הורשע המערער במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים בשש עבירות של סחר בסם מסוכן ובשתי עבירות של תיווך בסם מסוכן. כמו כן (ובשל צירוף תיק נוסף) הורשע המערער גם בשתי עבירות איומים ובעבירה של תקיפה סתם. נגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 31 חודשי מאסר (28 חודשי מאסר בגין העבירות שבהן הודה המערער, וכן הפעלה של מאסר על תנאי של ששה חודשים בהליך אחר - מחציתה בחופף). כמו כן, נגזרו על המערער עונשי מאסר על תנאי. הערעור שלפנינו מכוון הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין. הערעור על הכרעת הדין בכל הקשור בהכרעת הדין, טענתו של המערער באמצעות בא כוחו היא זו: המערער הודה אמנם בעובדות כתב האישום המתוקן (בשנית), בגין העבירות שלפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, במסגרת הסדר טיעון (ת.פ. 14168-11-12). אולם, ההודאה של המערער הייתה רק בעובדות המתוארות בכתב האישום. מיקוד המבט בעובדות אלה, לפי הנטען, מביא למסקנה שלא היה מקום להרשיע את המערער באישומים 4, 5 ו-7 לכתב האישום - בעבירות של סחר בסם מסוכן. זאת, שכן עובדות אלה יכלו לבסס רק עבירה של תיווך בסם מסוכן או הספקת סם מסוכן. בנוגע לאישום מס' 4 - נטען לפיכך שיש לכן לזכות את המערער מעבירה של סחר בסם מסוכן; לחלופין נטען שיש להמיר את ההרשעה להרשעה בעבירה של תיווך בסם מסוכן; ולחילופי חלופין - להרשעה בעבירה של הספקת סם מסוכן. בנוגע לאישום 5 - נטען גם כן שיש לזכות את המערער מהרשעתו בעבירה של סחר בסם מסוכן; ולחלופין יש להרשיעו בעבירה של תיווך בסם מסוכן. ובנוגע לאישום מס' 7, נטען שלא היה מקום להרשיע בגינו את המערער בעבירה של סחר בסם מסוכן. יש לזכותו מעבירה זו ולהמירה בעבירה של תיווך בסם מסוכן. טען בא כוח המערער, שאמנם המערער היה מיוצג בבית משפט קמא (על ידי בא כוח אחר). אולם, אין לייחס משמעות לכך שהמערער אכן הודה בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום. על סנגורו של נאשם לבחון את כתב האישום ולטעון לפגמים בו, לרבות טענות שלפיהן העובדות המתוארות בו - אינן מקימות את העבירות המיוחסות לנאשם. שומה היה על התביעה ועל בית המשפט לבחון את משמעות ההודאה ולראות אם יש בה כדי להרשיעו באותן עבירות. משאין לפי הטענה בעובדות שבאישומים הנזכרים כדי לקיים הרשעה בעבירות בהן הורשע המערער - התבקש בית משפט זה להתערב בהכרעת הדין. לא מצאנו מקום לקבל את טענת המערער שלעיל בנסיבות המקרה שלפנינו. כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 30.1.2013, הודיעו הצדדים על הסדר הטיעון שכלל את תיקון כתב האישום. בא כוח המערער טען שהוא הסביר למערער את הסדר הטיעון, הקריא לו את כתב האישום וציין גם את הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן. נרשם בפרוטוקול מפי בא כוח המערער, שהמערער מסכים להסדר הטיעון והוא מודה בעובדות כתב האישום. מפי המערער עצמו נרשם, ש"אני מאשר את דברי בא כוחי ומודה באמור בכתב האישום". זאת ועוד: ממכתב שהוגש לנו במעמד הדיון עצמו מטעם בא כוחו הקודם של המערער (ובאמצעות בא כוחו הנוכחי) עלה, שתיקון כתב האישום כאמור לעיל נעשה לאחר פגישה שלו עם גורמי התביעה שבה עלו