ערעור על החלטת הרשם הבכיר שלא לפטור את המערערים מתשלום אגרה המערערים הגישו תביעה לבית משפט השלום בבאר שבע, בה עתרו להשבת סכום של 137,000 ש"ח, וכן לסעדים נוספים. בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המערערים בקשה לפטור אותם מתשלום אגרה. המערערים תמכו הבקשה, על פטור שניתן להם בהליכים קודמים שהגישו, תוך שהם סומכים על הוראות התקנות המורות, כי פטור מאגרה בהליך קודם ישמש ראיה לכאורה, להעדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלום האגרה. כן ציינו כי עילת התביעה מבוססת היטב, מצבם הכלכלי קשה ביותר ויש להם חובות כבדים. משכך, אי מתן הפטור ימנע מהם את זכות הגישה לערכאות. ביום 18.3.13, לאחר דיון במעמד הצדדים ושמיעת טענותיהם, דחה בית המשפט קמא, , את הבקשה לפטור מאגרה. בהחלטה נקבע, כי המערערים לא צירפו לבקשתם כל אסמכתא בדבר הכנסותיהם, היקף נכסיהם, הוצאותיהם, או נסיונות לגיוס כספים. המערערים צירפו החלטה קודמת למתן פטור מאגרה, וזו מהווה, אמנם, ראיה לכאורה, לחוסר יכולתם הכלכלי לשלם את האגרה, עם זאת, הם הוסיפו וצירפו את החלטות רשמי ההוצאה לפועל בעניינם, הסותרות ראיה זו, שכן מהחלטות אלה עולה, כי המערערים משתכרים יחד סכום של כ - 30,000 ש"ח ברוטו לחודש, וכי הם משלמים בתיקי הוצל"פ שונים, על פי צווי תשלום בין 1,000 ל - 1,500 ש"ח לכל תיק. משכך, קבע בית המשפט קמא, כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח את מצבם הכלכלי. המערערים לא השלימו עם החלטת כב' הרשם, והגישו ביום 18.4.13 בקשה לביטול ההחלטה. הבקשה נדחתה, ונקבע כי "לא ניתן להגיש בקשה ל"ביטול החלטה" שניתנה לאחר שמיעת הצדדים וטענותיהם". ביום 21.4.13 הגישו המערערים בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה, או לחלוקת האגרה למספר תשלומים, כיוון שהדיון בתיק מצוי בעיצומו, הוא חשוב להם ביותר ואין להם כל אפשרות לשלם את האגרה מאחר ומשכורותיהם מעוקלות כמעט בשלמותן. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, כשהוא מציין כי גם הפעם לא תמכו המערערים את טענותיהם בדבר קושי כלכלי באסמכתאות כלשהן; עם זאת ולפנים משורת הדין, ניתנה למערערים ארכה של עשרה ימים לתשלום האגרה. ביום 27.5.13, משהסתבר כי המערערים לא שלמו את האגרה, הורה בית המשפט קמא על מחיקת התובענה. המערערים לא אמרו נואש, והגישו באותו היום בקשה נוספת למתן פטור מאגרה או דחיית מועד התשלום, תוך שהם מפנים להחלטה נוספת מיום 12.5.13 לפטור מאגרה שניתנה בעניינם, בתיק אחר, בביהמ"ש העליון. ביום 28.5.13 קבע בית המשפט קמא כי "הליך זה כבר נמחק בשל אי תשלום האגרה". מכאן הערעור בפני, המכוון כלפי החלטת כב' הרשם, אשר דחה הבקשה לפטור מאגרה. המערערים מציינים את חשיבות ההליך, נשוא הערעור וסיכוייו הגבוהים, וכן את חשיבות הסעד הזמני שהתקבל במסגרתו, אשר עומד בעינו עד להכרעה בערעור, ואשר ביטולו יגרום להם לנזק בלתי הפיך. המערערים מוסיפים ומפנים להחלטת בית המשפט העליון מיום 12.5.13, שניתנה בהליך אחר, בה ניתן להם פטור