מחזיק באולם חתונות בקש כי בית משפט יצהיר שחובות הארנונה התיישנו, ואין המועצה המקומית ג'ת המשולש רשאית לחייב אותו בגינם. 2. עובדות הרקע 2.1 העותר מנהל עסק של אולם חתונות בג'ת. לטענתו בעתירה הנתמכת בתצהירו, רק בחודש דצמבר 2012 נודע לו על חוב למשיבה, עת באו מעקלים לבצע עיקול בנכס. במסגרת הליכי גביה שנאכפו עליו, שלם 4,500 ₪ והמשיבה זקפה אותם עבור השנים 2004-2005. 2.2 העותר הוסיף בתצהיר משלים כי היתה קיימת בינו לבין המשיבה "עסקת קיזוז עם קבלן מטעם המועצה" באישור המועצה. העותר שלם לטענתו לקבלן את דמי הארנונה הקבועים, והקבלן העביר אותם למועצה בשיקים המשוכים בחשבונו וכן בהוראת קבע. 2.3 המשיבה הציגה דרישת תשלום המופנית לעותר ונושאת תאריך הדפסת המסמך מיום 20.3.10, שם מודיעה המשיבה לעותר כי חובו בגין ארנונה נכון ליום 16.11.09 עומד על סך של 55,614.3 ₪ ועליו לשלמו בתוך 25 יום, אחרת תנקוט העיריה הליכי גבייה. הוצג מכתב נוסף של המשיבה המופנה לעותר, גם הוא הודפס ביום 20.3.10. נטען שם כי למרות פעולות גביה שננקטו כנגד החברה, החוב לא שולם שכן החברה הפסיקה את פעילותה ולא ניתן להפרע ממנה. יש התראה במכתב כי אם לא ישולם החוב יפרעו מהעותר באופן אישי, לפי פקודת המסים (גביה) נרשם כי מצורפת למכתב דרישה לתשלום החוב . דרישת החוב שצורפה, אף היא הודפסה ביום 20.3.10, והיא מפרטת חוב ארנונה לנכס כשמצוינות שם יתרות חוב לשנים 2005, 2006,2007, 2008. (להלן: "מכתבי הדרישה מלפני מרץ 2010"). עוד צורפה דרישת תשלום שלכאורה נשלחה למקום העסק ביום 20.8.12 וביום 18.6.13 (להלן: "מכתבי דרישה 2012,2013"). 2.4 העותר ציין בתצהיר המשלים כי מעולם לא קבל כל התראה מהמשיבה אודות חובות ארנונה (מכתבי הדרישה מלפני מרץ 2010 צורפו כנספחים לעתירת העותר). 2.5 מכרטסת העותר שצורפה עלה כי בשנת 2006 ניתנה התראה בשטח ובוצע עיקול בשטח. המשיבה צרפה קבלה שהנפיקה לעותר בעבור תשלום מיום 19.11.06 בגין חובות ארנונה (יתרות חוב עבר) בסכום של כ-10,289 ₪ (בשיק שמועד פרעונו 10.1.07) (להלן: "הקבלה") מה שמלמד שהיתה דרישה לשלם ארנונה , ובעקבות עיקול שבוצע התקבל סכום מסויים בעבור הארנונה. 2.6 המשיבה צרפה את כרטסת החיובים והתשלומים של העותר. הכרטסת מראה חיובים בעבור השנים 2004 ואילך. מהרישום בכרטסת עולה לכאורה קיומם של תשלומי שיקים שלא כובדו בשנת 2007, ושיקים דחויים (שרובם חזרו) ששמשו תשלום עבור שנת 2008. נטען כי לתקופה מסויימת הסדיר העותר את חובו באמצעות הוראת קבע אשר בוטלה בשנת 2008 זמן קצר לאחר הסדרתה, והיא הוחלפה בסדרת שיקים שחוללו, הוחלפה שוב בסדרת שיקים אחרת, שגם הם חוללו. מכאן, שהעותר ידע גם ידע במהלך שנים אלו על החוב שקיים. 2.7 במהלך הדיון, עלתה טענה מטעם ב"כ העותר (השונה מהכתוב בתצהיר המשלים) כי בשנת 2006 הכריזה המועצה כי מי שחייב כספי ארנונה יוכל להתקזז עם קבלן שהמועצה חייבת לו כספים. לכן התייצב העותר במחלקת הגבייה עם קבלן הנקיון בשם נזאר גרה, שהמועצה היתה חייבת לו כספים, נזאר מחל על הכספים המגיעים לו ובכך פרע את חובותיו של העותר לשנים 2004-2006. נטען כי הוראת הקבע היתה של נזאר, וכך גם השיקים שהופקדו מטעמו. משנשאל ב"כ העותר מדוע אם כן הפקיד הקבלן כספים, בעוד שלפי ההסדר היתה המועצה זו שחייבת לו כספים השיב כי לאחרונה נסתבר לו שהעיריה בטעות שלמה לקבלן את כספו כך שקבל את כספו פעמיים. פעם אחת פדה את חובו לעותר, ופעם שניה, קבל את כספו מהמועצה למרות שויתר עליו במסגרת הסדר הקיזוז. עסקה זו שהוסברה על ידי ב"כ העותר במהלך הדיון, איננה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו המשלים של העותר, שכן שם ציין העותר שהוא העביר את כספי הארנונה לקבלן, והקבלן שלם אותם בעבורו. 