טענת הרשאה שלא כדין לביצוע פעולות בחשבון בנק למי שאינו מורשה לכך, דבר שגרם נזק למערער כלקוח, כטענתו. בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט גיל דניאל), בת"א 1729/07, דחה בפסק דין מיום 8.4.13 את תביעת המערער, אשר הגיש ערעור זה על פסק הדין. רקע 1. המערער (להלן: "אורן") טען בתביעתו כי פתח חשבון בסניף של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") שבכיכר העירייה באשדוד מטרת פתיחת החשבון הייתה עסקית, לצורך ניהול עסק עצמאי, חנות מינימרקט. בשלהי שנת 2000 תחילת 2001 גילה אורן כטענתו כי החלו לחזור שיקים, מסיבת א.כ.מ. (אין כיסוי מספיק) ואז התברר לו כי אביו שלא היה מורשה חתימה בחשבון, פעל במסגרתו וביצע פעולות בניירות ערך. הבנק פעל נגד אורן והגיש תביעה בסדר דין מקוצר, במסגרתה ניתן פסק דין ללא הגנה. בהמשך, הגיש אורן בקשת פשיטת רגל, הליך שהסתיים בהפטרו. במקביל, הבנק הגיש תביעה נגד האב, ביום 4.9.03 במסגרתה טען כי עילת התביעה הינה בשל כך שהתברר כי האב קיבל כספים תוך כדי מרמה, מצג שווא והתחזות. 2. אורן בתביעתו, טען כי הבנק התרשל כלפיו, והפר את חובת הנאמנות, שעה שאפשר פעולות בניירות ערך ע"י אביו, במצב בו יתרת החוב בחשבון חרגה ממסגרת האשראי, בלי ליידעו, תוך חשיפתו לסיכון גבוה. נטען כי התנהלות הבנק גרמה לאיבוד עסקו והיקלעותו לפשיטת רגל. לפיכך, הגיש תביעה על סך 1.655 מליון ₪, כאשר מתוך סכום זה תבע 1,000,000 ₪ עוגמת נפש, 299,810 ₪ חובות כפי שהוגשו בהליך הפש"ר, 247,008 ₪ הפסד רווחים, 11,480 הוצאות משפטיות, 93,316 ₪ סכומים שהאב הוציא מהחשבון שלא כדין, 1,629 ₪ עמלות שלא כדין, 2,251 ₪ בגין ריבית חריגה. 3. ביהמ"ש דחה את טענות אורן, בקובעו שאורן היה למעשה, "איש קש" של אביו, אשר הפעיל במשך מספר שנים מינימרקט, הסתבך בחובות וסגר את העסק דבר שאילץ את אורן לסייע למשפחה "בהשאלת" שמו לצורך פתיחת העסק מחדש. בפועל, האב ניהל כרגיל את העסק ממנו התפרנסה המשפחה. נקבע כי אורן עצמו עבד באותה עת במקום אחר, כשכיר ברשות הדואר על אף שסייע לאביו בשעות הבוקר או הערב. מי שניהל את המו"מ מול הספקים היה האב. אורן השיב באופן מפורש בחקירתו כי אביו היה בחובות כבדים ולכן התבקש לטובת המשפחה לפתוח את חשבון הבנק על שמו עבור האב. אורן הודה כי הותיר בידי האב, שיקים פתוחים לצורך תשלום לספקים, אולם לא אישר כי היה ידוע לו שאביו חותם על שיקים בשמו. בית המשפט דחה גרסה זו. מסקנת בית המשפט הייתה שפתיחת החשבון נועדה לצורך פעילותו העסקית של האב. 4. באשר לפעולות בניירות ערך, הגיע בית המשפט קמא למסקנה ולפיה הקוד הסודי, לביצוע הפעולות הועבר מאורן לאביו. כן נקבע כי דפי החשבון הגיעו לאורן אשר אישר שהיה מגיע לסניף הבנק מפעם לפעם ונדחתה גרסתו כי לא ידע את מצב החשבון בזמן אמת. בית המשפט הפנה לכך שהחזרת השיקים אירעה כבר סמוך לפתיחת החשבון, בחודשים אפריל מאי 2000, כמו גם בחודש אוגוסט 2000, מועד בו החל האב בפעולות בניירות ערך, עובדה שחיזקה את המסקנה בדבר ידיעת אורן על המצב בחשבון. 