עתירה להורות לעיריית חיפה לתקן את רישום חיובי הארנונה הנוגעים לנכס ברחוב חלוצי התעשייה 89/17 במפרץ חיפה (להלן : "הנכס") אשר רשומים במשרדי העיריה על שם העותרת 1. נטען כי לעותרת 1 אין כל קשר לנכס ומקום מושבה ועסקיה הוא ברחוב קיבוץ גלויות 46 בחיפה (להלן : "חברת כל בודק") . נטען כי הנכס שייך למשיב 2 אשר עשה בו שימוש בעבר. עוד נתבקשה העיריה להחזיר לעותרת 1 את הרכב מסוג מזדה לנטיס מ"ר 9375929 שנלקח בגין חוב הארנונה של הנכס, בעת שחנה ליד בית המשיב 2. צויין גם כי משיב 2 עושה שימוש ברכב החברה לצורך מתן שרות ללקוחות החברה. נטען כי העותרת 2 הינה בעלת המניות בעותרת 1 רק מיום 1.1.11 , וקודם לכן היה המשיב 2 בעל המניות בעותרת 1. המניות הועברו לעותרת 2 בשל הלוואה שנתנה לו , ולא נפרעה. לא צורף דו"ח רשם החברות. לטענת העותרות חוב הארנונה , ככל הנראה ,הינו חובו של המשיב 2. 2. במסגרת תגובתה המקדמית עתרה עיריית חיפה לדחיית העתירה על הסף בשל העדר מיצוי הליכים קודם להגשת העתירה. עוד העלתה טענות שיהוי והעדר נקיון כפיים, כך גם העלתה טיעונים לתקינות הליכי הגביה. משיב 2 לא נתן תגובה כלשהי. העותרות הגישו תשובה לתגובת המשיבה, במסגרתה הלינו על כך ש"תשובה לערר שהגישו העותרות לא התקבל על ידן" ולכן סברו שהעיריה תפנה בתביעה לגביית החוב, אולם העיריה נקטה בהליך מזורז של עיקול הרכב. 4. דיון אקדים ואציין כי על בסיס התגובה המקדמית אני מוצאת לנכון למחוק את העתירה על הסף, וזאת בשל הנימוקים, כפי שיפורטו להלן. 4.1 המנעות מפרישת התשתית העובדתית - העותרות לא צרפו לעתירתן את ההחלטה נשוא העתירה, כך גם התשתית העובדתית שנפרשה לקתה בחסר . לא צורפו מסמכי דרישת התשלום, כל שצורף הינם מסמכים המעידים לכאורה על מערכת היחסים בין העותרות למשיב 2, והסכם שכירות המלמד כי שוכר הנכס משנת 2006 ועד ליום 31.7.11 הוא המשיב 2 עם אפשרות הארכה עד לחודש יולי 2013. לא צורף הסכם הארכה. רק במסגרת תגובת עיריית חיפה נפרשה מלוא התשתית העובדתית הנדרשת, המציירת תמונה שונה. א. ביום 3.10.11 נשלח לחברת כל בודק מכתב דרישה לתשלום ארנונה בגין הנכס . העותרות לא ציינו בעתירתן כי העותרת 1 פנתה בהשגה על דרישת הארנונה ביום 11.3.12 בטענה כי איננה מחזיקה בנכס. מכתב ההשגה, המוכתר בכותרת "השגה" לא צורף לעתירה, אך צורף לתגובת המשיבה. ב. ההשגה נדחתה בהחלטה מיום 28.3.12 ודנה רק בשנת הכספים 2012 שכן שומות קודמות הפכו לסופיות. ממצאי הפיקוח העלו כי בנכס נמצאת החברה העותרת, ואף צורף צילום של שלט החברה העותרת בכניסה. גם בלוגו של נייר המכתבים של עותרת 1 ממרץ 2012 מופיעות שתי כתובות לעותרת, כאשר אחת מהן היא כתובת הנכס. זו גם כתובת החברה ברשם החברות. ג. על החלטה זו לא הוגש ערר, על אף שההחלטה מציינת בפירוט את הזכות להגיש ערר. ד. עוד צרפה המשיבה תכתובות נוספות, בפרט מכתב מיום 6.12.11 במסגרתו הובהר כי חיובי הארנונה הוסבו על שם חברת כל בודק בהתאם לבדיקות שבוצעו, לרבות ביקור בנכס. כמו כן צורפו אסמכתאות שונות המעידות כי מקום מושבה של חברת כל בודק הינו ברחוב חלוצי התעשיה 89 במפרץ חיפה. ה. כמו כן עולות סתירות לכאורה בין טענות העותרות כאן באשר לזהות מנהל חברת כל בודק ו/או מקום מושבה אל מול טענות שהעלתה העותרת עצמה בהליך שניהלה בבית משפט השלום בחיפה (ת.א 3709-12-11) (לתשלום תמורה עבור עבודה שבצעה) .