ערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים מעלה אדומים (כבוד השופט מרדכי כדורי), מיום 28.5.2013 בת"פ 556/10, לפיו הורשע המערער בעבירות הקשורות בבניה ללא היתר ובחריגה מהיתר, ונגזר עליו תשלום קנס בסך 60,000 ₪, חתימה על התחייבות, וצו התאמת הבניה להיתר. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין עבירה של ביצוע עבודה, בינוי והשימוש בהם, הטעונים רישיון לפי חוק תכנון ערים כפרים ובניינים, לפי סעיף 37ב'(א) לחוק זמני (מס' 79) לשנת 1966 (להלן: "החוק"), ללא קבלת רישיון; בגין עבירה של ביצוע עבודה, בינוי ושימוש בהם ובקרקע, שלא בהתאם לתכנית מאושרת, לפי סעיף 37ג'(ב) לחוק; והכל בצירוף צו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בתחיקת ביטחון (תיקון מס' 6)(יהודה והשומרון)(מס' 1597), התשס"ז-2007. על פי עובדות כתב האישום, המערער הוא הבעלים והמחזיק של מגרש מס' 278 ברחוב הגיא 28 בהר אדר, שעליו בנוי בית מגורים. נטען, כי במהלך שנת 2010 בנה המערער, לא רישיון, קומת בסיס בשטח של כ- 190 מ"ר; בנה חללים מחוץ לקו הבניין בשטח של כ- 140 מ"ר, בנה מחסן מתחת לחנייה בשטח של כ- 38 מ"ר וביצע עבודות פיתוח בשצ"פ. בנוסף משתמש המערער בבינוי שנעשה על ידו ללא רישיון. נטען, כי המערער ביצע בינוי ועשה שימוש בקרקע בניגוד לקבוע ברישיון שבידיו ובניגוד לתוכנית תכנון מאושרת. לעניין עבירת השימוש ולעניין ביצוע עבודות פיתוח בשצ"פ חזרה בה המאשימה, ובית המשפט זיכה את המערער (הכרעת הדין עמ' 6 לפרוטוקול). לאחר שמיעת ראיות, הרשיע בית המשפט את המערער ביתר העבירות שבכתב האישום. לגבי בניית חלל בשטח של כ- 190 מ"ר - בית המשפט קבע כי המערער הודה שבנה את החלל ללא רישיון. לטענת המערער, בשלב הקראת כתב האישום היה החלל אטום לחלוטין, אך על בסיס הראיות שלפניו קבע בית המשפט כי החללים לא מולאו כפי שהיה על המערער לעשות על פי ההיתר שבידו. לגבי בניית חללים מחוץ לקו הבניין - המערער הודה בכך אך טען כי מולאו. בית המשפט קבע כי מהראיות שלפניו עולה שבוצע מילוי חלקי בלבד, ורק לאחר תוכנית שינוי. לגבי המחסן שמתחת לחניה - בית המשפט קבע כי הוא מרשיע את המערער על פי הודאתו ולפיכך אין צורך לדון בראיות שנשמעו. הערעור באשר להכרעת הדין לטענת המערער, הוא קנה את המגרש בשנת 2008 מאיש עסקים אמריקאי בשם מרווין ברקוביץ, וביקש לבנות עליו את ביתו. המערער טוען, כי הוא הונה על ידי קבלן שביצע את עבודות הבניה, ואשר אמור היה לדאוג להוצאת ההיתרים המתאימים. לאחר שנודע למערער על ההונאה, ולאחר שפתח בהליכים משפטיים כנגד הקבלן, החל המערער לנסות ולהכשיר את חריגות הבניה בתיאום עם הוועדה המקומית לתכנון ובניה. המערער טוען, כי היה על בית המשפט קמא להרשיעו לכל היותר בביצוע עבודות בניה בניגוד לקבוע ברישיון ולא בביצוע עבירה ללא רישיון, כשלכך השלכות על הקנס המירבי אותו ניתן להטיל בגין העבירות. לטענתו, עיקר דרישת הוועדה, בהתאם להיתר שהשיג המערער, היתה למלא אדמה ובטון בחלל שמחוץ לקווי הבניין. את חלל המרתף לא נדרש המערער למלא אדמה, זאת לאור כוונת המועצה להכשיר שימוש עתידי בשטח המרתף בהתאם לתוכנית 214/10. המערער מודה כי אמנם לא הצליח למלא את מלוא החלל שנוצר, וזאת בשל העדר יכולת כלכלית, אך הוא מבקש לציין, כי מדובר במטרים ספורים של חלל שנותרו ללא