עתירה להורות על השארתה של העותרת בארץ ועל הסדרת מעמדה כזכאית להישאר בארץ מכח היותה "ידועה בציבור" של העותר. אומר כבר בפתח דבריי כי דין העתירה להידחות. העובדות 1. העותרת, ילידת 1962, היא אזרחית קזחסטאן. אין היא יהודיה. העותר, עמרם לוי, יליד 1956, יהודי בדתו, עלה ארצה לפני שנים מספר מצרפת, ישב בה כתושב, ולאחרונה קיבל אזרחות. לטענתו הוא בן זוגה של העותרת. המשיבה, רשות האוכלוסין (המדינה) היא האחראית על הנפקת אשרות שהייה בארץ. 2. העותרת היתה נשואה בקזחסטאן והיא אם לבת (ככל הנראה בוגרת). העותרת ביקרה בארץ פעם ראשונה בין התאריכים 22.11.98 ועד 18.1.1999, ופעם שניה בין התאריכים 26.3.2002 ועד 26.6.2002. ככל הנראה סמוך לכניסתה השניה לארץ, בשנת 2001, היא נישאה באוזבקיסטן לאזרח ישראלי, שמעון קסטיאל (להלן - "קסטיאל"), וזאת לאחר שהתגרשה מבעלה האוזבקיסטני באפריל 1999. לטענת העותרת היא עזבה את הארץ לאחר כחודשיים מאז שנכנסה לישראל בפעם השניה, מכיוון שחייה עם קסטיאל לא צלחו, ומאז ועד שובה ארצה באוקטובר 2012, שהתה באוזבקיסטן. כניסתה השלישית של העותרת היתה ביום 22.10.12, באמצעות אשרת שהייה ב'2, בטענה כי היא באה לבקר את חברתה, ילנה בארדי. 3. העותר עלה לארץ מצרפת בשנת 1993 ושהה בה כתושב בסרבו לקבל אזרחות, בטענה כי הוא מבקש לשמור על אזרחותו הצרפתית. ביום 6.1.13 הגיש בקשת אזרחות שאושרה לו ביום 13.2.13 או בסמוך למועד זה. 4. עוד לפני קבלת האזרחות של העותר, ביום 20.1.13, הודיעה העותרת למשיבה כי בכוונתה להגיש בקשה לחיים משותפים עם העותר. כן הודיעה העותרת למשיבה כי התגרשה מקסטיאל. 5. ביום 28.1.13 פנו העותרים למשיבה בבקשה להאריך את אשרת השהייה של העותרת. פקידי המשיבה הודיעו לעותרת כי עליה לעזוב את הארץ, מאחר שהיא הוזמנה על ידי חברתה לחודש ימים, ולאחר מכן תוכל לשוב ולהיות מוזמנת על ידי העותר. 6. ביום 26.2.13 הגישו העותרים בקשה לחיים משותפים. בעקבות הבקשה הוארכה אשרת השהייה של העותרת בשלושה חודשים עד ליום 22.5.13. במועד זה נערך עם העותרים ראיון אצל המשיבה. התרשמות המראיינת לגבי כנות הקשר בין העותרים היתה שלילית. המסקנה היתה כי העותר זקוק למטפלת, וכי המסווה שהעותרים ביקשו להלביש ליחסיהם, הסתיר את מטרתה האמיתית של העותרת, להישאר בארץ בכל מחיר. 7. ביום 14.4.13 התראיינו העותרים על ידי פקידי המשיבה בלשכת הקשר במשרד ראש הממשלה בתל אביב, ונדרשו להשלים מסמכים לצורך השלמת הליך. הם זומנו לראיון נוסף במשרדי המשיבה אשר נערך ביום 11.6.13, אז נמסר להם ידנית מכתב, נושא תאריך 3.3.13, הדוחה את בקשת העותרת לאשרה מכח "חיים משותפים" (להלן - "מכתב הדחייה"). לטענת העותרים הם לא קיבלו אותו קודם למועד הראיון הנ"ל. 8. במכתב הדחייה נכתב כי עקב ההכרות הקצרה, חסרונם של מסמכים המוכיחים את חייהם המשותפים, העדר השפה המשותפת בין העותר והעותרת, העובדה כי העותרת היתה נשואה לישראלי אחר בעבר ומצבו הבריאותי הרעוע של העותר "...