טענות מטענות שונות. בכלל זה, טענות שלפיהן העבירות מושא כתב האישום (לפחות בחלקן) ניתנות להמרה לעבירה של תיווך בסם מסוכן. צוין עוד, ועל כך אין חולק, שבמסגרת המגעים האמורים בין הצדדים הוסכם להמיר חלק מן האישומים לעבירות של תיווך בסם מסוכן, וכתב האישום המקורי תוקן בהתאם (אישומים 2 ו-6 שונו מעבירה של סחר בסם מסוכן לעבירת תיווך בסם מסוכן). ביטוי נוסף לכך ניתן למצוא בטיעונים לעונש, כאשר בא כוח המערער דאז טען "שאכן משפטית התביעות הסכימו לבקשתי לשנות את העבירות לעבירות תיווך אך מבחינה עובדתית כשאתה קורא את האישומים אתה רואה כי למעשה הנאשם תיווך בין הסוכן [המשטרתי], לבין אחד בשם דודו דהן, שהוא דודו..." (עמ' 7 ש' 28-25 לפרוטוקול). משמעות האמור לעיל היא, שלא רק שהמערער הסכים כאמור, באמצעות בא כוחו, להסדר הטיעון והודה בעובדות כתב האישום המתוקן; אלא שהדבר בא לאחר משא ומתן שבו סוגיית התאמת עובדות כתב האישום לעבירה של סחר בסם מסוכן או לעבירה של תיווך בסם מסוכן - נדונה. לא רק שהיא נדונה, אלא שהיא הביאה לתיקון של כתב האישום באישומים ספציפיים. הודאת המערער בעובדות כתב האישום המתוקן לאחר תיקון זה, באה אפוא על רקע זה. בנסיבות אלה, לא מצאנו שקיימת עילה להתערבותו של בית משפט זה בהכרעת דינו של בית משפט קמא שהרשיעה את המערער לפי הסדר הטיעון בעבירות שיוחסו בכתב האישום המתוקן. לא מצאנו, בנסיבות אלה, גם בסיס כלשהו לטענה של כשל ייצוג - וכעילה ערעורית זו או אחרת. ונציין, שבאותו המכתב הנזכר של בא כוחו הקודם של המערער, הוא ציין שהעונש בשתי העבירות - של סחר בסם מסוכן ושל תיווך בסם מסוכן - הוא זהה ו"משפטית ניתן במקרה הזה לייחס את האירועים נושא כתב האישום גם לעבירות אלו וגם לאחרות". אשר על כן, מסקנתנו היא שדין הערעור על הכרעת הדין, להידחות. ומכאן לערעור על גזר הדין. הערעור על גזר הדין כאמור, הושתו על המערער 28 חודשי מאסר בפועל וכן הופעל מאסר מותנה בן ששה חודשים - חציו בחופף וחציו במצטבר; ובסך הכל - 31 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית משפט קמא גם גזר על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים בגין כל עבירת סמים מסוג פשע; ושלושה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים בגין כל עבירת סמים מסוג עוון או עבירת אלימות. גזר דין זה בא לאחר שהסדר הטיעון שבין הצדדים כלל הסכמה לקבלת תסקיר בעניינו של המערער וכן טיעון חופשי של הצדדים בעניין העונש. בית המשפט קמא ציין בגזר הדין, בכל הקשור לעונש המתאים, את חומרת העבירות וכן את העובדה שהמערער חזר על המעשים בשמונה מועדים שונים, תוך שהוא מכר לקונים רבים את הסם; את כמויות הסם הגדולות וכן את העובדה שבאחת העבירות היה מעורב גם קטין. בית משפט קמא ציין את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו בעבר ואת העובדה שהמערער שב ומבצע עבירות ולא נרתע ממאסר על תנאי שעומד נגדו וממאסרים שהושתו עליו עוד בהיותו קטין. בית משפט קמא ציין גם את עמדת שירות המבחן, שלפיה קיים צורך בהרתעת המערער באמצעות עונש של מאסר. בית משפט קמא גם שקל את גילו הצעיר של המערער; את נסיבותיו האישיות וכן את העובדה שהמערער לקח אחריות על מעשיו וחסך זמן