בשל הפרת הסכם הלוואה שהובטחה במשכנתא, נפתח בשנת 2001 תיק למימוש הנכס בלשכת ההוצל"פ וביום 29.8.2001 מונה עו"ד ברינט ככונס נכסים על הנכס (להלן: "הכונס"). הליכי מימוש ופינוי הנכס החלו בשנת 2001 ומני אז התקיימו דיונים רבים במספר ערכאות, אך לצורך החלטה זו אתרכז בהליכים שהתנהלו החל מחודש 2/2013. באותם זמנים, פרסם הכונס את הנכס בהזמנה לציבור להציע הצעות, וכב' רשמת ההוצל"פ נתנה למבקשת אפשרות להביא קונים מטעמה. ביום 12.2.13 הורתה כב' רשמת ההוצל"פ לכונס להמציא שמאות עדכנית של הנכס. השמאי מטעם הכונס והבנק קבע כי שווי הנכס הוא 1,250,000 ₪ לפי שווי שוק ו-1,062,500 ₪ במימוש מהיר. בעקבות חוות דעת השמאי, נקבע על ידי הכונס באישור כב' הרשמת מועד ליום 10.3.13 לביצוע התמחרות, במהלכה זכה בנכס המציע מר רועי סידה תמורת תשלום סך של 1,070,000 ₪. לאור תוצאת ההתמחרות, ולבקשת המבקשת, זומנה ישיבה בלשכת ההוצל"פ ביום 11.4.13 בה השתתפו המבקשת וב"כ, הכונס, מר רועי סידה והשמאים מטעם שני הצדדים. ביום 14.4.13 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת י' הברפלד-אברהם לפיה יש לאפשר למבקשת לפדות את הנכס בתוך 20 יום, כאשר בפרק זמן זה תוכל להביא קונים מטעמה שיציעו הצעות לרכישת הנכס בסכום העולה על 1,070,000 ₪. עוד נקבע כי ככל שלא יובא קונה בתוך 20 יום בסכום גבוה יותר או שלא ייפדה הנכס, תאושר מכירתו ללא דיחוי לקונה מר רועי סידה. בהמשך התקבלה הצעה במשרד הכונס לפיה המשיבים 2 ו-3 (להלן: "המשיבים"), מעוניינים לרכוש את הנכס תמורת סך של 1,150,000 ₪ ולפיכך, נקבעה התמחרות מחודשת בין מר רועי סידה ובין המשיבים במשרד הכונס. ביום 7.5.13 התקיימה ההתמחרות אליה לא הגיעו המבקשת וב"כ, על אף שהוזמנו, ובה זכו המשיבים בנכס תמורת תשלום סך של 1,270,000 ₪. בין לבין, פנתה המבקשת ללשכת ההוצל"פ והציגה הסכם הלוואה בינה ובין מעבדות גלקסי אלקטרוניקה בע"מ (להלן: "המלווה"), וטענה כי יש בידה את הסכומים לפירעון חוב המשכנתא, אולם הוסיפה והבהירה כי המלווה לא ייתן את ההלוואה אלא כנגד קבלת בטוחה, ולפיכך הוגשה בקשה בהתאם. ביום 1.5.13 ניתנה החלטה ע"י כב' רשמת ההוצל"פ י' הברפלד-אברהם, בהמשך להחלטתה מיום 21.4.13, לפיה נקבע כי רק לאחר הפקדת מלוא סכום החוב של הבנק לרבות הוצאות ושכ"ט, יוכל ב"כ המבקשת לבקש צו המורה על רישום הערת אזהרה לטובת המלווה. כמו כן, הובהר והודגש כי על המלווה לדעת כי "ההערה לא תהיה בדין קדימה על פני עיקולים אחרים שהוטלו על הנכס ולא יינתן צו המורה על ביטול אותם עיקולים"; הבהרה שעל המלווה היה לאשרה. על החלטות רשמת ההוצל"פ הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום. ביום 5.5.13 ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון) אשר דחתה את ניסיונותיה של המבקשת לשנות את התנאים לפדיון הנכס, כפי שנקבעו בלשכת ההוצל"פ ביום 1.5.13. בית משפט השלום קבע דיון במעמד הצדדים ליום 27.5.13 לבקשת המבקשת, מבלי לעכב את ההליכים עד לאותו מועד. בהמשך, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט שלום מיום 5.5.13, וכן עתרה לעיכוב הליכי מימוש הנכס עד לדיון בפני בית משפט השלום, וזאת כדי למנוע את מכירת הנכס. