עבירה של נהיגה במהירות, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961. העונש שנגזר קנס בסך 1,500 ₪, פסילה בפועל בת 12 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית, פסילה על תנאי בת 5 חודשים במשך 3 שנים, מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים. הערעור מתייחס להכרעת הדין ולגזר הדין. לעניין הכרעת הדין נטען על ידי ב"כ המערער כי קיים למעלה מספק סביר בעניין זיהוי המערער. מדובר בעדות עד תביעה יחיד אשר התחמק ממתן תשובה קונקרטית וישירה וכן נטען כי התביעה נמנעה מלהעמיד עדים נוספים שהיו יחד עם העד מטעם התביעה שהעיד, ברכב, והיו יכולים לשפוך אור על עניין זהותו הוודאית של המערער. לטענת ב"כ המערער, היו רכבים נוספים במסלול נסיעת המערער, כך עולה מתשובות עד התביעה 1 בעמודים 4 ו- 5 לפרוטוקול. עוד נטען כי אין לקבל טענת התביעה לפיה לא היו רכבים אחרים בסביבת רכב המערער לאור השעה 12:00 בלילה. טענה זו אין בה כל אמת מידה של הגיון בסיסי, לטענת ב"כ המערער, שכן מדובר בעורק תחבורה ראשי, כביש גישה מרכזי ליישובים רבים. עוד נטען, כי על פי עדות עד התביעה, העד לא הסיט מבטו לצד שמאל כדי להשתלב אל התנועה בכביש ואם עשה כן, אזי, ניתק קשר העין בין עד התביעה לרכב המערער. לעניין חומרת העונש נטען, כי בנסיבותיו המשפחתיות של המערער יש צידוק להפחתה בעונש. מדובר ברופא שיניים גרוש, אב לשלושה, אחד מילדיו חולה בסרטן, נדרש לכלי הרכב להגיע אל מטופליו ולטפל בילדו. מטעמים אלה על בית המשפט להתערב בעונש. באת-כח המשיבה מבקשת שלא להתערב בהכרעת הדין כך גם לא להתערב בעונש שנגזר על המערער. לגופו של עניין דין הערעור להידחות. 1. על פי עובדות כתב האישום נהג המערער במהירות של 175 קמ"ש במקום 110 קמ"ש. המערער כפר בעובדות כתב האישום , כפר בנכונות הקריאה, בזיהוי הרכב, בתקינות המכשיר ובקיום נוהלי הפעלה. מטעם התביעה העיד רס"ב אברהם ישעיה מפעיל ממל"ז שערך את ת/1 הכולל נסיבות המקרה, דברי הנהג בעת האירוע והזמנה לדין וכן ת/2 שהוא נספח בדיקות ואמינות לדו"ח. תשובת המערער בעת האירוע לשוטר היתה, הכביש פתוח ונסע אולי 140 או 150 קמ"ש, רופא שיניים במקצועו ולא הרגיש כי הוא נוסע במהירות. מטעם ההגנה העיד המערער עצמו. 2. מתוך ת/1 שהוגש באמצעות עד התביעה, רשם העד בבירור כי מדובר ברכב בודד, העיד כי לא היו כל רכבים ליד רכב המערער בין עד התביעה לבין רכב המערער הנמדד לא היה רכב אחר עד לעצירת רכב המערער. בית משפט קמא קיבל עדות עד התביעה 1 במלואה, בימ"ש קבע כי הוכחו בפניו הדרישות לכיול מכשיר הממל"ז ולתכונתו. בהסכמה הוגש תע"צ תקינות ומסמכים נלווים אשר הוגשו בת/3. מתוך ת/2 עולה כי עד תביעה 1 וידא בדיקות התקינות - בדיקה עצמית, בדיקת תצוגה, בדיקת תיאום כוונות, בדיקת מרחק קבוע/מהירות אפס, צוין מקום הבדיקה, הבדיקות על פי עדות העד נערכו בבית דגן, בימ"ש קמא מצא עדות עד התביעה כאמינה ביותר. בית משפט קמא מצא את עד תביעה 2 כשוטר מיומן הן לאור עדותו, הן לאור תעודת ההסמכה כמפעיל מוסמך ומצא אותו כשוטר מיומן. בית משפט קבע לאור האמור בת/1 ובת/3 כי המכשיר הופעל כיאות על ידי המפעיל ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהירות הנכונה וללא שיבושים וקובע כי התביעה עמדה בכל הנדרש להוכחת אשמתו של המערער. 