הוגש כתב אישום המייחס עבירה של אי קיום צו בית משפט לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בעקבות כפירת הנאשמת, שלא היתה מיוצגת, נשמעו הראיות בפני המותב הראשון. ביום 11/12/2012 נתן המותב הראשון הכרעת דין לפיה הורשעה המערערת והטיעונים לעונש נדחו ליום 27/02/2013. מטעמים שלא הובהרו, נשמעו הטיעונים לעונש בפני המותב השני שביום 29/05/2013 גזר את דינה של המערערת ל-3 חודשי מאסר מותנים למשך שנתיים, קנס בסך 21,000 ₪ או 60 יום מאסר תמורתו והתחייבות בסך 15,000 ₪. המחלוקת 3. טענתה העיקרית של המערערת מכוונת כלפי חילופי השופטים, על פי הטענה, ללא הצדקה עניינית, באופן המצדיק את ביטול גזר הדין. לטענת המערערת, אין בגזר הדין התייחסות לעובדות שעלו במהלך המשפט, ויש בו מסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם העובדות שהוכחו במסגרת הבאת הראיות, תוך הפניה לראיות ספציפיות. 4. המשיבה סברה שלא נפל כל פגם בהליך ולמצער, כי אין מדובר בפגם המצדיק ביטול גזר הדין. לטענת ב"כ המשיבה מדובר בפרקטיקה מקובלת בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב - יפו, וכי אם יבוטל גזר הדין תהא זו פעם ראשונה שיוחזר תיק מסיבה זו. דיון ומסקנות 5. לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות, טיעוני הצדדים ופסיקה רלוונטית הגעתי לכלל מסקנה שהערעור בדין יסודו. כפי שיובהר בהמשך, הטעם לקבלת הערעור הוא פגם דיוני ואין בכך משום הבעת דעה ביחס לתוכן גזר הדין. להלן יפורטו טעמיי: הכלל 6. הלכה היא כי "על שופט לעשות כל מאמץ להימנע מהשתחררות בלתי ראויה מהדיון במשפט, העלולה לפגוע פגיעה של ממש בהליכי המשפט ובאמון הציבור, תוך הכבדה שלא לצורך על המערכת השיפוטית" (ע"פ 1164/97 יעקובי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 229, 231-232). הכלל הוא כי "שופט המתחיל לשבת לדין בענין מסוים ראוי לו כי יסיים את הדיון ולא יעביר את שרביט ההכרעה לשופט אחר זולתו" (בש"פ 9554/02 ביטון נ' מדינת ישראל ( 18/11/2002)). 7. סבורני כי בהקשר של חילופי שופטים, מבחינת יעילות הדיון, ונוכח העומס הרב במשפטים פליליים בבתי משפט השלום בכלל, ודיונים בבתי המשפט לעניינים מקומיים בפרט, עדיפה הפרשנות הקובעת כי "השלב המעשי של הדיון מתחיל רק בשמיעת הראיות" (ע"פ 4921/91 תלמי נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 581, 609). 8. החשיבות של המשך ניהול המשפט על ידי שופט ששמע את הראיות והכריע את הדין נובעת מכך ששופט זה התרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים שהובאו לפניו, ובחן באופן מעמיק את הראיות שבהן הכריע. להיכרות עומק זו השלכות על גזירת הדין, ועל תחושת המתדיינים בדבר רצינות יחס בית המשפט לעניינם, שלעיתים עלולות להיות לו השלכות גורליות על המשך חייהם. במצב דברים זה, חילופי שופטים, ללא הצדקה עניינית, עלול לגרום לפגיעה במעמד בית המשפט ובאמון הציבור בו, ואף לפגיעה בזכויות דיוניות מהותיות. מכלול נסיבות אלה יוצר ציפייה לגיטימית של הצדדים לרצף דיוני שיתרום לגיבוש הכרעה שיפוטית נכונה ומניעת עיוות דין (ע"פ 189/88 שפיטלניק נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 795, 797). טענות המערערת בדבר התעלמות המותב השני מראיות שהובאו בשלב הראיות ומקביעות בהכרעת הדין - מבלי להביע עמדה בדבר נכונות טענות אלה - ממחישות סכנות אלה. 9. סעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע כי שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת, או משום שנסתיימה תקופת כהונה בפועל, יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו. אין בהוראת סעיף זה כדי להצדיק חילופי השופטים כפי שהיו בענייננו ולא ברור מה מנע מהמותב הראשון שהחל בדיון לסיימו. 10. לכלל בדבר רצף הדיון ישנם שני חריגים עיקריים: נבצרות והסכמה. נבצרות 11. סעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי, שכותרתו "המשך משפט בפני שופט אחר" קובע: "כל עוד לא הוחל בגביית ראיות רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו; הוחל בגביית ראיות ונבצר משופט מסיבה כלשהי לסיים את המשפט, רשאי שופט אחר להמשיך במשפט מן השלב שאליו הגיע קודמו, ורשאי הוא, לאחר שנתן הזדמנות לבעלי הדין להשמיע טענותיהם לענין, לנהוג בראיות שגבה קודמו כאילו גבה אותן בעצמו או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן". מהסעיף עולה בבירור כי משהחל שופט בשמיעת הראיות יסיים את המשפט אלא אם כן נבצר ממנו לעשות כן. 12. ההלכה היא כי "הדיבור 'נבצר' ... דומה הוא לדיבור 'נמנע' והוא מצביע על גורם שמעבר לשליטתו של האדם שמדובר בו... 'נבצר' מתייחס לסיבות פטירה, מחלה, היעדרות מהמדינה וכיוצא באלה..." (על"ע 11/86 בן חיים נ' הוועד של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פ"ד מא(4) 99, 111). 13. בענייננו לא הובאה כל ראיה ולא נטענה כל טענה כי נבצר - במובן המתואר של המונח - מהמותב הראשון לסיים את שהחל בו. בנסיבות אלה, מחובת המותב הראשון שהכריע את הדין לאחר שמיעת הראיות, הייתה לשמוע את הטיעונים לעונש ולגזור את דינו של הנאשם. יוטעם כי בשל הטעמים העומדים ביסוד חובה זו, כמפורט בסעיף 8 לעיל, היא אינה חלה מקום שהכרעת הדין ניתנה על סמך הודאת הנאשם ללא שמיעת הראיות. במצב דברים זה, במקרים מתאימים, אין מניעה שהטיעונים לעונש יישמעו על ידי מותב אחר מזה שהכריע את הדין. הסכמה 14. חריג נוסף לכלל בדבר הרצף הדיוני מבוסס על הסכמה של הצדדים שיש בה כדי להכשיר חילופי שופטים. יתכן שיהיו מקרים שבהם ניתן לראות בהעדר טענה כנגד החלפת המותב כהסכמה מכללא של הצדדים לחילופי השופטים. 15. סבורני שבמקרה של החלפת שופט מקום שהכרעת הדין לאחר שמיעת הראיות ניתנה על ידי שופט אחר, נדרשת הסכמה מפורשת של הצדדים לצורך הכשרת חילופי השופטים. מקובלת עלי עמדת נציבת תלונות השופטים כי "על ההסכמה להינתן מדעת ומרצון לאחר שמשמעות הדבר הוסברה לצדדים והסכמתם ניתנה מרצון חופשי" (חוות דעת נציבת תלונות השופטים 4/06 מיום 11/06/2006). דרישות אלה מקבלות משנה תוקף מקום שבעל דין אינו מיוצג. קל וחומר, בהליך פלילי כמו בענייננו. 16. הסכמה מפורשת כזו, מדעת ומרצון, לא ניתנה בענייננו. בנוסף, אין כל אינדיקציה, ואף לא נטען, שמשמעות חילופי השופטים הוסברה לצדדים. סוף דבר 17. בנסיבות המתוארות הגעתי לכלל מסקנה שבענייננו לא היה מקום להעברת התיק מהמותב הראשון למותב השני וכי יש בכך פגם מהותי בהליך. אין להעדיף שיקולי יעילות על פני שיקולים של צדק (בג"צ 4057/00 ישקר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נה(3) 734). אין לי ספק שהמותב הראשון שנחשף לראיות ומכיר את התיק על קרבו ועל כרעיו ידע לשקול, בצורה הטובה ביותר, את הטיעונים לעונש לצורך גזירת הדין. 18. לאור כל האמור אני מבטל את גזר הדין מיום 29/05/2013. הדיון יוחזר לבית משפט קמא לצורך שמיעת טיעונים לעונש וגזר דין על ידי המותב הראשון. אין בהחלטתי זו משום הבעת דעה על העונש גופו. 19. עותק ההחלטה יועבר לנשיאת בתי משפט השלום במחוז תל-אביב - יפו. אי קיום צו בית משפטמשפט פליליבניהחוק התכנון והבניהצוויםתכנון ובניה