נהיגה ללא רישיון נהיגה - עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") וביחד עם סעיף 38(1) לפקודה, נהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודה ובצירוף סעף 38(2) לפקודה, גרימת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") ובהקשר עם סעיף 68 לפקודה ועבירה של אי מתן זכות קדימה לפי תקנה 62(ג)(ד) לתקנות ביחד עם סעיף 38(2) לפקודה וסעיף 68 לפקודה. בכתב האישום נטען כי ביום 07/08/2007 נהג המערער ברכב מסוג אוטובוס זעיר בסכנין ונסע מכיוון צפון לכיוון דרום עד הגיעו לצומת עם כביש 805. מימין לכיוון נסיעת המערער, נסע רכב מסחרי. המערער נהג ברשלנות בכך שהגיע לצומת, לא ציית להוראת התמרור ב-36 המוצב בכיוון נסיעתו, נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה, חסם דרכו של הרכב האחר וגרם להתנגשות בין כלי הרכב שכתוצאה ממנה שני הנהגים נפצעו וכלי הרכב ניזוקו. המערער הודה והורשע על סמך הודאתו בבית משפט לתעבורה ולאחר שהוגש בעניינו תסקיר של קצין מבחן והצדדים טענו לעונש הטיל עליו בימ"ש לתעבורה את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים אשר הוטל על המערער ביום 31/10/2004 בתיק 1074/04 וזאת בחופף, כך שעל המערער לרצות עונש מאסר של 7 חודשים. המערער נדון גם ל-5 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים כמפורט בגזר הדין, פסילה בפועל למשך 24 חודשים וחתימה על התחייבות כספית בסך 5,000 ₪ ולמשך שנתיים, להימנע מביצוע עבירה. מכאן הערעור שבפניי והמתייחס בעיקר לעניין הפעלת עונש המאסר המותנה והטלת עונש המאסר בפועל. המערער סבור כי בית המשפט לתעבורה החמיר איתו יתר על המידה. היה ראוי שיקבל את המלצת שירות המבחן ויאריך את עונש המאסר המותנה. המדובר באדם מוכה גורל שחי במצוקה רבה כשהוא מפנה לתמונות הבית שבו הוא מתגורר. עוד הפנה המערער לדו"ח של המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית סכנין ואף נציג של המחלקה, מר פתחי אבו יונס, התייצב לדיון בפניי ותיאר את המצוקה הכלכלית והחברתית של המערער ובני משפחתו, ובין היתר, התייחס למצבו הבריאותי, כשלדבריו המערער חי מקצבת נכות עקב בעיות בראיה. המערער עיוור בשיעור 100% בעין שמאל וסובל מעיוורון בשיעור 60% בעין ימין - ראו טיעוני בא כוחו. עוד טען מר אבו יונס, כי העירייה מעסיקה את המערער בעבודה חלקית בעמותת השלום לטיפול בקשיש. ב"כ המערער טען כי שליחת המערער אל מאחורי סורג ובריח, עלולה להמיט אסון כבד עליו ועל משפחתו וזאת עקב מצבו הסוציואקונומי והבריאותי. בעניינו של המערער הוגש תסקיר של שירות המבחן וממנו עולה כי המדובר באדם בן 44, שיש לו 7 ילדים בגילאי 4 - 21. שלושה מבין ילדיו עובדים ועוזרים בפרנסת המשפחה והשאר תלמידים בבית הספר. האם עקרת בית וגם היא סובלת מבעיות רפואיות ברגליים. אולם, בסופו של יום, שירות המבחן נמנע מלבוא בהצעה טיפולית תוך שהוא מציין כי המערער התקשה להתחבר לחומרת מעשיו. חרף זאת, שירות המבחן המליץ להאריך את עונש המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד המערער תוך הטלת עונש של קנס, התחייבות