עבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו, איומים כלפי שוטרים והעלבת שוטרים במהלך אירוע שארע ביום 28.2.10 בשעה 02:10 סמוך למועדון בראשל"צ, אליו הגיעו השוטרים בעקבות קטטה שהתרחשה במקום. 2. המערער זוכה מהעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו בשל מחדלי חקירה שנפלו בעניין זה והורשע בעבירות של העלבת שוטרים ואיומים כלפיהם ונידון ל- 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ל- 6 חודשי מאסר על תנאי ו- 4 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ ולתשלום פיצוי בסך 500 ₪ לכל אחד משלושת השוטרים הנפגעים. 3. הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער בעבירות הנ"ל, כלפי דחיית הבקשה לנקוט לגביו הליך של אי הרשעה וכלפי עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שנגזר עליו. 4. ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה ביהמ"ש קמא כאשר לא זיכה את המערער מהעבירה של העלבת שוטר שכן הדברים שאמר המערער לשוטרים, כפי שהודה באמירתם, אינם מגיעים כדי העלבה לפי דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל (להלן: "פס"ד אונגרפלד"). כמו כן טוען ב"כ המערער כי התנהגותם של השוטרים כלפי המערער, אשר עצרו אותו מעצר בלתי חוקי, העובדה שמח"ש סגרה את התלונה שהגיש המערער נגד השוטרים בטרם התבררה אשמתו בתיק זה והתנהגות ביהמ"ש כאשר חייב את המערער להיות נוכח בדיון למרות מצבו הגופני, תוך חיובו לשכב על ספסל, מצדיקים את זיכויו בשל "הגנה מן הצדק". ב"כ המערער טוען כי גם אם המערער עשה את המעשים נושא הרשעתו, דהיינו, העליב את השוטרים ואיים עליהם, הרי מדובר ב"זוטי דברים" המצדיקים את זיכויו. באשר לעונש המאסר שהוטל על המערער, טוען בא כוחו כי מדובר בעונש שחורג מהעונשים המוטלים במקרים של איומים, כפי שעולה מפסיקה שהוצגה בפנינו. 5. ב"כ המשיבה מתנגדת לזיכויו של המערער, לביטול הרשעתו ולהקלה בעונש המאסר שהוטל עליו, וסומכת התנגדותה על הקביעות העובדתיות והמשפטיות של ביהמ"ש קמא בכל הקשור לביצוע העבירה של העלבת שוטרים ולעבירה של האיומים, וטוענת כי אין במקרה זה ובמערער שבפנינו כדי להצדיק את אי הרשעתו לאור ההלכה הפסוקה שמדובר בצעד חריג שאינו ראוי במקרה זה. לטענתה, גם עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות איננו מצדיק התערבות ערכאה שיפוטית. 6. עיון בהכרעת הדין של ביהמ"ש קמא מעלה כי הוא נתן אמון בעדויותיהם של השוטרים כפי שהעידו בפניו וכפי שהובאו בזיכרונות הדברים שהוגשו מטעם שני הצדדים לביהמ"ש קמא. מדברי השוטרים, אשר נתמכו בדברי הנאשם לגבי עצם אמירת הדברים, עולה שהנאשם השתמש כלפיהם בביטויים מעליבים. ביהמ"ש קמא בחן את הדברים שנאמרו על ידי המערער לשוטרים בתנאים שנקבעו בפסק דין אונגרפלד, וקבע כי התקיימו היסודות העובדתיים והנסיבתיים שכן המערער הודה באמירת הדברים, אשר אושרו על ידי השוטרים שהעידו בבית המשפט קמא והדברים הופנו כלפי שוטרים כאשר מילאו את תפקידם ובקשר למילוי תפקידם, בין השאר, בנוכחות אזרחים. 7. אנו רואים עין בעין עם בימ"ש קמא את הקביעה ששימוש במילים כפי שהשתמש בהם המערער כלפי השוטרים, כשהן מופנות כלפי השוטרים בזמן מילוי תפקידם, פוגעים בכבודם של השוטרים ויש בכך משום פגיעה במקור סמכותם בכוחם אשר מצדיקה את הרשעתו של המערער בעבירה של העלבת עובד ציבור. במקרה זה, שלא כמו במקרה נושא פסק דין אונגרפלד, לא היו דברי העלבון שהשמיע המערער כלפי השוטרים משום ביקורת לגיטימית כלפי תפקודם ומשכך גם לאור ההלכה שנפסקה בפסק דין אונגרפלד, יש בדברים משום דברי עלבון שהצדיקו את הרשעת המערער בעבירה של העלבת עובד ציבור. כך גם לגבי דברי האיום שהשמיע המערער כלפי השוטר שדה. בימ"ש קמא האמין, ובצדק, לדברי השוטר שדה בכל הקשור לדברי האיום שהשמיע המערער כלפיו, והביע אי אמון בדברי המערער, שעדותו לא הותירה רושם חיובי על בימ"ש קמא. 8. מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על התרשמות של בימ"ש קמא מדברי השוטרים והמערער ועל פי ההלכה הפסוקה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם שכן לא חל אחד החריגים שעל פי הפסיקה מצדיק התערבות כזו (ראה לאחרונה פסק דינו של כב' השופט דנציגר בע"פ 8902/11 חזיזה נ' מדינת ישראל, סע' 42, 44 ו- 45 לפסק הדין). 