3. לעניין נוכחות שוטרות צבאיות ברכב עד תביעה 1, שלא הובאו לעדות על ידי המאשימה, לא מצא בית משפט קמא כל ממש, שכן מדובר בהפעלת ממל"ז מקצועית, עדות מפעיל הממל"ז התקבלה על ידי בית המשפט ובית משפט מצא כי אי הבאת השוטרות הצבאיות במקרה זה לעדות אין בה כדי לפגום בגרסת התביעה לאור העובדה כי הכרעת הדין והרשעת המערער מבוססת במלואה על גרסת העד שנמצאה אמינה. בית משפט קמא לא קיבל עדות המערער כי רכבו היה מוקף ברכבים נוספים במהלך נסיעתו. בית משפט קמא נותן משקל ובצדק לאמירתו המיידית של המערער בפני השוטר בעת האירוע לפיה נהג אולי 140, 150 קמ"ש. בבית משפט העיד המערער כי נסע במהירות של 120, 125 קמ"ש אך לא הסתכל על מד המהירות. רכבו של המערער, לדבריו, רכב חדש ושקט ואם לא הסתכל אומר בית המשפט, כי בהחלט ייתכן שהמערער נסע מהר מכפי שטען. בית המשפט מוצא את גרסתו הראשונית של המערער כקרובה יותר לאמת מאשר הגרסה שנמסרה בבית משפט. בסיפא להכרעת הדין קובע בית משפט, כי התביעה הוכיחה למעלה מכל ספק היותו של מכשיר הממל"ז תקין, היותו של מפעיל הממל"ז מוסמך ומיומן ותנאי הדרך היו כאלה שאפשרו מדידה נכונה של המהירות בה נהג המערער, קרי, נהיגה במהירות מופרזת של 175 קמ"ש. 4. ערכאת ערעור לא תתערב בקביעות עובדתיות ומסקנות הערכאה קמא ולא מצאתי כי מקרה זה עונה על החריג לכלל שעל ערכאת הערעור להיכנס בנהלי הערכאה הדיונית לצורך בירור מחדש, העובדות והממצאים. 5. לעניין העונש: בית משפט קובע את עיקרון ההלימה. פסילה בפועל בן 8 ל- 18 חודש, מאסר על תנאי ופסילה על תנאי וזאת לאור חומרת העבירה ופסיקות בית המשפט העליון ב- 2698/08 מחוזי ירושלים, המציין בין היתר, כי ככל שהמהירות מופרזת אצל נהגים בעלי עבר באותן עבירות, העונש בצידה של העבירה חייב להיות משמעותי יותר ואלמנט ההרתעה מהווה אחד השיקולים המרכזיים שיש לשקול במקרים אלה וכן מפנה ל- 5250-12 מיום 14.1.13 שידע כל הנוהג במהירויות גבוהות כי זו יכולה להביא את הנוהג אל מאחורי סורג ובריח עוד טרם תתרחש תאונה קטלנית. בית משפט נתן משקל נסיבותיו האישיות של המערער, לעברו התעבורתי, וותק נהיגתו משנת 1978 ובעברו 21 הרשעות קודמות, כאשר 5 מתוכן הן עבירות מהירות. בית משפט קמא נתן משקל למקצועו של המערער כרופא שיניים הזקוק לרישיון נהיגתו אלא שעל פי הפסיקה על המערער להביא בשיקוליו טרם ביצוע העבירה, תוצאותיה והנזקים שייגרמו למערער עקב הרשעתו בדין ומשקלן של נסיבות אישיות מינורי. עיינתי בפסקי הדין שהוצגו על ידי ב"כ המערער. אציין כי הפסיקה נוטה לכאן ולכאן. אני מוצאת פסק הדין מאוזן וראוי לאחר שהובאו שיקולים לחומרה ולקולא. לא מצאתי להתערב בעונש שגזר בית משפט קמא. 6. הרישיון יופקד בבית משפט תעבורה מרכז לא יאוחר מיום 10.11.13 עד לשעה 11:00. מתקופת הפסילה בפועל יקוזזו ימי פסילה שרוצו בתיק זה. משפט תעבורהתקנות התעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות