל המערער ביום 25.2.13. 9. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער כי פנייתו לבית המשפט הנה בהמשך לפנייה קודמת במסגרת תיק בר"ע _________, וכי יש לראות בהליך הנוכחי כהמשכה של בקשת רשות ערעור קודמת שנדחתה. 10. בית המשפט המחוזי בחן את סיכויי הערעור לגופו של עניין וקבע כי הם אפסיים, תוך התייחסות להחלטת בית משפט השלום שקיבלה את החלטת רשמת ההוצאה לפועל להמשיך בהליכים בתיק ההוצאה לפועל, וכן לדחיית טענות המערער בדבר תשלום החוב ואי התאמת סכום החוב לפסק הדין. ##ג. סיכום הטענות ונימוקי ההתנגדות להחלטה ## ##טעות מהותית בזיהוי סוג ההליך הנדרש ## 11. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי על המערער היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות, תוך התעלמות מהמהות האמיתית של ההליך ומהעובדה כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל אינה מהווה פסק דין של ערכאה ראשונה במובן המלא של המילה, המצדיק הגבלת זכות הערעור. קביעה זו מרוקנת מתוכן את זכות הגישה לערכאות ומטילה נטל בלתי סביר על אזרחים המבקשים לממש את זכותם לביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות. 12. בית המשפט קמא שגה בכך שלא נתן משקל מספק לטענת המערער בדבר זכותו המהותית והיסודית להגשת ערעור, כפי שמעוגנת בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, וזאת מבלי לבחון לעומק את ההשלכות של הגבלת זכות זו במקרה הספציפי, ובפרט כאשר מדובר בהחלטה בעלת השלכות כלכליות משמעותיות על המערער. 13. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מההבחנה המהותית בין החלטה של רשם הוצאה לפועל לבין פסק דין של בית משפט, וראה בהחלטת בית משפט השלום כערכאת ערעור שנייה, אף על פי שלמעשה היא שימשה כערכאה ראשונה לבחינת טענות המערער לגופן, ובכך יצר עיוות דין ופגע בזכותו של המערער לערעור מלא. 14. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל חל באופן גורף על המקרה דנן, מבלי לבחון את נסיבותיו הייחודיות של המקרה ואת השאלה האם אכן מדובר ב"פסק דין של בית משפט השלום בערעור" במובנו המצומצם, או שמא מדובר בהחלטה בעלת אופי שונה המצדיקה זכות ערעור רחבה יותר. 15. שגה בית המשפט קמא כאשר לא איפשר למערער לתקן את סוג ההליך, ובכך חסם בפניו את הדרך למיצוי זכויותיו המשפטיות, תוך התעלמות מהגישה המקובלת בפסיקה המעדיפה הכרעה לגופו של עניין על פני דחייה על בסיס טכני, ובפרט כאשר מדובר בטעות בתום לב של צד שאינו מיוצג על ידי עורך דין. ##טעות בהערכת סיכויי הערעור לגופו של עניין ## 16. שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי סיכויי הערעור אפסיים, מבלי לבחון לעומק את טענות המערער לגופן, ובפרט את טענותיו בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל מחמת טעות ואי התאמת סכום החוב לפסק הדין, טענות אשר לא זכו לבחינה מספקת בהחלטה נשוא הערעור. 17. בית המשפט קמא טעה בכך שהניח לחובת המערער כי טענותיו בדבר תשלום החוב נדחו מספר פעמים על ידי רשמי ההוצאה לפועל, מבלי לבחון האם דחיות אלו היו מוצדקות והאם המערער עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ובכך נתן משקל יתר להחלטות קודמות מבלי לבחון את נכונותן. 18. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו לטענת המערער בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל מחמת טעות, וראה בכך עניין שולי, בעוד שלמעשה מדובר בנקודה מהותית שיכולה להשפיע באופן דרמטי על חוקיות ההליכים שננקטו נגדו ועל עצם קיומו של החוב. 19. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי המערער לא הגיש רשימה של התשלומים ששילם, מבלי לבחון האם המערער נדרש להגיש רשימה כזו באופן פורמלי, והאם לא ניתן היה להסיק על התשלומים שבוצעו מתוך המסמכים הקיימים בתיק ההוצאה לפועל, ובכך הטיל נטל ראייתי בלתי סביר על המערער. 20. שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס בכלל לעניין המגעים בין המערער לבין רשויות ההוצאה לפועל, וכן לטענותיו בדבר אי התאמת סכום החוב לפסק הדין, ובכך לא נתן מענה מספק לכלל טענותיו של המערער, דבר המצדיק בחינה מחודשת של סיכויי הערעור. ##התעלמות מהצורך במתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור ## 21. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשת המערער למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, מבלי לבחון באופן מספק את הטעמים המיוחדים שהוצגו על ידו, ובפרט את העובדה כי המערער פעל בתום לב וסבר כי עומדת לו זכות ערעור בזכות, וכי טעותו הייתה טעות משפטית כנה. 22. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי המערער אינו מיוצג על ידי עורך דין, וכי טעותו בזיהוי סוג ההליך הנדרש נבעה מחוסר ידע משפטי, דבר המצדיק גמישות רבה יותר מצד בית המשפט במתן ארכה להגשת בקשה, על מנת למנוע עיוות דין. 23. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהגישה המקובלת בפסיקה, המעדיפה הכרעה לגופו של עניין על פני דחייה על בסיס טכני, ובפרט כאשר מדובר בבקשה למתן ארכה להגשת הליך, אשר אינה פוגעת בזכויות המשיבים באופן בלתי הפיך, וניתן לפצותם בהוצאות. 24. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי המערער לא הציג כל טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, מבלי לבחון את מכלול הנסיבות, לרבות העובדה כי המערער פעל באופן עקבי למיצוי זכויותיו, וכי דחיית בקשתו למתן ארכה תמנע ממנו את יומו בבית המשפט ותפגע בזכותו לביקורת שיפוטית. 25. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במתן אפשרות לאזרחים לממש את זכותם לערעור, ובפרט כאשר מדובר בהחלטות בעלות השלכות כלכליות משמעותיות, וכי דחיית בקשה למתן ארכה עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. ##טעות בפרשנות סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל ## 26. שגה בית המשפט קמא בפרשנותו לסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, כאשר קבע כי הוא חל באופן גורף על כל החלטה של בית משפט השלום בערעור על החלטת רשם, מבלי לבחון את ההבחנה בין עניינים בהם הערעור לרשם הוא בזכות לבין עניינים בהם הוא ברשות, וכי פרשנות זו מצמצמת יתר על המידה את זכות הערעור. 27. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק ללשון החוק בסעיף 80(ב) ו-(ב1), המבחינה בין ערעור בזכות לבין ערעור ברשות, וכי פרשנותו לסעיף 80(ב2) מרוקנת מתוכן את ההבחנות הללו ויוצרת מצב אבסורדי בו ערעור על החלטה שניתנה בזכות הופך לערעור ברשות בערכאה הבאה. 28. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהתכלית החקיקתית של סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, שנועדה לאפשר ביקורת שיפוטית יעילה על החלטות רשמי ההוצאה לפועל, וכי פרשנות מצמצמת של זכות הערעור פוגעת בתכלית זו ועלולה להוביל לעיוותי דין. 29. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי החלטת בית משפט השלום ניתנה כ"פסק דין בערעור", מבלי לבחון את מהות ההליך שהתקיים בפני בית משפט השלום, והאם הוא אכן עונה להגדרה זו, ובכך יישם את סעיף החוק באופן שגוי על המקרה דנן. 30. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את ההשלכות הרוחביות של פרשנותו לסעיף 80(ב2) על זכויותיהם של חייבים בהוצאה לפועל, וכי פרשנות זו עלולה להקשות על מימוש זכויותיהם ולהגביל את יכולתם להגן על עצמם מפני הליכי הוצאה לפועל שגויים או בלתי מוצדקים. ##התעלמות מהלכות בדבר תיקון סוג הליך ## 31. