פנה מספר פעמים ללשכת התביעות, טלפונית ובאמצעות הפקס, אך לא נענה רק בתאריך 7.7.13, לאחר שנפתח התיק בבית המשפט, התאפשר למערער להגיש בקשות. המערער הגיש שתי בקשות, האחת לדחיית מועד הדיון, והשנייה, להעברת התיק לבית משפט אחר במחוז הדרום. הבקשה לדחיית מועד הדיון נדונה על ידי כב' השופט אופיר ונדחתה. נקבע כי מועד הדיון לא בא למערער כהפתעה, ויכול היה לתכנן את צעדיו. בקשה נוספת, בה הסביר את השתלשלות העניינים בגינה לא התאפשר לו לפנות מבעוד מועד - נדחתה, אך הוצע לו להתייצב למחרת היום, ב- 10.7.13, מועד שגם בו היו קבועים למערער דיונים בבית משפט אחר. בקשת המערער להעביר את הדיון לבית משפט אחר במחוז הדרום, נדחתה על ידי כב' סגן הנשיא השופט לנדסמן. הוא ראה בה דרך לעקוף את החלטות כב' השופט אופיר, וקבע גם, כי תנאי להעברת התיק לבית משפט אחר הוא הודאה באשמה, והגשת הבקשה מבעוד מועד, מה שלא נעשה כאן. המערער לא התייצב לדיון שנקבע ב- 9.7.13 ועל כן נשפט בהעדרו. המערער מלין כנגד החלטות הביניים של בית משפט קמא, וטוען, כי טעה בית משפט קמא בקבעו כי דיונים בבית משפט אחר אינם מהווים עילה לדחיית מועד הדיון, וכי הבקשה להעברת מקום השיפוט הוגשה שלא בתום לב, או באיחור. לטענתו, לא היה מקום להעדיף שיקולים מערכתיים, לפיהם לא יהיה שופט באילת למשך שמונה חודשים, על פני האינטרס של המתדיין. בכך נפגעה זכותו הבסיסית לקבל יומו בבית המשפט. בדיון הוסיף המערער וטען, כי החלטת כב' השופט לנדסמן ניתנה בחוסר סמכות, שכן סמכות זו שמורה לנשיא. ב"כ המשיבה עתר לדחות את הערעור. לטענתו, למערער ניתנו שתי אופציות לדיון, 9.7.13 או 10.7.13, מהן יכול היה לבחור אחת. בנוסף, לא נטען לעיוות דין, והקנס שהושת עליו בגזר הדין הוא הקנס המקורי. עוד נטען, כי המבקש לא מיען את בקשתו להעברת מקום השיפוט לנשיא בית משפט השלום, אלא הגיש אותה לכב' השופט לנדסמן, לאחר ששתי בקשות הדחייה נדחו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בתיק בית משפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל. אפתח ואומר, כי צודק בית משפט קמא בגישתו העקרונית, הנמנעת מדחיית דיונים, ובמגמה ברוכה זו יש להמשיך. אלא ששיקולי יעילות אינם מקודשים, ובנסיבות יוצאות דופן, ראוי שייסוגו אל מול זכויות צודקות של מתדיינים. מדובר בנאשם בתיק תעבורה, שהוא גם עורך דין במקצועו. למערער היו קבועים דיונים קודמים בבית הדין לעבודה, הן ב- 9.7.13 והן ב- 10.7.13, שנקבעו עוד לפני קבלת הדו"ח. על פי נוהל הדחיות של כב' הנשיאה בייניש (כתוארה אז), דיונים אלה קודמים, היות ונקבעו קודם לדיון באילת. בנוסף, לא ניתן להגיש בקשות דחייה במועד קבלת הדו"ח, שכן התיק נפתח במועד מאוחר יותר, ולשכת התביעות באילת אינה עונה לפונים. בהקשר זה אציין, כי המשיבה לא הסתייגה מטענותיו העובדתיות של המערער, בכל הנוגע להשתלשלות העניינים העובדתית. מבדיקת תיק בית משפט קמא עולה, כי הוא נפתח בתאריך 30.5.13, וכתב האישום הוגש בתאריך 18.6.13. עם זאת, לא נשלחה למערער כל הודעה על פתיחת התיק או על הגשת כתב האישום, כך שדומה כי צודק המערער בטענתו, כי לא יכול היה להגיש את בקשותיו קודם לכן. לפיכך, נחזה המערער על ידי בית משפט קמא, שלא בצדק, למי שמגיש בקשות דחייה ובקשות להעברת מקום השיפוט, ברגע האחרון. מאחר והוא מייצג את עצמו, גם לא היה מי שיגיע במקומו לבית המשפט, על מנת להשיב לכתב האישום. בנוסף, אין זה הוגן לדרוש ממנו כי ידחה את דיוניו האחרים, שהרי הם נקבעו טרם קבלת הדו"ח, ועל פי נוהל הדחיות שהזכרתי לעיל, הם קודמים. על כן, היה מקום לשקול אחרת את הטיפול בבקשות הדחייה. לא זו אף זו, בקשתו של המערער להעברת מקום שיפוט, נדונה כבקשה שלישית בסדרה של בקשות, וההתייחסות אליה היתה כאל מטרד. בפועל, היא הוגשה ביחד עם בקשת הדחייה השניה (בשעות אחר הצהריים), אלא שכב' השופט אופיר הקדים את כב' סגן הנשיא, השופט לנדסמן במתן ההחלטה. יצויין, כי המערער לא הגיש את הבקשה להעברת מקום שיפוט לכב' סגן הנשיא השופט לנדסמן, כטענת ב"כ המשיבה, שהרי הדבר אינו אפשרי. הוא הגיש את הבקשה כדין, לתיק התעבורה, והניתוב למותב הרלוונטי נעשה על ידי המזכירות. על פי הוראת סעיף 49(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הסמכות לדון בבקשה זו היא של נשיא בית משפט השלום. מכאן, שההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. גם לגופו של עניין, איני רואה עין בעין עם כב' בית משפט קמא. נקבע, כי תנאי להעברת תיק לבית משפט אחר הוא הודאה באשמה, והגשת הבקשה מבעוד מועד, והדבר לא נעשה כאן. אלא שעל פי הכללים המקובלים, אין מעבירים דיון מבית משפט אחד לאחר: "אם המשטרה תידרש להביא ראיות להוכחת העבירה בבית המשפט הנעבר" (בש"פ 6303/13 ודעי נ' מ"י (2013)), וזאת משום שהדבר כרוך בנסיעות אנשי משטרה מהמקום הרגיל בו הם משרתים, לבית משפט במקום אחר. והרי המערער הודיע במפורש בבקשתו, ואף הדגיש את הדברים, כי אין לו טענות לעניין מהימנות מוסר הודעת הקנס, ועל כן עדותו אינה נחוצה (זהו עד התביעה היחיד). אשר להגשת הבקשה מבעוד מועד, לא ניתן היה להגישה בטרם נפתח התיק, ולכן לא ניתן לייחס למערער מחדל שאינו רובץ לפתחו. נוכח כל האמור לעיל, סברתי כי שגה בית משפט קמא בהחלטות הביניים שנתן בתיק זה. אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר, וביטול החלטת הביניים בעניין הבקשה להעברת מקום שיפוט. התיק יוחזר לכב' הנשיא דורון, לצורך מתן החלטה בבקשה להעברת מקום שיפוט, ובהתאם לכך יוזמן המערער לדיון. העברת דיון