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' וסרקרוג, ס' נשיא) ביום 13.5.13 ברע"א 13437-05-13 (להלן: "החלטת כב' השופטת ש' וסרקרוג") קבע כי אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות בית משפט השלום, גם לא על דרך של עיכוב הליכים עד למועד הדיון שנקבע ליום 27.5.13. כן נקבע כי הדיון בפני בית משפט השלום מיותר, שכן בפני המבקשת עומדת האפשרות להגיש לתיק ההוצל"פ את הסכם ההלוואה בינה ובין המלווה, יחד עם בקשה לרישום הערת אזהרה, ובצירוף הודעת המלווה כי הינו מסכים למתן ההלוואה, חרף העיקולים הרשומים על הנכס. באלה הנסיבות, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשת והורה על צו עיכוב הליכים עד ליום 19.5.13. החלטת כב' השופטת ש' וסרקרוג הגיעה למשרד ב"כ המבקשת ביום 14.5.13, כעולה בהצהרתו בפניי בישיבה שהתקיימה ביום 21.8.13. לשלמות התמונה אציין כי בין לבין הגישה המבקשת בקשה להארכת תוקף צו עיכוב הליכי מכר הנכס, וביקשה מתן ארכה עד ליום 21.5.13. בפועל, ביום 21.5.13 דנה כב' השופטת ש' וסרקרוג בבקשה שהובאה בפניה באותו היום, והורתה על עיכוב ביצוע עד ליום 22.5.13. המבקשת לא פעלה על פי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.13, לא פנתה ללשכת ההוצל"פ בבקשה מתאימה, ולא הודיעה דבר עיכוב ההליכים שניתן, למצער, עד ליום 19.5.13. באלה הנסיבות ונוכח בקשה שהוגשה ע"י הכונס ללשכת ההוצל"פ עוד ביום 8.5.13 לאישור המכר, לאחר ההתמחרות שהתקיימה ביום 7.5.13, אושר ביום 16.5.13 מכר הנכס למשיבים ע"י כב' רשמת ההוצל"פ י' הברפלד-אברהם, אשר קבעה בהחלטתה כי "החלטת המכר תיכנס לתוקפה בתום 7 ימים ממועד המצאת בקשת הכונס והחלטתי הן לידי ב"כ החייבת והן לידי החייבת עצמה". ביום 21.5.13 הגישה המבקשת בקשה לביטול החלטת הרשמת מיום 16.5.13 בדבר אישור המכר ולהארכת המועד לפדיון הנכס ב-10 ימים נוספים. בקשה זו נדחתה ע"י כב' הרשמת י' הברפלד-אברהם בו ביום (21.5.13) בציינה כי רק עתה טרחה המבקשת לצרף את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.13, וזאת ללא כל הסבר מדוע הוגשה הבקשה שבוע לאחר מתן ההחלטה. בהחלטה מיום 21.5.13 הוסיפה כב' הרשמת י' הברפלד-אברהם כי המבקשת לא פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, לא פנתה עד ליום 19.5.13 ללשכת ההוצל"פ ואף לא הגישה את ההחלטה המורה על עיכוב ההליכים מיד עם קבלתה אצלה, אלא רק ביום 21.5.13. עוד צוין בהחלטה כי המבקשת לא הגישה את שנדרש ממנה בכל הנוגע להוראות שניתנו לצורך אישור ההלוואה ע"י המלווה, ולכן אין מקום לעיכוב הליכים או למתן ארכה נוספת מעבר לאלו שניתנו, וכי ההחלטה מיום 16.5.13 תיכנס לתוקפה בתום 10 ימים ממועד נתינתה. בשלב זה ראוי להדגיש כי המבקשת לא עמדה בהוראות שניתנו לה בדבר הגשת מסמכים נדרשים לצורך אישור ההלוואה ע"י המלווה החדש, גם לשיטתה, וזאת בפרק הזמן בו ניתן עיכוב ביצוע ע"י כב' השופטת ש' וסרקרוג עד ליום 19.5.13, וגם לא בפרק הזמן בו יכלה לסבור שתקבל ארכה נוספת כפי בקשתה, אותה הגישה כאמור בפני כב' השופטת ש' וסרקרוג, אשר על פי נוסח הבקשה הנוספת שהוגשה בפני כב' השופטת ש' וסרקרוג התבקשה הארכת