מילוי, ולטענתו, למחלקת ההנדסה במועצה אשם תורם במצב שנוצר, לאחר שזו שינתה את דרישותיה פעם אחר פעם ודרשה מהמערער להכניס ולהוציא אדמה מן החלל עד שלא נותרו לו אמצעים כלכליים להשלמת התיקון. המערער טוען עוד, כי לאור התנהלות הרשות המקומית בעניינו, עומדת לו הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149 לחסד"פ. לטענת המערער, הבחירה להגיש כתב אישום כנגדו בלבד הינה בררנית ומפלה. לעניין זה, צירף המערער לכתב הערעור פרוטוקולים מישיבות הוועדה לתכנון ובניה משנת 2009, מהם עולה, לשיטתו, כי עמדת המועצה היא שיש להקפיא פעולות אכיפה כנגד חריגות בניה לתקופה של שנתיים, במהלכן תוגש תב"ע מתוקנת שתכשיר חלק מהחריגות, בעיקר בחללים תת קרקעיים המהווים את עיקר החריגות באזור. המערער צירף לטיעונו פרוטוקול ישיבה מיום 8.2.10, בנוגע לאישור תוכנית 214/10 שעניינה הכשרת מרתפים תת קרקעיים, במסגרתה העלו חלק מהנוכחים לפני יועמ"ש הוועדה (ב"כ המאשימה בהליך קמא ובהליך שלפנינו) חשש כי יעמדו בניגוד עניינים אם ישתתפו בהצבעה, שכן גם בתיהם מצויים בחריגות בניה. לדבריו היועמ"ש לוועדה הודיע לחברי המועצה כי: "חבר מועצה יכול להשתתף בדיון אם הבית שלו חורג מההיתר אבל ניתן להכשיר את החריגה במסגרת התב"ע הקיימת ע"י מיצוי זכויות הבניה שנותרו למיצוי על פיה...". המערער טוען כי בנסיבות אלה, הכללת המחסן שמתחת לחנייה בכתב האישום עומדת בסתירה מהותית לתחושת הצדק. עוד טוען המערער, כי מאחר שביום 14.11.12 אושרה תוכנית 214/10, אשר מאפשרת לו להכשיר את חלל המרתף האטום, היה על ב"כ המשיבה לתקן את כתב האישום ולהחריג ממנו את קומת הבסיס. לטענת המערער, במעמד הדיון בבית משפט קמא טרם נודע לו על אישור תוכנית 214/10, אך הדבר היה ידוע לב"כ המשיבה, ועל כן היה עליו לבטל את האישום המבוסס על התב"ע המיושנת. עוד טוען המערער, כי לנוכח קיומו של הליך חילוט, בו טוענת המדינה כי המגרש כלל אינו שייך לו אלא למר ברקוביץ, אין זה צודק להטיל עליו את האחריות להתאמת הבניה לתוכניות המתאר. על כן מבקש המערער לבטל את פסק הדין שניתן נגדו. הערעור לעניין גזר הדין המערער טוען כי העונש שנגזר עליו הוא חמור וקיצוני, חורג מהמקובל בעבירות מסוג זה, ובנסיבות העניין מהווה "הרתעת יתר". לטענת המערער, הבניה לא בוצעה ללא רישיון אלא בחריגה מהאמור ברישיון ובתב"ע, כאשר כעת ניתן להכשיר את המרתף בהתאם לתב"ע הקיימת. בנוגע לשטח החלל החורג, טוען המערער כי אין לגזור עליו עונש בגין עבירת בניה במלוא השטח, אלא רק בגין המטרים הספורים שנותרו בכל צד, אותם לא הצליח למלא אדמה. לעניין המחסן שנבנה מתחת לחניה בשטח של כ-38 מ', טוען המערער כי מדובר בחריגה קטנה אשר גם אותה ניתן היה להכשיר בהתאם לתב"ע הקודמת, ואשר הוכשרה כבר בהיתר החדש. המערער טוען עוד, כי מכיוון שהיה על בית משפט קמא להרשיעו לכל היותר בעבירה לפי סעיף 37ב(ב) לחוק, גובה הקנס המירבי שניתן להטיל עליו עומד על 26,100 ₪. לטענת המערער היה על בית משפט קמא להתחשב גם במאמציו של המערער להסדיר את הבניה ובהליך החילוט המתקיים בבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור, מבקש המערער גם להשיג על ההחלטה שלא לעכב את ביצוע הצו עד להכרעת הדין בהליך החילוט. לטענת המערער, אם תתקבל טענת המדינה ולפיה המגרש אינו בבעלותו, לא תהיה למערער אפשרות חוקית לקיים את