נדחה ערעורו של המערער במסגרת בקשתו לתיקון סוג ההליך ולמתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. 2. ברקע הדברים עומד סכסוך בין המערער למשיבים. ביום 24.2.13 נדחה ערעורו של המערער על החלטת רשמת ההוצאה לפועל שדחתה את בקשתו לסגירת תיק ההוצאה לפועל בלשכת הוצאה לפועל בירושלים. ההחלטה ניתנה על ידי כב' סגן הנשיאה, השופט גד ארנברג. ביום 17.4.13 הגיש המערער ערעור על החלטת בית משפט השלום וכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו. 3. ביום 18.4.13 דן כב' השופט מ' סובל בבקשת המערער לעיכוב ביצוע ודחה בקשה זו. כב' שופט סובל נימק את דחיית הבקשה בכך, שאין למערער זכות ערעור על החלטת בית משפט השלום על פי הקבוע בסעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל, וכי היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, אולם המערער לא עשה כן. עוד נקבע בהחלטתו של כב' השופט מ' סובל, כי מהמסמכים שקיימים בתיק בית המשפט עולה כי החלטת בית משפט השלום התקבלה אצל המערער ביום 25.2.13, ומכאן שהמועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף. 4. המערער טען, כי על פי סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, עומדת לו זכות מהותית ויסודית להגשת ערעור, לשכת ההוצאה לפועל אינה בגדר בית משפט ועל כן לא ניתן לראות בה ערכאה ראשונה, ומשכך הוא היה זכאי להגיש ערעור ולא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, שלדעתו של המערער ניתנה כערכאה ראשונה. עוד טען המערער, כי פנייתו לבית המשפט הנה בהמשך לפנייה ראשונה שנעשתה ביום 14.11.12 במסגרת תיק בר"ע 27018-11-12, ומכאן ביקש המערער לראות באותו עניין כבקשת רשות ערעור גם לעניין התלוי ועומד עתה וזאת בשינויים המחויבים. 5. המשיבים התנגדו בכל תוקף לדברי המערער וטענו, כי הוא נוקט בהליכי סרק וגורם להם הוצאות משפטיות מיותרות וטרדה שלא לצורך. לטענתם, החלטת בית משפט השלום ניתנה בהליך של ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, ועל כן אין בידי המערער זכות ערעור והיה עליו להגיש בקשת רשות ערעור. 6. כב' הרשם, השופט ר' שמיע, בחן את טענות הצדדים והגיע למסקנה כי הייתה חובה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, וזאת נוכח האמור בסעיף 80(ב) (ב1) ו-(ב2). 7. בחינת הוראות החוק מלמדת, כי על פי סעיף 80(ב) החלטת רשם ההוצאה לפועל ניתנות לערעור ברשות בית משפט השלום, לפני בית משפט שלום, כאשר בעניינים מסוימים נקבע כי יהיה ערעור בזכות. בסעיף 80(ב1) נקבע, כי צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל בעניין ביצוע פסק דין בענייני משפחה ניתנים לערעור בזכות בפני בית המשפט לענייני משפחה. בסעף 80(ב2) נקבע, כי פסק דין של בית משפט השלום או בית משפט לענייני משפחה בערעור שהוגש לפי סעיפים (ב) או (ב1) ניתנים לערעור לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט בית המשפט המחוזי. 8. יוצא אפוא, כי על פי הוראות החוק, עליהן סמך כב' הרשם השופט ר' שמיע בהחלטתו העומדת לערעור לפניי, ברורות לחלוטין והיה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור, שכן לא ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטת בית משפט השלום. כב' הרשם, השופט ר' שמיע, הוסיף ובחן את טענות המערער וקבע כי המערער בבקשתו לא הציג כל טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה להגשת הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שחלף המועד לכך, כנדרש לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן על פי הפסיקה הנוהגת בעניין זה. לפיכך נקבע, כי דין בקשתו של המערער להידחות. 