5. בית המשפט ניתח את הראיות שהובאו בפניו, והגיע למסקנה העובדתית ולפיה אורן אישר והסכים לפעולות שקדמו לפגישה שהתקיימה ביום 26.10.00 בבנק, פגישה אליה זומן אורן לאחר שהתברר כי האב פועל בחשבונו. זאת, לאחר שמיעת העדות מטעם הבנק מחד, ומאידך, אי קבלת עדותו של אורן אשר בית המשפט התרשם שהציג גרסה עמומה על מנת להתגבר על הקושי שהיה ידוע לו, בדבר המועד בו נודעה לו עילת התביעה. ביהמ"ש הוסיף כי זקף לחובת אורן את אי הזמנתה של אחותו לעדות מטעמו, עדה שהייתה נוכחת בפגישה, ואשר יכולה הייתה לשפוך אור על שהתרחש בה. בית המשפט קבע כי אורן לא רצה לסבך יותר את אביו והעדיף נוכח השיקולים המשפחתיים לאשר הפעולות. בית המשפט הביא בחשבון את התנהלות אורן לאחר הפגישה. בפגישה הוברר כי ההפסדים המצטברים בפעילות האב בניירות הערך הגיע לסך של 58,571 ₪. החשבון עמד באותו מועד על יתרת חובה בהיקף 10,000 ₪ ולפיכך חתמו אורן ואחותו לדרישת הבנק על מסגרת אשראי בסך 7,000 ₪ והאחות ערבה למסגרת זו. לפיכך דחה בית המשפט את טענותיו של אורן ואת התביעה, תוך חיובו בהוצאות הבנק, הגם שנמתחה ביקורת על הבנק וההתנהלות שאפשרה לאב במשך תקופה ארוכה להתחזות לאורן. תמצית טענות אורן 6. לטענת אורן, ביסס ביהמ"ש את פסק דינו על ראיות נסיבתיות, שהרי כך ציין בית המשפט בעמ' 12 שורות 23-25, אולם לא נתן ביטוי לסתירות שהתגלו בין גרסאות עדי הבנק אשר לא היה מקום ליתן בהן אמון. לטענת אורן, מדפי החשבון לא ניתן ללמוד את תמונת המצב העובדתית האמיתית של הפעולות בניירות ערך ולא ברור מאין נקבע כי בפגישה מיום 26.10.00 נאמר לאורן במפורש מהו ההפסד המצטבר שבפעולות בניירות ערך. לטענת אורן, עובדות הבנק חששו לגורלן נוכח רשלנותן בכך שאפשרו לאב לפעול באופן בלתי חוקי ולכן פעלו ליצירת "מלכודת" לאורן, ויצירת מצב בו כביכול מסכים הוא לכל פעולות אביו. לטענת אורן, במועד הפגישה, היתרה השלילית בחשבון לא הייתה גדולה, אולם אם היה מוצג לו המצב האמיתי בו צבורים הפסדים בפעילות ניירות הערך, היה נוקט בדרך אחרת ולא היה מסכים לדברים. לטענת אורן, האב המשיך לבצע פעולות בניירות ערך גם לאחר הפגישה ללא שהקוד הסודי שונה. לפיכך טען אורן כי יש לקבל הערעור ולהורות כמבוקש בתביעתו. תמצית טענות הבנק 7. לטענת הבנק, אורן מתנער שלא כדין מהעובדות שהיו ברקע יצירת החוב, תוך התכחשות לאישור שנתן לאביו לפעול בחשבון, לרבות בניירות ערך. לטענת הבנק, ביהמ"ש קבע ממצאים ולפיהם אורן ידע על כל הפעולות המבוצעות בחשבון והסכים להן, לרבות פעולות בניירות ערך ולפיכך אין מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו. לטענת הבנק, החשבון נפתח למראית עין על שם אורן, אולם בפועל האב נהג בו מנהג בעלים, מסקנה אשר בית המשפט קבע כי מתיישבת עם הראיות שהוצגו. כך ובפרט, טען הבנק כי קביעות ביהמ"ש באשר לפגישה ביום 26.10.00 והנימוקים להעדפת גרסת עובדות הבנק, באו על רקע ניתוח מצב הדברים הראייתי לאחר התרשמות ישירה מהצדדים לפגישה. נטען כי אם אורן עקב אחר החשבון כפי שטען, היה צריך לתמוה מדוע יתרת החובה הינה בהיקף 10,000 ₪ ולא