המבקש עתר למינוי בורר נוסף בבוררות לאחר שהוגשה הבקשה הוריתי על הגשת תשובה, וביקשתי את תגובת הצדדים לאפשרות שפסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות. המשיב הסכים לכך, והמבקש הודיע כי גם הוא יסכים לכך ובלבד שתינתן לו ההזדמנות להשיב לתשובת המשיב. עתה, משהוגשה תשובת המבקש לתשובת המשיב ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה שיש לקבל את הבקשה. הרקע, בקיצור המתבקש, הוא שבין המבקש למשיב נכרת בשעתו הסכם שותפות שעניינו ניהול, הפעלה והשכרה של נכסי מקרקעין שונים (" הסכם השותפות"). היחסים בין הצדדים עלו על שרטון ובסופו של דבר, ביום 4.11.12, נכרת ביניהם הסכם בוררות (נספח 4 לבקשה) ("הסכם הבוררות"). סעיף 2 של הסכם הבוררות קובע כך: "2. מינוי הבוררים 2.1 הצדדים ממנים בזה בהסכמה את רו"ח זיו כרסנטי ורו"ח אלי רואש (להלן: "הבוררים המוסכמים") לבוררים ומסמיכים אותם לדון ולהכריע בכל חלוקי הדעות שביניהם בקשר עם ההסכם ובכל הנובע ממנו והכרוך בו. 2.2 במידה והבוררים לא יגיעו להסכמה משותפת אזי יפנו במשותף לצד ג' המקובל על שניהם לקבלת עזרה והכוונה. 3. ניהול הבוררות (בכל מקום בו כתוב "הבורר" הכוונה היא לצמד הבוררים כרסנטי ורואש)." הליך הבוררות התנהל בפני הבוררים אף כי, כנטען, הוא התארך למעלה מן המידה, וביום 23.5.13 פנה המבקש לבוררים ודרש כי יתנו את פסק הבוררות כפי שהוסמכו לעשות. בעקבות פנייתו של המבקש התקיימו דיונים נוספים בין הבוררים, אולם לא עלה בידם להגיע לידי הסכמה. ביום 25.6.13 קיבלו הבוררים החלטת ביניים אשר זה לשונה : "מאחר ולא הגענו להסכמה לפסק בוררות בהחלטה משותפת הרי בהתאם לכתב מינוי הבוררים אנו מעבירים את הטיפול לבורר השלישי המוסכם על ידינו שהוא אחד מעורכי הדין הנ"ל : עו"ד עופר אטיאס או עו"ד יעקב גילת המשך הבוררות תועבר (כך במקור, א"ק) לאחד מתוך שני המומלצים הנ"ל בתנאי שאין למי מהצדדים קשר אישי או עסקי עם עורך הדין ו/או משרדו. ..." (ההחלטה צורפה כנספח 7 לבקשה ותכונה להלן "החלטת הבוררים"). בעקבות החלטת הבוררים הודיע המבקש למשיב כי שותפו של עו"ד אטיאס טיפל בענייניו, ועל כן הוא הציע שהעניין יועבר לעו"ד י' גילת ("עו"ד גילת"). משלא התקבלה תשובתו של המשיב פנה המבקש בעצמו לעו"ד גילת וביקשו להיכנס לעובי הקורה אלא שהאחרון, לאחר ששקל את הדבר, הודיע כי לא ימשיך בהליך נוכח התנגדות המשיב להמשיך את הליך הבוררות באופן שנקבע בהחלטת הבוררים, ועל רקע זה פנה המבקש לבית המשפט. המבקש טוען כי יש לקיים את החלטת הבוררים, וכי סמכותם להורות על העברת ההכרעה לבורר שלישי נלמדת הן מסעיף 2.2 להסכם הבוררות והן מהוראות סעיפים 8 ו-9 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 ("החוק"), כמו גם מסעיף ב' לתוספת שלו. המשיב טוען שסעיף 2.2 להסכם הבוררות אינו מאפשר את מסירת ההכרעה לבורר שלישי, וכי השימוש בנוסח "יפנו במשותף... לקבלת עזרה והכוונה" כלשון הסעיף מלמד שלא הייתה כוונה למסור את ההכרעה לאחר, וכל מה שמאפשר סעיף 2.2 לעשות הוא פנייה משותפת של הבוררים לצד שלישי על דרך של היוועצות והנחיה. המשיב מוסיף וטוען כי ככל שהדברים נוגעים להליך בוררות, מתן סמכות הכרעה צריך שיהיה מפורש, ברור וחד משמעי, וכך הדבר גם בקביעת זהותו של מי שיכריע בסכסוך, היינו משהוסכם על זהות בורר אזי מינוי בורר חליף יעשה רק כאשר ניתן להסיק את הסכמת הצדדים לאפשרות כזו. נטען גם שעל יסוד סעיף 2.2 פנה הבורר מטעם המשיב לעורכת דין א' אסנין על מנת שתשמש כמגשרת במחלוקת בין הבוררים. בתשובתו לתשובת המשיב טוען המבקש כי הסיבה שבעטיה מונו הבוררים, שהם רואי החשבון של הצדדים, להכריע במחלוקת היא היכרותם את הצדדים, את הרקע ואת מכלול הנסיבות הקשורות בסכסוך. המבקש טוען גם כי מן העובדה שהבוררים הם אלה שמונו להכריע בסכסוך אין להסיק כוונה שרק להם יוחדה הסמכות לעשות כן, וככל שנדרשת פרשנות של הסכמי בוררות אזי דווקא מינוים של שני בוררים מביא למסקנה שהצדדים צפו את האפשרות שיהיה צורך בהכרעה של בורר נוסף וכי מכל מקום, המנגנון הקבוע בסעיף 2.2 בהסכם הבוררות מאפשר הכרעה על ידי בורר נוסף. עוד נטען כי פנייתו של הבורר מטעם המשיב