9. בערעור שלפניי לא מעלה המערער טענות חדשות, מלבד התייחסותו לגופו של עניין, היינו באשר לנימוקים שעמדו בבסיס החלטת רשמת ההוצאה לפועל. כמו כן, טוען המערער כי במידה ובית המשפט יחליט להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור, יש לו סיכוי טוב לקבל רשות ערעור ולזכות בערעור. 10. בהקשר לסיכויי הערעור אומר, כי בעבר הגיש המערער בקשת רשות ערעור הנוגעת להחלטותיו של בית משפט השלום, במסגרת ההליך שהתקיים לפניו, לפיהן קבע בית משפט השלום כי יש לקיים דיון בערעור. המערער שלפניי ראה לנכון להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים זו של בית משפט השלום, כאשר לטענתו לא היה מקום לקיים דיון בערעור, אלא על בית משפט השלום היה להורות באופן מיידי על סגירת תיק ההוצאה לפועל שהוגש כנגדו. בקשתו נדונה על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות בינים ועל כן דחה את בקשתו של המערער. אוסיף ואומר, כי לטעמי המערער אז נקט בהליך סרק שגרם לטרדה מיותרת. יתר על כן, הליך זה הסתיים כאמור על ידי החלטת בית המשפט המחוזי, ומכאן שלא ניתן לקבל את בקשתו הנוכחית של המערער לראות בהליך הנוכחי כהמשכה של הבקשה לרשות ערעור שהגיש, שכאמור נדחתה. 11. באשר לסיכויי המערער, בחנתי את החלטת בית משפט שלום בירושלים. מדובר בהחלטה מנומקת בה קבע בית משפט השלום, כי יש לקבל את החלטת רשמת ההוצאה לפועל, שהורתה על המשך ההליכים בתיק ההוצאה לפועל כנגד המערער, וזאת לאחר שתיק ההוצאה לפועל נסגר מחמת טעות. בהקשר זה הפנה בית משפט השלום לכך שהמערער הגיש בעבר בקשות זהות ללשכת ההוצאה לפועל ובקשותיו נדחו. בית משפט השלום ציין, כי המערער לא ערער על אותן החלטות ועל כן אין לראות עתה ברשמת ההוצאה לפועל כערכאת ערעור בנוגע להחלטות קודמות שניתנו על ידי רשמי ההוצאה לפועל. גם לגופו של עניין קבע בית משפט השלום, כי המערער לא הגיש רשימה של התשלומים ששילם, ולמעשה לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פרע את חובו, אלא טען כי מאחר ותיק ההוצאה לפועל נסגר, לא ניתן יותר לפעול כנגדו, טענה שכאמור נדחתה מספר פעמים על ידי רשמי ההוצאה לפועל. המערער גם טען לפני בית משפט השלום, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח בגין סכום חוב שאינו תואם את פסק הדין. בית משפט השלום בדק טענה זו וקבע כי יש לדחותה, שכן תיק ההוצאה לפועל נפתח בדיוק בהתאם לפסק הדין ולסכום בו חויב המערער בפסק הדין. עולה אפוא, כי גם לגופו של עניין סיכוייו של המערער לזכות בערעור, גם אם תינתן ארכה להגשת בקשה לרשות ערעור, אפסיים. 12. על פי הפסיקה הנוהגת, ככל שההליכים נוגעים לערעורים שבסיסם הם החלטות רשמי ההוצאה לפועל, הרי בית המשפט המחוזי כאשר הוא דן בערעורים על החלטות אלו, רשאי לדחות את הערעורים על הסף, מבלי להיזקק לתשובת המשיבים אם מצא כי אין בסיס לערעור שהוגש. נראה לי, כי הערעור שלפניי עונה בהחלט לסוג זה של מקרים, ועל כן ראיתי לנכון לדחות את הערעור על הסף, מבלי להיזקק לתגובת המשיבים. 13. לאור האמור, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, לא ראיתי מקום לחייב את המערער בהוצאות המשיבים. יחד עם זאת, ולנוכח ההליכים בהם נוקט המערער, כפי שפורט לעיל, ראוי לשקול הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה. לפיכך, אני מורה למערער למסור תגובתו לבית המשפט בעניין זה עד ליום 15.7.13. התיק יובא לעיוני למתן החלטה בעניין זה ביום 16.7.13. הארכת מועד להגשת רשות ערעורהארכת מועדרשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור