עבירת פגע וברח עבירת ההפקרה אחרי פגיעה, על פי הוראת סעיף 64א לפקודת התעבורה, עומדת באזור התפר שבין המוסר לבין הדין, אך מצויה באופן מובהק בצדו של הדין. חובה על נהג שפגע באחר, לעמוד על תוצאות התאונה, לרבות הזעקת עזרה, ללא קשר לשאלה האם הנהג הפוגע אשם בתאונה אם לאו. הקשר הסיבתי הנדרש כדי שתחול חובת הושטת העזרה תלוי בעצם הפגיעה, ומשקבע המחוקק, כי לא מדובר בעניין שבין האדם למצפונו אלא עניין שהדין מחייבו, הרי שהפגם המוסרי באי מילוי הדין מחריף את חומרת העונש הצפוי (ע"פ 8349/12 אמי גראב נ' מדינת ישראל מיום 13/03/13, חוות דעתו של כב' השופט הנדל). על תכליתה של עבירה זו עמד בית המשפט העליון בשורה ארוכה של פסקי דין. כך, למשל, קבעה כב' השופטת דורנר בע"פ 7159/98 מדינת ישראל נ' פלוני (פ"ד נג(2) 632, 644, 1999): "מטרתו המרכזית של סעיף 64א לפקודת התעבורה היא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונה על-ידי נהג הנמצא במקום, וזאת על-מנת לשמור על גופו ועל חייו של הנפגע. בנוסף, מכוונת ההוראה למנוע מנוהג ברכב מלהתחמק מאחריותו לתאונה על סמך השערתו כי איננו אשם בה או כי איש לא נפגע, וכן להקל על יכולתן של רשויות אכיפת החוק לברר כיצד נגרמה תאונה שבה נפגע אדם ומי אחראי לה". (ר' גם ע"פ 1977/05 גולה נ' מדינת ישראל, פסקה 19, מיום 2.11.2006; ע"פ 5000/08 סומך נ' מדינת ישראל, פסקה 10, מיום 22.3.2009; ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל מיום 12.1.2011; ע"פ 9628/09 שרעבי נ' מדינת ישראל, מיום 1.3.2012). סטנדרט הענישה הננקט על ידי בית המשפט בעבירה זו משרת את תכליתו הבסיסית של הדין הפלילי והיא הגנה על ערך קדושת החיים, אשר מהווה ערך עליון בשיטתנו. הגשת עזרה לזולת בנסיבות בהן הנהג פגע בו - אינו עניין של חסד אלא דין, לא מעשה התנדבות, כי אם עשיית צדק עם הנפגע. אף אם הנהג אינו אשם בפגיעה, הוא הגורם העובדתי לפגיעה והוא שנמצא בשטח. בתור שכזה, חובה עליו לסייע בהיותו שליחה של חברה הנשענת על עקרון של סולידריות אנושית (מתוך ע"פ אמי גראב). משפט תעבורהתאונת דרכיםתאונת פגע וברח / הפקרה