נראה כי העותרת מבקשת להשתקע בארץ באמצעות הקשר עמך כפי שניסתה לעשות בעבר עם בן זוג ישראלי אחר ואתה מבקש מטפלת צמודה ולמעשה מדובר ביחסי מטופל ומטפלת". לפיכך נדרשה העותרת לעזוב את הארץ. 9. העותרים הגישו ערר למשיבה על ההחלטה לפיה על העותרת לעזוב את הארץ. זה נדחה ביום 11.7.13. מכאן העתירה שלפניי. 10. אוסיף כי העותרים הגישו בקשה למתן צו מניעה זמני נגד המשיבים עד למתן החלטה בעתירה, אולם בהסכמת שני הצדדים, נדונה העתירה לגופה. טענות העותרים 11. העותרים טענו כי מערכת היחסים ביניהם החלה חודשים ארוכים קודם להגעת העותרת לארץ באמצעות התכתבות באינטרנט, הם התאהבו זה בזו והחליטו לנהל חיים של "ידועים בציבור", אותם הם מנהלים בפועל. 12. העותרים הלינו על התנהלות לא ראויה מטעם המשיבה: הם טענו כי את מכתב הדחייה הנושא את התאריך 3.3.13, לא קיבלו עד ליום 11.6.13; היה חוסר סבירות בהארכת האשרה של העותרת ביום 26.2.13 בשלושה חודשים, אך ימים ספורים לפני שנכתב מכתב הדחייה; מכתב הדחיה הוצא בעוד העותרים סבורים כי ההליכים בעניינם נמשכם והם מתאמצים להשיג את המסמכים שהמשיבה ביקשה ולאסוף ראיות בעניינם. 13. העותרים הוסיפו וטענו, כי החלטת המשיבה פוגעת בכבוד האדם שלהם, בזכותם לחיי משפחה והזכות לשוויון. זאת ועוד: המשיבה, בהחלטתה לגרש את העותרת, מפלה בין זוגות נשואים לידועים בציבור בניגוד להלכה הפסוקה. כן טענו העותרים כי החלטתה זו של המשיבה אינה מידתית והיא נגועה בשיקולים זרים ופסולים, בין היתר העדפה לצמצם את האוכלוסייה שאינה יהודית על חשבון זכותם לנהל חיי זוגיות. טענות המשיבה 14. המשיבה טענה כי על פי הפסיקה, על תושבי חוץ ואזרחים של מדינות זרות, המבקשים לקבל מעמד בישראל מכח היותם ידועים בציבור, חל נטל הוכחה מוגבר להראות כי הם אכן ידועים בציבור. לא על המשיבה להוכיח כי קשר העותרים הוא פיקטיבי אלא על העותרים להוכיח את מהותו של הקשר. על כל פנים, העותרים לא הוכיחו את טענתם שהם מנהלים חיים זוגיים של "ידועים בציבור". 15. לעמדת המשיבה המקרה כאן הוא מקרה מובהק של ניצול לרעה של נהלי הכניסה לארץ - העותר זקוק לעזרה סיעודית צמודה עקב מצבו ומחלותיו הקשות. יחסיו עם העותרת הם של מטפלת ומטופל ולא של קשר זוגי. 16. כן עיגנה המשיבה את עמדתה בהלכה, לפיה בית המשפט לעניינים מנהלים לא יחליף את שיקול דעת הרשות המנהלית בשיקול דעתו אלא אם נפל בהחלטת הרשות פגם מהפגמים המוכרים במשפט המנהלי. לטענת המשיבה במקרה דנן לא נפל פגם כאמור. דיון והכרעה 17. מוסד "הידועים בציבור" הוא תוצר החיים המודרניים, והוא תופעה לא בלתי נפוצה בחברתנו. להבדיל ממוסד הנישואין, הקשר של ידועים בציבור, נעדר את אותו אירוע מכונן של הנישואים המוכרים על ידי המדינה - כאשר בחלק הארי של המקרים מתלווית לכך "גושפנקא" של הדת, ואישורה של המדינה. אירוע הנישואים, מאפשר לבתי המשפט לאבחן בין "חיים בצוותא סתם" ל"חיים משותפים" של מי שהחליטו לקשור קשר יציב של חיי משפחה. 