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את הבקשה לתיקון סוג ההליך, תוך התעלמות מההלכה הפסוקה המעדיפה תיקון הליכים על פני דחייתם על הסף, ובפרט כאשר מדובר בטעות טכנית שאינה פוגעת בזכויות מהותיות של הצד שכנגד. 32. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי תיקון סוג ההליך לא היה גורם לעיכוב משמעותי בהתנהלות התיק, וכי ניתן היה לטפל בבקשה באופן מהיר ויעיל, ובכך למנוע את הצורך בהגשת ערעור נוסף. 33. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהעובדה כי המערער פעל בתום לב, וכי טעותו בזיהוי סוג ההליך נבעה מחוסר ידע משפטי, וכי בנסיבות אלו, היה על בית המשפט לנקוט בגישה מקלה ולאפשר את תיקון ההליך, על מנת למנוע עיוות דין. 34. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי אין מקום לתיקון סוג ההליך, מבלי לבחון את ההשלכות של דחייה זו על זכויותיו של המערער, וכי דחייה זו מונעת ממנו את האפשרות לממש את זכותו לביקורת שיפוטית על החלטות בעניינו. 35. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי בניהול הליכים יעיל וצודק, וכי דחיית בקשה לתיקון סוג הליך עלולה להוביל להליכים מיותרים ולבזבוז משאבי זמן שיפוטיים, במקום לאפשר הכרעה מהירה ויעילה לגופו של עניין. ##טעות בהטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה ## 36. שגה בית המשפט קמא כאשר שקל הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על המערער, וזאת מבלי שניתנה למערער הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בעניין זה, ובפרט כאשר מדובר בהליך שנדחה על הסף מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. 37. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי המערער פעל בתום לב, וכי טעותו בזיהוי סוג ההליך נבעה מחוסר ידע משפטי, וכי בנסיבות אלו, הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה אינה מוצדקת ועלולה להרתיע אזרחים ממימוש זכויותיהם. 38. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מההלכה הפסוקה בדבר הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה, הקובעת כי יש לנקוט בזהירות רבה בהטלת הוצאות כאלו, וכי יש להצדיקן בטעמים מיוחדים, אשר לא הוצגו במקרה דנן. 39. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי ההליכים בהם נוקט המערער מהווים "הליכי סרק", מבלי לבחון לעומק את מכלול טענותיו של המערער ואת נסיבותיו האישיות, וכי קביעה זו אינה מבוססת דיה ועלולה לפגוע בזכותו של המערער לגישה לערכאות. 40. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את ההשלכות של הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה על המערער, וכי הטלת הוצאות כאלו עלולה להכביד עליו כלכלית ולפגוע ביכולתו לממש את זכויותיו המשפטיות בעתיד, ובכך ליצור חסם בלתי סביר בפני גישה לצדק. ##התעלמות מזכות הגישה לערכאות ## 41. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את הערעור על הסף, ובכך פגע בזכותו החוקתית של המערער לגישה לערכאות, זכות יסוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזאת מבלי לבחון לעומק את ההשלכות של דחייה זו על זכויותיו של המערער. 42. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי המערער פעל באופן עקבי למיצוי זכויותיו, וכי דחיית הערעור על הסף מונעת ממנו את יומו בבית המשפט ואת האפשרות להציג את טענותיו בפני ערכאה שיפוטית. 43. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהחשיבות של מתן אפשרות לאזרחים לממש את זכותם לביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות, ובפרט כאשר מדובר בהחלטות בעלות השלכות כלכליות משמעותיות, וכי דחייה על הסף פוגעת בעקרון זה. 44. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי הערעור מהווה "הליך סרק", מבלי לבחון את מכלול טענותיו של המערער ואת נסיבותיו האישיות, וכי קביעה זו אינה מבוססת דיה ועלולה לפגוע בזכותו של המערער לגישה לערכאות. 45. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במתן אפשרות לאזרחים לממש את זכותם לערעור, וכי דחייה על הסף עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. ##טעות בהתעלמות מטענות המערער בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל ## 46. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו באופן מספק לטענת המערער בדבר סגירת תיק ההוצאה לפועל מחמת טעות, וראה בכך עניין שולי, בעוד שלמעשה מדובר בנקודה מהותית שיכולה להשפיע באופן דרמטי על חוקיות ההליכים שננקטו נגדו ועל עצם קיומו של החוב. 47. בית המשפט קמא טעה בכך שהניח לחובת המערער כי טענותיו בדבר סגירת התיק נדחו מספר פעמים על ידי רשמי ההוצאה לפועל, מבלי לבחון האם דחיות אלו היו מוצדקות והאם המערער עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ובכך נתן משקל יתר להחלטות קודמות מבלי לבחון את נכונותן. 48. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מההשלכות של סגירת תיק הוצאה לפועל מחמת טעות על חוקיות המשך ההליכים, וכי פתיחה מחדש של תיק שנסגר בטעות דורשת בחינה מדוקדקת של הנסיבות ושל זכויות החייב. 49. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי המערער לא הציג ראיות מספקות לסגירת התיק מחמת טעות, מבלי לבחון את המסמכים הקיימים בתיק ההוצאה לפועל ואת האפשרות להסיק מהם על טעות זו, ובכך הטיל נטל ראייתי בלתי סביר על המערער. 50. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במניעת הליכי הוצאה לפועל שגויים או בלתי מוצדקים, וכי התעלמות מטענות בדבר סגירת תיק מחמת טעות עלולה להוביל להמשך גביית חובות שאינם קיימים או שאינם חוקיים. ##טעות בהתעלמות מטענות המערער בדבר אי התאמת סכום החוב ## 51. שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן דעתו באופן מספק לטענת המערער בדבר אי התאמת סכום החוב לפסק הדין, וראה בכך עניין שולי, בעוד שלמעשה מדובר בנקודה מהותית שיכולה להשפיע באופן דרמטי על חוקיות ההליכים שננקטו נגדו ועל עצם קיומו של החוב. 52. בית המשפט קמא טעה בכך שהניח לחובת המערער כי טענותיו בדבר אי התאמת סכום החוב נדחו מספר פעמים על ידי רשמי ההוצאה לפועל, מבלי לבחון האם דחיות אלו היו מוצדקות והאם המערער עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ובכך נתן משקל יתר להחלטות קודמות מבלי לבחון את נכונותן. 53. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהחשיבות של התאמת סכום החוב המבוקש בהוצאה לפועל לסכום שנפסק בפסק הדין, וכי כל סטייה מסכום זה עלולה להוביל לגביית יתר בלתי חוקית ולפגיעה בזכויות החייב. 54. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי המערער לא הציג ראיות מספקות לאי התאמת סכום החוב, מבלי לבחון את המסמכים הקיימים בתיק ההוצאה לפועל ואת פסק הדין עצמו, ובכך הטיל נטל ראייתי בלתי סביר על המערער. 55. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במניעת גביית יתר בהוצאה לפועל, וכי התעלמות מטענות בדבר אי התאמת סכום החוב עלולה להוביל להמשך גביית חובות שאינם קיימים או שאינם חוקיים. ##טעות בהתעלמות מהליכים קודמים ורציפותם ## 56. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את טענת המערער כי פנייתו לבית המשפט הנה בהמשך לפנייה קודמת במסגרת תיק בר"ע _________, וכי יש לראות בהליך הנוכחי כהמשכה של בקשת רשות ערעור קודמת שנדחתה, ובכך התעלם מרציפות ההליכים ומהמאמצים של המערער למצות את זכויותיו. 57. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי המערער פעל באופן עקבי למיצוי זכויותיו, וכי דחיית טענתו בדבר רציפות ההליכים מונעת ממנו את האפשרות להציג את טענותיו בפני ערכאה שיפוטית. 58. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהחשיבות של בחינת מכלול ההליכים שננקטו על ידי המערער, וכי התייחסות לכל הליך בנפרד עלולה ליצור תמונה חלקית ולא שלמה של המצב המשפטי ושל זכויותיו של המערער. 59. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי ההליך הקודם הסתיים וכי לא ניתן לקבל את בקשתו הנוכחית של המערער לראות בהליך הנוכחי כהמשכה של הבקשה לרשות ערעור שהגיש, מבלי לבחון את נסיבות הדחייה של הבקשה הקודמת ואת האפשרות כי היא נדחתה מטעמים טכניים ולא לגופו של עניין. 60. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במניעת הליכים מיותרים ובזבוז משאבי זמן שיפוטיים, וכי דחיית טענת המערער בדבר רציפות ההליכים עלולה להוביל להגשת הליכים חדשים ומיותרים, במקום לאפשר הכרעה מהירה ויעילה לגופו של עניין. ##טעות בהתעלמות ממעמדו של המערער כצד בלתי מיוצג ## 61. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשות המערער מבלי לתת משקל מספק לעובדה כי הוא צד בלתי מיוצג, וכי טעויותיו הפרוצדורליות נבעו מחוסר ידע משפטי, דבר המצדיק גישה מקלה יותר מצד בית המשפט. 62. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי המערער פעל בתום לב, וכי טעותו בזיהוי סוג ההליך הנדרש נבעה מחוסר ידע משפטי, וכי בנסיבות אלו, היה על בית המשפט לנקוט בגישה מקלה ולאפשר את תיקון ההליך, על מנת למנוע עיוות דין. 63. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מההלכה הפסוקה המכירה בצורך להקל עם צדדים בלתי מיוצגים, וכי יש לנקוט בגישה גמישה יותר כלפיהם, על מנת לאפשר להם לממש את זכויותיהם המשפטיות. 64. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי המערער לא הציג כל טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה, מבלי לבחון את מכלול הנסיבות, לרבות העובדה כי המערער פעל באופן עקבי למיצוי זכויותיו, וכי דחיית בקשתו למתן ארכה תמנע ממנו את יומו בבית המשפט ותפגע בזכותו לביקורת שיפוטית. 65. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במתן אפשרות לאזרחים בלתי מיוצגים לממש את זכותם לערעור, וכי דחייה על הסף עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. ##טעות בדחיית הערעור על הסף ## 66. שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את הערעור על הסף, מבלי להיזקק לתגובת המשיבים, וזאת בניגוד לעקרונות הצדק הטבעי המעניקים לצדדים את הזכות להשמיע את טענותיהם במלואן, ובפרט כאשר מדובר בהליך בעל השלכות מהותיות על המערער. 67. בית המשפט קמא טעה בכך שלא נתן משקל מספק לעובדה כי דחייה על הסף מונעת מהמערער את האפשרות להציג את טענותיו במלואן, וכי היא עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. 68. שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מההלכה הפסוקה המצמצמת את השימוש בדחייה על הסף, וקובעת כי יש לנקוט בזהירות רבה בהפעלת סמכות זו, וכי יש להצדיקה בטעמים מיוחדים, אשר לא הוצגו במקרה דנן. 69. בית המשפט קמא טעה בקביעתו כי הערעור עונה לסוג המקרים בהם ניתן לדחות ערעורים על הסף, מבלי לבחון את מכלול טענותיו של המערער ואת נסיבותיו האישיות, וכי קביעה זו אינה מבוססת דיה. 70. שגה בית המשפט קמא כאשר לא שקל את האינטרס הציבורי במתן אפשרות לאזרחים לממש את זכותם לערעור, וכי דחייה על הסף עלולה ליצור תחושה של חוסר צדק ולפגוע באמון הציבור במערכת המשפט. לאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את הערעור על כל חלקיו.הארכת מועד להגשת רשות ערעורהארכת מועדערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)