שיפוטי משמעותי ביותר, שכן בתיק היו אמורים להישמע עדים רבים. בערעור שלפנינו נטען שהעונש שנגזר על המערער הוא עונש חמור ושיש להתערב בו. תחילה נטען על ידי בא כוח המערער, שמעורבותו של דודו - מר דוד דהן - הייתה משמעותית ביותר בנסיבות המקרה. המערער היה רק שליח ומתווך בין השוטר הסוכן לבין אותו דוד דהן. המערער לא היה סוחר הסמים שמחזיק בסמים וסוחר בהם. בשל כך, נטען שיש מקום להשוות את הענישה לכל הפחות בינו לבין דוד דהן, שעה שנגזרו על דהן 11 חודשי מאסר בפועל - בהסדר טיעון. כך בכלל וכך בפרט, בשים לב לעברו הפלילי המכביד של דהן. עוד נטען על ידי המערער, שאמנם הסדר הטיעון בעניינו שלו לא כלל סיכום לעניין העונש והמערער אישר את הסדר הטיעון, אולם הנסיבות מראות שהמערער "לא באמת הבין את מכלול הסדר הטיעון ואת השלכותיו לעניין העונש". התפתחה אצל המערער ציפייה שהודאתו תוביל לענישה מופחתת בהרבה מזו שהושתה עליו. עוד נטען, שציפייתו הייתה שבא כוחו דאז יעתור לעונש מקל מזה שלו הוא טען ואף בזמן אמת המערער קבל באוזני בית המשפט על "הרף התחתון" שהציג הסנגור - כלומר, עונש "מינימום" של 20 חודשי מאסר. טענות נוספות שנטענו על ידי המערער כעילה להתערבות ולהקלה בעונשו, היו טענות שיקומיות. נטען על ידי בא כוח המערער לפנינו בהרחבה לעניין הרקע של המערער ונסיבות חייו הקשות והמורכבות. נטען על ידי בא כוח המערער, שהמערער מודע לבעיית שימושו בסמים והוא הביע רצון ממשי להשתלב במסגרת טיפולית. המערער חדל מלהשתמש בסמים במהלך מאסרו וכי הוא מעורב גם בתהליכים שיקומיים בין כתלי בית הסוהר. התבקש בהמשך לטענות אחרונות אלה, להורות שהמערער ישוחרר ממאסרו וכי שירות המבחן יבחן את התהליך שבו הוא מצוי ואת האפשרות לשלבו בקהילה שיקומית (שאף הביעה נכונות לשקול לקבלו - "רטורנו"), תוך הטלת צו מבחן לתקופה של שנה. בעניין אחרון זה התבקש מערכאת הערעור, לבקש כבר עתה תסקיר נוסף בנדון של שירות המבחן. לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים בעניין זה של גזר-הדין ולתיעוד שהוגש לעיוננו, מסקנתנו היא שבנסיבות המקרה אין עילה להתערבות בגזר הדין בעניינו של המערער. העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות. בכל הקשור בעבירות הסמים - מדובר בשמונה עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, כאשר כמויות הסם בהן מדובר הן כמויות ניכרות. מכתב האישום שבעובדותיו הודה המערער עולה, שהמערער היה "מצוי היטב" בעולם הסמים וכי הוא עסק בעסקי הסמים בצורה אינטנסיבית. המערער לא הורשע "רק" בעבירות אלה, אלא גם בשתי עבירות של איומים ובעבירה של תקיפה סתם. והמעיין בכתב האישום הנוגע לאותן עבירות נוספות (ת.פ. 41660-12-10) יתרשם שמדובר גם כן באירועים חמורים - הן באירוע התקיפה והן באירועי האיומים שכוונו כלפי שוטרים. אכן, המערער הוא אדם צעיר, אולם כעולה מגזר דינו של בית משפט קמא, מאחוריו שורה של הרשעות קודמות. עוד בהיותו קטין, נדון המערער בבית משפט לנוער למאסר לתקופה של 30 ימים, כאשר השופט שדן אותו הביע תקווה כי הוא ישתלב בצבא, ייגמל מסמים ויחדל לבצע עבירות. תקווה זו לא התגשמה. המערער לא ניצל את האמון שבית המשפט נתן בו ושב לבצע עבירות. הוא נתפס