נמצא הרכב כשהוא חונה במתחם תחנת אוטובוסים סמוך לשפת מדרכה המסומנת אדום צהוב, ברחוב ויצמן 90 כפר סבא. בניגוד לסעיף 6(ד) 17 לחוק העזר העירוני, העמדת רכב וחנייתו תשנ"ז-1997 (להלן: "חוק העזר העירוני"). בגין כך, למערער נרשם דו"ח חניה מס' 61790671. מטעם הקטין הוגשה בקשה להישפט, אי לכך הוגש כתב אישום שמספרו 17753-01-13 בבית משפט לעניינים מקומיים בכפר סבא. כתב האישום הוסב כנגד המשיב בהיותו נוהג הרכב ומבצע העבירה. לאחר דיון ביקשה המערערת להרשיע את המשיב לאור חנייתו, בניגוד להוראה מפורשת בחוק חניה לנכים תשנ"ד-1993 (להלן: "החוק") האוסרת על נכה לחנות בתחום תחנת אוטובוס במפורש כאמור בסעיף 4 לחוק. בית משפט זיכה את המשיב מהמיוחס לו בכתב האישום וקבע כי המשיב פעל כדין, חנייתו במקום מוצדקת לאור הגנת נצורך או לכל הפחות עומדת לו הגנת זוטי דברים ומכאן הערעור שלפניי. בנימוקי הערעור מציינת המערערת, כי בית משפט קמא טעה משקבע היתר מלכתחילה לחניית רכב נכה בתחומי תחנת אוטובוס, זאת בניגוד לאיסור המפורש על פי חוק העזר של המערערת, המותאם לאמור בשאלה זו, לחוק חניה לנכים. עוד נטען כי בימ"ש קמא טעה משזיכה המשיב כאשר משמעות הזיכוי הינה כי למשתמש בדרך שיקול הדעת לקבוע אם יש מקום לציית לתמרורים, אם לאו. עוד נטען טעה בית משפט משקבע כי עומדת למשיב הגנת זוטי דברים, טעה בית משפט משהתעלם על ההשלכות כתוצאה מזיכוי זה טעה בית משפט משקבע כי למשיב עומדת הגנת הצורך. המשיב בעת הדיון בבית המשפט, הסביר כי בנו הקטין בן 12 נכה מלידה, מודה, כי חנה בתחום תחנת האוטובוס על מנת להוריד את בנו הנכה לבדיקת עיניים המשמעותית עבור בנו, אינו יכול לראות בלא משקפיים ואלה נשברו. היה צורך להורידו בסמוך מאוד למרפאה. הבן הנכה סובל ממחלה גנטית של רפיון שרירים. אמו של הקטין סובלת מאותה מחלה, כך עברה המחלה לבן. הנכות באה לידי ביטוי בהגבלה התפתחותית, נדרש חינוך מיוחד נדרש סיעוד מלא, תמיכה 24 שעות ורק בשל מוגבלות הבן הנכה ומוגבלות אמו החנה המשיב את הרכב כדי לסייע בכניסתם של האם והבן לאופטיקה ומייד שב כדי להזיז את הרכב ואז מצא את הפקחית רושמת דו"ח חניה. לגופו של עניין דין הערעור להתקבל: 1. רע"פ 7451/07 נדון על ידי 3 שופטים. נקבע: "מכלול ההסדרים שבתקנות התעבורה ובחוקי העזר הרלבנטיים מבקש ליצור מערכת כללים ברורה שתסדיר את השימוש בדרך בצורה בטוחה ונוחה. תכלית זו מחייבת מתן משמעות ברורה לסימנים ותמרורים שנקבעו, מבלי להותיר שיקול דעת למשתמשים בדרך לנהוג לפי הבנתם. כפי שנפסק "כאשר מסומנים סימני דרך כחוק, על נהג לציית להם גם אם אין הם עולים בקנה אחד עם שיקול דעתו. האינטרס הציבורי מחייב שלא להשאיר בידי נהגים שיקול דעת במקום בו נקבעו סימנים ותמרורים מחייבים כחוק (דברי השופטת ט. שטרסברג-כהן ברע"פ 1555/00 בן שלמה נ' מדינת ישראל 29.2.00)"". לאור האמור בפסק דין זה, גישה שאיננה בגדר ציווי מנדטורי לעניין הסימונים בדרך, תביא לפגיעה בבטיחות ובנוחות השימוש בדרך. באשר לתחנת אוטובוס ספציפית או כלל תחנות האוטובוסים, התרת חניה בשני עברי התחנה או אף בצד אחד של התחנה, תגרור עימה סיכון בטיחותי