מתשלום האגרה; לטעמם, פטור זה מהווה נימוק מכריע למתן פטור מאגרה גם בהליך בבית משפט השלום,, מאחר וברור כי לא היה ניתן פטור ללא בדיקה יסודית של מצבם הכלכלי. הם מוסיפים ומציינים כי עשו את כל שביכולתם על מנת לקבל פטור מאגרה או לכל הפחות לדחות את מועד תשלומה על מנת שיוכלו לעמוד בו. לחילופין, עותרים המערערים להורות למשרד החינוך להעביר לידי המערערת את הכספים המגיעים לה, אשר עוכבו עקב עיקול, שבוטל מאז, וזאת לצורך תשלום האגרה. דיון תוכן הבקשה מכוון נגד החלטת ביניים - ההחלטה שלא ליתן למבקשים פטור מאגרה - ועל כן המדובר בבקשת רשות ערעור, ולא בערעור בזכות. אם כי בגוף הערעור נטען כי הערעור הינו כנגד ההחלטה מיום 27.5.13, שעניינה מחיקת התובענה, שאזי הערעור הוא אכן בזכות, אף כי הערעור כולו עוסק בהחלטת בית המשפט, אשר דחה הבקשה למתן הפטור מתשלום אגרה ואין בו כל התייחסות למחיקת התובענה. דין הערעור להדחות, ובחרתי שלא לבקש את תגובת המשיבים, על מנת לחסוך בהוצאות מיותרות. המערערים מפנים לתקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007, הקובעת כי - (ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. (ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה: (1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה; (...) המערערים מפנים להחלטה ברע"א 2797/13 סימון נ' עידן (12.5.13), בה הורה בית המשפט העליון לפטור אותם מתשלום אגרה, וסבורים כי זו מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתם לשלם את האגרה, כדרישת התקנות. הפסיקה מורה, כי לצורך קבלת פטור מאגרה, אין די בעצם מתן פטור בהליך משפטי אחר, אלא על המבקש להוסיף ולהציג פירוט של הכנסותיו ורכושו, אשר יש בו הבסיס לפטור מאגרה. בעניין זה נקבע, "המבקש לא תמך בקשתו לפטור מאגרה, כמו-גם את ערעורו, בתיעוד כלשהו לעניין חוסר יכולתו הכלכלית לשלם האגרה. העובדה שבהליכים אחרים ניתן למערער פטור מאגרה אינה מחייבת בהליכים אחרים ועליו לעמוד בדרישות למתן פטור מאגרה בכל הליך והליך בו מבקש הוא פטור כאמור" (בשג"ץ 6099/09 שריאור נ' מדינת ישראל (14.12.09)). המערערים לא צירפו, לא לבקשתם המקורית ולא לבקשות שהגישו לאחר מכן, מסמכים המפרטים את כלל הכנסותיהם והוצאותיהם, או מסמכים אשר יש בהם כדי להעיד על היקף רכושם; המסמכים היחידים שצורפו על ידם הינם מסמכים מרשויות ההוצאה לפועל, אשר - כפי שקבע בית המשפט קמא - לא רק שאינם תומכים בטענתם בדבר העדר יכולת לשלם את האגרה, אלא אף סותרים טענה זו. במידה ואכן, כפי שטוען המערער בתצהירו, נותר הוא עם עשרות שקלים בודדים בתום כל חודש בשל תשלומי החובות בהם הוא נושא, היה עליו להציג מסמכים התומכים בטענה זו. משבחר שלא לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו ואין מנוס מלקבוע כי לא עלה בידו להוכיח כי אין לו היכולת לעמוד בתשלום האגרה. יוער, כי גם בהליך בבית המשפט העליון עליו סומכים המערערים, העיר בית המשפט כי מתן הפטור בהליכים קודמים אינו פוטר את המערערים להציג נתונים עדכניים