חודשים ספורים לאחר ששוחרר מן המאסר הראשון, כשהוא נוהג ללא רישיון ובזמן פסילה. על כן הוא הובא לדין פעם נוספת ונדון לעונש של שלושה חודשי מאסר לריצוי בפועל. גם לאחר שחרורו ממאסר זה, המערער לא השכיל להפיק את הלקח. פחות משנה לאחר שחרורו ממאסרו השני, הוא שב ונתפס נוהג ללא רישיון, בזמן פסילה, וכשהוא בגילופין. נסיעה זו הסתיימה בתאונת דרכים והמערער נדון לשנת מאסר לריצוי בפועל. על רקע זה איננו מוצאים עילה להתערב בעונש שנגזר על המערער בבית משפט קמא במקרה שלפנינו. ונזכיר בעניין זה שוב, את המלצת שירות המבחן בעניינו של המערער ולפיה המערער "זקוק במקרה זה לגבול ברור ומרתיע כעונש מאסר". במישור ה"שיקומי" נטען לפנינו כאמור, שבמהלך תקופת מאסרו של המערער חל בו שינוי משמעותי, והוא בשל עתה לערוך שינוי בחייו ולעלות על דרך חדשה. יש לקוות שכך הם פני הדברים, ואולם לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ולהקל בעונשו של המערער. אכן, המערער הדגיש בטיעוניו את היותו נקי כיום מסמים ואת הנכונות שלו לעבור טיפול שיקומי הן בית כתלי הכלא (כיום) והן במסגרת חיצונית ותוך הקלה מבוקשת בגזר דינו. אולם יש לציין בעניין זה, וגם בשים לב לחשיבות המרכיב השיקומי והפסיקה שאליה הפנה בא כוח המערער, שבענייננו תסקיר שירות המבחן מצא שהגם שלמערער "רצון מילולי" לגמילה, הרי שהוא מתקשה לקחת אחריות פנימית על מעשיו וחסר מוטיבציה פנימית לשינוי. צוין שאכן המערער זקוק לטיפול גמילה, אך שהוא אינו "בשל כיום" לעבור טיפול במסגרת "קהילה טיפולית". ועוד צוין, שבמידה והמערער ירצה להשתלב במסגרת גמילה מסמים, הוא יוכל לעשות זאת במסגרת שב"ס. דברים ברורים אלה, המתייחסים באופן ישיר לטענת בא כוח המערער ובקשתו מבית משפט זה, באו בתסקיר מלפני זמן לא רב יחסית (7.4.2013). אשר לניסיונות השיקום של המערער בבית הכלא, הרי שממכתב קצינת האסירים משב"ס (מיום 17.11.2013) עולה שאכן המערער השתלב בקבוצת N.A. מזה כחודשיים "באופן פעיל" ותוך גילוי עניין. אך צוין עוד, שהמערער זקוק ל"טיפול ארוך ואינטנסיבי" ולעת הזו מדובר בטיפול ראשוני בלבד. ולבסוף, המכתב שצורף מטעם מוסד "רטורנו" הוא הזמנה לראיון קבלה למוסד זה ולא מעבר לכך. המסקנה מן האמור לעיל היא שאכן נדמה שהמערער זקוק לטיפול והוא מבקש לשנות דרכיו (כעולה גם מהמכתב שהגיש מטעמו לעיוננו). אולם נסיבות המקרה אינן כאלה שמצדיקות הקלה בעונש שנגזר על המערער לצורך קידום הליך שיקומי מחוץ לכתלי בית הסוהר - ולו בפיקוח כפי המוצע. דרכי השיקום פתוחות בפני המערער, הן במסגרות הקיימות בשירות בתי הסוהר והן במסגרות הקיימות מחוץ לכתלי בית הסוהר, אליהן יוכל המערער לפנות, בין בעצמו, בין בעזרתן של הרשויות המוסמכות, לקראת שחרורו מהמאסר ולאחר שחרורו. המערער הוסיף וטען לפנינו, כי במקרה זה הופר העיקרון בדבר אחידות הענישה, וכי קיים פער ניכר, ולא מוצדק, בין העונש שהוטל על המערער לבין העונש שהוטל על דודו (דוד דהן), אשר אין חולק כי עברו הפלילי מכביד במידה ניכרת בהשוואה לעברו הפלילי של המערער. אלא שמפסק הדין שניתן בעניין דודו של המערער עולה, כי הדוד הורשע רק בשתי עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, בעוד שהמערער הורשע בגין