תוקף עיכוב הליכי המכר בהוצל"פ עד ליום 21.5.13; בשני מועדים אלה לא עמדה. בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.5.13, הוגשה אל בית משפט השלום (כב' השופטת מ' קלמפנר נבון) ביום 30.6.13, ונדחתה בהחלטה שניתנה עוד באותו היום (30.6.13). בהחלטה הנ"ל נקבע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה מיום 21.5.13 חלף ועבר זה מכבר, ולפיכך יש לדחות את הבקשה. מעבר לנדרש נקבע כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה, וכי בצדק קבעה רשמת ההוצל"פ בהחלטתה מיום 21.5.13, כי המבקשת לא פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.13 ולא הציגה בפני הרשמת את סכום ההלוואה בצירוף בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת המלווה תוך הבהרה מטעמו, כי מודע הוא שעל הנכס רשומים עיקולים נוספים. עוד נקבע בהחלטה מיום 30.6.13 כי המבקשת נמנעה מלהבהיר מדוע לא הגישה אל תיק ההוצל"פ את החלטת בית המשפט המחוזי המורה על עיכוב הליכים עד ליום 19.5.13, אלא רק ביום 21.5.13, יום לפני תום הארכת המועד הנוספת, אשר ניתנה למבקשת ע"י כב' השופטת ש' וסרקרוג עד ליום 22.5.13, חרף בקשתה לארכה עד ליום 21.5.13, כאשר גם אז ועד אז, טרם הוגשו מלוא המסמכים הנדרשים בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.13. כמו כן, נקבע כי מאחר וההחלטה בדבר אישור המכר ניתנה ביום 16.5.13, בעוד שבהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי ההליכים עוכבו עד ליום 19.5.13, האריכה רשמת ההוצל"פ את מועד כניסת ההחלטה מיום 16.5.13 לתוקף ב-10 ימים ממועד נתינתה. בין לבין חלפה גם ההארכה הנוספת שניתנה למבקשת ע"י בית המשפט המחוזי עד ליום 22.5.13; חרף זאת לא המציאה המבקשת אל תיק ההוצל"פ את המסמכים אשר נדרשה להמציא בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. באלה הנסיבות נקבע בבית משפט קמא, בבקשה מושא רע"א דנן, כי אין מקום להתערב בהחלטת רשמת ההוצל"פ נשוא בקשת רשות הערעור. על החלטת בית משפט השלום מיום 30.6.13 נסובה בקשת רשות הערעור המונחת עתה בפניי. יצוין, כי ביום 17.7.13 ניתן על ידי צו ארעי המעכב את ביצוע הליכי המכר בהוצל"פ כנגד הפקדת סך של 8,000 ₪ בקופת בית המשפט ע"י המבקשת. בין לבין השלימו המשיבים את רכישת הנכס בתשלום תמורתו, וביקשו לקבל לידם את מפתח הנכס אך סורבו לאור הצו הארעי שניתן ביום 17.7.13, כאשר ביום 31.7.13 ניתנה ע"י כב' השופטת ש' שטמר החלטה המתירה את צירופם של המשיבים כבעלי דין בתיק. המבקשת מעלה טרוניות כנגד המשיבים והכונס על שהשלימו את תשלום התמורה חרף ההחלטה מיום 17.7.13 בדבר עיכוב ביצוע הליכי המכר. יצוין כי המשיבים טוענים כי שילמו את התמורה לחשבון הכונס, שהיה ידוע להם, בהדגישם כי המבקשת עד מועד הדיון לא טרחה כלל ועיקר לצרפם בבקשות שהגישה, כצד חיוני להליך. טענות הצדדים: המבקשת טוענת כי פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' וסרקרוג) מיום 13.5.13, אשר במסגרתה עוכבו הליכי ההוצל"פ וחרף זאת, נעתרה רשמת ההוצל"פ לאישור מכר הנכס בתקופת עיכוב ההליכים, ולפיכך יש לקבל את בקשת רשות הערעור שהגישה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ברצונה