2.8 המשיבה הכחישה כי התקיים הסדר כזה שהיא שותפה לו, ובקשה לראות בהסדר בין העותר לבין הקבלן, אם היה, הסדר בין שניהם לפיו הקבלן שחב לעותר, משלם במקומו את הארנונה. 2.9 בחודש דצמבר 2012 התבצע עיקול בנכס העותר לגביית חובות הארנונה. 3. דיון אין העותר מתייחס לגובה החוב או לסכום החיוב, אלא מבקש הצהרה כי החיוב בעבור שנים 2004-2006 התיישן. לענין התיישנות חוב בהליכי גבייה מנהליים ראו באריכות רע"א 187/05 נסייר נ. עירית נצרת עילית (20.6.10) שם פורט אופיו של הליך הגביה המנהלי המתחיל בהפניית הדרישה לנישום לשלם את חובו (סעיף 4 לפקודת המסים (גביה); סעיף 306 לפקודת העיריות) ואפשרות הנקיטה בצעדי אכיפה כמו למשל האפשרות לתפוס את נכסי הסרבן ולמוכרם, או להטיל עיקול על משכורתו (סעיפים 313-310 ו-320 לפקודת העיריות. פקודת המסים (גביה). נקבע כי יש אפשרות לעותר כנגד הליכי גבייה לטעון טענת התיישנות - (ראו דברי כב' השופטת ברלינר) - "ההתיישנות, על אף היותה נטועה במישור הדיוני, אינה טענה טכנית. היא מבקשת לאזן בין האינטרס של התובע והנתבע בנוגע להשפעה שיש למעבר הזמן בין מועד היווצר הזכות לבין המועד בו מימושה נתבע. היתרון שבחר המחוקק להעניק לרשות במישור האכיפה, על ידי קביעתם של הסדרי גבייה מינהליים, אינו צריך להשפיע על איזון זה". ודברי כב' השופטת פרוקצ'יה באותו פסק דין - "אכן, טענת התיישנות היא, ביסודה, טענת "מגן" ולא "חרב", ומשמעותה היא דיונית ולא מהותית. מאפיינים אלה אינם נפגעים כהוא זה על ידי הקביעה כי העלאתה בידי תובע בהליך לסעד הצהרתי כמוה כטענת הגנה במהותה בפני הליך גביית חוב מינהלי הננקט בידי הרשות כלפיו מחוץ לבית המשפט. מעמדו הפורמלי של הטוען טענת התיישנות, בין כתובע ובין כנתבע, אינו מעלה ואינו מוריד לענין זה, ובלבד שטענת ההתיישנות נותרת במהותה טענת הגנה בעלת אופי דיוני כלפי מי שתובע קיום זכות מהטוען". 3.1 פעילות העותר לתשלום החוב - מהמסמכים שהגישה המשיבה, ואף מהודאת העותר עולה כי במהלך השנים 2006,2007,2008 עשה צעדים לתשלום חובו למשיבה. ביצוע מקצת מהתשלום, משמעו הודאה בקיומה של זכות המשיבה לתבוע בגין חיובי הארנונה. ראו לענין זה ס' 9 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958 - " הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה". בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות." 3.2 העותר איננו טוען שכלל לא ידע על החוב, כפי גרסתו הראשונה בעתירה. בגרסתו המתוקנת הוא טוען שידע על החוב, אך פעל להסדירו באמצעות הקבלן נזאר. העובדה שהעותר עשה הסדר עם קבלן לתשלום חוב הארנונה לשנים 2004-2006 מלמדת על כך שידע על קיומו של החוב, על הדרישה לשלמו, ואיננו יכול להתכחש לו בטענה שלא ידע על קיומו. 