לאחר מו"מ שהתקיים בין הצדדים, ובשעה שהמערער שהה מחוץ לאולם הדיונים, הגיעו באי כוח הצדדים לפשרה. על פי הפשרה, התחייב המערער לשלם למשיבה סך 200,000 ₪, הכולל אף את סכום הפיקדון. הוסכם שהפיקדון יועבר למשיבה, ויתרת הסכום תשולם ב- 5 תשלומים, אשר הראשון להם יחול בתאריך 22.5.2013. כמו כן נקבע, שאיחור בביצוע אחד התשלומים, איחור העולה על 10 ימים, יגרור את העמדת כל הסכום לפירעון מיידי, ויתווסף לסכום סך 20,000 ₪. כיום אין מחלוקת, שהפיקדון סך 84,969 ₪ אכן הועבר למשיבה, אך למעט סכום זה לא שולם למשיבה כל סכום נוסף. 6. המערער טוען, כי בעת ששהה בבית המשפט לא עדכן אותו עורך דינו שייצג אותו אז, כי הצדדים הגיעו לפשרה. רק לאחר שהשניים הגיעו למשרד עורך הדין, מסר לו האחרון כי הושגה פשרה. המערער טוען, כי מיד הודיע לבא כוחו שאינו מסכים לפשרה זו. 7. בתאריך 20.5.2013 הגיש המערער בקשה לביטול הסכם הפשרה לבית משפט קמא. בהחלטתו שניתנה באותו יום ממש, דחה בית משפט קמא את בקשת המערער, וציין כי קיבל את בקשת המערער "בתדהמה". משלא בוטל פסק הדין, שנתן תוקף לפשרה שנעשתה, הוגש הערעור שלפני. ג. החלטת בית המשפט מתאריך 20.5.2013 8. לאור טענות בא כוח המשיבה, כי היה על המערער לנקוט בהליך נפרד לצורך ביטול הסכם הפשרה, טען בא כוח המערער, כי בשלב העכשווי אין הוא טוען טענות ביחס לפגמים שנפלו בכריתת הסכם הפשרה, וכל טענותיו מתמקדות בהתנהלותו של בית משפט קמא במועד כריתת הסכם הפשרה, ובדיון בבקשה לבטלו (לעניין הבחנה זו ראו: רע"א 9614/05 רז גל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ). כיוון שכך, מוצא אני לצטט מתוך החלטת בית משפט קמא, מתאריך 20.5.2013, את הדברים הבאים: "אכן, למיטב זכרוני, הנתבע עצמו לא היה נוכח במעמד רישום ההסדר ואולם בא כוחו יצא ונכנס מספר פעמים עד אשר הגיעו באי כוח הצדדים להסכמה. בית המשפט אף יצא להפסקה ולא פעם אחת, כדי לאפשר לצדדים להידבר ביניהם, בניסיון להגיע להסדר. מובן מאליו שאילו היה עולה במחשבתי ולו ספק ספיקא ש[המערער] אינו מסכים לפשרה לה הסכים בא כוחו, הייתי עומדת על כניסתו לאולם בית המשפט, במעמד הכתבת הסכם הפשרה לפרוטוקול, ואולם, מדוע היה עלי להטיל ספק בעניין זה." בהחלטתו האמורה אף ציין בית המשפט, כי "האגוז הקשה" בדרך להסכם הפשרה הייתה דווקא המשיבה. עוד הביע בית המשפט פליאתו על כך, שהבקשה לבטל את הסכם הפשרה הוגשה לקראת המועד שנקבע לביצוע התשלום הראשון. בסיפא להחלטתו קבע בית המשפט: "מכל מקום, שלוחו של אדם כמותו. גם אם ל[מערער] טענות כי בא כוחו שהגיע לטענתו להסכמות ללא הרשאתו, אין בכך להקים עילה לביטול פסק הדין וזאת מבלי לגרוע מכל טענה שיש ל[מערער] כנגד בא כוחו." ד. תמצית טענות הצדדים 9. כאמור, במסגרת הערעור שנדון לפני, המערער