ומלאים בדבר מצבם הכלכלי; למרבה הצער, המערערים לא הפנימו את הערות בית המשפט העליון, והמשיכו שלא לצרף לבקשותיהם אסמכתאות מפורטות בדבר מצבם הכלכלי. זאת ועוד, המערערים הגישו לבתי המשפט השונים הליכים רבים ביותר, כאשר בכולם ביקשו פטור מאגרה, תוך שהם סומכים על הליכים קודמים בהם ניתן להם הפטור. בעובדה זו יש כדי להשפיע על מתן הפטור מתשלום אגרה, כדברי כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) בבשג"צ 11124/08 מגאדבה נ' שירות בתי הסוהר (פורסם בדינים ועוד) (1.1.09)- "עסקינן בעותר המגיש עתירות רבות מספור, עד כדי כך שקשה לעקוב אחריהן... בעל דין המציף את בתי המשפט בגשם של הליכים אינו יכול לצפות שבקשותיו לפטור מאגרה יזכו להתייחסות כאילו מדובר בבעל דין רגיל." אכן, זכות הגישה לערכאות - אותה שבים ומדגישים המערערים - הינה זכות יסוד רבת ערך ויש להקפיד כי תשלום האגרה לא יהווה מחסום אשר ימנע מצדדים - שידם אינה משגת לשלם - את הגישה לבתי המשפט. עם זאת, אין זה השיקול היחיד במתן הפטור מתשלום אגרה. אגרת בית המשפט נועדה, לא רק למימון ההליך המשפטי, אלא גם כדי למנוע הליכי סרק; מתן פטור גורף מאגרה לתובע סדרתי עלול ליצור מצב, בו אותו תובע לא יפעיל את שיקול הדעת הראוי טרם הגשת תביעה, מאחר וידע כי אינו נאלץ לשלם אגרה. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ע' ארבל: "הלכה היא כי תכלית הדרישה לתשלום אגרת בית משפט, מלבד מימון השירות המשפטי, היא למנוע ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, בדרך של הגשת תביעות סרק, תביעות מוגזמות או טורדניות (רע"א1550/05 בונה הצפון חברת קבלני בנין בעכו בע"מ נ' א.אב.ג. לבניה ויזמות בע"מ (לא פורסם, 30.8.2005)). לבית המשפט, ובכלל זה לרשם, יש שיקול דעת רחב לעניין פטור מתשלום אגרה, כאשר שיקול דעת זה נועד להגן על שני אינטרסים מרכזיים: מחד, יש להבטיח כי זכות הגישה לערכאות של בעל דין לא תיפגע רק משום שהוא נטול אמצעים כספיים. מנגד, מערכת המשפט אחראית למניעת הליכי סרק המסבים נזק לציבור, פוגעים בבעלי הדין שכנגד, מביאים להקצאה לא נאותה של משאבים ציבוריים ומעכבים טיפול בהליכים ראויים..." (רע"א 2732/09 שפיר נ' ליסקר, עמ' 3 (14.12.09)). אוסיף ואעיר, כי בניגוד לרושם אותו ביקשו המערערים ליצור - לפיו הערכאות השונות מעניקות להם באופן קבוע, פטור מאגרה - הרי שערכאות שונות שדנו בעניינם של המערערים לא פטרו אותם מתשלום אגרה וזאת, בין היתר, בשל ההליכים המשפטיים הרבים בהם נקטו (ת.א. (מחוזי - מרכז) 34222-09-11 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון (5.3.12); ע"ר (ת"א) 13258-20-22 סימון נ' רחמים (14.3.12); ת.א. (שלום - ת"א) 48846-01-12 סימון נ' שפסר (29.3.13)). לחילופין בקשו המערערים כי בית המשפט יורה למשרד החינוך להעביר לידי המערערת את משכורתה. ככל שיש למערערת טענות נגד משרד החינוך, עליה להפנותם למשרד החינוך, שאינו צד לערעור זה. סוף דבר, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות. ערעוראגרה