שובר זיכוי הניתן לצרכן בגין ביטול עסקה יהיה תקף לשנתיים לפחות מיום מסירתו, ולא יהא תוקף לתנאי המגביל את האפשרות לממש את השובר. בנוסף: תקופת תוקפו של השובר, וציון האפשרות להשתמש בו ללא תנאים מגבילים או סייגים, יופיעו על גבי השובר, באותיות ברורות ובהבלטה מיוחדת, בהתאם להוראות, לפי סעיף 4 א' של חוק הגנת הצרכן, לענין תנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן. ד. בתאריך 11.6.2013 רכש המבקש בסניף המשיבה שבקניון לב חדרה, שלושה זוגות תחתונים בסך 39 ₪, באמצעות כרטיס אשראי. בהמשך, באותו יום, החזיר המבקש את המוצר וכנגדו הונפק לו שובר זיכוי. טוען המבקש, כי על גבי שובר הזיכוי לא צויין תוקפו של השובר ולכן פנה לקופאית שהנפיקה עבורו את שובר הזיכוי כדי לברר אודות תוקף השובר, ונמסר לו כי תוקף השובר הוא עד שנה מיום הנפקתו. כמו כן הבחין המבקש במודעה התלויה בסניף בדבר תקופת מימוש הזיכוי לשישה חודשים בלבד. מוסיף המבקש, שעל גבי שובר הזיכוי לא צויין באותיות גדולות ובהבלטה מיוחדת כי הזיכוי ניתן למימוש ללא כל תנאי או הגבלה. ימים ספורים לאחר מכן, נודע למבקש (דרך השוואה עם בתי עסק אחרים) שהגבלת תוקף מימוש השובר לשישה חודשים בלבד אינה חוקית ומנוגדת לתיקון שנעשה בחוק הגנת הצרכן, ועסקינן בקיצור תקופת הזמן שהוגדרה באמצעות תיקון מ-24 חודשים ל-6 חודשים. המבקש מייחס למשיבה הפרת שורת חובות חקוקות, שגרמה לו ולחברי הקבוצה לנזקים ולפגיעה באוטונומיה. ה. שונה עמדת המשיבה הטוענת, כי מדובר ב"צייד" של תביעות ייצוגיות שנושאן הוא התקופה שבה ניתן לממש זיכוי כספי הניתן ברשתות שונות, כשהמטרה כולה אינה אלא השגת גמול בגין ההסתלקות מן התביעה, כשהגמול המשולם לתובע נמוך מעלות ניהולה של התביעה מבחינת נקודת מבטה של הנתבעת. עמדת המשיבה היא, שאין היא מוכנה לתת ידה למהלך המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלי של תובענה ייצוגית, וראוי לדעתה להביע מורת רוח על התנהלותו של המבקש על דרך פסיקת הוצאות משפט לדוגמא לחובתו ולזכות המשיבה, וכן לאוצר המדינה. ו. באשר לעובדות המקרה טוענת המשיבה בתגובתה, כי האדם שרכש בסניף ביום 11.6.13 את המוצר שאל, בטרם ביצוע הרכישה, האם אפשר להחליף את התחתונים ומנהלת החנות הסבירה לו, שבדרך כלל לא ניתן להחליף הלבשה תחתונה, אך אם הוא יחזור בתוך יום כשהמוצר באריזתו המקורית, תסכים היא להחליף לו את התחתונים במוצר אחר. ואכן, המבקש שילם ויצא מן החנות, אך לאחר מספר דקות חזר וביקש להחזיר את התחתונים. הגם שלפי הדין אין החנות מחוייבת לקבל בחזרה הלבשה תחתונה, והגם שהמוכרת הסכימה, לפנים משורת הדין, לאפשר לו להחזיר את המוצר (אם יחזור תוך יום והמוצר יהא באריזתו המקורית), הסכימה המוכרת, לפנים משור הדין, לקבל בחזרה את התחתונים, ואף הציעה לבטל את החיוב בכרטיס האשראי, ואולם, המבקש העדיף שלא לבטל את החיוב בכרטיס האשראי, ואמר שהוא מבקש לקבל שובר זיכוי, והמוכרת נעתרה לבקשתו. ז. מוסיפה המשיבה, ששובר הזיכוי הוצא על שם אדם בשם "נאל עספיר" שאיננו המבקש. המבקש שאל את המוכרת מה תוקף שובר הזיכוי והמוכרת השיבה לו (לפי מדיניותה של המשיבה) שהמשיבה