המערער לא הפקיד את רישיונו והשתמש ברכב מבלי שהייתה לו או לאדם אחר, פוליסת ביטוח בת תוקף ומבלי שהיה בידו רישיון נהיגה תקף. תוקף רישיון נהיגתו פג ביום 23/11/02. המערער נהג ברכב בהיותו שיכור, זאת משום שסירב לדרישת שוטר למסור בדיקת שתן. בתיק המצורף, הורשע המערער על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות (תחת השפעת סמים), נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא רישיון רכב תקף ואשר פקע ביום 03/02/13. העבירות, על פי התיק המצורף, בוצעו ביום 22/04/13, כאשר המערער נהג ברכב פיג'ו ברחוב התבור, סמוך לבית מספר 7, בקריית ים. המערער נהג ברכב בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת סמים מסוכנים, משום שהוא סרב לבקשת שוטר למסור דגימת שתן. המערער נהג ברכב ללא רישיון רכב תקף, הואיל ותוקף רישיונו פג ביום 03/02/13. בית משפט לתעבורה שמע את הטיעונים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין, 48 חודשי פסילה בפועל, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס כספי בסך 1000 ₪ שישולם בחמישה תשלומים. הערעור, כאמור, מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל ולחילופין, כנגד אורכו. המערער טען כי בית משפט לתעבורה שגה משהטיל עליו עונש מאסר בפועל, עונש החורג ממתחם הענישה לו טענה המשיבה. המערער טען כי המשיבה לא ביקשה להטיל עליו עונש מאסר בפועל ולא עמדו בפני בית משפט לתעבורה נימוקים שיש בהם כדי לבסס את חריגתו מדרישת המשיבה עד להטלת עונש מאסר ממשי. עוד טען בא כוח המערער כי בית משפט לתעבורה טעה משהטיל על המערער עונש מאסר החורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. היה על בימ"ש לתעבורה לקבוע מתחם ענישה ומשלא עשה כן, הוא שגה והחמיר עם המערער יתר על המידה. לדעת המערער, בית משפט לתעבורה לא נתן משקל הולם להודיה החלקית בהזדמנות הראשונה במרבית עובדות כתב האישום, למעט הטענה כי הוא נהג תחת השפעת סמים. זאת ועוד, היה על בית משפט לתעבורה לתת את דעתו על השינוי המשמעותי שחל באורחות חייו של המערער שהיה מכור שנים רבות לסמים קשים וכיום הוא מתפקד בצורה נורמטיבית ומנהל אורח חיים תקין, עובד ושומר על ניקיונו מסמים מזה תקופה ארוכה. עוד נטען כי בית משפט לתעבורה לא נתן את המשקל ההולם לנסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו של המערער וסיכויי השיקום לאחר שהצליח להתרחק מהסמים והשימוש בהם, למרות שמאז שחרורו מהצבא ובמשך תקופה ארוכה הוא היה מכור ומשועבד לסמים. משפחתו של המערער מונה 6 נפשות, אביו נפטר - דבר שהשפיע על המערער ועל התנהלותו ואף הדבר הביאו למצב של התדרדרות והתמכרות לסמים, ממנה יצא מזה זמן משמעותי. המערער צעיר, בן 39, כך שלא ניתן לומר כי חזרתו למוטב היא בלתי אפשרית וכי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח עלולה לחשוף אותו להשפעות שליליות ולנורמות התנהגות עברייניות, דבר שעלול להחזירו לשימוש בסמים. המערער, מאז שחרורו מהמאסר בשנת 2010, פנה מרצונו והשתלב במוסד "בית חם" ובסיוע משפחתו, עבר תהליך טיפולי וגמילה מסמים ובדרך זו, החל מתפקד בצורה נורמטיבית בסיוע עובדת סוציאלית ושירות המבחן. לאור כל אלה, ביקש בא כוח המערער לקבל את הערעור ולבטל את עונש המאסר בפועל ולחילופין, לצמצם את תקופת המאסר עד למידה שניתן לרצותה במסגרת עבודות שירות. בדיון שקיימתי ביום 08/10/13 ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ומבלי להביע עמדה ביחס לסיכויי הערעור, הוריתי על הגשת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות. המערער התייצב בפני הממונה שנטל ממנו דגימת שתן ומשלא נתקבלו תוצאות הבדיקה, נתבקש בית המשפט לדחות את הדיון, בקשה שנעתי לה ודחיתי את הדיון. ביום 4.12.13 נתקבלה חוות דעת הממונה ממנה עולה כי המערער נמצא מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות ובדיקת השתן שערך לו, נמצאה נקיה מסמים. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המדובר בעונש שנקבע על ידי בית משפט לתעבורה בהקשר לשני תיקים, וככלל אין להתערב בגזר הדין של הערכאה הדיונית בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, למעט המקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים; וכי אין לומר, לטעמה, כי עניינו של המערער נמנה עם מקרים קיצוניים אלה. המערער נהג בזמן פסילה, בהיותו שיכור, תוך ביצוע עבירות נוספות כמפורט בהכרעת הדין ובכתבי האישום הן העיקרי והן המצורף, והגם שבית משפט לתעבורה לא נתבקש על ידי בא כוח המשיבה שהופיע בהליך שם, להטיל על המערער עונש מאסר בפועל, הרי שברי כי בית משפט לתעבורה היה מוסמך לעשות כן. לדעת בא כוח המשיבה המדובר בטעות מצערת והמערער אינו יכול להיבנות מטעות זו. המשיבה העלתה כאפשרות שבפרוטוקול בימ"ש לתעבורה לא נרשם שהמאשימה ביקשה להטיל עונש מאסר בפועל מחמת טעות ברישום הפרוטוקול. המשיבה מבססת טענה זו על האמור בעמוד 32 לפרוטוקול מיום 03/03/12, בשורות 6-7 שם ביקשה באת כוח המאשימה להפנות את המערער לשירות המבחן, תוך שהיא מנמקת זאת באפשרות שיוטל עליו מאסר בפועל. כמו כן, הפנתה המשיבה לדברי התובעת בבית משפט לתעבורה לאחר מתן גזר הדין, שם נאמר כי על המערער לצפות ולהיות מודע לכך שיוטל עליו עונש מאסר בפועל ולכן התנגדה לבקשה לעיכוב הביצוע. זאת ועוד, המשיבה הודיעה לנאשם בפרק ההודעות כי קיימת אפשרות שהיא תעתור למאסר בפועל בגין העבירות שיוחסו לו. מכל אלה ביקשה המשיבה לדחות את טענת המערער שכביכול בית משפט לתעבורה לא נתבקש על ידה להטיל עליו עונש מאסר בפועל. המערער ביצע עבירות חמורות ועל פי הפסיקה הנהוגה והמקובלת, ככלל, מוטלת על מי שמבצע עבירות כאלה עונש מאסר בפועל. על כן, גם מנימוק זה, יש לדחות את הערעור. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בגזר הדין, בכתבי האישום, בהודעת הערעור, בחוות הדעת של הממונה על עבודות שירות ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לא בלי היסוס והתלבטות קשה, לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש המאסר בפועל על שישה חודשים. לא נעלמה מעיניי ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תתערב בצמצום בעונש שהטילה הערכאה הדיונית. יחד עם זאת, החלטתי לקבל את הערעור ולהקל בדינו של המערער וזאת עקב השינוי החיובי שחל בהתנהלותו. המערער עבר תהליך שיקומי וגמילה מסמים ביוזמתו ומזה תקופה הוא נקי ומתפקד באופן נורמטיבי. המערער פנה בשנת 2010, לאחר שחרורו מהמאסר וביוזמתו השתלב במוסד "בית חם" כשמשפחתו תומכת בו בהליך הטיפולי ובתהליך הגמילה מסמים. תהליך זה, מלווה בעובדת סוציאלית ופיקוח שירות המבחן. בנסיבות העניין, נראה לי כי החזרת המערער אל מאחורי סורג ובריח יכולה לחשוף אותו לנורמות שליליות ואף להביא להתדרדרותו לסמים פעם נוספת. ברי כי המערער ערך שינוי משמעותי בהתנהלותו ובאורחות חייו משיזם תהליך גמילה מסמים בעצמו, תהליך שהצליח לכאורה וכי שליחת המערער למאסר מאחורי סורג ובריח יכולה לפגוע באופן מהותי בתהליך שיקומי זה ולגרום לכך שהמערער יחזור לאותו מצב בו היה - קרי, מכור לסמים , כפי שהיה עובר לתהליך הגמילה. האמת תאמר כי התלבטותי הקשה נבעה מכך שהמערער הורשע בנהיגה בשכרות בשני המקרים עקב סירובו לתת דגימת שתן או לעבור בדיקה שתקבע את רמת ריכוז אלכוהול בגופו. מחד הוא טען כי הוא נקי מסמים מאז 2010, חרף זאת העבירות נשוא כתבי האישום, בוצעו האחת בשנת 2012 והשנייה בשנת 2013, נתונים שיש בהן כדי להשליך על אמיתות טענותיו לגמילה מהסמים. אולם משהופנה לממונה שנטל ממנו דגימת שתן ויש להניח כי בדק את טענת המערער שהוא אינו צורך סמים ומשמצא שתוצאת הבדיקה שלילית - הבדיקה נקיה מסמים, קבע כי הוא מתאים לריצוי עונשו במסגרת עבודות שירות. בנסיבות אלו ולמרות ההתלבטות הקשה החלטתי לתת למערער הזדמנות ובדרך זו למנוע התדרדרותו לסמים פעם נוספת, מתוך הנחה כי אכן דבריו לעניין הגמילה הם, כנים ואמתיים. לא התעלמתי מחומרת העבירות בהן הורשע המערער - [לעניין הנהיגה בשכרות ראו - רע"פ 6439/06 עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 19.10.06), ראו רע"פ 806/09 גהספן נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 5/2/09), רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 9/3/08)]. לעניין הנהיגה בזמן פסילה ראו - [עפ"ת (חי') 3748-09-11 ראני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 10.10.11), רע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.5.05), רע"פ 1392/09 נתן אבנילוב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 5.3.09) ורע"פ 3943/11 אסלם ברהום נגד מ"י (ניתנה ביום 27.5.11). לעניין הענישה בגין עבירה זו ראו רע"פ 6206/07 ענתבי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.9.07), רע"פ 1575/07 משיח נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 22.2.07), רע"פ 303/10 עבד אל קאדר נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 13.1.10) וע"פ (מחוזי חיפה) 3168/08 מדינת ישראל נ' חוג'יראת אמל, (ניתן ביום 19.3.08)]. לכן לא ניתן לומר כי העונש שהוטל על המערער חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת, אך בשל השינוי באורחות חיו והתהליך השיקומי בו הוא מצוי, החלטתי להקל במידה מסוימת בעונש המאסר בפועל, כדי לקיים את גישתו של בית המשפט העליון במקרים בהם הנאשם מצוי בשלב מתקדם בהליך שיקומי - ראו ע"פ 1903/13 חמודה עיאשה נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.7.13). בשל כל אלה ועל מנת לאפשר למערער להמשיך לתפקד ככל האדם ולהשאירו רחוק מעולם הפשע והעבריינות, סברתי שניתן לחרוג לקולה מרמת הענישה המקובלת ולהקל בדינו כדי שהתהליך השיקומי שלכאורה הצליח, לא יפגע- ראו סעיף 40ד לתיקון מס' 113 לחוק העונשין. לטעמי, אין לראות בעניינו של המערער כמקרה שמייצג את הענישה ההולמת, כי הרי ההקלה בדין נבעה משיקולים שבשיקום המערער ומשיקולים אלו בלבד. על המערער לדעת כי לא לעולם חוסן וכי אם הוא יחזור על מעשים אלו ויעבור עבירות דומות, לא תהיה לבית המשפט אופציה אחרת מלבד החובה להטיל את העונש ההולם. על כן ומכל אלה אני מקבל את הערעור ומעיד את עונש המאסר על 6 חודשים שאותם ירצה בעבודות שירות במועצה הדתית בנשר שברח' צבר 19. המערער יחל לרצות את עונשו ביום 30.12.13 ויתייצב במועד הנ"ל ובשעה 08:00 במפקדת מחוז צפון/יחידת עבודות שירות בתחנת משטרת טבריה. הוסברו למערער את חובותיו במהלך ריצוי עונשו בעבודות שירות ואת סמכויות הממונה על עבודות שירות להפקיע את צו השירות. יתר רכיבי הענישה שנקבעו על ידי בימ"ש לתעבורה יעמדו בעינם. היה וניתן צו עיכוב ביצוע גזר הדין, בטל בזה הצו. רכבמשפט תעבורהנהיגה ללא ביטוחהפקדת רישיוןשימוש ברכברישיון נהיגה