החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) + (ג) (רישא) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973 (להלן: "פקודת הסמים המסוכנים"), והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 של חוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ד. יצויין, כי בטרם הודה המערער בעובדותיו של כתב האישום המתוקן, בישיבת בית משפט קמא מיום 28.2.13 (עמ' 19 לפרוט'), הודיע ב"כ המשיבה: "המשיבה מסכימה לכך כי ריכוז הסמים באחת השקיות, שמשקלה 19.38 גרם מצויה תערובת של חומר אבקתי, וכי ריכוז הסם בשקית זו נמוך יחסית למקובל ולשקית האחרת". בהמשך לדברים אלה הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן ובהכרעת הדין שניתנה באותו מעמד הורשע בהתאם. ה. בפני בית משפט קמא נשמעה עדותו של מר שולי רשיד, מדריך לשיקום האסיר ברשות למלחמה בסמים, שאליו פנה המערער לצורך השתלבות בהליך של גמילה. לפי עדות מר רשיד ביקש ממנו המערער עזרה על מנת להישלח לאשפוזית. העד מר רשיד מסר שהוא החל את התהליך מכיוון שהמערער רצה בכך, אם כי העד ציין שהוא לא האמין שהמערער יחזיק מעמד משום שהלה היה במצב חמור מאוד של שימוש בסמים. כשבועיים לאחר שהמערער פנה למר רשיד התנתק הקשר והעד הבין שהמערער נעצר (עמ' 22 לפרוט'). ו. בנוסף העיד אחיו של המערער, מר סיאח גאזי, ומסר שאביהם לקה באירוע מוחי ואילו האם משותקת. לדבריו, מי שחי עם ההורים החולים היה המערער. ז. עמדת המשיבה בטיעוניה לעונש בפני בית משפט קמא היתה, שמתחם הענישה ההולם נע בין 4 ל-6 שנות מאסר בפועל. המשיבה עתרה לאימוץ הרף העליון של מתחם הענישה, וזאת נוכח עברו הפלילי המכביד של המערער שביצע את העבירות בהן הורשע, שעה ששני מאסרים מותנים תלויים ועומדים כנגדו. לדעת המשיבה יש להפעיל את שני המאסרים המותנים הנ"ל במצטבר אחד לשני, ובמצטבר לענישה שתוטל על המערער בגין ההרשעה בעבירות נשוא כתב האישום. ח. מי ששימש כסניגורו של המערער בפני בית משפט קמא טען, שהמערער נלחם בהתמכרותו לסמים ממנה הוא סובל למעלה מ - 30 שנה וזו פוגעת בחירותו, בבריאותו, ובסביבתו. המערער הוא, לטענת הסניגור, משתמש כבד שחי בבית הוריו באותו חדר בו הוא גר למעלה מ-30 שנה וחוזר על אותן פעולות של שימוש בסם. המערער איננו בריא, ואיננו עובד, ובנסיבותיו הספציפיות של המערער יש מקום להקלה של ממש בדין. אין להתייחס, לטענת הסניגור, רק למילים: "סם המוות הלבן", אלא גם למיהותו של האדם ורמת ההתמכרות שלו. מדובר במערער אשר מכור קשה לסמים. ט. הסניגור גם הדגיש בטיעונו בפני בית משפט קמא את תיקון כתב האישום ואת העובדה שהמשיבה אישרה שמתוך כמות הסם שהחזיק המערער, רק 19 גרם היו הרואין מובהק, ואילו שאר 19 הגרם האחרים הם תערובת אבקתית המכילה ריכוז נמוך בצורה מסויימת של הרואין. מכאן, לטענת הסניגור, שהסיכון הנשקף והפגיעה בערך החברתי של הסמים שבשקית, עם אותה תערובת, הוא נמוך. י. הסניגור טען בפני בית משפט קמא שלב כתב האישום הינם למעשה 19 גרם ההרואין שהיו באחת מן השקיות, ויש ליתן את הדעת לכך שהמערער עצמו השתמש ומשתמש בחלק ניכר מאותה כמות לעצמו. לטענת הסניגור, השווי של אותם 19 גרם ביחס למשתמש כבד כמו המערער הוא 2,000 ₪. יא. עוד הוסיף הסניגור, שהמערער פנה מיוזמתו