אינו טוען לפגמים בכריתת הסכם הפשרה, ולטענת בא כוחו, אם יידחה ערעור, אפשר והמערער יפתח בהליך מתאים, במסגרתו יעלה טענותיו בעניין זה. טענות המערער בהליך שלפני מתמקדות בהתנהלותו של בית משפט קמא. בתמצית הדברים, המערער טוען, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בדק עם המערער, אשר כאמור נכח בבית המשפט, האם הוא מסכים לפשרה המוצעת, וזאת לאחר שזמן קצר קודם לכן דחה המערער הצעה להתפשר, בסכום שהיה נמוך במחצית מהסכום שעליו כביכול "התפשר" בסופו של דבר. עוד טוען המערער, כי היה על בית המשפט לבדוק את היקף סמכויותיו של בא כוח המערער, ולבדוק שאכן הוא מוסמך להתפשר בשמו של המערער. בא כוח המערער מזכיר, שעל פי הדין, שליחות אינה חלה על פשרה אלא אם בייפוי הכוח ניתנה למיופה הכוח סמכות מפורשת להתפשר. בא כוח המערער מוסיף וטוען, כי בית המשפט חרג מכללי האתיקה החלים על השופטים וכפה דעתו על הצדדים, והוסיף, כי בתי המשפט נוהגים במקרים רבים, שלא לקבל הסכמות לפשרה או דחיות של הצעות פשרה מפיו של עורך דין, והם נוטים לברר את עמדתם הברורה של הצדדים. באשר להחלטת בית משפט קמא מתאריך 20.5.2013, טען בא כוח המערער כי שגה בית המשפט בכך שביסס את ההחלטה על זכרונו, ושילב בה אמירות מעולם הרגש. לטענת בא כוח המערער, היה מקום שבית המשפט יקבל תגובת המשיבה קודם שידחה את בקשת המערער בהסתמך על זכרונו. לטענת בא כוח המערער, אם בית המשפט היה ממשיך את הדיון מהנקודה בה הופסק, קיים סיכוי טוב שהיה מגיע למסקנה שיש לדחות את תביעת המשיבה. 10. לעומת טענות בא כוח המערער, טען בא כוח המשיבה, שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא או בהחלטתו לדחות את בקשת המערער. לטענת בא כוח המשיבה, בהליכים בבית משפט קמא לא נפל כל פגם, ובקשת המערער לבטל את הסכם הפשרה, כמו גם הערעור שלפני, לא נועדו אלא להאריך את משך הזמן ולעכב את המשיבה מלקבל התשלומים המגיעים לה. בא כוח המשיבה הוסיף, כי המשיבה נאותה להסכים לפשרה שהוצעה, רק משום שסברה שבכך יתקצר משך הזמן בו תקבל את עיקר הסכומים המגיעים לה. לטענת בא כוח המשיבה, המערער נכח בבית המשפט, ואף נכח באולם הדיונים בעת שהחלק המהותי בפשרה סוכם, והוא יצא מהאולם רק כדי לברר עם הבנק או עם רואה החשבון שלו, כיצד יוכל לפרוס את הסכום המוסכם לתשלומים. 11. אציין, כי בא כוח המערער טען, וטענתו נאמנה עלי, כי המערער לא יצא להתקשר לבנק או לרואה החשבון. בהתייחס לאמרת בית המשפט, בהחלטתו מתאריך 20.5.2013, כי הבקשה הוגשה בחלוף כחודש ימים מיום שהסכם הפשרה אושר, ציין בא כוח המערער, שבא כוחו של המערער נעדר באותה תקופה פעמיים מן הארץ, ולאחר מכן ישיבה שנקבעה עמו בוטלה. לטענתו, אירועים אלה הם שגרמו לעיכוב בהגשת בקשת המערער לביטול פסק הדין. ה. דיון 