שמונה עבירות על פקודה זו. המערער הורשע גם בעבירות נוספות מעבר לכך - כאמור לעיל. זהו הבסיס להשוואה בין שני המקרים, ובסיס זה מוביל למסקנה שלא הופר בנסיבות המקרה עיקרון אחידות הענישה ובאופן המצדיק התערבות בגזר הדין בעניינו של המערער. כאמור, במסגרת הערעור על הכרעת הדין טען בא כוח המערער, כי העובדות המפורטות בחלק מהאישומים הכלולים בכתב האישום שהוגש נגד המערער, משקפות עבירה של תיווך בסם מסוכן (או הספקת סם מסוכן) ולא עבירה של סחר בסם מסוכן. התייחסנו לעיל לטענה זו, ככל שהיא מופנית לערעור על הכרעת הדין. ככל שטענה זו מתייחסת לערעור על גזר הדין, הרי שהעונש התלוי בצידה של עבירת התיווך - זהה הוא לעונש התלוי בצידה של עבירת הסחר. מעבר לכך, במסגרת הטיעונים לעונש הפנה סנגורו דאז של המערער את תשומת ליבו של בית המשפט לכך שחלק מהעובדות המתוארות בכתב האישום מגלמות עבירה של תיווך ולא עבירה של סחר. גזר הדין ניתן בהמשך לכך. כפי שציינו לעיל, בא כוח המערער טען עוד לפנינו שסנגורו הקודם של המערער לא ייצג את המערער נאמנה בכך שבמסגרת הטיעונים לעונש הביע לפני בית המשפט את דעתו כי מן הראוי לגזור על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 20 חודשים, כולל הפעלת המאסר המותנה. ביחס לטענה זו הסביר בא כוחו דאז של המערער במכתב שהובא כאמור לפנינו, כי הוא נקב בתקופת מאסר, הואיל ובית המשפט ביקש ממנו לנקוב בתקופת המאסר הסבירה לטעמו. לטענת הסנגור דאז, מדובר בחובה הנעוצה גם בתיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977. בנוסף ציין בא כוחו דאז של המערער במכתבו, כי תקופת המאסר בה נקב - נראית בעיניו תקופה מקלה, וזאת לנוכח שורה של טעמים שהועלו במכתבו ואשר לא נפרט את כולם כאן. נסתפק בכך שנציין כי התביעה עתרה לעונש של 60 חודשי מאסר בפועל וכי התסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן לא היה חיובי, ובסופו באה כאמור המלצה של שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל, תוך הפנייתו לשיקום בכלא. אנו סבורים, כי הטעמים עליהם עמד סנגורו דאז של המערער, הם טעמים סבירים, ואין מקום לטענה בדבר כשל בייצוג, וכעילה ערעורית כפי הנטען. לא למותר לציין, כי בסופו של דבר בית המשפט גזר על המערער עונש מאסר לתקופה כוללת של 31 חודשי מאסר, ומכאן שהעמדה אותה נקט סנגורו דאז של המערער הייתה מקלה, ובצורה משמעותית, מהתוצאה שאליה בית משפט קמא הגיע בסופו של דבר. לבסוף, ובכל הקשור לטענת בא כוח המערער בדבר ציפייתו של המערער, ולפיה בית משפט יגזור עליו עונש נמוך מהעונש שהוטל בסופו של דבר - הרי שאיננו מוצאים בסיס לציפייה זו, באופן שיש בו כדי להקים עילה ערעורית כלשהי. כעולה ממכתבו של בא כוחו הקודם של המערער, הוא הבהיר למערער שהוא צפוי לעונש של מאסר בפועל. מעבר לכך, המערער עצמו טען בטיעון לעונש והוא יצא נגד רף הענישה שלו טען בא כוח המאשימה. כך או כך, הטיעונים עמדו לפני בית המשפט והוא הגיע בסופו של יום ולאחר שקילת כל השיקולים הרלבנטיים - לגזר דין שאינו מצדיק את התערבותנו בו. התוצאה מטעמים אלו, מסקנתנו היא שדין הערעור על שני חלקיו - להידחות. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)סמיםסחר בסמים