למדריך, העד שולי רשיד, כדי להתחיל בהליך גמילה, שעוד היה בחיתוליו, אך היה זה מעשה כן ואמיתי של אדם מתוך כוונה לחולל שינוי בחייו. עוד ציין הסניגור, שהמערער נטל אחריות והודה, ולהודאתו השלכה רצינית נוכח שני המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגדו. נוסיף, כי המערער עצמו פנה בדבריו לבית משפט קמא ואמר, כי הוא סומך על כך שבית המשפט יתחשב בו. יב. בגזר הדין מיום 27.5.13 הדגיש בית משפט קמא את חומרת עבירת הסמים בה הורשע המערער, כשמדובר בהרשעה בעבירה של החזקת סם מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית, בכמות נכבדה. המערער החזיק ברשותו שקית ובה סם מסוג הרואין במשקל של כ - 19 גרם, וכן החזיק המערער שקית נוספת ובה סם מסוג הרואין במשקל דומה, אם כי ריכוז סם ההרואין בשקית הנוספת היה נמוך. מציינת שופטת קמא (פיסקה 16 לגזר הדין), שאף אם נראה את המערער כמי שהחזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ - 20 גרם בלבד, הרי שעסקינן בנאשם שהחזיק כמות גדולה של סמים, כל שכן כשמדובר בסם הנמנה על הסמים הקשים, כשהרואין ידוע בכינויו "סם המוות הלבן" והפצתו בחברה זורעת הרס ומפילה קורבנות רבים, דבר המצדיק החמרה בדינו של מי שהחזיק סם זה שלא לצריכה עצמית. יג. עוד הצביע בית משפט קמא על עיקרון ההלימה כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 40ב' של חוק העונשין. בית משפט קמא עמד על מידת הפגיעה הגדולה בפרט ובחברה כתוצאה מהפצתו הפוטנציאלית של סם מסוג הרואין, ולכן, כך כותב בית משפט קמא בגזר דינו, ראוי להחמיר בענישה של מבצע העבירה, דבר שישרת את מטרת הגמול והענישה ויהווה גורם הרתעה, אם לא למערער עצמו, כי אז לעבריינים פוטנציאליים. בית משפט קמא הוסיף וכתב, שסעיפים 40ו' + 40ז' לחוק העונשין מביאים לידי ביטוי את חשיבות אלמנט ההרתעה האישית ואלמנט הרתעת הרבים, ובלבד, שהענישה לא תחרוג ממתחם העונש ההולם. יד. לאחר שבית משפט קמא סקר פסיקה רלוונטית בנושא, הגיע הוא למסקנה, כי מי שמחזיק סם מסוכן מסוג הרואין שלא לצריכה עצמית, בכמות שאינה מבוטלת, דינו מאסר בפועל לתקופה משמעותית כשמתחם הענישה (בהתחשב בכך שהמערער הורשע גם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו), נע בין שנתיים מאסר בפועל ל - 4 שנות מאסר בפועל. טו. עוד עמד בית משפט קמא על עברו הפלילי המכביד של המערער, שלחובתו שני מאסרים מותנים שהיה עליו להפעילם, ואשר לא הרתיעו את המערער מלחזור ולבצע עבירת סמים חמורה. בית משפט קמא הוסיף, שאת העבירות נשוא הדיון כאן ביצע המערער כשמונה חודשים לאחר שחרורו ממאסר קודם, ויצויין, שהמערער ריצה בעברו עונשי מאסר ממושכים (סה"כ כ - 152 חודשי מאסר). טז. במקביל, הביא בית משפט קמא בחשבון לקולא את הודאת המערער בהזדמנות הראשונה שלאחר תיקון כתב האישום, וכן הביא בית משפט קמא בחשבון את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, כעולה מעדות אחיו, ודברי הסניגור. אמנם, עובר למעצרו פנה המערער למדריך שולי רשיד כדי להשתלב בהליך גמילה מסמים, אך מנגד ציין בית משפט קמא את העובדה שהמערער ביצע את העבירות נשוא הדיון לאחר שביקש להיקלט במוסד האשפוזית בטמרה. יז. נוכח כל האמור, דן בית משפט קמא את המערער ל - 30 חודשי מאסר בפועל והורה על הפעלה במצטבר של שני מאסרים מותנים, האחד בן 12 חודשים והשני בן 10 חודשים, בחופף זה לזה, וביחד 42 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של המערער (מיום 29.7.12). בנוסף, נדון המערער ל - 12 חודשי מאסר על תנאי למקרה ויבצע עבירה מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים, וכן ל - 6 חודשי מאסר על תנאי אם יבצע עבירה מסוג עוון לפי פקודת הסמים המסוכנים. בנוסף, המליץ בית משפט קמא בפני שב"ס לשקול את שילובו של המערער במסגרת הליך גמילה מסמים בין כותלי בית הסוהר. יח. המערער ממאן להשלים עם גזר דינו של בית משפט וערעורו, שהוגש באמצעות סניגורו הנוכחי, מונח בפנינו. תמצית טענת המערער היא, שאמנם בעבר לא היתה קורלציה בפסיקה בין כמות הסם שהחזיק בה נאשם לבין העונש שהוטל עליו בסופו של יום, אך במהלך השנים השתנתה התפיסה ובתי המשפט גזרו על נאשמים את העונש הראוי בעבירות סמים, בהתחשב בכמות הסם. בפסיקה גם צויין, שהכמות מהווה מרכיב, לעיתים דומיננטי, במעשה העבירה, וגישה זו מתחזקת, כך נטען, לנוכח תיקון 113 של חוק העונשין המביא בחשבון את נסיבות ביצוע העבירה ואת הנזק שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירה. לטענת המערער, לא נתן בית משפט קמא משקל במידה מספקת לנסיבות העבירה, לעובדה שהסם שנתפס לא היה מחולק למנות. שקית אחת הכילה חומר אבקתי בריכוז סם נמוך. יט. נטען בערעור, שהמערער קונה מכור לסם מזה שנים. לטענתו של הסניגור, מדובר למעשה בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ברף הנמוך ביותר, ללא נסיבות לחומרה. העונש שהוטל על המערער, כך נטען, חורג לחומרה באופן קיצוני מן העונשים המוטלים במקרים דומים, ואף חמורים יותר, כעולה מן הפסיקה שצירף הסניגור, עו"ד גיא קמרי, לערעורו. כ. לטענת הסניגור, נתן בית משפט קמא משקל יתר לעברו הפלילי של המערער ומשקל מועט לנסיבות המקלות: הודאתו בכתב האישום המתוקן, חיסכון בזמן שיפוטי, ניסיון להיגמל מסמים. פנייתו למדריך רש"א לצורך השתלבותו בגמילה, זאת בנוסף לכך שהמערער מטפל וסועד את הוריו הנכים. כא. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 31.10.13 חזר הסניגור על תמצית טענותיו וכן הוסיף והגיש לעיוננו פסיקה רלוונטית. לטענתו של עו"ד קמרי, מתחם הענישה נע בדרך כלל בין 10 חודשים לבין 30 חודשים, אם כי במקרה אחד מתחם הענישה נע בין 18 ל - 36 חודשים. הסניגור המלומד חזר על הטענות העומדות בבסיס הערעור והדגיש, כי הענישה במקרה זה סוטה באופן קיצוני ממדיניות הענישה המקובלת, וזאת תוך השוואה למקרים בהם מדובר היה בעבירות סחר בסם חמורות בהרבה. בנוסף גם לא העניק בית משפט קמא, לטעמו של הסניגור, חשיבות מספקת לנסיבות האישיות והמקלות הרלוונטיות למערער, כפי שפורטו לעיל. כב. ב"כ המשיבה סמכה לעומת זאת את ידיה על גזר דינו של בית משפט קמא בציינה, שיש ליתן את הדעת לעברו הפלילי המכביד של המערער, אשר ריצה כבר 152 חודשי מאסר ושני המאסרים המותנים (בן 12 חודשים ובן 10 חודשים) לא הרתיעוהו. עוד ציינה הפרקליטה, שבית משפט קמא הפעיל את המאסרים המותנים כשהם חופפים זה לזה, כך שהעונש איננו חמור, וחסד עשתה המשיבה כשנמנעה מלהגיש ערעור על חפיפת העונשים. כמו כן הדגישה הפרקליטה, שעברו