12. שקלתי טענות בא כוח המערער על פגמים בהתנהלותו של בית משפט קמא, ולא מצאתי שבהתנהלות בית המשפט נפל פגם. 13. אין זה נדיר שבתי המשפט מציעים לצדדים להגיע לפשרות בהליכים אזרחיים, ורשאים הצדדים לקבל את הצעות הפשרה או לדחותן. לא מצאתי כל רמז לכך שבית משפט קמא כפה על המערער לקבל את ההצעה, ובהחלטתו מתאריך 20.5.2013 העיד בית המשפט, כי יצא להפסקה, ויותר מפעם אחת, כדי לאפשר לצדדים להידבר ביניהם. המערער נכח בבית המשפט, שהרי באותו יום מסר את עדותו שהופסקה לצורך ניהול המו"מ, וידע כי מתנהל מו"מ לפשרה, וכעולה מהחלטת בית המשפט, עורך דינו אף יצא מאולם הדיונים מספר פעמים, עד אשר הצדדים הגיעו להסכמה. 14. נראה הדבר, שלא התקיימו נסיבות שהיה בכוחן להצביע על כך שהמערער אינו מסכים לפשרה שהוצעה, ובית משפט קמא רשאי היה להניח שעורך דינו של המערער מתייעץ עמו ומעדכן אותו במהלך המו"מ לפשרה. לא הייתה אפוא לבית המשפט כל עילה להניח שהסכם הפשרה נעשה מאחורי גבו של המערער או בהעדר הסכמתו. 15. בהתייחס לטענת בא כוח המערער, כי לפי הדין אין השלוח מוסמך להגיע לפשרה אלא אם קיבל הרשאה מפורשת לכך, כי אז לבית המשפט הוגש יפוי כוח, לפיו המערער הסמיך את עורך הדין שייצג אותו בהליך (כמו גם את עורך הדין שקדם לו) להסכים לפשרות (וראה יפוי הכוח שצורף לבקשה שהגיש בא כוחו דאז של המערער בתאריך 10.5.2012 (בקשה מס' 7 בתיק בית משפט קמא)). 16. לא נעלמה מעיני טענת בא כוח המערער, כי זמן קצר לפני שהחל המו"מ בדבר הפשרה שנעשתה, המערער דחה הצעת פשרה שסכומה היה נמוך יותר. ואולם, טיבו של משא ומתן הוא, שבמהלכו הצדדים משנים את עמדותיהם. העובדה שזמן מה קודם לכן המערער דחה הצעת פשרה בסכום נמוך יותר, לא הייתה צריכה להביא את בית המשפט להניח, שעורך דינו של המערער מגיע להסכמות שאינן על דעת המערער. על יסוד הנסיבות שהתקיימו, ואשר תוארו בהחלטת בית משפט קמא, היה בית משפט קמא רשאי להגיע למסקנה שהפשרה נעשתה על דעת המערער ובהסכמתו, במיוחד לאור העובדה שהמערער היה מיוצג על ידי עורך דין, ונכח בבית המשפט. 17. בהערת אגב, ומבלי שהדבר יתפרש כפגם בהתנהלות בית משפט קמא, אציע, שכל עת שהצדדים עצמם נמצאים בבית המשפט, ידאג בית המשפט להחתים אותם על כל הסכם פשרה שנעשה לפניו. אעיד על כמה מחברי השופטים שכך הם נוהגים, ואף אני נוהג כמותם. ו. סוף דבר 18. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הערעור. (ב) הנני מחייב את המערער לשלם למשיבה הוצאות הערעור בסך 8,000 ₪. (ג) ככל שהמערער הפקיד עירבון להבטחת תשלום הוצאות הערעור, תעביר המזכירות סך 8,000 ש"ח מתוך העירבון למשיבה, באמצעות בא כוחה (עו"ד ארז קלנטריה), ואת היתרה, ככל שתיוותר, תעביר המזכירות למערער באמצעות בא כוחו (עו"ד אורן כץ). עורך דיןלקוחותפשרה