18. שני היסודות מרכזיים נקבעו בפסיקה לצורך בחינה אם אכן הזוג הם "ידועים בציבור": הם "חיים משותפים כבעל ואשה" ו"ניהול משק בית משותף", אם כי הפסיקה גילתה גמישות רבה וקיבלה צורות חיים רבות בגדר מוסד זה (ראו לעניין זה עע"מ 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן (16.3.06) (להלן - "עע"מ אורן"), פס' 22-23 וראו גם עע"מ 4231/12 בוטובסקי נ' משרד הפנים (7.7.13) (להלן - "עע"מ בוטובסקי"), פס' 11). עקב היותו של מוסד הידועים בציבור בעל זהות משפטית אמורפית, נטל ההוכחה הרובץ על כתפי שוהים לא כדין המבקשים להוכיח את קיומו, ולהסדיר את מעמדם מכוחו, כבד. ראו את דברי השופטת בייניש (כתוארה דאז) בעע"מ אורן: "...מן הטעם שנוהל הידועים בציבור חשוף יותר לניצול לרעה שכן, כאמור, קשר של ידועים בציבור אינו מבוסס על אקט משפטי מכונן, אלא מזוהה על סמך מבחנים עובדתיים עמומים וגמישים יותר. זאת ועוד, נטל ההוכחה הכבד מהרגיל אותו ראוי להטיל על ידועים בציבור במקרה של שהייה בלתי חוקית יתייחס לא רק להיבט כנות הקשר, אלא גם להיותו קשר העולה כדי יחסי ידועים בציבור, על פי הפרמטרים המקובלים של חיים משותפים כבעל ואשה וניהול משק בית משותף" (ההדגשה שלי - ש.ש. שם, פס' 32 וראו גם עע"מ 4332/06 ספרו נ' משרד הפנים (12.9.06) (להלן - "עע"מ ספרו"), פס' ט.-י. ועע"מ בוטובסקי, פס' 11). 19. נימוק נוסף המצדיק הכבדה של נטל השכנוע על אזרחי מדינות זרות להראות כי הם זכאים להישאר בארץ הוא הצורך של המדינה, של כל מדינה, להגן על גבולותיה מפני מהגרים זרים, כאשר לעתים מדובר בתופעה נרחבת ביותר, והדברים ידועים וברורים. ראו לעניין זה גם את דברי כב' השופט רובינשטיין בעע"מ ספרו: "אכן, גם המבקש להיות ליברלי ופתוח בחשיבתו אינו יכול להתעלם מן הקלות היתרה של כניסה לישראל והישארות בה, המתגלית בתיק אחר תיק של שוהים בלתי חוקיים למיניהם, אם מסביבתנו הקרובה ואם מרחוק. השילוב בין מעבר קל יחסית מאיזור יהודה ושומרון וגם ממדינות שכנות מזה, בין הבאים מכוחם ומכוח כוחם של זכאי שבות ונגזריהם מזה, ובין עובדים זרים שראו כי טוב מזה - מביא לבתי המשפט, לבית משפט זה כשהמדובר בטענות אזרחות, ולבתי המשפט לעניינים מינהליים בהקשרי חוק הכניסה לישראל, תיקים מתיקים שונים של שוהים בלתי חוקיים. גילוי פתיחות ואנושיות טבוע בנו גם כבנים לעם שנרדף לאורך תולדותיו ולא ידע מנוח. ואולם, לעתים פתח כקופה של מחט נעשה כפתחו של אולם, ונמצאות דרכים שונות אף להערמה. לכן יש צורך, ככל שהאינדיקציות הן לסימני שאלה בנושא כנות הקשר וסירכות שבכניסה לארץ עצמה, בבדיקה מדוקדקת - תוך נטל הוכחה כבד על המבקשים להישאר". (שם, בפס' ט') 20. בדקתי את שיקולי המשיבה שלא להתיר לעותרת להישאר בארץ, ולא מצאתי שהתוצאה היתה בלתי סבירה, בלתי הגיונית או בניגוד לכל חוק הדן בזכויות האדם. אבוא לנמק: 21. כאמור, העותרים טוענים כי הכירו באמצעות