לעו"ד גב' א' אסנין לא נעשתה במשותף עם הבורר השני, כפי שמחייב סעיף 2.2 של הסכם הבוררות, וכי פנייה זו, שנעשתה בחודש יולי 2013, היא בבחינת ניסיון "לתקן" את החלטת הבוררים שניתנה כחודש קודם לכן. בטענותיהם לא התייחסו הצדדים לשאלה אם הבוררות שעליה הוסכם בהסכם הבוררות היא בוררות מהסוג הידוע כבוררות זבל"א (לתיאור מאפייני בוררות מסוג זה ראו אצל ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת (2005) ("אוטולנגי") כרך א' בעמודים 367-369) או שמא זו בוררות שבה מספר בוררים הנבחרים כולם על ידי כל הצדדים, ובלשונה של אוטולנגי "בוררים אחדים המתמנים יחדיו" (אוטולנגי, בעמ' 369). מכל מקום, אין ספק שההכרעה בבקשה מצריכה לפרש את הסכם הבוררות על פי לשונו ועל פי תכליתו, ובעניין זה נפסק ברע"א 7146/06 מדינת ישראל נ' חברת מטרודן באר שבע בע"מ (15.1.07) כי: "על פרשנות הסכם בוררות חלות ההוראות הכלליות של פרשנות חוזה (ע"א 708/88 שלמה שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פד"י מו(2) 743). פרשנות זו ניזונה מלשון ההסכם ומאומד דעת הצדדים לו. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד דעת זה יש ללמוד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פד"י מט(2) 265). כללי פרשנות אלה הוחלו גם על סעיפי בוררות (ראו ס' אוטולנגי בוררות - דין ונוהל (מהד' 4, תשס"ה), בעמ' 43-42)." השאלה המתעוררת היא מהי נפקותה של החלטת הבוררים ואם לאור האמור בסעיף 2.2 של הסכם הבוררות יש לתת לה תוקף, ולדעתי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. כאשר בוחנים את נוסח הסכם הבוררות בכלל, ואת סעיף 2.2 שלו בפרט, ובתוך כך גם מביאים בחשבון את תכליתו של הסכם הבוררות ואת נסיבות כריתתו (שבעיקרו של דבר אינן שנויות במחלוקת), דומה כי הדין הוא עם המבקש. מנוסח סעיף 2.2 של הסכם הבוררות נראה כי הצדדים צפו אפשרות שהבוררים, שמונו על ידי הצדדים בהסכמה הדדית ושזהותם הייתה חשובה בעיניהם, ייקלעו למצב של חילוקי דעות. הפתרון שנמצא ראוי בעיני הצדדים קיבל ביטוי בסעיף 2.2 בהסכם הבוררות, והוא שהבוררים יפנו לצד שלישי על מנת שיסייע בידם להכריע במחלוקת. החלטת הבוררים, שאין חולק שהיא משותפת להם, משקפת את הבנתם לגבי האופן שבו הם יכולים לפתור את המחלוקת שביניהם, ולדעתי לא ניתן למצוא בה פגם. גם אם סעיף 2.2 של הסכם הבוררות מדבר על פנייה לצד ג' לשם "קבלת עזרה והכוונה", ניתן לומר שהנוסח סובל גם אפשרות של פנייה לצד שלישי שיכריע במחלוקת ביניהם. לדעתי המבקש צודק כשהוא מצביע על כך שבסעיף ב' לתוספת הראשונה של החוק נקבעה הוראה שתכליתה לפתור את הקושי המובנה בהליך בוררות המתנהל בפני מספר זוגי של בוררים. סעיף ב' האמור קובע כי "בבוררות לפני מספר זוגי של בוררים ימנו הבוררים, לפי דרישת אחד מהם, בורר נוסף; נתמנה בורר נוסף יהיה הוא יושב ראש הבוררות". הוראה זו משקפת את הפתרון שנתן המחוקק לאפשרות חילוקי דעות בבוררות כשזו מתנהלת בפני מספר זוגי של בוררים, ודעתי היא שנוסח סעיף 2.2 של הסכם הבוררות אינו אלא מקרה פרטי של הכלל הקבוע בסעיף ב' של התוספת לחוק. בשני המקרים משתקפת תכלית של יצירת מנגנון להכרעה במחלוקת באמצעות הליך בוררות, ומשום כך יש לתת תוקף להחלטת הבוררים שמחד גיסא הכירו בכך שלא ניתן לגשר על המחלוקת ביניהם לבין עצמם, ומאידך גיסא גם הם היו סבורים שהמחלוקת בין הצדדים חייבת למצוא את פתרונה בגדר הליך הבוררות. על רקע זה, כאמור, יש לתת תוקף להחלטתם, ומשממאן המשיב לנהוג על פיה אין מנוס מקבלת הבקשה. אוסיף עוד, ולא מעבר לדרוש, שקיים טעם נוסף לדחיית טענות המשיב והוא טעם המניעות. כאמור, החלטת הבוררים ניתנה ביום 25.6.13 והמשיב לא מחה כנגדה. משום כך אין לאפשר לו עתה, לאחר שהמבקש עותר ליישומה של ההחלטה, לטעון כנגד סמכות הבוררים לתיתה ( אוטולנגי, כרך ב', עמ' 1147). סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת ובהתאם להחלטת הבוררים אני מורה כי עו"ד י' גילת ישמש כבורר שלישי על מנת לאפשר את ההכרעה במחלוקת בהתאם להסכם הבוררות. המשיב ישלם למבקש שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪. יישוב סכסוכיםבוררבוררות