לשלם את חוב המשכנתא ועל כן, הותרת החלטות רשמת ההוצל"פ ובית משפט קמא, אשר אישרו את מכר הנכס, על כנן, תביא לפגיעה בקניינה, בנסיבות בהן אישור מכר הנכס נפל בתקופת עיכוב ההליכים, ומאחר ונפל פגם בניהול הליך המכירה ע"י הכונס, כטענתה. לטענת המבקשת החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' וסרקרוג) מיום 13.5.13 ניתנה בערב חג שבועות ונודע לה על עיכוב ההליכים רק ביום 16.5.13 או אז אספה את כל המסמכים וקיבלה את אישור המלווה לקבלת ההלוואה, כאשר בינתיים אישרה רשמת ההוצל"פ את מכר הנכס במסגרת תקופת עיכוב ההליכים. יצוין כי בדיון תיקן ב"כ המבקשת ומסר כי ההחלטה של כב' השופטת ש' וסרקרוג הגיעה אליו ביום 14.5.13 ולא ביום 16.5.13. עוד טוענת המבקשת כי הגישה את בקשתה ללשכת ההוצל"פ בהתאם להנחיות בית המשפט המחוזי בתוך תקופת העיכוב וצירפה את הסכם ההלוואה ומכתב מהמלווה, אך רשמת ההוצל"פ דחתה את בקשתה בהתבסס על הטענה כי המבקשת לא צירפה עוד מסמך נוסף נדרש, וכן דחתה את בקשתה לביטול המכר ורישום הערת אזהרה לטובת המלווה. לאור האמור, טוענת המבקשת כי יש לבטל את אישור מכר הנכס, לרשום הערת אזהרה לטובת המלווה החדש, וכן ליתן לה הזדמנות להשלים את המבוקש, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.5.13 , ולפדות את הנכס, בהדגישה כי כיום יש בידה את מלוא המסמכים הנדרשים. בסיום טענותיה טוענת המבקשת כי היא מתגוררת בנכס במשך 15 שנים וכי לא עמדה בתשלומי המשכנתא בשל מצב כלכלי קשה, אך אין זה צודק כי צד ג' יגזול ממנה, כלשונה, עתה את הנכס בו השקיעה כספים רבים. הבנק מתנגד לבקשה וטוען בפתח תגובתו מספר טענות סף, לפיהן יש לדחות את הבקשה מאחר והמבקשת לא הפקידה עירבון במסגרת בקשת רשות הערעור; עוד מוסיף הבנק טיעונים לפיהם לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור זו לערכאה שלישית. כן מציין הבנק כי לא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת המכר מיום 16.5.13 ועל כן, היא הפכה לחלוטה. כמו כן טוען הבנק כי דין הבר"ע להידחות על הסף היות ובקשת רשות הערעור הוגשה לבית משפט קמא באיחור, וכי דין הבקשה לעיכוב הליכי מכר להידחות מאחר והבקשה לעיכוב הליכים הוגשה ללא תצהיר. עוד עותר הבנק לדחות את טענות המבקשת כי נפל פגם בהליך מכר הנכס. לשיטתו הסכם ההלוואה שהציגה המבקשת אינו אלא הסכם מותנה עם תנאים נוקשים ועל כן, ניתן להבין מדוע רשמת ההוצל"פ, כמו גם בית משפט קמא, לא יכלו לקבלם עת הוצג הסכם ההלוואה בפניהם. הבנק מוסיף וטוען כי משנמכר הנכס והחלטת המכר הפכה לחלוטה, לא ניתן עוד להיעתר לבקשת המבקשת ויש להעדיף את זכויות המשיבים, אשר שילמו את מלוא התמורה עבור הנכס לרבות בדרך של קבלת הלוואת משכנתא ע"ס 700,000 ₪, בגינה שועבדו זכויות הקונים (המשיבים) בנכס לטובת בנק הפועלים בע"מ. לאור האמור, טוען הבנק כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ולבטל את הצו הארעי שניתן ביום 17.7.13. המבקשת הגישה תגובה ובה חזרה על טענותיה כי המכר אושר בתקופת עיכוב ההליכים וכי נפלו פגמים בהליכי המכר אשר נוהלו ע"י הכונס. עוד טוענת המבקשת כי יש בידה את הכספים על מנת לפרוע