ואין להתיר בידי הציבור המשתמש בדרך לקבוע האם החניה לפרק זמן כזה או אחר אין בו סיכון בטיחותי והוא מותר, אם בשל הזמן הקצר שבדעת מחנה הרכב להחנות את רכבו, אם בשל העובדה כי קו האוטובוס מתחנה זו זה אך יצא, והבא אחריו יהיה בעוד כשעה וכיוצא באלה. 2. עוד נקבע בפסק הדין רע"פ 7451/07: "עמדתנו איפה הינה כי בהיעדר סימון אחר בתמרור, שהוצב על ידי הרשות המוסמכת לכך, האיסור על חניה בתחום תחנת האוטובוסים אינו מוגבל בזמן. משכך, עבר המערער עבירה בעת שהחנה רכבו בתחום תחנת האוטובוסים. נדגיש, כי יסודה של מסקנתנו זו בפרשנות הוראת חוק העזר עליה עמדנו. פרשנות זו מביאה בחשבון את תכלית ההוראה להסדיר את התנועה ולמנוע מפגעים בטיחותיים. אין היא תלויה בשאלה האם בפועל גרמה החניה במקרה המסוים למפגע בטיחותי או תחבורתי. פרשנות זו מאפשרת להגדיל במדויק את גבולותיו של האיסור הפלילי, ומונעת עמימות, חוסר בהירות ואת הגדרת תחומי התפרשותו של האיסור הפלילי בהתאם להשקפתו של המשתמש בדרך. בד בבד, אין היא מתעלמת מצרכי החניה של תושבי העיר". 3. אני מקבלת טענת המערערת כי בימ"ש קמא טעה משקבע שעומדת למשיב הגנת זוטי דברים. אין לראות בעבירה שבוצעה עבירה קלת ערך או, להתייחס אליה כאל עבירה קלת ערך ואינה עומדת בסייג "זוטי דברים" כפי שצוין בסעיף 34 יז, לחוק העונשין תשל"ז-1977. בהתקיים חניה אסורה בתחום תחנת האוטובוס, זו מהווה סיכון של ממש לכלל המשתמשים בדרך ויש בה כדי לפגוע בביטחונו או שלומו של הציבור, שהוא ערך חברתי מוגן. זאת ועוד. זיכוי המשיב במקרה זה פירושו התייחסות מקלה לעבירה שנעברה על אף שבחוק חניית נכים שלל המחוקק כל סייג של היתר חניה לנכה בתחום תחנת האוטובוס. התייחסות מקלה זו תוצאתה האפשרית - יצירת מדרון חלקלק לחנייה בלתי מבוקרת, בלתי אחראית מצד נכים, תוך התעלמות מהוראות חוק חניית נכים שאינם מאפשרים חניה ללא כל סייג בכל מקום בו חפץ הנכה לחנות, אלא מתירים חניית נכה על פי חוק חניית נכים בלבד. 4. לאור האמור לעיל אני קובעת כי בימ"ש קמא טעה משקבע כי למשיב הגנת הצורך. לא היה בחניה על פי דברי המשיב, מעשה הנדרש באופן מיידי למניעת סכנה מוחשית או פגיעה חמורה. המעשה נועד על מנת להקל על אשת המשיב בשל מגבלותיה, בדחיפת עגלת הנכים בה יושב הנכה - הקטין, אל המרפאה היתה קרובה מאוד למקום החניה. נסיבות אלה העומדות בבסיס ביצוע העבירה יש מקום להעלותן במסגרת טיעונים לעונש, אך אין בהן כדי להביא לזיכויו של המשיב. נוכח האמור לעיל, אני מורה על הרשעת המשיב בעבירה שיוחסה לו בתיק עמ"ק 17753-01-13 בית משפט לעניינים מקומיים כפר סבא. 5. היה מקום להחזיר התיק לבית משפט קמא לגזירת הדין. לאחר ששמעתי המשיב במסגרת טיעוניו לערעור, הגעתי לכלל מסקנה, כי מקרה זה מצדיק, לפנים משורת הדין, לגזור העונש במסגרת הערעור. נסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו הייחודיות של הקטין הנכה ואמו הנכה אף היא, יש בהם כדי להוות נימוק לקולת העונש. אין ללמוד ממקרה זה לעניינם של מקרים אחרים. נוכח כך הקנס שישלם המשיב עומד על 75 ₪, אלו ישולמו עד ליום 15.12.13 במזכירות בית משפט כפר סבא. אוטובוסחניה