עבירה של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + 7(ג) רישא של פקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש) התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), וכן עבירה של החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144 (א) של חוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק"). ד. תחילה כפר המשיב בעובדות כתב האישום ובישיבת בית משפט קמא (בפני כב' השופט ו. חאמד) החלה שמיעת הוכחות התביעה (נחקר עד אחד מיחידת הבילוש). בהמשך, ולאחר שגם התקיים דיון בנוגע לבקשה לעיון בחומר חקירה (בפני כב' השופטת ש. פיינסוד-כהן), הועבר התיק לגישור בפני כב' השופט מר זיאד סלאח. ביום 2.5.13 הודה המשיב בעובדות כתב האישום והורשע לפי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ה. בטיעוניה לעונש מיום 7.5.13 (שגם הוגשו בכתב) ביקשה ב"כ המדינה להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל במתחם שציינה וזאת ברף גבוה (המדינה עתרה בטיעונה שבכתב בפני בית משפט קמא למתחם ענישה שינוע בין 30 חודשי מאסר ל-48 חודשי מאסר), וכן מאסר על תנאי, קנס, וחילוט הרכב. ו. הסניגור שהופיע בפני בית משפט קמא טען, שאין כל ממצאים הקושרים את המשיב לתיק למעט הזזת התיק והחזקתו למספר שניות. המשיב, כך נטען, חשד שהיה "משהו לא בסדר בתיק", אך לא ידע מה יש בתיק והוא כלל לא פתח את התיק. הסניגור ציין, שלחובת המשיב הרשעה אחת בלבד ((4 חודשי מאסר בגין עבירת אלימות), אך פרט להסתבכות זו מדובר באדם נורמטיבי. הסניגור הצביע על כך, שהמשיב שירת בשירות קבע והגיש תעודות הערכה שניתנו למשיב במהלך שירותו. הסניגור הוסיף, שהמשיב מביע חרטה, וציין, שהמשיב מצוי במעצר קרוב לשנה (נכון למועד הטיעונים לעונש) ובמהלך מעצרו לקה אחיו בדכאון ושם קץ לחייו. ז. לטענת הסניגור, העונש בגין החזקת נשק מן הסוג שמתואר בכתב האישום נע בין עבודות שירות ועד שנת מאסר וראוי, לדעתוֹ, להטיל על המשיב עונש חופף בגין שתי העבירות שיש לראות בהן אירוע אחד. הסניגור ביקש מבית משפט קמא להסתפק בתקופת מעצרו של המשיב. כמו כן הביע הסניגור הסכמתו לחילוט הרכב וביקש להימנע מהטלת קנס. ח. בגזר דינו ציין בית משפט קמא, שעבירות של החזקת נשק שלא כדין הן עבירות חמורות שיש בהן, לעתים, כדי לחייב ענישה מחמירה, כך גם עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. יחד עם זאת, הביא בית משפט קמא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירות, כשלכאורה מעשיו של המשיב התבטאו בכך שלקח תיק שהכיל את הנשק והסמים ממקום אחד והעבירו למקום אחר, באותו מטע זיתים שבכפר ראמה. ט. לדעת בית משפט קמא ראוי לקבוע מתחם ענישה אחד בגין כל העבירות בהן הורשע המשיב, מתחם שינוע בין שנת מאסר לשנתיים מאסר. בית משפט קמא ציין, שלחובת המשיב הרשעה אחת בודדת בגין איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש, שלטענת הסניגור בוצעה על רקע של צנעת הפרט. י. לזכותו של המשיב זקף בית משפט את היותו בעברו חייל בשירות קבע בצה"ל, וניתנו בעניינו מספר המלצות. המשיב גם חווה אירוע טרגי חודשים מספר קודם לכן כשאחיו (חייל בסדיר) שם קץ לחייו, ונמנע מן המשיב ליטול חלק בהלווית אחיו עקב היותו עצור בתיק זה. בשים לב לכל המפורט לעיל הטיל בית משפט קמא על המשיב את העונשים שפירטנו בפתח דברינו. יא. המדינה סבורה בערעורה, שגזר דינו של בית משפט קמא מקל עם המשיב במידה המחייבת התערבותה של ערכאת הערעור, הן באשר למאסר בפועל, שלטעמה נמוך משמעותית מן הנהוג במקרים כגון אלה, והן באשר לאי-הטלת קנס כראוי בעבירות מסוג זה. יב. לטענת המדינה עובדות כתב האישום מלמדות שאין המשיב מתיירא מן החוק ובמעשיו ניכרת סכנה ממשית לשלום הציבור, זאת שעה, שהחזיק באקדח קליבר 7.65 ובו מחסנית עם 5 כדורי 7.65 מ"מ, ומגוון רחב של תחמושת כמפורט בכתב האישום. הדבר מצביע, לפי הנטען בערעור, על מסוכנות גבוהה ביותר כשהפסיקה מדגישה שמדרג הענישה בעבירות נשק נקבע לפי סוג, איכות וכמות הנשק, ויש להחמיר בענישה בעבירות נשק נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק בכלל, וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי בחברתנו. יג. בנוסף, כך מציינת המדינה, הורשע המשיב גם בהחזקת 82 טבליות MDMA ו-41.60 גרם נטו חשיש שנשא על גופו. נוכח חומרת עבירות הסמים ונזקיהן הקשים, לחברה וליחיד הנחשפים להם, והצורך להילחם בעבירות הסמים, נסוגות הנסיבות האישיות מפני חומרת העבירות ויש ליתן דגש לשיקולי ההרתעה - גמול ומניעה. המדינה מדגישה, שהעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית היא עבירה חמורה שעונשה המקסימאלי הוא 20 שנות מאסר, שכן ביסוד העבירה כרוכה פגיעה בציבור רחב, במיוחד כשמדובר בכמות גדולה של סם מסוכן מסוג טבליות MDMA הנחשב לסם מסוכן יותר במדרג הסמים. הצורך בהתרעה בכל הנוגע להחמרת הענישה בעבירות סמים קיים, כך מציינת המדינה, גם מקום בו מדובר בסם מסוג חשיש. יד. עוד מפנה המדינה לכך, שלחובת המשיב הרשעה אחת בעבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. המשיב נדון ביום 19.7.11 ל-4 חודשי מאסר בפועל ואת העבירה נשוא הדיון כאן ביצע לאחר כ-11 חודשים. לא היה מקום לשקול לקולא את העובדה שהרשעתו הקודמת של המשיב בוצעה, לטענת סניגורו, על רקע צנעת הפרט, הגם שלא הובאה כל ראיה לכך, ולגוף הענין אין בכך משום נסיבה לקולא. טו. לדעת המדינה, גם לא היה מקום לכך, שבית משפט קמא יקל בעונשו של המשיב בנימוק שנסיבות ביצוע העבירות נשוא הדיון כאן היו מקלות, וזאת שעה שפרשת התביעה נוהלה חלקית. עוד מוסיפה המדינה, שהמשיב בחר לנהל הליך הוכחות חלקי, לא הודה בהזדמנות הראשונה, ולא נמצא לו שום אפיק שיקומי. המדינה אף מצביעה על פסקי דין בהם נפסקו עונשים חמורים בהרבה, גם בעבירות של סחר בחשיש בכמות קטנה ביותר. טז. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 11.7.13 הודיע המשיב כי הוא מבטל את הופעתו בפני ועדת השחרורים שהיתה קבועה בעניינו לתאריך 29.7.13, ואף הוגש מסמך בחתימתו מיום 10.7.13 לפיו הוא אינו מעוניין בשליש. ביום 21.7.13 אכן ביטלה ועדת השחרורים לבקשתו, את עתירתו לשחרור מוקדם. המשיב עמד על כך שבדיון בפנינו יופיע בשמו הסניגור שייצגו בבית משפט השלום, לפיכך נדחה הדיון לישיבה נוספת אשר התקיימה בפנינו ביום 12.9.13, ובה יוצג המשיב על ידי עוה"ד גב' סרוג'י מן הסניגוריה הציבורית, לאחר שסניגורו הקודם של המשיב הודיע כי אין הוא מייצג את המשיב בערעור. יז. בטיעון בפנינו חזרה ב"כ המדינה על הטענות שבערעור, והפנתה לפסיקה רלוונטית. כמו כן טענה ב"כ המדינה, שהמתחם הכולל של הענישה בעבירות שבהן הורשע המשיב נע בין 30 ל-48 חודשי מאסר. עוד ציינה ב"כ המדינה, כי בעבירות נשק, כשיש עבר פלילי, העונש נע בין 12 ל-24 חודשי מאסר לגבי הנשק, והמתחם של הענישה לגבי סמים בלבד הוא 12 חודשים. יח. הסניגורית ציינה, שלפי סעיף 40 י"ג (א) מתחם הענישה ביחס לאירוע הכולל מספר עבירות הוא מתחם ענישה אחד לגבי כל העבירות. עוד הוסיפה, שבעברו של המשיב עבירה אחת בלבד שבוצעה על רקע רומנטי ואין המדובר במי שדרך חייו היא עבריינית. יט. בהתייחס לפסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ המדינה, טוענת הסניגורית שמדובר בענישה המוטלת בגין עבירות המצויות בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, אך אין המדובר באותה פסיקה בעבירות שהינן בסמכות בית משפט השלום. לפיכך טוענת הסניגורית, שב"כ המדינה לא הגישה פסיקה של בתי משפט השלום בעניינים הדומים לנסיבות המקרה שבפנינו. כ. לדעת הסניגורית, גזר דינו של בית משפט קמא מאוזן ואף נוטה לחומרה ואין כל הצדקה להתערב בו, ועצם ההתערבות של ערכאת הערעור מוצדקת רק בנסיבות חריגות, ולא זה המקרה שבפנינו. כא. הסניגורית הגישה לעיוננו אסופת פסיקה על מנת להדוף את טענת ב"כ המדינה לפיה גזר דינו של בית משפט קמא נמוך מן המקובל במקרים מעין אלה. הסניגורית טוענת, כי במקרים שהיו חמורים מאלה הנדונים בתיק שבפנינו, נעה הענישה בין עבודות שירות לבין 10 חודשי מאסר בפועל, ולמעשה מתוך הפסיקה שהגישה ב"כ המדינה בפני בית משפט קמא היה גזר דין אחד בו הוטלו 24 חודשי מאסר בפועל, וגזר דין נוסף שבו הוטלו 18 חודשי מאסר בפועל, ושאר העונשים היו נמוכים יותר. לכן, לטענת הסניגורית, הערעור שהגישה המדינה בענייננו הוא מיותר שכן למעשה בית משפט קמא קיבל את עמדתה המחמירה של ב"כ המדינה. כב. באשר לטענה של ב"כ המדינה לפיה יש לזקוף לחובת המשיב את עובדת ניהולו החלקי של ההליך בפני בית משפט קמא, מציינת הסניגורית, שלא היה מקום לטענה זו, הן משום שנשמע רק עד תביעה אחד, והניהול עצמו לא היה ניהול סרק שהרי עמדו לדיון בפני בית משפט קמא סוגיות של חסיון ראיות, ומכל מקום, גם ב"כ המדינה בפני בית משפט קמא ציינה שיש לזקוף לזכות המשיב את העובדה שהודה בשלב התחלתי של הדיון. כג. לענין נסיבותיו האישיות של המשיב, עמדה הסניגורית על כך שלחובתו הרשעה אחת בלבד שהיתה על רקע רומנטי. כן הצביעה הסניגורית על כך, שהמשיב שירת תקופה לא קצרה בצה"ל, מילא את תפקידו הצבאי ראוי, ונאמרו לגביו דברי שבח כעולה מן המסמכים שהוגשו, לרבות חוות דעת חיוביות שניתנו לגביו. כד. בנוסף, כך ציינה הסניגורית, במהלך מאסרו של המשיב, שם אחיו, ששירת כחייל, קץ לחייו בנסיבות טרגיות, אך המשיב לא הורשה להשתתף בלוויה. כה. לענין נסיבות ביצוע העבירה הצביעה הסניגורית על כך, שהחזקתו של המשיב בתיק (ובו הנשק התחמושת וטבליות הסם המסוכן) היתה לתקופה קצרה בלבד, כל שעשה המשיב הוא להזיז את התיק ממקום אחד למשנהו, ולא היתה ראיה לכך שהוא ראה ובדק מה יש בתוך התיק, ולמעשה הודאתו בעובדות כתב האישום היתה בגין עצימת העיניים שהיתה מצידו. עוד הוסיפה הסניגורית, כי בפני בית משפט קמא אף נטען שיתכן וקיימים לגבי הפרשייה מעורבים נוספים וכי חלקו של המשיב היה מינורי בנסיבות הענין. כמו כן, ביקשה הסניגורית להביא בחשבון שהמשיב שהה בתנאי מעצר כמעט כשנה. עד כאן תמצית טענותיהם של באי כח הצדדים. כו. לאחר שנתנו דעתנו לעובדות כתב האישום לפיהן הורשע המשיב בהתאם להודאתו, גזר דינו של בית משפט קמא, ערעור המדינה, טיעוניהן המפורטים של באות כֹח הצדדים, והפסיקה שאליה היפנו אותנו באות כֹח הצדדים, מסקנתנו היא שעלינו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא שהקל עם המשיב יתר על המידה. כז. העבירות בהן הורשע המשיב חמורות הן עד מאד: החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144 (א) של חוק העונשין, שהעונש המירבי לצידה הינו עד 7 שנות מאסר, ובנוסף עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7 (א) + (ג) רישא של פקודת הסמים המסוכנים, כשהעונש המירבי הקבוע לצד עבירה זו הינו עד 20 שנות מאסר. כח. לא ניתן להתעלם מכך, שלפי עובדות כתב האישום בהן הורשע המשיב, אין המדובר רק בהעברת התיק ובו הנשק והסמים למקום אחר באותו מטע זיתים, אלא ראוי להביא בחשבון, שהמשיב נהג ברכב עד סמוך למסגרייה בכפר ראמה, ניגש למטע הזיתים הסמוך, נטל לידיו תיק שהכיל אקדח, ובו מחסנית עם חמישה כדורים, וכן תחמושת מגוונת, ו-82 טבליות סם מסוכן מסוג MDMA, העביר את התיק על תכולתו למטע זיתים הסמוך למסגרייה "והטמינו בין העצים תוך שהוא מכסה את התיק באמצעות אבנים אשר היו פזורות במקום" (ההדגשה שלנו). בנסיבות אלה, ברי שאין המדובר בהחזקה בעלמא של התיק הנדון שכן עצם ההטמנה וההסתרה של התיק, יש בהן כדי ללמד על כך שאין המדובר בענין תמים גרידא. בנוסף נמצא המשיב כשהוא מחזיק על גופו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 41.60 גרם נטו. כט. לחובתו של המשיב, יליד 1983, הרשעה קודמת בעבירות של איומים, לפי סעיף 192 של חוק העונשין, וכן עבירת תקיפה וחבלה של ממש, לפי סעיף 382 (א) של חוק העונשין. העבירות בוצעו ביום 1.5.2011. בגין הרשעה זו נדון המשיב ביום 19.7.2011 ל-4 חודשי מאסר בפועל, וכן ל-8 חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצוי לנפגע העבירה. את העבירות נשוא הדיון כאן ביצע המשיב ביום 18.6.12, משמע, כ-11 חודשים לאחר הרשעתו הקודמת. ל. סעיף 40 ב' של חוק העונשין קובע: "העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". סעיף 40 ג' (א) קובע: "בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'". לא. עמדת בית המשפט העליון היא שראוי להחמיר בעבירות של החזקת נשק שלא כדין. עיינו, למשל: ע.פ. 4460/11 מדינת ישראל נגד אחמד פאיד, (מיום 28.11.11), סעיף 9: "... נשק המוחזק שלא כדין עלול למצוא דרכו לידיים עויינות ועלול גם לשמש למטרות פליליות...". ע.פ. 761/07 מדינת ישראל נגד מיכאל אדרי, מיום 22.2.07: "נסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעיתים לידיים עויינות ולעיתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חייב אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל "חטאם" נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להילחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט". ע.פ. 1332/04 + 1530/04 מדינת ישראל נגד יצחק רפאל פס ואח', מיום 19.4.04, בסעיף 4: "... כבר נאמר לא אחת בפסיקתנו כי מידת העונש המוטל בגין עבירות המבוצעות בנשק מושפעת מפוטנציאל הסיכון הרב הטמון בנשק המוחזק שלא כדין, ומהעברתו מיד ליד ללא פיקוח. בבוא בית המשפט לגזור את הדין בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק, עליו להתחשב בנסיבות בהן באה לידי ביטוי החומרה המיוחדת שבעבירה. בין היתר יתן בית המשפט דעתו לסוג הנשק שלא כדין, לכמותו, לתכלית שלשמה הוא מוחזק ולסכנה המוחשית שייעשה בו שימוש... כאשר מדובר בנשק שעל פי טיבו אינו מיועד להגנה עצמית וכל כולו נשק התקפי רב עוצמה אשר השימוש בו יכול להביא להרג ללא הבחנה, יש בעבירת ההחזקה והנשיאה של אותו נשק חומרה מיוחדת...". כמו כן, ע.