הפלילי של המערער מכביד מאוד ומשליך על העונש. כג. לאחר שנתנו דעתנו לגזר דינו של בית משפט קמא, לטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, ולפסיקה הרלוונטית שהונחה בפנינו, מסקנתנו היא שדין הערעור להידחות. כד. אין לכחד כמובן שתקופת מאסר כוללת בת 42 חודשים היא בבחינת ענישה משמעותית, לא קלה, אלא שהמערער למרבה הצער, אינו יכול להלין אלא על עצמו בלבד. העבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים היא עבירה שהמחוקק קבע לגביה עונש מירבי של עד 20 שנות מאסר. בענייננו הסם נשוא הדיון הוא מסוג הרואין הידוע בכינוי "סם המוות הלבן". כה. לא היתה מחלוקת על כך שהמערער החזיק ברשותו שקית ובה סם מסוג הרואין במשקל של כ - 19 גרם. אכן, המשיבה הודיעה לבית משפט קמא (בעמ' 19 לפרוט', בטרם הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן) כי בשקית הנוספת שמשקלה 19.38 גרם מצויה תערובת חומר אבקתי, וכי ריכוז הסם בשקית זו נמוך יחסית למקובל ולשקית האחרת. בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה זו לטובת המערער, וכותב, ובצדק, בסעיף 16 לגזר הדין: "אף אם נראה את הנאשם כמי שהחזיק סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ - 20 גרם בלבד, הרי שעסקינן בנאשם שהחזיק כמות גדולה של סמים, כל שכן כאשר מדובר בסם שבפנינו, הנמנה עם הסמים הקשים, סם ההרואין ידוע, ולא בכדי, בכינוי "סם המוות הלבן" והפצתו בחברה זורעת הרס ומפילה קורבנות רבים, דבר המצדיק החמרה בדינו של מי שהחזיק סם זה שלא לצריכתו העצמית". תמימי דעים אנו עם דבריו אלה של בית משפט קמא, ואין בידינו אלא לאמצם. כו. נציין, שבסעיף 9 לערעור נטען: "... עם כל החומרה של הדבר מדובר בעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית ברף הנמוך ביותר וללא נסיבות לחומרה...". טענה זו עלינו לדחות מכל וכל. נעלה מכל ספק, שהמערער הודה מפורשות, לאחר תיקון כתב האישום, בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, וכפי שבצדק ציין בית משפט קמא, גם בהנחה שמדובר בהחזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של כ - 20 גרם, יש לראות במערער כמי שהחזיק כמות גדולה של סמים, בוודאי כשמדובר בסם ההרואין. לכן, לא היה מקום לא לטענה בדבר "צריכה עצמית" ולא לטענה בדבר "צריכה עצמית ברף הנמוך ביותר ללא נסיבות לחומרה". כז. אדרבא, בתי המשפט אמורים להירתם למלחמה בנגע הסמים הגורם נזקים קשים לחברה. ענישה שיהא בה משום מסר מרתיע למערער, ולעברייני סמים פוטנציאליים, משרתת את האינטרס הציבורי הלגיטימי. אנו מפנים לפסיקתו של בית המשפט העליון בע"פ 211/09 אזולאי נ' מדינת ישראל (22.6.2010): "על חומרתה המופלגת של עבירת החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית אין צורך להכביר מילים, ולא כל שכן כך הוא כאשר מדובר בכמות כה גדולה של סמים מסוג זה. הענישה בעבירות מסוג זה נועדה, קודם לכל, לשרת את מטרת הגמול לעבריין על עיסוק בסם העלול לסכן חיי אדם ולפגוע בבריאות המשתמשים בו; שנית, על העונש להעביר מסר חד-משמעי של הרתעה ביחס לעבריינים פוטנציאליים, ולשמש אות אזהרה אפקטיבי לכל מי שמתכוון לקחת חלק במערכת ההעברות והסחר בסמים, תהא אשר תהא הפונקציה אותה הוא ממלא בשרשרת