בזכות. לסיכום ולחילופין, טוען הבנק כי אורן לא הוכיח נזקו הנטען. דיון מסקנתי הינה שיש לדחות הערעור, וכך אמליץ לחברותי. אורן (המערער) איש קש בשירות אביו 8. אורן למעשה לא חלק על קביעתו זו של בית המשפט. קביעה זו מבוססת היטב בחומר הראיות ואורן אישר אותה בחקירתו הנגדית, בשאלות שנשאל, כפי שפירט בית המשפט. אורן עבד באותה עת כשכיר ברשות הדואר, וסייע לעסק המשפחתי לפני ואחרי שעות העבודה. אורן הסביר כי האב היה בחובות כבדים ולכן למען המשפחה התבקש לפתוח את החשבון. האב פעל באמצעות החשבון כי לא הייתה לו אפשרות אחרת. אורן הותיר ברשות האב שיקים פתוחים אותם מילא האב והאב אף חתם בשמו של אורן על שיקים שהיו בפנקס שניתן לו. לאורן היה חשבון בנק נפרד לענייניו האישיים והחשבון שנפתח בבנק נועד אך ורק לצורך העסקי של ניהול המינימרקט. לא מצאתי סיבה להתערב בקביעות אלו של בית המשפט. האם אורן ידע ואישר לאביו פעולות בניירות ערך 9. בית המשפט קבע כי אורן אישר לאביו לבצע כל פעולה בחשבון, כולל בניירות ערך. בית המשפט קבע כי הקוד הסודי לביצוע פעולות בניירות ערך נמסר לאב על ידי אורן, כי אורן לא שמר על הקוד הסודי ולא זכר האם הותיר את מסמכי פתיחת החשבון בבית או בעסק. בית המשפט הוסיף כי משלוח דפי החשבון לכתובת שנמסרה ככתובת למשלוח הדואר של אורן, מעלה חזקה כי אורן ידע על הפעולות בחשבון ואף קיימת מניעות מלטעון בניגוד לכך. אורן אישר כי היה מגיע לסניף מפעם לפעם ונדחתה טענתו לפיה, לא קיבל מידע כאשר הגיע לסניף. עוד הוסיף בית המשפט כי לא סביר שאורן לא ידע על פעולות החזרת שיקים באוגוסט 2000 ואף קודם לכן. במאזן ההסתברות ועל רקע מכלול הנסיבות קבע בית המשפט כי אורן ידע על מצב הדברים בחשבון, ואף הבחין בפעילות בניירות ערך. בית המשפט הוסיף כי מסקנתו נובעת גם מראיות נסיבתיות. קביעות אלה יש לצרף לקביעה השיפוטית לפיה אורן שימש ככסות לאביו. זאת, על מנת שניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את העסק המשפחתי. במצב דברים זה, לא מצאתי שיש מקום להתערב בקביעות העובדתיות המתיישבות עם העדויות שנשמעו ועם כלל הנסיבות. 10. חיזוק למסקנה האמורה מצא בית המשפט בממצאיו לגבי הפגישה שנערכה בסניף הבנק, ביום 26.10.00, פגישה בה השתתפו מלבד שתי עובדות הבנק, אורן ואחותו, (אשר לא הובאה לעדות, דבר שנזקף לחובת אורן). בית המשפט לא התעלם מהסתירה שבין כתב התביעה שהגיש הבנק בשעתו כנגד אבי החייב, ומצא כי אין מדובר בהודיית בעל דין, נוכח מועד ידיעת הבנק על העובדות לאשורן, שחל להיות במועד מאוחר יותר. בית המשפט קמא בחן את טענת אורן כי ישנה סתירה בעדויות עובדות הבנק, המפריכה את גרסת הבנק. בית המשפט התרשם מהעדים והעדויות כי לאורן נאמרו ודווחו פעולות האב בחשבון במסגרת הפגישה. בית המשפט הביא בחשבון לא רק את ההימנעות מלקרוא לעדות את אחותו של אורן, אלא אף את גרסתו העמומה של אורן לגבי ידיעתו על פעולות האב, אשר נועדה, קרוב לוודאי, כדי להתגבר על הקושי שהיה ידוע לאורן בכול הנוגע לטענת ההתיישנות שהעלה הבנק. בית המשפט הוסיף וציין כי העדות של