הצו. עוד טוען המערער בהקשר זה, כי קיומו של הליך החילוט מונע ממנו ללוות כספים ולממן את ביצוע הצו, שכן הוא אינו יכול להציג בטוחה כנגד ההלוואה. המערער מבקש לדחות את מועד קיום הצו לפחות עד ליום 1.1.14. תגובת המשיב ב"כ המשיב טען כי המערער הודה בכל העבירות בהן הורשע וגם בערעור אינו כופר בכך. המערער טוען כי הקבלן שביצע את העבודה עשה את החריגות בבניה, אולם לא הביא אף עד לתמוך בגירסתו. מכל מקום, המערער הוא שביקש את היתר הבניה והוא בעל ההיתר. לדבריו, בחלק מדובר בבניה בחריגה מהיתר הבניה ובחלק מדובר בבניה ללא היתר. לאחר הגשת כתב האישום הוצא היתר בניה מתוקן, אשר הכשיר רק חלק מעבירות הבניה. אשר לטענה להגנה מן הצדק - לדברי ב"כ המשיבה, מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בערעור, כמו גם טענות עובדתיות נוספות שלא נטענו בבית המשפט קמא. עוד הוסיף כי בשל הכנתה של תב"ע חדשה (שעדיין איננה בתוקף), נהגו עם המערער לפנים משורת הדין, ומקום בו יש סיכוי שבעתיד ניתן יהיה להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, נדרש המערער רק לאטום את החללים ולא למלאם. בסופו של דבר לא השלים המערער את מילוי החללים אותם נדרש למלא. לעניין גזר הדין ציין כי מדובר בחללים מתחת לבית ומחוץ לקו הבניין, חריגות בשטח של 368 מ"ר, עבירת בניה במימדים ענקיים, ובהתאם לכך הקנס שנגזר על המערער אינו גבוה. אילו השלים המערער את מילוי החללים, ניתן היה להסתפק בקנס נמוך יותר. דיון והכרעה דין הערעור על הכרעת הדין להידחות. בתשובתו לאישום אישר המערער כי נוצרו חללים, אם כי טען שהקבלן שבנה את הבית אחראי לכך. המערער לא הביא כל ראיות לכך. גם בעדותו בבית המשפט (פרוטוקול עמ' 4 ש' 22-16) אישר המערער כי היו חריגות בבניה כנטען. מכל מקום, בהיות המערער בעל ההיתר, האחריות לחריגות ולבניה ללא היתר מוטלת עליו. למערער ניתנה הזדמנות למלא את החללים, אך מראיות שהובאו לפני בית המשפט קמא עולה כי לא מילא את החללים כנדרש. אשר לטענה להגנה מן הצדק - גם טענה זו טעונה הבאת ראיות, אך היא נטענה לראשונה בערעור וממילא בבית המשפט קמא לא הובאו לגביה כל ראיות. בנסיבות אלה, יש מקום לדחות את הערעור על הכרעת הדין. אשר לקנס שנגזר על המערער - מדובר בבניית חללים בשטח גדול ביותר - בניית קומת בסיס בשטח של כ- 190 מ"ר ובניית מחסן מתחת לחנייה בשטח של כ- 38 מ"ר, כל זאת בחריגה מההיתר. כן בניה ללא היתר של חללים מחוץ לקו הבניין, בשטח ש כ- 140 מ"ר. ניתן לראות את היקף הבניה בתמונות ובתשריטים שהוצגו לפני בית המשפט קמא - חללים שיכולים להפוך ליחידות דיור עצמאיות. איננו מתעלמים מכך שהמערער החל לנקוט בהליכים להכשרת הבניה ופעל להסדיר את חריגות הבניה בהנחיית הפיקוח על הבניה, וכן מילא חלק מהחללים ואטם חלק מהם, אם כי לא השלים פעולות אלה כנדרש. לאור ההיקף הנרחב של עבירות הבניה, אין מקום להתערב בקנס שגזר בית המשפט קמא על המערער. יחד עם זאת, לאור המאמצים שעשה המערער, ניתן להקל עליו בחלוקת הקנס למספר תשלומים גדול יותר - 60 תשלומים במקום 20 תשלומים שקבע בית המשפט קמא, ובדחיית המועד לביצוע הצו להתאמת הבניה לתוכניות ולהיתרים החלים באזור, עד ליום 1.1.2014. אשר על כן, ובכפוף לשינוי במספר התשלומים ובמועד להתאמת הבניה להיתר, הערעור נדחה. בית המשפט לעניינים מקומייםערעורהכרעת דין