צו ארעי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל

צו ארעי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בקשת רשות ערעור כנגד החלטת כב' השופטת מ' אביב (בית משפט השלום י-ם) מיום 6.6.13 במסגרת המרצת פתיחה 62664-12-12. ההליכים בבית משפט קמא ביום 28.5.13 נתן בית המשפט צו ארעי כנגד מיקדן בית כי"ח בע"מ לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק מספר 03-08007-13-8 (להלן: "תיק ההוצל"פ") והורה על מתן תגובה לבקשה עד ליום 10.6.13. ביום 2.6.13 הגישה המבקשת תגובתה לבקשה. בתגובתה נתנה המבקשת הסכמתה לתיקון כתבי הטענות (כפוף לחיוב הוצאות) ואילו את הבקשה לעיכוב הליכי ההוצל"פ ביקשה לדחות. ביום 6.6.13 נתן בית המשפט החלטתו לפיה לאור הסכמת המבקשות מאושרת הבקשה לתיקון כתב הטענות. בהמשך ההחלטה קבע בית המשפט קמא כי "בשלב זה אין שינוי בצו הזמני" ובכך נתן לצו הארעי תוקף של צו זמני. כנגד חלקה השני של ההחלטה, המורה על עיכוב הליכים בתיק הוצל"פ, מוגשת בקשת רשות ערעור זו. העובדות הצריכות לעניין המבקשת 1, חברת מיקדן בית כי"ח (להלן: "מיקדן") הינה חברת הניהול המתחזקת את הרכוש המשותף בבית כי"ח שברחוב אגריפס בירושלים. בעבר נוהל הרכוש המשותף בבניין זה על ידי המבקשת 2, חברת כלליר תפעול ואחזקה בע"מ (להלן: "כלליר"). המשיבה 1 חברת תעוזה מ.י. בע"מ הינה חברה אשר שכרה נכס להפעלת בית מרקחת בבית כי"ח ובינה לבין כלליר אשר באותה עת ניהלה את הרכוש המשותף בבניין התגלעו מחלוקות לגבי חובות דמי הניהול בנכס. בעקבות מחלוקות אלה הגישה כלליר כנגד תעוזה שלוש תביעות שונות לבית משפט השלום בירושלים בשל אי תשלום דמי ניהול. בסופו של יום, הגיעו הצדדים לפשרה לפיו יאוחדו כל התיקים, מיקדן תצורף כתובעת בתיק המאוחד וחברת פארם תצורף כנתבעת בתיק המאוחד. תעוזה וחברת פארם הודו בכך שהן חייבות לכלליר ולמיקדן 361,452 ₪, ואולם הצדדים הסכימו כי אם תשלמנה תעוזה וחברת פארם לכלליר ומיקדן סך של 253,016 ₪ בהתאם למתווה שנקבע בהסכם פשרה יראה הדבר כפירעון מלוא חובן של הנתבעות. ביום 14.9.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. לאחר כריתת ההסכם החלו המשיבות לשלם את התשלומים על פי הסכם הפשרה ואולם בחודשים אוגוסט וספטמבר 2012 סירב הבנק לכבד השקים שניתנו לפירעון החוב בהתאם להסכם פשרה. בשלב זה הגישה חברת תעוזה המרצת פתיחה כנגד עמותת כל ישראל חברים (הבעלים של המבנה) וכנגד כלליר, מבלי שמיקדן צורפה כצד לאותו הליך, מבלי שחברת פארם צורפה להליך, מבלי שקיומם של ההליכים הקודמים מוזכר ומבלי לידע את בית המשפט בנוגע לקיומו של פסק הדין שניתן בתיק המאוחד 4040/09. ביום 21.1.13 פתחו המבקשות פתחו כנגד תעוזה וחברת פארם תיק הוצאה לפועל אשר מסרו 03-08007-13-8. המשיבות הגישו בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין בת.א 4040/09 ללשכת ההוצאה לפועל אשר נדחתה בהעדר סמכות. לאחר מכן, פנו המשיבות לבית המשפט בבקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ. הבקשה נדחתה. המשיבות הגישו שוב את בקשתן לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בהסכמת מיקדן ניתן צו המורה על צירופה להמרצת פתיחה כמשיבה ואולם חברת פארם אינה צד להמרצת פתיחה אף שניתן לטובתה צו עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל. טענות הצדדים לטענת המבקשות, שגה בית משפט קמא שעה שקיבל