בעוד שהעותרת 2 טוענת כאן שהיא מנהלת העותרת 1, ואילו המשיב עובד שכיר של החברה, הרי שבהליך בפני בית משפט השלום הוגש תצהיר ביום 30.11.11 , חתום על ידי המשיב, לפיו המשיב 2 הינו מנהל חברת כל בודק, וצורפה חשבונית מס שמופיעה בו כתובת הנכס ככתובת יחידה של העותרת. חשבונית המס היא מיום 1.3.11. ו. הובהר כי העותרת 1 רשומה כמחזיקה בנכס בספרי העיריה כבר מיום 1.9.11. ז. מיום 1.9.11 ועד לסוף שנת 2013 העותרות לא שלמו תשלום כלשהו בגין ארנונה בעבור הנכס. ח. המשיבה מפנה למדריך הפרסומי של דפי זהב, לאתר האינטרנט יד 2, הליכי רישוי - בכולם כתובת העותרת היא בכתובת הנכס. גם רכב העותרת נתפס בפתח ביתו של המשיב. המשיב הינו חייב מוגבל באמצעים, והמשיבה מעלה אפשרות כי עסקת העברת המניות לעותרת כביכול בשל אי פרעון הלוואה לעותרת 2 שהיא מזכירה בחברה ומנהלת מכירות, הינה פיקטיבית, במיוחד שלא הובאו ראיות לאמיתותה. העובדות שהובהרו בתגובה המקדמית של המשיבה, משלימות את התשתית הנחוצה לדיון, ועל העותרות היה לפרטן מלכתחילה בעתירתן. הימנעות מהצגת תמונה עובדתית מלאה איננה ראויה ומגיעה לכדי חוסר נקיון כפים. ראו לעניין זה בג"ץ 5406/10 סנאא עמארח נ' משרד הפנים (3.7.11) - העתירה דנא לוקה בפגמים שונים המצדיקים את דחייתה על הסף. ראשית, העותרים לא כללו בעתירה מכלול שלם של נתונים רלוונטיים. להשתלשלות העניינים המסועפת שנסקרה לעיל אין זכר בעתירה. התנהלות זו של העותרים אינה ראויה. ברי, כי על המבקש סעד מבית משפט זה מוטלת החובה להציג תמונה עובדתית מלאה. אחד הטעמים העומדים ביסודו של הכלל הינו הרצון למנוע הכבדה לא נחוצה על מי שנדרש להגיב לעתירה. ..... בנוסף, אך ברור הוא כי עתירה שאינה כוללת את מלוא הפרטים הרלוונטיים, עשויה להוביל לבזבוז מיותר של זמן שיפוטי יקר. כך אירע במקרה דנא. פגם זה מגיע כדי חוסר ניקיון כפיים ומצדיק את דחייתה של העתירה על הסף (ראו למשל, בג"ץ 7210/10 אגבאריה נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פיסקה 4 (טרם פורסם, 10.11.2010)). וכן בג"ץ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון (6.7.03) - "חובתו של העותר להביא בפני בית-המשפט את כל העובדות הצריכות לעניין, עומדת ביסוד ההליך המתנהל בפני בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק וכבר נפסק כי בית-משפט זה "חי" מפי העותר ונותן אמון בדבריו, בלא לקיים חקירה ודרישה של העובדות המובאות בפניו. כך נפסק בבג"צ 761/79 פלביו טרוסקין נ' לאה וינברג פ"ד לד(2) 461, 463, שם נקבע כי : גילוי הלב לפני בית-המשפט הוא יסוד מסד ליכולת הפעולה שלו על-פי הקווים אותם התווה המחוקק לבית משפט זה, ועוד יותר מזאת, על פי הכללים אותם קבע לעצמו בית משפט זה". בתגובתן מציינות העותרות כי פנו בערר לעיריה, אך לא קבלו תגובה. לא צורף לתגובתן מסמך הערר. אין בתגובתן כדי להבהיר מדוע לא נפרשו מלוא העובדות בעתירה שהגישו. לפיכך, יש לראות בעותרות כמי שלא פרשו את מלוא היריעה העובדתית הדרושה, ובכך נפגמה עתירתם בחוסר נקיון כפיים. 4.2 אי מיצוי הליכים - סעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1996 קובע כי המבקש לחלוק על חיובי ארנונה לנקוט בהליכי השגה כקבוע בחוק ולהלן לשונו: 6. (א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר. השגת העותרות נדחתה בהחלטת המשיבה מיום 28.3.12. לפיכך היה על העותרות לפעול להגשת ערר בהתאם לקבוע בחוק וכפי שפורט באופן ברור ובהיר בהחלטת המשיבה. אין בפני אסמכתא כלשהי המלמדת על הגשת ערר על ההשגה. ראו לענין זה ברמ 6072/12 יצחק דוד נ. עירית נצרת 19.9.12 דברי כב' השופט פוגלמן - "המבקש שלא השלים עם