את החוב לבנק, כאשר לטענתה הכונס פעל בקנוניה עם המשיבים. לשיטתה, יש לאפשר לה לפרוע את החוב ולפדות את הנכס. כמו כן סבורה המבקשת כי יש להתעלם מן העובדה שהגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט קמא באיחור, בהדגישה את זכות הגישה לערכאות (ר' סעיפים 14, 17 ו-19 לכתב התשובה מטעם המבקשת, וכן אפנה לפרוטוקול הדיון מיום 21.8.13). דיון והכרעה: הלכה מושרשת היא כי בקשות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תתקבלנה, אלא במקרים חריגים בהם מעוררת הבקשה שאלה משפטית עקרונית החורגת מסכסוכם הפרטי של הצדדים או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה מטעמי צדק ועל מנת למנוע עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: "פס"ד חניון חיפה"), ראו גם: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה 1273-1271 (2007); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009). בהתאם להלכה שנקבעה בפס"ד חניון חיפה, ערעור בגלגול שלישי יתקיים אך ביחס להכרעות עקרוניות, כגון הכרעות שיש בהן משום חידוש או פיתוח של הדין, ואשר נודעת להן חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. כך נקבע בפס"ד חניון חיפה, המוזכר לעיל, מהם המקרים בהם תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי: "המדובר בעיקר באלו: שאלות בעלות חשיבות חוקתית; נושאים, בהם יש החלטות סותרות של ערכאות נמוכות יותר, ואשר בהם טרם נפסקה הלכה על-ידי ערכאת הערעור הגבוהה ביותר, הווה אומר, מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם יש חשיבות עניינית לבעיה המשפטית המועלית בהם בין כעמדה בפני עצמה ובין מבחינת הקשרה או זיקתה לנושאים משפטיים אחרים; מקרים, בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במלים אחרות, מקרים, בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (שם, בעמ' 128)". מן האמור עולה, כי בקשת רשות ערעור לא נועדה לאפשר, מעין "מקצה שיפורים" עבור מתדיינים שדעתם אינה נוחה מקביעותיהן של הערכאות השיפוטיות אשר דנו והכריעו בעניינם, ועל כן, לא תינתן רשות ערעור כאשר עניינה של הבקשה הוא אך במסגרת הסכסוך הפרטי שבין הצדדים, ובלבד שלא נגרם למי מהצדדים עיוות דין המצדיק זאת (רע"א 974/12 גדעון רביב בע"מ נ' רז ( 17.6.2012). בענייננו, סבורה אני כי בקשת רשות ערעור זו, שהינה בקשה בגלגול שלישי, אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפס"ד חניון חיפה, מאחר והיא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות ואף לא חשש שמא נגרם למבקשת עיוות דין, בנסיבות בהן המבקשת, המיוצגת בהליך, לא הגישה בקשת רשות ערעור במועד. על כן לפתחה מוטל מחדלה. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגופו של עניין, סבורה אני כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא מיום 30.6.13 ועל כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות, גם לגופה. המבקשת ציינה כי אינה חולקת כי הגישה בקשת רשות ערעור בבית משפט קמא על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 21.6.13 באיחור (ר' האמור בתגובתה מיום 25.8.13, סעיפים 14, 17 ו-19 וכן בפרוטוקול הדיון מיום 21.8.13). דא עקא, שסבורה היא שאין במחדלה זה כדי למנוע ממנה לטעון לגופה של הבקשה, משום זכות הגישה לערכאות שהינה בעלת אופי חוקתי, כלשונה, החלה בענייננו. טענתה זו של המבקשת איני מקבלת. דומה כי אין צורך להכביר מילים בדבר חובתו של צד לעמוד במועדים להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה, ובמיוחד בהחלטה שעניינה אישור הסכם מכר בו מעורבים צדדים שלישיים, שהרי בחלוף המועדים, הצד שכנגד קונה זכות שאין לפגוע בה, המעוגנת בקיומה של החלטה עליה לא הוגשה השגה במועד. על מנת שיוכל צד להביא עניינו לדיון עליו לעבור את המסדרון ולהיכנס לטרקלין, ואם איחר, אין זו הדרך להגיש בקשת רשות ערעור בהתעלם מהאיחור, מבלי להקדים ולהגיש בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור, שאינה בנמצא. הדברים דומה מקבלים משנה תוקף כאשר מעיינים במהות ההליך אותו עותרת המבקשת לקיים. ודוק, המבקשת, הלכה ולמעשה, עותרת לביטול אישור המכר על פי החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 16.5.13. דא עקא, שהמבקשת מעולם לא הגישה בקשת רשות ערעור לביטול ההחלטה. המבקשת, כפי העולה מהמסמכים, הגישה בקשה לביטול ההחלטה מיום 16.5.13 בפני כב' הרשמת י' הברפלד-אברהם, ומשהתקבלה החלטה ע"י כב' הרשמת מיום 21.5.13 הדוחה את בקשתה לביטול החלטה מיום 16.5.13, מצאה נתיב להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה, קרי על ההחלטה מיום 21.5.13, שהינה למעשה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 16.5.13. נמצא כי המבקשת כיום מבקשת להגיש בקשת רשות ערעור לביטול ההחלטה מיום 16.5.13 שמועדה חלף, ובקשת רשות ערעור על החלטה מיום 21.5.13 שנסובה על החלטה מיום 16.5.13, שגם מועדה חלף, ולכך אין להסכין. גם לגופה של בקשה לא מצאתי כי כב' השופטת מ' קלמפנר-נבון טעתה, עת פירטה באריכות את מחדליה של המבקשת, שאין בהם כדי להועיל לה בבקשתה לביטול החלטת רשמת הוצל"פ מיום 21.5.13, וכפועל יוצא ביטול אישור המכר שבהחלטה מיום 16.5.13. ודוק, המבקשת, כאמור, פנתה לבית משפט זה (כב' השופטת ש' וסרקרוג) בבקשת רשות ערעור ובקשתה התקבלה, במובן זה שניתנה לה האפשרות לקדם בקשתה בקבלת ההלוואה ע"י המלווה החדש, בנסיבות בהן לצורך כך הורתה כב' השופטת ש' וסרקרוג על עיכוב הליכי מכר בהוצל"פ עד ליום 19.5.13. על פי רישום בית משפט, שב"כ המבקשת אינו מכחיש, החלטת כב' השופטת ש' וסרקרוג הגיעה לב"כ המבקשת ביום 14.5.13. חרף זאת לא טרח ב"כ המבקשת להגיש כל הודעה ללשכת ההוצל"פ על מנת שההליכים אכן יעוכבו, למצער עד ליום 19.6.13. התנהלות זו של המבקשת, לא רק שהביאה על עצמה תקלה משפטית במתן החלטה ביום 16.5.13 עת אושר המכר עם המשיבים, אלא שיש בהתנהלות זו מעין אמירה כי למרות שניתן עיכוב ביצוע, אין המבקשת עותרת להחלתו משלא הביאה את הצו לידיעת לשכת ההוצל"פ, ומבחינתה תקבל את הדין בכל החלטה שתינתן למרות עיכוב ההליכים, אם לא טרחה לעדכן, כאמור, את תיק ההוצל"פ בדבר עיכוב ההליכים שניתן. ודוק, ביום 13.5.13 עתרה המבקשת למתן ארכה נוספת לעיכוב הליכי המכר בהוצל"פ, במסגרת ההליך שהתנהל בפני כב' השופטת