3.3 טענת העותר כי הקבלן נזאר היה אמור לשלם את חובו - אין כל בסיס עובדתי לטענה שטען העותר כי הקבלן נזאר שלם למעשה את חוב הארנונה של העותר, בכך שמחל לעיריה על תשלום שהיתה חייבת לו. טענה כזו לא נטענה בצורה מפורשת בתצהיר, לא הובאה לכך כל אסמכתא, ורישומי כרטסת העיריה סותרים טענה כזו. הקבלן לא צורף כצד לעתירה, ולא ניתן כל תצהיר מטעמו. לא הוצגה כל אסמכתא שהעיריה היתה חייבת כסף לקבלן נזאר, וכי הקבלן נזאר מחל לה על החוב. לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהעיריה שלמה בטעות לנזאר, ולכן היא זו שדרשה ממנו להשיב לה את כספה. יתכן וכוונתו של העותר בתצהירו המשלים היתה כי סוכם בין העותר והקבלן ניזאר שניזאר ישלם את חוב הארנונה למשיבה ובכך יהיה פטור ניזאר מחוב שהוא חייב לעותר. אם זה היה הסיכום ונזאר לא עמד בכך, הרי שלעותר באופן עקרוני זכות תביעה במישור שביניהם. מבחינת המשיבה, העותר רשום בספריה כמי שחייב בתשלומי ארנונה, והסדרי תשלום כאלו ואחרים שהוא עושה עם צד ג' הם בסיכונו הבלעדי. 3.4 ביצוע עיקולים - בפועל עולה מרישומי המשיבה כי במהלך שנת 2006 בוצע עיקול במסגרת הנסיונות לגביית החוב. עובדה זו לא נסתרה על ידי העותר והיא גם נתמכת בתשלום שבוצע בסמוך. בנובמבר 2006 ניתן שיק על סכום של כ-10,000 ₪ לפרעון בינואר 2007, על חשבון החוב. עיקול נוסף בוצע בדצמבר 2012 (עיקול שהעותר מאשר שבוצע) גם אז שלם העותר סכום מסויים על מנת לפדות את העיקול. פעולות הגביה שנעשו על מנת לגבות את החוב, עוצרים את מירוץ ההתיישנות. ראו לענין זה עתמ 6882-11-10 סמקו סנטר (1998) בע"מ נ. עירית נס ציונה - "אילו נקטה העיריה בדרך זו, והגישה תביעה אזרחית, היה מרוץ ההתיישנות נעצר למשך הזמן שבו התביעה היתה תלויה ועומדת. אף בענייננו, לצורך טענת ההתיישנות, יש לראות הליכי גבייה מנהליים כשווי ערך להליכי תביעה אזרחית, משנפתחו לפני תום תקופת ההתיישנות, וכל עוד הם נמשכים כסדרם, רשאית העירייה להמשיך בהליכי גבייה ולא תעמוד לחייב טענת התיישנות. כדי להסיר חשש של פעולות גבייה שהן מהשפה ולחוץ, יש להניח שאם פעולות הרשות לגביית חוב בהליכים מנהליים הן פעולות מעטות, מקריות, שאינן מגלות כוונה לגבות את החוב, עשוי בית המשפט למנוע מהרשות לטעון כנגד ההתיישנות אף שמהבחינה הפורמלית החלה בפעולות הגבייה". לפיכך, ניתן לאמר כי מירוץ ההתיישנות נעצר ב-2006, ובודאי שלא נטען לטעון כי חלפה לה תקופת ההתיישנות לגבי חיובי ארנונה מהשנים 2004-2006. 3.5 נוכח האמור לעיל הדיון בטענה אם נשלחו דרישות התשלום אם לאו, הופך להיות שולי. המשיבה הציגה שלושה מסמכים שהודפסו ביום 20.3.10 כותרתם "דרישות לתשלום חוב" והן מתייחסות לחוב ארנונה ביום 16.11.09. הדרישה היא על סך של 55,600 ₪ , תוך ציון שהחברה הפסיקה את פעולתה ולא ניתן להפרע ממנה ולכן דרישת החוב תהיה מהעותר. כמו כן הוצגו דרישות תשלום מאוגוסט 2012, ומיוני 2013. המשיבה לא הראתה כי שלחה הודעת שומה או את דרישות התשלום באחת מהדרכים המנויות בס' 344 לפקודת העיריות. מכל מקום אין מכתב הדרישה תנאי להתגבשות חוב הארנונה. דרישות התשלום היו אמורות להעיד על כך שהחל הליך גביה המפסיק את מירוץ ההתיישנות, כפי שלמדנו מעובדות אחרות שהתייחסתי אליהן. 4. לסיכום 4.1 העותר לא הראה מדוע חיובי הארנונה בגין השנים 2004-2006 התיישנו. 4.2 תוך כדי עיון בכרטסת העותר, לא מצאתי כי זוכה בגין שיק שניתן במהלך שנת 2006 בסך של כ-10,000 ₪, שבגינו ניתנה קבלה, אם אכן נפרע השיק. עתירה זו איננה מתייחסת לגובה החוב, אך טוב יעשו הצדדים אם יבחנו ענין זה. 4.4 העתירה נדחית. 4.5 העותר ישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום מהיום. ארנונה (חובות)אולם / גן אירועיםארנונה