נטען כי השימוש המותר במרתף הוא למשחקים ואילו הנאשם הפעיל במקום בית כנסת

3. כאשר ביקרו מהנדסי הפיקוח מטעם עיריית תל אביב במרתף ביום 9/6/10 לצורך בירור החשד שמקורו בתלונה, רשמו המפקחות בדו"ח את ממצאיהן ואת מה ששמעו מהנאשם: "... ישנו עוד חדר נוסף ששם... הנשים מתפללות. לדבריו מגיעים להתפלל בעיקר בשבתות ובחגים. יש עוד חדר שלפעמים באים בחורים ללמוד שם... היה עוד חדר ששם ישן הבן שלו". (ת/1). 4. בהחלטה מיום 12/2/13 דן כב' השופט הימן בהרחבה בשאלה: "האם הודיה, שנרשמה מפי חשוד בעת ביקורן של מפקחות הרשות המקומית בביתו, בלא שהועמד על החופש להיוועץ בעורך דין ושלא להפליל את עצמו, היא ראיה קבילה במשפט?". (ראה סעיף 1 להחלטה). בסיכומה של ההחלטה המשתרעת על פני 35 עמודים הגיע כב' השופט למסקנה ולפיה ההודיה בתיק דנן אינה קבילה. 5. ראיות הוצגו רק ע"י המאשימה, והנאשם לא העיד ולא מסר גרסה או ראיה כלשהי. 6. המהנדסת אשר ערכה את הדו"ח ת/1 העידה כי רשמה את שרשמה בדו"ח עם שובה מהביקור שנערך ביום 9/6/10. היא נשאלה כיצד הגיעה למסקנה, כי מדובר בבית כנסת והשיבה כי למדה על כך שקיומו של ארון קודש, כוננית עם סידורים, סטנד לשליח ציבור וכסאות עבור המתפללים, הפנתה לתצלום מזמן אמת ת/3 שתומך בעדותה. בית משפט קבע, כי למרות שלא נצפו מתפללים במקום כאשר נערך הביקור ואין שלט "בית כנסת", הרי שעל סמך עדותה של המפקחת ניתן להגיע למסקנה ברורה ולפיה מדובר בבית כנסת. ביהמ"ש היפנה לע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל (פסקה 7) שם נקבע בין היתר: "..ראיות נסיבתיות, שבחינתן ושרטוט התרחישים האפשריים העולים מהן נסמכים על ההיגיון, על השכל הישר ועל ניסיון החיים. כידוע, אין משקלן של ראיות מסוג זה נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שלא ניתן להסיק מהן אלא מסקנה הגיונית אחת המקימה יסוד להרשעה...". 7. ביהמ"ש קבע כי זכותו של הנאשם לא להעיד, אך משלא הציע הסבר חלופי לכך שמהראיה הנסיבתית עולה, כי מדובר בבית כנסת ובשים לב לסעיף 162 לחסד"פ שקובע: "(א) הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע...", מצא ביהמ"ש לנכון להרשיע את הנאשם. 8. בגזר הדין מיום 10/6/13 הושת על המערער קנס בסך 29,200 ₪ וכן כפל אגרה (למרות שהמאשימה לא ביקשה כפל) בסך 5,394 ₪. כמו כן חויב לחתום על התחייבות בסך 29,000 ₪ להימנע מלעבור על העבירות שנקבעו וכן ניתן צו שיפוטי האוסר שימוש שלא לפי היתר בנכס ברחוב רופא המתחרות 4 בתל אביב או בחלק כלשהו מחלקי הנכס. 9. המערער טוען, כי לא ניתן היה להרשיעו על סמך ראיה נסיבתית בלבד שעה שבאת כוחו הציעה בבימ"ש קמא תרחישים אפשריים שונים אחרים להימצאות הציוד שנמצא במרתף, וכי אין בענייננו מקרה שבו המסקנה היחידה אליה יכול בימ"ש להגיע היא שבמקום קיים בית כנסת כנטען. 10. באשר לגזר הדין: המערער טען, כי חומרת העונש אינה מידתית. הוא קיים פסק דין אשר ניתן בעניינו בעבר, בעניין אחר, ולא ניתן היה להחמיר עימו במקרה דנן בשל הרשעות קודמות ואחרות בגינן קיבל את עונשו. 11. לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את הערעור. כאשר מעיינים בעדותה של המפקחת ובתמונה ת/3 ניתן להגיע למסקנה ברורה, מעבר לכל ספק סביר, כי במקום קיים בית כנסת. אין צורך בשלט או בהמצאותם של מתפללים דווקא בשעה שבה ביקרו המפקחות במקום על מנת להגיע למסקנה ולפיה מדובר בבית כנסת. צדק כב' השופט הימן בכך, שמעבר לתמונה ת/3 המעידה בעד עצמה ולעדות המהנדסת, הרי שהביקורת נערכה בעקבות תלונה. מאן דהוא התלונן על השימוש שנעשה במקום. הנאשם - המערער לא מצא לנכון לסתור את הנטען על ידי המאשימה. זכותו אמנם לא להעיד ולא להגיש ראיות מטעמו אך עליו לדעת, כי הימנעותו מלהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה גם אם הוא סבור, שמדובר בראיות נסיבתיות. כאשר מעיינים בתמונה ת/3, אזי באופן אינסטנקטיבי ומיידי מובן, כי במקום קיים בית כנסת וזאת מעל לכל ספק סביר. אם הנאשם סבור, שהתמונה אשר מעידה בעד עצמה , יכולה להצביע על תרחיש אפשרי אחר, עליו להודיע, מה הוא אותו תרחיש. השערות שמועלות על ידי באת כוחו בסיכומים (כאשר הוא בוחר שלא להיות נוכח בעת שמיעת הסיכומים), לא הופכות את התרחישים המוצעים לתרחישים סבירים. כך למשל טענה באת כוחו, כי יש לה הסברים אפשריים לקיומם של כסאות, כוננית עם סידורים וארון קודש: למשל, לטענתה, אפשר לסבור, שאולי הנאשם בחר לאחסן בביתו ציוד תפילה או שהכיסאות והציוד הוצבו על מנת לשמש את הנאשם ובני משפחתו כחדר תפילה וחדר לימוד או שמא ביקש בסמוך למועד הביקור לערוך אירוע נקודתי בביתו ושכר לצורך כך ציוד ועוד "רשימה ארוכה של אפשרויות שניתן להעלות על הדעת" (עמ' 3 שורה 25 לדיון מיום 20/3/13). תרחישים מעין אלו אולי יכולים להיות אפשריים בנסיבות חריגות אך כאשר מעידים עליהם ומוכיחים שכך הדבר. אם אכן לצורך הדוגמא, מבקש נאשם לערוך במרתף ביתו ברית מילה לקרוב משפחה ולצורך כך הוא מביא ארון קודש, סידורים וכיסאות, הוא צריך למסור גרסה בנוגע לאותו אירוע נטען ולא לצאת מנקודת הנחה ולפיה תרחיש תיאורטי כזה הוא סביר. הרי בתמונה ובביקור שערכו המפקחות אין תיעוד לכיבוד או לאביזרים נוספים המעידים על קיומו של אירוע במועד הסמוך לאותו ביקור. בנסיבות אלו, אני סבורה, כי האשמה הוכחה מעל לכל ספק סביר, גם אם הראיות הן נסיבתיות. הכרעת הדין בסעיפים 4 ו-5 מתייחסת לעניין זה ומקובלת עלי בהחלט. בנסיבות אלו, הכרעת הדין ניתנה כדין ואף גזר הדין הולם את הנסיבות הרלוונטיות לענייננו. לא היה צריך להקל עם המערער רק בשל העובדה שבשל טענתו בנוגע לתקפותה של ההודיה ניתנה החלטה שיש לה השלכת רוחב על המצב המשפטי. מקובל עלי כי הרציונל מאחורי עניין זה שעמד בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 5273/12 גיא נ' מדינת ישראל שונה לחלוטין בענייננו. אין להקל ראש בכך, שזו אינה פעם ראשונה שבה המערער מורשע בגין עבירות בנייה ובוודאי שגזר הדין אינו חורג ממתחם הענישה באופן המצדיק התערבות של ערכאת ערעור. 12. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. משפט פלילימרתף