החלטה בלתי מנומקת בבקשה לעיכוב ביצוע. לטענתן, עוד שגה בית המשפט קמא שעה שנתן החלטה לעיכוב ביצועו של פסק דין לטובת צד אשר אינו צד להליך העיקרי. משלא הוגשה על ידי חברת פארם כל תובענה והיא אינה צד להליך העיקרי לא יכולה להיות מחלוקת כי מתן סעד זמני המעכב הליכי גביה כנגדה בתיק אחר לחלוטין אינו יכול להלום את נושא התובענה העיקרית. בנוסף, טענו המבקשות, טעה בית המשפט קמא שעה שהתעלם מטענות המבקשות לפיהן כלל לא הוגשה על ידי המשיבות תביעה לביטול פסק הדין שעיכוב ביצוע מתבקש. הוסיפו המבקשות וטענו, כי טעה בית משפט קמא שעה שהתעלם מכך שהסעד המבוקש בתובענה העיקרית כלל אינו נוגע לתיק ההוצאה לפועל לגביו ניתן צו לעיכוב ההליכים. לטענת המשיבות, הסעד של עיכוב ההליכים בהוצאה לפועל נועד בכדי שלא לרוקן מתוכן את המרצת הפתיחה משום שבאם תחל המבקשת לפעול בתיק ההוצל"פ, כנגד המשיבות, הרי שלא יהיה כל טעם לקיום ההליך של המרצת פתיחה. מנגד, הפגיעה במבקשות ממתן צו עיכוב ההליכים קטן עשרות מונים מהנזק שיגרם למשיבות עקב הטלת העיקולים וביצוע הליכי כביית החוב של המבקשות. עוד טענו המשיבות, כי הגם שישנה שונות בישות המשפטית בין המשיבה בבקשה זו למשיבות בהליך העיקרי, יובהר כי במבט על נסח החברה של המבקשת 1 בהמרצת הפתיחה נראה כי המבקשת 2 הינה בעלת מניות עיקרית אצל המבקשת 1. דיון לאחר שבחנתי את טענות הצדדים על נספחיה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בענייננו, המשיבות לא הגישו בקשה לביטול הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק הדין בת.א. 4040/09. יתרה מכך, בהמרצת פתיחה שהגישו המשיבות ביקשו מבית המשפט להורות למבקשות להשיב את ההמחאות שניתנו לה בגין דמי הניהול. המשיבות ציינו כי מדובר בהמחאות אשר אינן בנות פירעון וכי יש להשיבן לידיהן. הא ותו לא. המשיבות לא ציינו, ולו במרומז, את העובדה שההמחאות ניתנו למבקשות בהתאם להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. פסק דין אשר הפך חלוט. זאת ועוד. לצורך החלטה בעניין עיכוב ההליכים מן הראוי לשקול ולהתחשב במאזן הנוחות והנזקים אשר ייגרמו לכל צד מהצדדים מהעיכוב. בעניין זה נאמר בבש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון [1], כדלקמן: "כמו כן ישקול בית-משפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שייגרמו ואת האפשרות לתקנם (ב"ש 396/86, בעמ' 136; ב"ש 894/85 (ע"א 490/85), בעמ' 531). כשכפות המאזניים מעוינות ולשני הצדדים עלול להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, אין לעכב את ביצוע פסק הדין... (ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) הנ"ל; ב"ש 633/89 (ע"א 515/82), בעמ' 681)". במקרה דנן, איני רואה סיבה לעכב את ההליכים בהוצאה לפועל עד אשר יינתן פסק דין בהמרצת פתיחה. המשיבות לא עמדו על נסיבות מיוחדות או חריגות המעמידות את נזקיהן הצפויים מפירעון ההמחאות בדרגת חומרה מיוחדת. אוסיף ואומר, מבלי לקבוע מסמרות בסיכויי התביעה, כי אם אכן תתקבל התביעה המשיבות לא הפסידו מאומה, שכן אם ייגרם נזק כלשהו למשיבות הרי יהיה זה נזק שניתן לפצות בגינו. לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. כתוצאה מכך, אני מורה כי ההחלטה מיום 6.6.13 שניתנה על ידי בית משפט קמא בטלה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הוצאה לפועלצוויםצו ארעיעיכוב הליכים