תכבד את השובר בכל עת. המבקש ביקש מן המוכרת שתרשום על גבי שובר הזיכוי תאריך אחרון שבו ניתן יהיה לממשו, והמוכרת סירבה בנימוק שהמשיבה תמיד מקבלת את הזיכויים ולא תעשה בענין כל בעיה. המבקש התעקש על כך שהוא זקוק לאסמכתא למועד סיום תוקפו של הזיכוי למקרה שיעשו לו בעיות במימוש הזיכוי, והוא יידרש להגיש תביעה משום שהוא עורך דין. ואולם, המוכרת חזרה על סירובה, וחזרה והסבירה למבקש שאף אחד לא יעשה לו בעיות, ואין לכך כל סיבה. בשלב זה הלך המבקש וצילם את המודעה בדבר החזרת המוצרים שהיתה תלויה בסניף, וכעבור שבוע הוגשה התביעה והבקשה לאישורה. ח. מכאן טענת המשיבה, שאין המדובר בלקוח תמים שביקש להחזיר מוצר שרכש זמן מה קודם לכן, קיבל זיכוי שתוקפו חצי שנה, וגילה לתדהמתו כעבור זמן שהמשיבה פעלה שלא כדין בכך שתוקף השובר היה רק לשנה. מדובר, לטענת המשיבה, ב"צייד" של תביעות ייצוגיות, שנכנס לחנות במטרה ברורה של נסיון מלאכותי לייצר עילת תביעה. גם כשהתחוור לו מדברי המוכרת, שמדיניות המשיבה היא שלא להגביל את הזיכוי בזמן (ולכן אין לו עילת תביעה נגד המשיבה) הגיש בכל זאת את התביעה ואת הבקשה לאישורה כייצוגית, תוך העלמת העובדות לאשורן מבית המשפט. ט. מבהירה המשיבה כי לפי מדיניותה, במצב בו הלקוח קיבל שובר זיכוי, מכל סיבה שהיא, שובר הזיכוי אינו מוגבל בזמן. טוענת המשיבה בתגובתה, שהעובדות כפי שהן להווייתן מלמדות על חוסר תום לב קיצוני של המבקש דבר המצדיק את דחיית בקשת האישור תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט לדוגמא. י. ביום 20.11.13 הגישו ב"כ שני הצדדים הודעה לבית המשפט, לפיה הם הגיעו להסדר דיוני על פיו מסתלק המבקש מן התובענה, וכי המחלוקת שנותרה ביניהם היא האם יחוייב המבקש בהוצאות לזכות המשיבה, ואם כן, באיזה סכום, ומשכך ביקשו ב"כ הצדדים לייעד את קדם המשפט שנקבע לתאריך 24.11.13 למטרה זו. ואכן, בקדם המשפט ניתנה החלטה לפיה על ב"כ המבקש להמציא את תצהירי ההסתלקות של המבקש ובא-כוחו כנדרש בסעיף 16 של החוק (דבר שאכן בוצע), ונתאפשר לשני הצדדים להגיש את טיעוניהם בכתב בשאלת הוצאות המשפט. י"א. תמצית טענת ב"כ המבקש היא, שאין מקום לחיוב בהוצאות הואיל ובמקום להגיש תגובה ארוכה לבקשת האישור, די היה אילו היתה המשיבה מסבה את תשומת לבו של המבקש לעובדה שמדובר בתקלה נקודתית בסעיף קניון לב חדרה (בין בכתב ובין בטלפון), והמבקש היה פועל מיד להסתלקותו מן ההליך. י"ב. מוסיף המבקש, שלכאורה היה מקום להגשת התביעה ובקשת האישור הואיל ובחנות המשיבה היה מוצב שלט עליו כתוב שתוקף שובר הזיכוי הוא ששה חודשים, ואילו על גבי שובר הזיכוי לא היה נקוב כל תוקף, והקופאית מסרה בעל פה למבקש שתוקף הזיכוי מוגבל לששה חודשים. מכאן, שיש צורך בהבהרה מסויימת אודות מדיניות המשיבה בענין שוברי הזיכוי שכן לכאורה מדיניות המשיבה בענין זה אינה לפי החוק. המבקש פנה לבית המשפט בתביעה ובבקשה לאשרה כייצוגית עקב אי-החוקיות הלכאורית, אך הסכים להסתלק בכל זאת כי האמין למשיבה שמדובר בתקלה נקודתית, ומשכך, אין לחייבו בהוצאות לזכות המשיבה. י"ג. מציין המבקש, כי לטעמו נוכח פסק הדין בענין ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים נ' בנק הפועלים (11.12.2008), לא היתה מוטלת עליו חובה לפנות פנייה מוקדמת למשיבה טרם הגשת התביעה. י"ד. לבסוף מציין המבקש, שההליך נמצא בשלב מוקדם ביותר, לא נערך בו כל דיון לגופו של ענין, והוא הסכים מיד להסתלקות מן ההליך בהאמינו שמדובר בתקלה נקודתית, ולכן יש לאשר את ההסתלקות ללא צו להוצאות. לטעמו של המבקש, הגשת ההליך היא הסיבה שהביאה לכך כי המשיבה תתקן את מחדלה באותו סניף, המתבטא בשלט שהוצב בדבר תוקף שובר הזיכוי, דבר שימנע בלבול מצד הלקוחות. עד כאן תמצית טיעוני המבקש. ט"ו. המשיבה מצדה מדגישה, כי המבקש לא הציג כל טעם, ובוודאי שלא נסיבות מיוחדות, שיצדיקו סטייה מן הכלל לפיו על בעל הדין שהפסיד בהליך המשפטי לשאת בהוצאותיו של בעל הדין שזכה בו. אדרבא, לנוכח האמור בתגובת המשיבה קיימים טעמים רבים המחייבים הטלת הוצאות משפט גבוהות. עצם ההסתלקות מן התביעה יש בה, לטענת המשיבה, הלכה למעשה, הודאה בנכונות העובדות שפורטו בתגובת המשיבה, תגובה ממנה עולה, שהמשיבה נהגה במבקש הרבה לפנים משורת הדין משאִפשרה לו להחזיר את פרטי הביגוד שרכש, הציעה לו ביטול החיוב בכרטיס האשראי (משמע, החזר כספי מלא), וכאשר התעקש על קבלת זיכוי, הבהירה, שהזיכוי אינו מוגבל בזמן. מכאן, שהמבקש ידע שהמשיבה לא הפרה כל הוראת חוק, וידע, כשהגיש את תביעתו, שאין לו עילת תביעה נגדה. ט"ז. מוסיפה המשיבה, כי גם בהנחה שעובדות כתב התביעה נכונות, אין בכך כדי להצמיח למבקש עילת תביעה, שהרי המבקש לא המתין שבעה חודשים לאחר קבלת הזיכוי וניסה אז לממשו ללא הצלחה, אלא הגיש את התביעה פחות משבוע לאחר שקיבל את הזיכוי. משקיבל המבקש את שובר הזיכוי הוא סבר, לגירסתו הנטענת, שתוקפו 6 חודשים, ובפועל גילה שלפי דין יהא הזיכוי בתוקף למשך שנתיים. מכאן, כך סבורה המשיבה, מופרכת הטענה כאילו הדבר הסב לו עגמת נפש בשיעור של 500 ₪. המשיבה חוזרת על טענתה שאין המדובר בצרכן, בוודאי לא צרכן תמים, אלא "צייד" תביעות ייצוגיות המנסה "בכוח" לייצר עילת תביעה, ואף בהעדר עילה מגיש את התביעה בתקווה שהמשיבה תסכים לשלם כסף כנגד הסתלקותו מן התביעה. י"ז. באשר לטענת המבקש לפיה היה על המשיבה לפנות אליו בכתב או בעל פה וליידע אותו שמדובר בתקלה נקודתית בסניף קנין לב חדרה, מציינת המשיבה, שהעובדות שפורטו בתגובה לא היו "הודאה בתקלה נקודתית". מה גם שהעובדות כפי שפורטו בתגובת המשיבה נגעו כולן לאשר התרחש בחנות בין המבקש לבין מנהלת החנות, ועובדות אלה ממילא היו כבר ידועות למבקש. מוסיפה המשיבה, וזאת על יסוד שיחה שהתקיימה לאחר הגשת התביעה בין ב"כ המבקש לנציג המשיבה, שעוד טרם הגשת תגובתה של המשיבה, ידע המבקש שאין לו עילת תביעה, והיה נכון להסתלק מן התביעה, אך כנגד הסתלקות זו רמז שהוא דורש תשלום. י"ח. באשר לטענת המבקש, שהיה מקום להגיש את בקשת האישור עקב אי-בהירות שנבעה מן השלט שהיה מוצב בחנות ועליו היה כתוב שתוקף הזיכוי הינו לששה חודשים, ואף המוכרת מסרה לו שתוקף הזיכוי ל-6 חודשים, מציינת המשיבה שבמסגרת בקשת האישור טען המבקש שהמוכרת מסרה לו, בעל פה, שתוקף הזיכוי הינו, לתקופה של שנה (בעוד בפועל אמרה לו מנהלת החנות שאין