ופסילה. המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. התנהלותו של המערער מחייבת ענישה הולמת. המדובר במי שאין לו רישיון נהיגה. חרף זאת, לא נרתע מלנהוג ברכב מסוג אוטובוס זעיר וגרם לתאונה בה נפגעו שני הנהגים. המערער ביצע את העבירה למרות שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה בר הפעלה. מה גם, המדובר במי שצבר עבירות תעבורה קודמות ולכן היה על בית המשפט להטיל עליו עונש הולם. לדעת המשיבה בית משפט לתעבורה הקל עמו כאשר הפעיל את עונש המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר שהטיל עליו. לאור האמור ביקשה המשיבה לדחות את הערעור. לאחר שעיינתי בגזר הדין, בהרשעות הקודמות, בדו"ח הסוציאלי של המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית סכנין, בתמונות שהוגשו, בדברי מנהל מחלקת הרווחה בעיריית סכנין, בתסקיר שירות המבחן ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור. המערער נדון ביום 30/10/2004 בבית משפט לתעבורה בנצרת, ל-7 חודשי מאסר על תנאי ל-3 שנים בצירוף עונשים נוספים, לרבות עונש הפסילה בפועל של 24 חודשים וזאת עקב ביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה בקלות ראש ונהיגה ללא פוליסת ביטוח. חרף זאת, שב המערער וביצע עבירה דומה באוגוסט 2007 תוך שהוא נוהג ללא רישיון באוטובוס זעיר. לא זו אף זו, המערער נוהג ברכב ציבורי (אוטובוס זעיר) למרות שהוא סובל מבעיות ראיה קשות וכפי שטען בא כוחו, הוא סובל מעיוורון בעין שמאל בשיעור 100% ובעיוורון בשיעור 60% בעין ימין, מבלי שיהיה בידו כדי להראות שהוא הוכשר לנהוג. כמובן, אין בידו להציג פוליסת ביטוח בתוקף. כאמור בתאונה בה היה מעורב המערער, נגרם נזק לרכוש וגם לגוף וכבר נאמר כי נזק זה פוגע בכלל הציבור, כי הרי הנטל בתשלום הפיצויים בגין נזק הגוף מוטל על הציבור ולכן מתבקש בית המשפט לתרום את תרומתו לצמצום עבריינות זו בדרך של הטלת עונשים הולמים. המערער לא חשש מלנהוג למרות שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה ולכן לא ניתן לומר כי עונש צופה פני העתיד הרתיעו מלשוב ולבצע אותה עבירה ומכאן שהארכת המאסר המותנה תחטיא את התכלית שלשמה הוא ניתן ואף יש להניח במידה גבוה של וודאות שענישה זו לא תרתיעו. ככלל בית משפט נותן הזדמנות למי שחוטא לראשונה מתוך תקווה שאכן יתעשת ויחזור לתפקד ככל אדם מן היישוב, אך על מי שחוטא ונענש בעונש צופה פני העתיד לדעת, כי עונש זה שכפי שהוא יכול להיות דיו על הנייר הוא עלול להיות עונש ממשי שבבוא העת יהיה על החוטא לשאת בו, כפי שקרה בעניינו של המערער. לא נעלם מעיני שהמדובר בעבירה שבוצעה בשנת 2007 ולטעמי היה ראוי לסיים את ההליך בתיק זה זמן רב לפני המועד שבו הסתיים. אכן השיהוי בהליכים מצדיק הקלה בעונש ולטעמי, בית המשפט לתעבורה, עשה זאת כבר כאשר הטיל על המערער עונש קל של 3 חודשי מאסר בפועל והורה על הפעלת מאסר מותנה בן 7 חודשים בחופף לעונש שהטיל. עוד אציין כי לא התעלמתי ממצוקתו של המערער ומצוקת משפחתו, אך בהתנהגותו הוא לא סייע לשפר את תנאי מחייתו ומחיית משפחתו, נהפוך הוא, הוא החמיר את מצבו ומצב