9. איננו מקבלים את הטענה כי היה על בימ"ש קמא לזכות את המערער בשל "הגנה מן הצדק" שכן לא מדובר בהתנהגות פסולה של גורמי התביעה ושל ביהמ"ש בכל הקשור להגשת כתב האישום וההליך המשפטי שהתנהל נגד המערער. המערער לא התלונן כלפי השוטרים סמוך לאחר שהותקף על ידם, לטענתו, ומשכך נהגו גורמי התביעה נכון כאשר הגישו את כתב האישום מבלי להתייחס לתלונה המאוחרת של המערער כלפי השוטרים, אשר הוגשה רק לאחר הגשת כתב האישום נגדו. כמו כן, מהתכתובת בין ב"כ המערער לבין מח"ש בכל הקשור לבירור תלונתו של המערער כלפי השוטרים, עולה כי התיק נסגר במח"ש לאחר בדיקת כל חומר החקירה והשוואת ההודעות והדוחות השונים שנמצאים בתיק החקירה ומשכך מדובר בהחלטה מקצועית ועניינית שאין בה כדי להקים למערער "הגנה מן הצדק". 10. איננו מקבלים את טענת ב"כ המערער לפיה התנהגותו הנטענת של ביהמ"ש כלפי המערער כאשר ביקש לדחות את הדיון מאחר ולא חש בטוב וביהמ"ש סירב לדחות והורה לו לשכב על הספסל באולם המשפטים עיש בהם כדי להצדיק זיכויו מהעבירות שיוחסו לו בשל "הגנה מן הצדק" שכן התנהגות זו איננה עולה כדי התנהגות הנדרשת לזיכוי כזה. 11. דברי העלבון שהטיח המערער בשוטרים ודברי האיום שהשמיע כלפי השוטר שדה אינם קלים כלל ועיקר ובוודאי שאין לראות בהם משום "זוטי דברים" המצדיקים את זיכויו של המערער. 12. באשר לטענת ב"כ המערער בעניין חוקיות מעצרו של המערער, כפי שעולה לדבריו מעדותו של השוטר משה, הרי בנסיבות המעצר התקיימו החריגים הפוטרים את השוטר מלהודיע לעצור את דבר מעצרו ונימוקיו שכן ברור היה מנסיבות האירוע שסיבת המעצר ידועה למערער בהיותו מעורב בקטטה שבגינה הוזעקו השוטרים למועדון, ומאחר ודבר ההודעה היה עלול לפגוע בבטחונו של השוטר אשר עצר את המערער. לא למותר לציין כי דברי העלבון והאיומים שהטיח המערער כלפי השוטרים נעשו זמן לאחר מעצרו וכאשר היה כבר נתון בידיהם של השוטרים. 13. טענת המערער לפיה היה שיכור במהלך האירוע נושא כתב האישום ומשכך לא ניתן להרשיעו בעבירה של איומים, שהיא "עבירת מטרה", לא נטענה בבית משפט קמא ולא הובאו ראיות לקיום כל התנאים הדרושים על מנת לגרום לזיכויו של המערער מטעם זה. 14. התנהגותו של המערער נושא הערעור אינה מצדיקה הליך של אי הרשעה שכן לא מדובר בהתנהגות ברף נמוך, במיוחד כאשר העבירות בוצעו כלפי שוטרים במהלך ביצוע תפקידם, ולא הוכח נזק שייגרם למערער כתוצאה מהרשעתו. 15. גם עונש המאסר של שלושה חודשים לריצוי בעבודות שירות איננו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת כאשר מדובר במי שמטיח דברי עלבון ואיומים כלפי שוטרים במילוי תפקידם, ובימ"ש קמא התחשב בגזר הדין בכל הנימוקים לקולא שהועלו על ידי ב"כ המערער בפניו ובפנינו, לרבות בעובדה שהמערער הוא נעדר עבר פלילי וזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. בימ"ש קמא ציין את העובדה שהמערער לא נטל אחריות למעשיו, לא הביע חרטה עליהם, והשליך את האחריות לקרותם על גורמים חיצוניים ומשכך לא ניתן היה לזכות אותו באותה הקלה לה זוכים נאשמים הלוקחים אחריות על מעשיהם ומתחרטים עליהם. 16. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור על כל חלקיו. 17. המערער יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות לקליטה והצבה ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת ביום 3.12.13 בשעה 08:00. התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עבודות השירות יעמדו בתוקפם עד לסיומן. משטרהאלימותאיומיםהעלבת עובד ציבור / שוטרתקיפת שוטרתקיפהשוטר