כלל מגבלה לתוקף הזיכוי, סעיף 6 לתצהיר מנהלת החנות). י"ט. בנוסף: הזיכוי שניתן למבקש היה לפנים משורת הדין, משום שלפי דין לא היתה חובה לאפשר את החזרת המוצר. מה גם שנאמר למבקש במפורש, שאין כל מגבלה על תוקף הזיכוי, ולכן לא היתה כל אי בהירות הטעונה הבהרה. באשר לשלט שהיה מוצב בחנות מציינת המשיבה, שהשלט התייחס למדיניות ההחזרה הוולונטרית של המשיבה ולא לזו שלפי הדין (סעיף 49 לתגובה). כ. לבסוף, באשר לטענת המבקש שלא היתה מוטלת עליו חובת פניה מוקדמת (לפי הנכתב בעניין אביב שירותים משפטיים), מפנה ב"כ המשיבה לפסיקה מאוחרת יותר ממנה עולה שפניה מוקדמת למשיבה טרם הגשת בקשת אישור היא דבר רצוי וראוי, אף אם אין זה תנאי לפניה לבית משפט, וכן מפנה המשיבה לפסיקה לפיה פניה מוקדמת היא חלק בלתי נפרד מחובת תום לב המוטלת על תובע ייצוגי, דהיינו, בירור מוקדם ופניה מוקדמת לנתבע, וזאת כדי למנוע בזבוז משאבים, כשהתנהלות של תובע ייצוגי הגורמת לבזבוז משאבים ולזמן יקר תוביל להטלת הוצאות על המבקש (ת"צ (מחוזי נצרת) 19886-07-12 אבו אסחאק נ' חברת דואר ישראל בע"מ (25.6.2013)). עד כאן תמצית טיעוני המשיבה. כ"א. אקדים ואציין, שב"כ הצדדים אכן עשו מלאכתם נאמנה והביאו את מלוא טענותיהם המפורטות בהרחבה בפני בית המשפט לצורך הכרעה בשאלה האם יש לחייב את המבקש בהוצאות משפט לזכות המשיבה בגין הסתלקותו מן התובענה, ואם כן, באיזה שיעור, דא עקא: ברי שקיימת מחלוקת עובדתית בין גירסת המבקש לבין גירסת המשיבה. כ"ב. אזכיר, כי לפי הנטען בבקשת האישור אמרה הקופאית למבקש שתוקף שובר הזיכוי הינו עד שנה מיום הנפקתו, כשהמודעה התלויה בסניף בדבר תקופת מימוש הזיכוי היא לששה חודשים בלבד, ואילו לגירסת המשיבה הסכימה המוכרת, לפנים משורת הדין, הן להחזרת המוצר (למרות שאין החנות מחוייבת לקבל בחזרה הלבשה תחתונה), והן לביטול החיוב בכרטס האשראי, אך המבקש הוא שעמד על קבלת שובר זיכוי. המוכרת אמרה למבקש, לגירסתה, באשר לתוקף שובר הזיכוי, שהמשיבה תכבד את השובר בכל עת, ועמדה על סירובה לציין את סיום תוקפו של הזיכוי הואיל והמשיבה תמיד מקבלת את הזיכויים ללא בעיה. כ"ג. באשר לשלט המוצב בחנות טוענת המשיבה, כי הוא מתייחס למדיניות ההחזרה הוולונטרית של המשיבה ולא לזו שעל פי דין. כמו כן, לטעמה של המשיבה, המבקש איננו בבחינת צרכן תמים, כי אם "צייד" של תביעות ייצוגיות. כ"ד. ברי מן האמור לעיל, שמדובר במחלוקת עובדתית. כך גם טענתה של המשיבה לפיה שוחח ב"כ המבקש לאחר הגשת התביעה עם נציג המשיבה עו"ד אהרון רבינוביץ, וסיפר לו שהגיש תביעות ייצוגיות נוספות באותו ענין וקיבל 20,000 ₪ מנתבעים בהסדר הסתלקות, משמע, שעוד טרם הגשת תגובת המשיבה ידע המבקש, שאין לו עילת תביעה ורמז שהוא דורש תשלום כנגד הסתלקות. כ"ה. פשיטא, שהדרך הראויה לברר את הנדרש כשעסקינן במחלוקת עובדתית בין גירסאות היא, כמובן, על-ידי חקירה נגדית וקביעת מימצאים בהתאם, כשהמשמעות היא, למעשה, דיון בבקשת האישור לעיצומה. ואולם, הצדדים הודיעו מראש לבית המשפט, עוד ביום 20.11.13, שקיימת ביניהם הסכמה בדבר הסתלקות מן הבקשה, וכי המחלוקת ממוקדת רק בשאלת ההוצאות. לא ניתן, מחד גיסא, להודיע