משפחתו. יש לזכור כי העבירה בוצעה תוך התעלמות מההזדמנות שבית המשפט לתעבורה נתן לו בעבר עת הטיל עליו עונש צופה פני העתיד ובהתנהלות זו הוא גילה זלזול ברשויות האכיפה. המערער ביצע את העבירה ונהג ברכב ציבורי (אוטובוס זעיר), במצבו הרפואי הקשה בתחום העיניים והמגבלות הקשה ביכולת הראיה שלו כשאין בידו רישיון נהיגה. על נהיגה בלי רישיון נאמרו ברע"פ 2666/12 אמיר עטאלה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23/04/12), הדברים הבאים: " נהיגה בלי רישיון משמעה הסטטוטורי נהיגה ללא כישורי נהיגה, וממילא סיכון הזולת.. ומעבר לכך, נאמר לא אחת, כי משמעות נהיגה כזאת בהיעדר ביטוח, היא גם הטלת פיצוי הנפגעים על הציבור..". כמו כן על העבירה של גרימת נזק בעקבות נהיגה רשלנית, ציין בית המשפט העליון ברע"פ 11917/05 סיוון צפריר נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.4.06) כי : "ראוי לזכור, כי אנשים משלמים בחייהם, בגופם ובממונם יום-יום בשל מעשיהם של נהגים, המציבים עצמם והסובבים אותם, ולו ברשלנות, בסכנה חמורה. על בית-המשפט להרים קולו ולנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלה. כנגד עובדה זו ובהתחשב בהיות המבקש נהג נורמטיבי, אשר זו לו ההרשעה החמורה הראשונה (שאיננה טכנית), העונש שנגזר עליו ראוי הוא". העבירות בהן הורשע המערער חמורות ומסכנות את כלל המשתמשים בכביש ועל כך אמר בית המשפט העליון בע"פ 360/07 וייסמן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 24/6/07): "דובר כבר רבות בצורך של כל גורמי האכיפה והמניעה להירתם למלחמה הקשה בתאונות הדרכים הגובה קורבנות כה רבים. תפקידם של בתי המשפט הינו להרתיע באמצעות ענישה ממשית של הנוהגים ברשלנות בכבישים ומתעלמים מהסכנות הרבות הטמונות בכביש". ראו גם, ע"פ 8266/06 קוביאקוב נ' מדינת ישראל, פסקה ה (ניתנן ביום 6/11/07 ). מכל האמור לעיל והגם ששירות המבחן המליץ להאריך את תקופת התנאי, זאת מבלי שיביא נימוקים שיש בהם כדי לבסס המלצה זו, לטעמי, לא מצאתי כי בית משפט לתעבורה החמיר עם המערער יתר על המידה. העונש שהוטל על המערער אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת - נהפוך הוא - לדעתי, בית משפט לתעבורה הקל עם המערער כאשר הטיל עליו רק 3 חודשי מאסר בפועל בגין העבירה נשוא הערעור ושב והקל פעם נוספת כאשר הורה על הפעלת עונש המאסר המותנה בחופף. אשר לכל המקובץ לעיל, אני דוחה את הערעור. היה וניתן צו עיכוב ביצוע גזר הדין, בטל בזה הצו ועל המערער לקיים את רכיבי הענישה שהוטלו עליו, אם טרם עשה כן, כשמניין הזמן לכך הוא מהיום. לבקשת הסנגור והמערער ריצוי עונש המאסר יחל ביום 5.12.13 שעה 09:00. במועד ובשעה הנ"ל יתייצב המערער לריצוי עונשו בבית המעצר קישון. ביצוע העונש יעוכב עד ליום 5.12.13, היה והמערער ימציא ערבות עצמית על סך 15000 ₪ וערבות של שני ערבים צד ג' כל אחד מהם על סך 10000 ₪. ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ. עם התייצבות המערער לריצוי עונשו יבוטלו הערבויות וצו עיכוב היציאה מהארץ. משפט תעבורהנהיגה ללא רישיוןרישיון נהיגהפקודת התעבורה