פ. 1323/13 רך חסן ונסים אגבאריה נגד מדינת ישראל, מיום 5.6.13, סעיף 12: "... נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק בכלל וסחר בנשק בפרט, וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי במחוזותינו, התעורר הצורך להחמיר בעונשי המאסר המוטלים בעבירות אלה. אכן, "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועויינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאלו תוצאות הרסניות יובילו - בסכסוך ברחוב, בקטטה בין ניצים, ואף בתוך המשפחה פנימה. הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מעבירות אלה, לצד המימדים שאליהם הגיעו, מחייבים לתת ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זאת, הגנה על שלום הציבור מפני פגיעות בגוף או בנפש, ולהחמיר את עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זאת, בהדרגה. למותר לציין, כי אין בכך כדי לחתור תחת האופי האינדיבידואלי שבמלאכת הענישה, הנעשית כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם". לב. בכל הנוגע לעבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, אנו מפנים לע.פ. 7776/05 מדינת ישראל נגד רז נתן, מיום 2.1.06: "בידי המערער נמצאה כמות גדולה של טבליות סם, שכל אחת מהן היא מנה בפני עצמה. מהודאת המערער לפיה לא נועד הסם לצריכה עצמית, מתבקשת המסקנה כי נועד לסחר, ולמצער, להפצה ברבים. מכאן, שבפנינו נאשם נוסף שגמר אומר לפגוע באינטרס ציבורי עליון - מלחמה בנגע הסמים - משום הרווח הקל הצפוי לו מעיסוק בזוי זה... לפיכך, פסקנו וחזרנו ופסקנו, כי בעבירות בתחום זה יהיה לנסיבות האישיות משקל מועט, ודינם של העוסקים בסחר בסם הוא, ככלל - מאסר ממש". לג. אנו סבורים כי את מתחם הענישה הכולל בגין כל העבירות בהן הורשע המשיב יש להעמיד על מתחם אשר ינוע בין שנת מאסר אחת ל-3 שנות מאסר. לד. בענייננו, יש להביא בחשבון מחד גיסא את הרשעתו הקודמת של המשיב, עליה כבר עמדנו לעיל, ומאידך גיסא, את הודאתו של המשיב בשלב מוקדם יחסי של הדיון, כמו גם את נסיבותיו האישיות, ובכלל זה את שירותו בקבע בצה"ל וחוות הדעת וההערכות החיוביות שנתקבלו ביחס לתפקודו כחשמלאי רכב. כמו כן יש להביא בחשבון את העובדה שמהלך מעצרו של המשיב שם אחיו, ששירת כחייל, קץ לחייו בנסיבות טרגיות כשהמשיב לא הורשה ליטול חלק בלווייתו של אחיו. לה. בהביאנו בחשבון את מתחם הענישה, ואת כלל הנסיבות אותן פירטנו, ובהתאם להלכה שלפיה אין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם הנאשם, כשמתקבל ערעור המדינה על קולת העונש, אנו מחליטים להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ומעמידים את תקופת המאסר בפועל על 24 חודשים, החל מיום 18.6.12. כל שאר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא (לרבות חילוט הרכב) יעמדו בעינם ללא שינוי. בשים לב לתקופת המאסר שעל המשיב לרצות, אנו נמנעים מלהטיל קנס על המשיב. החזקת סמיםשימוש בסמיםסמים