ש' וסרקרוג, ובית המשפט נעתר לבקשה זו במתן ארכה עד ליום 22.5.13, בהחלטה שניתנה ביום 21.5.13, הגם שבבקשה גופה התבקשה ארכה רק עד ליום 21.5.13. דא עקא, שחרף כל האמור ובמסגרת כל טענות המבקשת בפניי, אשר לא ויתרה על כל טענה מטענותיה, אין הסבר מדוע לא הודיעה המבקשת על עיכוב הליכי המכר בלשכת הוצל"פ, כפי שניתן ע"י כב' השופטת ש' וסרקרוג, למצער עד ליום 19.5.13; כמו כן, אין הוכחה מטעמה כי, עד תום תקופת עיכוב ההליכים, בין על פי התאריך שניתן מלכתחילה, קרי 19.5.13, בין על פי התאריך שהתבקש על ידה בבקשה נוספת שהוגשה בפני כב' השופטת ש' וסרקרוג, קרי 21.5.13, ובין על פי התאריך שנקבע בהחלטת כב' השופטת ש' וסרקרוג, קרי 22.5.13; היו בידה כל המסמכים שנדרשו לצורך אישור ההלוואה ע"י המלווה החדש, כעולה מהחלטה מפורשת של כב' רשמת ההוצל"פ י' הברפלד-אברהם מיום 21.5.13; כשאני מדגישה כי גם ביום 2.7.13, בבקשה שהגישה המבקשת בפניי, מצהירה היא לכאורה שעדיין אין בידה את כל המסמכים שנדרשו, הגם שטוענת כי הם בני השגה באופן מיידי. וכלשונה בבקשת רשות הערעור שהוגשה בפניי ביום 2.7.13, סעיף 11, כדלקמן: "המבקשת תטען כי מוכנה לשלם את החוב ולכן על מנת לשלם את החוב יש לבטל את אישור המכר לרשום הערת אזהרה לטובת המלווה החדש, ולתת לה הזדמנות להשלים את המבוקש כפי שנקבע בהחלטת בית-המשפט המחוזי מיום 13.5.13". (הדגשה שלי) התוצאה היא שגם במהלך כל התקופה, לרבות התקופה בה הוארך עיכוב הליכי המכר בהוצל"פ קרי עד ליום 22.5.13, ובוודאי עד ליום 21.5.13 כפי האמור בהחלטת כב' הרשמת י' הברפלד-אברהם, לא הוגשו ע"י המבקשת, באסופה אחת, כל המסמכים שנדרשו ע"י כב' רשמת ההוצל"פ. כך סתמה המבקשת, מחד, את הגולל על בקשתה לשלם מלוא חובה לבנק על מנת שיימחק השעבוד שנרשם לטובתו, וסללה, מאידך, את הדרך לחתימה על חוזה למכירת הנכס למשיבים ביום 29.5.13, לאחר שהמכר אושר ביום 16.5.13. בנקודת זמן זו, דומה כי לציפייתם, לזכותם ולקניינם של המשיבים יש ליתן את הבכורה, במתן יציבות וודאות משפטית להליכים שננקטו, במתן תוקף להליכי הוצל"פ, לבל יירתעו רוכשים פוטנציאליים, כדוגמת המשיבים, מליטול חלק בהליכי מכר בהוצל"פ מחשש שיסכנו את כספם וייגררו להליכים ארוכים, מסובכים ומתישים שלא בטובתם. אשר על כן, אני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור זו, משלא מצאתי כל פגם בהחלטת כב' בית משפט קמא; וכפועל יוצא מבוטל הצו הארעי לעיכוב הליכי המכר שניתן ביום 17.7.13. המבקשת תישא בהוצאות הכונס בסך 3,000 ₪ ובהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪, שישולמו מתוך העירבון שהופקד ע"י המבקשת בהליך זה. כמו כן, אני מורה כי ההפקדה בסך 8,000 ₪ שהופקדה במזכירות בית משפט זה כנגד מתן הצו הארעי לעיכוב הליכי המכר בהוצל"פ, בעקבות ההחלטה מיום 17.7.13, תועבר ע"י המזכירות ללשכת ההוצל"פ לתיק 02-10739-01-1, שם מבקשים המשיבים, כפי הצהרתם בפרוטוקול הדיון, להוכיח נזקים שנגרמו להם בשל התנהלות המבקשת בהליך זה. ככל שתתקבל בקשתם ישולמו להם הכספים מתוך ההפקדה האמורה, וככל שלא תאושר הבקשה או שתישאר יתרה, תושב היתרה למבקשת. הפרת חוזהחוזהמשכנתאהסכם הלוואהמקרקעיןהוצאה לפועלהלוואה