עובדות הבנק עלתה בקנה אחד עם מכלול הנסיבות, כולל זו של אורן אשר הוא ש"הרגיע" את עובדות הבנק שנדהמו לגלות את פעולות האב. 11. חיזוק נוסף למסקנתו באשר לפגישה מיום 26.10.00 מצא בית משפט בכך שאורן המשיך לאשר לאב לעשות פעולות בניירות ערך לאחר הפגישה. אמנם, ההפסדים בתקופה זו היו בהיקף של 7,968 ₪ בלבד, אולם הדגש היה בכך, שכל פעולה שכזו, פורטה וקיבלה את אישורו של אורן, כפי שעלה מהמסמכים שהוצגו, בהן צוינה זהותו של הפקיד הרלבנטי בבנק שקיבל את האישור. בית המשפט המשיך וציין כי אורן לא "מחה" כנגד פעולות האב, גם לאחר שנסגר החשבון וגם לא במסגרת הליכי ההוצל"פ שננקטו. מסקנת הדברים הייתה, שאורן אישר לאביו את ביצוע כל הפעולות שבוצעו בחשבון, כולל אלו שבוצעו בניירות ערך. 12. אורן טען שהפגישה מיום 26.10.00 היוותה מעין "מלכודת" שנטמנה לו בידי עובדות הבנק, אשר חרדו לגורלן נוכח הרשלנות בה נהגו. טען אורן כי מצב החשבון הוצג באופן שנועד להכשיר למפרע את פעולות האב ואילו היו מוצגות בפניו העובדות כפי שהן, שהאב ביצע "משחקי בורסה" בהן הפסיד סכומים מצטברים של כ - 70,000 ₪, כי אז בהתאם למבחן "השכל הישר" אורן לא היה משלים עם הדברים, ולא היה "מרגיע" את יועצת ההשקעות ומנהלת הסניף שהיו בפגישה "חרדות", אלא היה פועל אחרת וכי הוטעה בידי עובדות הבנק שהסתירו ממנו את הנתונים האמיתיים. בית משפט קמא לא קיבל את גרסת אורן, אלא את גרסת הבנק, תוך שהביא בחשבון, בין היתר, את התנהלותו של אורן, בכך שנתן לאביו "הטבה" בדמות האפשרות לפעול בחשבון כרצונו, למען העסק המשפחתי. זאת, לאור נטל השכנוע המוטל על אורן והחזקה הראייתית לפיה, אי הבאת האחות לעדות פועלת לחובתו לצד מתן האמון בעובדות הבנק. זאת, להבדיל מההתרשמות מאורן ומגרסתו שהיתה בלשון בית המשפט "עמומה". לא מצאתי הצדקה ועילה להתערב במסקנה זו. סיכום 13. אורן, המערער, הגיש תביעתו כנגד הבנק בשל נזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך שהבנק אפשר לאביו לפעול בחשבונו, בדגש על ביצוע פעולות בניירות ערך שגרמו להפסדים להם לא היה מודע. בית המשפט ניתח את חומר הראיות והגיע למסקנה ולפיה אורן שימש למעשה "איש קש" עבור אביו, לאור הסתבכות כלכלית של האב, ולמען המשפחה, פתח חשבון בנק ונתן לאביו לעשות בו שימוש, כולל פעילות בניירות ערך. לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בממצאים העובדתיים או הצדקה לדחות את המסקנות שהממצאים תמכו בהן. הערעור ברובו מתייחס לטענות העובדתיות שלא נמצא כי יש להתערב בהן. לפיכך, ולאור הטעמים שלעיל, אמליץ לחברותי לדחות את הערעור. המערער ישא בהוצאות ושכ"ט המשיבה בסכום כולל של 12,000 ₪. הערבון שהופקד יחולט לטובת ההוצאות ויועבר למשיבה באמצעות באי כוחה. יתרת הסכום תוחזר למערער באמצעות בא כוחו. יעקב פרסקי, שופט השופטת שרה דברת - סגנית הנשיא - אב"ד: אני מסכימה. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא השופטת נחמה נצר: אני מסכימה. נחמה נצר, שופטת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט פרסקי חשבון בנקבנק