דחיית השגתו, הגיש עתירה מינהלית נגד הליכי הגבייה המינהליים שננקטו נגדו. לשיטתו, בגדר הדיון בעתירה נגד הליכי הגבייה תוכרענה השאלות העובדתיות ביחס לזהות המחזיק בנכס. אין לקבל עמדה זו. כפי שמציינת המשיבה בתשובתה, המתווה הדיוני המתאים להשגה על חיוב בארנונה הוא זה הקבוע בחוק הערר (הגשת השגה לפי סעיף 3(א) לחוק; הגשת ערר לוועדת הערר לפי סעיף 6(א) לחוק; ובהמשך - ככל שיש עילה לכך - ערעור מינהלי לבית המשפט לעניינים מינהליים לפי סעיף 6(ב) לחוק). על רקע אופי הטענות שמעלה המבקש ביחס לחיוב הארנונה שהושת עליו - ומבלי לקבוע מסמרות בשלב דיוני מוקדם זה - נראה כי זו אכן הדרך המתאימה לבירורן, ולא הגשת עתירה מינהלית נגד הליכי הגבייה המינהלית." משבחרה העותרת להגיש השגה וזו נדחתה, היה עליה להמשיך במתווה הדרך שבחרה, ולהגיש ערר. על תשובת הערר נקבעה זכות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים. 4.3 שיהוי - למעלה מן הצורך אציין כי העותרות נקטו בשיהוי ניכר בהגשת עתירתן, התנהלותן מול המשיבה בדבר חיובי ארנונה בגין הנכס מתמשכת לפחות מסוף שנת 2011, החלטה הדוחה את ההשגה ניתנה ביום 28.3.12, עתירתן הוגשה רק ביום 16.6.13 - כשנה ושלושה חודשים לאחר דחיית ההשגה - וזאת רק כשהוכבדה היד - דהיינו עוקל רכבה של העותרת 1. לעניין זה ראו עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה המקומית עמק חפר (14.6.10) כידוע לשיהוי שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. בבחינת השיהוי הסובייקטיבי יבחן אופן התנהגות העותרים והשאלה האם התנהגותם זו מלמדת כי ויתרו על זכויותיהם; בבחינת השיהוי האובייקטיבי יבחן האם הייתה פגיעה באינטרסים ראויים להגנה של הרשות המנהלית או של צדדים שלישים בעקבות האיחור בהגשת העתירה וכן יבחן האם אלו שינו את מצבם לרעה כתוצאה מאיחור זה; מנגד - תבחן השאלה האם הימנעותו של בית המשפט להידרש לעתירה מחמת השיהוי בהגשתה תביא לפגיעה קשה וחמורה בחוק או בשלטון החוק ... על היחס בין יסודות אלו עמדה כבוד השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש בעע"ם 7142/01 הנ"ל: "היחס בין שלושת היסודות הרלוונטיים לשיהוי ייקבע על פי משקלו היחסי של כל אחד מהשיקולים בנסיבותיו של כל עניין. בבואו להכריע בשאלת השיהוי יפעיל, אפוא, בית המשפט מערכת איזונים על פיה יבחן בעיקר את היחס בין הפן האובייקטיבי של השיהוי, היינו מידת הפגיעה באינטרסים ראויים של היחיד או של הרבים, לבין מידת הפגיעה בחוק ובערכי שלטון החוק" [שם, בעמ' 679]. בנוסף, כאשר המדובר בעתירה המוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים, הרי שבהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות סדרי הדין, עתירה שאין מועד הקבוע בדין להגשתה, צריכה להיות מוגשת ללא שיהוי ובכל מקרה תוך 45 ימים ממועד פרסום ההחלטה נושא העתירה או מהמועד בו נודע לעותרים עליה, לפי המוקדם ". וכן ראו בג"ץ 1802/12 פרופ' יוסי יונה נ' משרד התחבורה ואח' ( 14.3.12) - שאלת השיהוי תבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, תוך איזון בין האינטרסים המנוגדים העולים בגדריו (וראו בג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, פ"ד נג(1) 193, 202 (1999); בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הביטחון (6.9.2011)). 5. מהנימוקים המפורטים לעיל -העתירה נדחית. העותרות ישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 5,000 ₪ שישולם תוך 30 מהיום. עירייהארנונה