על הסתלקות, בהסכמה, ומאידך גיסא, לצורך ההכרעה בשאלת ההוצאות להעלות על סדר היום את מלוא המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, תוך בקשה להעדיף גירסה אחת על פני רעותה, מבלי שהתקיים דיון בו נחקרו המצהירים בחקירה נגדית, התבררו הגירסאות העובדתיות, ונקבעו המימצאים הנדרשים. כ"ו. לעיצומו של ענין, אין ספק שההסתלקות המוסכמת בשלב מוקדם מאד של ההליך המשפטי (כזכור, ההודעה בדבר ההסתלקות תוך השארת המחלוקת בנוגע להוצאות נמסרה לבית המשפט עוד בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט), בוודאי שחסכה לשני הצדדים הוצאות רבות, הקצאת זמן, טרחה, ומשאבים, והדגש הוא על כך שהחיסכון הינו לשני הצדדים גם יחד. כ"ז. עוד אוסיף, שככל שחזרתי ושקלתי בדבר, סבורני שבנסיבות המקרה שבפנינו ראוי לקבוע שכל צד ישא בהוצאותיו. המשיבה מדגישה אמנם בטיעוניה העובדתיים, שהובהר למבקש חד משמעית שמדיניותה של המשיבה היא לאפשר תמיד מימוש שובר הזיכוי ללא הגבלת זמן או מקום מימוש. לעניין זה מתבססת המשיבה גם על האמור בתצהיר המנכ"ל, מר זאב אהרונסון, הכותב בתצהירוֹ, שבשוברי הזיכוי הנהוגים בכל סניפי המשיבה מופיע כיתוב, לפיו "הזיכוי אינו מוגבל בזמן ותוקפו ללא תנאים מגבילים", וכדוגמה מצורף עותק שובר זיכוי מסניף קניון מודיעין של המשיבה. כ"ח. בהתייחס להעתק הזיכוי במקרה שבפנינו, כותב מר אהרונסון בתצהירו (סעיף 7): "מבדיקה בסניף החברה בקניון לב חדרה עלה, כי בהעתק הזיכוי מופיע הכיתוב. כנראה, הכיתוב לעיל לא הודפס על השובר שהגיע לידי המבקש בלבד - עקב תקלה בהדפסה" (ההדגשה שלי - י.ג.) כ"ט. מנקודת מבטוֹ של המבקש, בשובר הזיכוי כפי שהוא קיבלוֹ לידיו לא הופיע תוקפו של השובר (משמע, תקופה שלא תפחת משנתיים בהתאם לתיקון חוק הגנת הצרכן), ולגירסתוֹ, כפי שמופיעה בבקשת האישור (סעיף 15), מסרה לו הקופאית שתוקפו של השובר הוא שנה מיום הנפקתו. בנוסף, אף לא צויין על השובר באותיות גדולות ובהבלטה מיוחדת כי הזיכוי ניתן למימוש ללא תנאי ו/או הגבלה, כנדרש בסעיף 14 ז' (ב) של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בהתאם לתיקון שנכנס לתוקפו ביום 1.5.2012, כך ששובר הזיכוי (כפי שהונפק למבקש ביום 11.6.2013) לא תאם, לכאורה, את הדרישות הנ"ל שבחוק הגנת הצרכן. ל. בנסיבות אלה נראה לי כי נכון יהא להורות שכל צד ישא בהוצאותיו. ל"א. בנסיבות העניין, סבורני כי אין מקום להורות על פרסום הודעה בדבר בקשת ההסתלקות, וזאת בשים לב לטעם העומד בבסיס בקשת ההסתלקות, לשלב שבו הוגשה בקשת הסתלקות זו (בטרם התקיימה ישיבת קדם המשפט), ולכך שאין בבקשת ההסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין (זולת כמובן לגבי המבקש עצמו). לעניין זה אני מפנה לאמור בת"צ (מחוזי מרכז) 24356-04-10 הר עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.2010). ל"ב. התוצאה מכל האמור לעיל היא: 1. אני מאשר את הסתלקותו של המבקש מן התובענה ומן הבקשה לאשרה כייצוגית, ובהתאם לכך, אני מורה על דחיית התובענה של המבקש, ומחיקת הבקשה לאישורה כייצוגית. 2. מן הנימוקים שציינתי ישא כל צד בהוצאותיו. ביטול עסקה (הגנת הצרכן)