האינטרנט והתכתבו חודשים ארוכים קודם להגעת העותרת לארץ. לצורך הוכחת טענה זו צרפו העותרים תכתובת קטועה הכוללת אמירות אינטימיות בין השניים שתחילתה ביוני 2012. כן צורפו לעתירה ששה עמודים ובהם 23 תמונות שונות (תמונות של העותרים כמו גם תמונות שבהם העותרים כלל לא מוצגים). עוד צורפו העותרים לעתירה חמישה תצהירים, לקוניים למדי, של מכרים ובת משפחה של העותרים אשר מעידים על היות העותרים ידועים בציבור. 22. המשיבה מנגד, צרפה לתגובתה את פרוטוקול הראיון מיום 26.2.13. כבר במועד זה נרשם בפרוטוקול על ידי נציגת המשיבה הערות בדבר מצבו הבריאותי החמור של העותר, הן על פי הודאתו והודאתה של העותרת והן על פי התרשמות נציגת המשיבה ממצבו החיצוני והיותו נתמך פיזית על ידי העותרת. כך כתבה המראיינת לעניין זה: "בקושי נושם מולי, נראה חיוור וחלש ובקושי עומד על הרגליים - נתמך על ידי גולומירה... במהלך הראיון בקושי מדבר, מרגיש רע, חסר נשימה". אף העותרת הודתה כי מצבו הבריאותי של העותר קשה, והיא רוחצת אותו ושהיא נשארת עמו, בין היתר משום "זה חמלה שאני יעזוב אותו לבד". עולה עוד מדברי העותרים שאף חיי המין ביניהם, בשל מצבו של העותר, מוגבלים ביותר; העותרת מסרה לעניין זה "הוא לא ממש אקטיבי כמו אדם בריא, זה לא רק המוגבלות שלו, זה גם הגיל שלו, בגיל הזה אין חיי סקס אקטיביים". יצויין כי העותר עבר מספר אירועים מוחיים והוא נזקק לדיאליזה עקב מצב כליותיו. כשנשאל העותר אם הוא משלם לעותרת ענה "מה פתאום, אחרת מי צריך אותה". משמע אם לא טיפול - נעלמה האהבה וההתאהבות והן לא העומדת בבסיס קשירת הקשר ביניהם. עוד עולה מהפרוטוקול כי העותרת אינה שותפה בהוצאות משק הבית וכי היא נתמכת כלכלית לחלוטין בעותר. 23. קשה אף לקבל את הנסיבות אותן מתארים העותרים להתקשרותם: התכתבות באינטרנט, הגעתה של העותרת ארצה על פי הזמנת חברתה למשך חודש ימים, ואחרי יום או יומיים מגוריים יחד והחלטה על קשר של ידועים בציבור. 24.. המשיבה אף צירפה את תשובתה של מחלקת הקשר מלשכת ראש הממשלה, שעולה ממנה החשד כי נישואיה הראשונים של העותרת לקסטיאל היו פיקטיביים אף הם. בנסיבות, הזמן הקצר של הנישואים, אין לומר כי חשד זה הוא בלתי סביר. 25. במצב זה של הראיות, אינני סבורה שנפל פגם בהחלטתה של המשיבה, כי העותרים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש להראות כי הם אכן מנהלים חיי שיתוף של "ידועים בציבור". הראיות מצביעות על כך שהעותרת מבקשת להישאר בארץ בכל מחיר, וכי היא למעשה במעמד של מטפלת, כאשר הסידור לפיו איננה מקבלת כסף מהעותר עקב טפולה, אם אכן נכון הוא, ממלא אחר רצונה להישאר בארץ. 26. אי לכך דין העתירה להידחות. המשיבה רשאית לפעול להוצאתה של העותרת מן הארץ. אני מחייבת את העותרים לשלם למשיבה את הוצאותיה ושכר טרחת עורך דינה בסכום כולל של 4,000 ₪. סכום זה יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום. הסדרת מעמדמשרד הפנים