זו של העברת הסם מיד ליד. מזה זמן רב, מדגישים בתי המשפט בפסיקתם את חשיבות הערך הענישתי בעבירות סמים כאחד הכלים החשובים בפעילות לביעורו של נגע הסמים. ההחמרה בענישה בגין עבירות סמים משרתת את מטרות הגמול וההרתעה, שהן היעדים העיקריים של הענישה בתחום הסמים." עיינו גם: ב-ע"פ 6373/06 מדינת ישראל נגד אלנשמי, בפיסקה 5 (6.9.2006); רע"פ 8374/06 גילילוב נ' מדינת ישראל (12.12.2006); רע"פ 9632/06 אבו יונס נ' מדינת ישראל (7.2.2007); וכן ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ''ד נח(2) 734, 739 (2004). כח. תיקון 113 של חוק העונשין קובע, כי העיקרון המנחה בענישה הוא: "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב' של חוק העונשין), ואולם, בין שאר שיקולי הענישה, אין לשכוח גם את האמור בסעיף 40ו' של חוק העונשין, דהיינו, שרשאי בית המשפט להתחשב בשיקול ההרתעה האישית של הנאשם, וכן סעיף 40ז' של חוק העונשין, לפיו רשאי בית המשפט להתחשב בשיקול של הרתעת הרבים, ובלבד כמובן שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם. כט. הוצג לעיוננו גיליון ההרשעות הקודמות של המערער שתוכנו מדבר בעד עצמו. תחילת מעורבותו של המערער בפלילים היא בעבירת החזקת נכס חשוד כגנוב בשנת 1984 (בהיותו כבן 21). מעורבותו זו של המערער נמשכת ברציפות עד ימינו אלה. המערער הספיק לצבור הרשעות בשלל עבירות של סחר בסמים, הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע, החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, גניבה מתוך רכב, הסגת גבול פלילית, איומים, תגרה במקום ציבורי, וקבלת נכסים שהושגו בעוון. תקופות מאסר ארוכות ביותר לריצוי בפועל לא הרתיעו את המערער ולא גרמו לו להפיק לקח. גם העובדה שבעת שביצע את העבירות נשוא הדיון היו תלויים ועומדים כנגד המערער שני מאסרים על תנאי, האחד בן 12 חודשים והשני בן 10 חודשים לא מנעה את ביצוע העבירות נשוא הדיון, כשמונה חודשים בלבד לאחר שסיים המערער לרצות תקופת מאסר קודמת. ל. אין לקבל את טענת המערער כאילו לא התחשב בית משפט קמא בהודאתו בהזדמנות הראשונה שלאחר תיקון כתב האישום, חיסכון בזמן שיפוטי, פנייתו למדריך רש"א בניסיון להתחיל גמילה זמן קצר טרם מעצרו, מצבם הבריאותי הקשה של הוריו והיותו מטפל בהם, ונסיבותיו האישיות הקשות. אדרבא, בית משפט קמא הלך כברת דרך של ממש לקראת המערער בכך שהורה כי עונשי המאסר על תנאי שהופעלו, האחד בן 12 חודשים והאחר בן 10 חודשים, יופעלו אמנם במצטבר ל - 30 חודשי המאסר שהטיל בית משפט קמא על המערער, אך בחופף זה לזה. הוראה זו יש בה בוודאי משום הקלה של ממש עם המערער. לא. משנותנים את הדעת לחומרת עבירת הסמים בה הורשע המערער (ובנוסף גם העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו), וההשלכות המזיקות עד מאוד והמסוכנות של סם ההרואין על החברה אשר זכותה הלגיטימית להתגונן מפני השימוש בסם המסוכן והפצתו, ומשנותנים את הדעת לעברו הפלילי המכביד ביותר של המערער, המסקנה הבלתי נמנעת היא שלא נפלה כל טעות בגזר דינו של בית משפט קמא. אין הצדקה כלשהיא בנסיבות אלה להתערבותה של ערכאת הערעור. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאנו מורים על דחייתו של הערעור. החזקת סמיםסמים