עבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, כאשר תקף אחר על ידי כך שחבט פעמיים בבקבוק בראשו עד שהבקבוק נשבר על ראשו של ה מתלונן, ובהמשך הטיח את הבקבוק השבור בפניו של המתלונן וגרם לו חתך עמוק בפניו באורך של כ-10 ס"מ ושני חתכים בזרוע ימינו, אשר הצריכו טיפול רפואי. המשיב נדון לשישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, לשישה חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום פיצויים למתלונן בסכום של 4,000 ₪, לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ והועמד בפיקוח קצין מבחן במשך שנה. הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל, והמערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוני באת כוחה בפנינו כי מתחם הענישה בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לשנת מאסר שנקבעה על ידי בית המשפט קמא, אינה הולמת את חומרת התנהגותו של המשיב, ואינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה שהציגה בפני בית המשפט קמא. לטענת המערערת, בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן ביטוי ממשי לנסיבותיו החמורות של האירוע והתנהגותו של המשיב במהלכו. לא נתן משקל מכריע לכך שהעבירה בוצעה ללא מניע נגלה לעין, וגם לאחר שהמשיב הטיח את הבקבוק בראשו של המתלונן, חתך אותו בפניו. לטענת המערערת בית המשפט קמא היה צריך לתת משקל בכורה לשיקולי הגמול וההרתעה ולהעדיף אותם על שיקול השיקום, גם כאשר מדובר במשיב ללא עבר פלילי. עוד טוענת המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר נתן משקל מכריע לאמור בסיפת תסקיר המבחן שהיה בפניו ואשר הוצג בפנינו במהלך הדיון בערעור, בנוגע להליך הטיפולי בו החל המשיב, שכן שירות המבחן העריך את מסוכנותו של המשיב כבינונית. בסיפת טיעוניה טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא כאשר נתן משקל יתר לגילו הצעיר של המשיב ולהיעדר עבר פלילי ולכך שנמנע מלהטיל עליו עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, בהיעדר נסיבות מיוחדות שלא לעשות כן. בא כוח המשיב תומך בגזר הדין של בית המשפט קמא ומפנה לנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב, כפי שמפורטות בתסקיר שירות המבחן, ולהמלצה של שירות המבחן שלא להטיל על המשיב עונש מאסר לריצוי בפועל, שכן כניסתו למאסר עלולה לדרדר אותו ולפגוע בהישגים הטיפוליים הראשוניים שהושגו עד כה. בא כוח המשיב טוען כי מעשהו של המשיב נושא הרשעתו אינו נמצא ברף העליון של עבירות האלימות, שכן לא מדובר במעשה מתוכנן, אלא במעשה ספונטני כאשר המשיב הרים שבר זכוכית שהיה מונח על הרצפה ותקף בו את המתלונן, ואין מדובר במי שהביא כלי המשחית מביתו. בא כוח המשיב הציג בפנינו פסיקה של בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים, שבהם הוטלו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות על מי שנהג באלימות קשה מזו שנהג בה המשיב. עיון בגזר הדין של בית המשפט קמא מעלה כי הוא לא התעלם מהצורך להגן על חיי אדם ושלמות גופו, וממידת הפגיעה הממשית והמשמעותית שגרם המשיב למתלונן. כך גם לא התעלם בית המשפט קמא מהעובדה שלא מדובר היה במעשה רגעי, שכן המשיב המשיך להשתמש בשברי הבקבוק לאחר שחבט בראשו של המתלונן גם כדי לחתוך את פניו. איננו מקבלים את עמדת בית המשפט קמא, עם כל הכבוד, לכך שמעשי המשיב לא מצויים ברף העליון של העבירות, שכן לא מדובר במעשה שתוכנן מראש וכלי התקיפה לא הוכן מראש, שכן יש בעובדה שלאחר שהמתלונן וחבריו הציעו למשיב לשתות אלכוהול, גמל המשיב למתלונן בכך שהרים שבר בקבוק, חבט בראשו של המתלונן ולא הסתפק בכך אלא חתך משמעותית את פניו באמצעות אותו שבר בקבוק. גם אם תחילתו של האירוע לא הייתה מתוכננת, והמשיב לא הצטייד בכלי המשחית שגרם לחתך במתלונן מבעוד מועד, הרי שהמשכו של האירוע היה מתוכנן, כאשר המשיב לא הסתפק בשבירת הבקבוק על ראשו של המתלונן, אלא גם חתך אותו בפניו. גם אם הפסיקה שהציגה באת כוח המאשימה בפני בית המשפט קמא נוגעת למקרים חמורים מאלה נושא הרשעתו של המשיב, הרי מתחם הענישה בין שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל, נוטה לקולא בכל הקשור למידת הפגיעה באינטרס המודע ולנסיבות ביצוע המעשה האלים על ידי המשיב. לאור האמור לעיל, נראה לנו כי מתחם הענישה הראוי למקרה נושא הערעור ולחלקו של המערער, שהיה העבריין היחיד, נע בין 9 חודשי מאסר בפועל לשנתיים מאסר בפועל. אף אנו, כמו בית המשפט קמא, איננו מתעלמים מהנסיבות לקולא שגרמו לבית המשפט קמא למקם את הענישה ברף התחתון של מתחם הענישה שקבע. כך איננו מתעלמים מגילו הצעיר של המשיב, מעברו הנקי, ומהמלצת שירות המבחן שהייתה בפני בית המשפט קמא, ואשר הוצגה גם בפנינו. עם זאת, נראה לנו שבית המשפט קמא נתן משקל יתר להמלצת שירות המבחן כפי שבסיפת התסקיר, שכן שירות המבחן התרשם מקושי שיש למשיב בקריאת מצבים חברתיים, והתנהגות אלימה מוקצנת, במצבים בהם הוא חווה דחייה ותסכול, וכן במצבים בהם הוא מתקשה להתמודד ברמה הרגשית עם תחושות אלה. שירות המבחן, בהתייחס למאפייני התנהגותו של המשיב, ויכולותיו לשלוט על עצמו ולהתמודד עם תסכול בצירוף שימוש באלכוהול שעשה המשיב לפני המעשה נושא הרשעתו, העריך כי המסוכנות שלו היא ברמה בינונית להישנות התנהגות אלימה ולחומרתה. איננו מתעלמים מההליך הטיפולי שעבר המשיב, כמתואר בתסקיר שירות המבחן, אך מדובר בהליך טיפולי ראשוני, שלהבדיל מחלק מהמערערים נושא פסקי הדין של בתי המשפט המחוזיים שהוצגו בפנינו, אין בו כדי להפיג לעת הזו את החשש ממסוכנותו של המשיב לאור התנהגותו האלימה באירוע נושא גזר הדין. מכל האמור לעיל עולה שגזר הדין של בית המשפט קמא אינו משקף את מדיניות הענישה הראויה, כאשר מדובר בעבירות אלימות כמו זו שעבר המשיב ולוקה בטעות המצדיקה התערבות של ערכאת ערעור. עם זאת, איננו מתעלמים מההלכה הפסוקה לפיה ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם שהחליטה להחמיר בעונשו. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וחלף עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על המערער על ידי בית המשפט קמא, אנו מחליטים כי המערער ירצה שנת מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, מיום 14.7.12 ועד יום 9.9.12. יתר חלקי גזר הדין בתיק פלילי 33771-07-12 (בית משפט השלום ברחובות) יעמדו בתוקפם. משפט פלילי